Skip to content
תקנת השבים

סעיף טז: שחור או לבן במקום אחד

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מה הדין אם נשתנה מראהו ע"י ריבוי משמושים של מצוה

במנחת פתים כתוב שאם נשתנה ע"י משמוש היד הרי זה כשר כיון שנהיה מחמת דבר חיצוני א. כתב השו"ע הרב סעיף כג "אין החזזית ולא שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו מעצמות האתרוג אבל אם מחמת שעוקצים אותו קוצים נעשו בו מקומות אדומים ועקומים כשר", וראיתי במנחת פתים שכתב ש"לפי"ז אם נשתנה מראות האתרוג לשחור ע"י משמש היד כשר", ע"כ.

כיון שבאו ע"י מצותו זהו הודו והדרו, וקצת ראיה לזה מפסחים ס"ה ע"ב 'שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם' ע"ש ובודאי בעלמא כיוצא בזה הוה הקרבהו נא לפחתיך והכא זהו הדרו וה"נ דכוותיה, כנלע"ד דרוב פעמים בחול המועד כבר נעשה כעין מנומר ממשמוש היד ומ"מ כשר, וכעין גרדומים דאתו משירי מצוה וכעין מים משירי טהרה", עכ"ל.

מוכיח שהחת"ס והמשנ"ב לא סבירא להו כן

ב. אולם מהחת"ס (סוכה דף לו) מוכח שלא סבירא ליה כן, שהרי הוא כתב "מ"מ נ"ל דרוב פעמים ע"י משמוש היד ורוב הנענועים נולדו בו נימורים נימורים, וגם נקלף קצת מקומות מהעור העליון הקליפה החיצונה ונעשה מקומות כמנומר, ומי יודע אם הוא ממראה האתרוג וכו' וא"א שיהיה כל פעם מראה אתרוג באותו הכתמים והבהרות שנולדו מזיעת הידים, נ"ל דהוה הדר מראה.

הרי לנו שלא התיר מחמת שהגיע מדבר חיצוני, אלא מחמת שזה שיירי מצוה.

וכן מבואר במשנ"ב סוף סימן תרנח בשם המחצית השקל "דבזמן הזה דרוב פעמים אחר עבור איזה ימים מהחג ע"י רוב משמוש בני אדם אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר א"צ לשלוח לחבירו אתרוג שלו", ע"כ, הרי דפשיטא ליה שגם מה שנפסל ע"י משמוש היד נחשב לפסול מראה.

מסביר למה אפשר להתיר בעקיצת קוצים ולא כן במשמוש ידים

ג. וכן מוכח לכאורה ממה שמבואר לעיל בסעיף ו' שאם נקלף ונשתנה למראה אחר הרי זה פסול, הרי לנו שאע"פ שדבר חיצוני דהיינו שקליפה גרם שישתנה מראהו, אפ"ה הרי זה פסול, ומה לי שינוי מראה ע"י שנקלף מה לי שינוי מראה ע"י שפשוף היד.

ועיין למעלה שהסברנו שההיתר של עקיצת קוצים הוא כי זה דרך גדילתן, ואין בזה מראה פסול שזה פיסול בגוף האתרוג שהאתרוג גדל עם מום ולכן הוא פסול, משא"כ עקיצת קוצים כיון שזה הדרך שגדל אין בזה מום הניכר, ועפי"ז פשוט שאם נגרם הדבר ע"י משמוש היד שהוא פסול.

מוכיח מהרמ"א וחיי אדם וביאור הלכה דלא כמו החת"ס שמתיר גרדומים

ה. וכן מבואר בביאור הלכה (סעיף כב) שכתב בשם החיי אדם "ואפילו אם היה בו כשיעור ובימי החג נצטמק ועמד על פחות מכביצה מ"מ פסול משום שאינו הדר", הרי מבואר בהדיא דלא כמו החת"ס, וכן מבואר ברמ"א בסימן תרמה סעיף ג' שיש פוסלים אם נחלקה העלה העליונה אפילו קצת, והטעם כיון שרגיל ע"י הנענועים ליפתח כולו, הרי מבואר שאע"פ שתחילת המצוה היה כשר מ"מ צריך שעד סוף המצוה יישאר כשר.

סתירה בחת"ס האם אומרים במצוות לולב שכשר הגרדומים

ד. והנה על חידושו של החת"ס שנחשב גרדומי מצוה הקשה עליו המנחת פתים (סימן תרמט) שהחת"ס סותר את עצמו לתשובות (יורה דעה סימן רנו) שכתב "משא"כ שופר ולולב שאין גופן מצות אלא הלקיחה בלולב ושמיעה בקול שופר וכל לקיחה ולקיחה וטוט וטוט מצוה בפ"ע היא לא שייך לאכשורי גרדומים דהתחלה הוא ולא גרדומים ופשוט וכו' מגרדומי איזוב דדומה ממש ללולב ושופר ואפ"ה כשר וכו', ואולי שאני שיורי טהרה דטפי עדיף כדקיי"ל בנטילת ידים וכו'" עכ"ל.

מסביר שהחת"ס סובר שרק אם ניכר שמגיע ממצוה, ומוכיח שהמשנ"ב לא ס"ל כוותיה

ו. אולם לענ"ד החת"ס לא פסק שכל גרדומי אתרוג הריהו כשר אלא אם כן זה ניכר שמגיע מחמת המצוה, שכיון שפסול משום הדר א"כ כל שניכר עליו שהוא ע"י המצוה אין זה פגם באתרוג אלא יופי האתרוג, וצירף לזה ג"כ גרדומי מצוה שהוא כעין דומיון שרואים שיש הבדל בין התחלה לבסוף, אבל עיקר סברתו הוא כי זה הדרו.

שוב ראיתי שכבר כתב כן הציץ אליעזר (חלק ט, סימן לב), אבל עכ"פ המחצית השקל הנ"ל

בוודאי סובר דלא כוותיה שהרי פסל אתרוג הקהל אע"פ שפסולו הוא ע"י קיום המצוה, וכן הוא דעת המשנ"ב שהעתיקו.

והנה באמת גם התרומת הדשן (פסקים נב) כבר כתב שההיתר לקחת בחוה"מ אתרוג חסר הוא משום שהוא שירי מצוה, ולכאורה משמע כמו החת"ס, אולם המעיין שם יראה שזה לא כוונתו וכמו שאבאר תיכף אחר שאקשה על ההתעוררות התשובה ועל הציץ אליעזר.

ראה אותו בשעת כתיבת דבריו שם היה כותב את דבריו בזה ביותר החלטיות, כן לפלא שלא הזכיר את החת"ס", עכ"ד של הציץ אליעזר.

קשה על ה'התעוררות תשובה' ועל ה'ציץ אליעזר'

ח. ובעניי יש להתפלא על הציץ אליעזר, שהרי מפורש ב'תרומת הדשן' שם שאם זה פחות מכשיעור שאינו כשר מצד שיירי מצוה שהרי זה לשונו "וכ"ש אם נצטמקו החתיכות לפחות מכשיעור, דההיא ודאי אסור דכל פחות מכשיעור כאלו אינו הוא, וא"צ ראייה לזה", ע"כ.

ה'התעוררות תשובה' סבר שאם זה שיירי מצוה כשר גם אם נחסר מהשיעור

ז. דהנה ראיתי שם בציץ אליעזר שהביא משו"ת התעוררות תשובה ח"ג סימן ט' ש"יש לדון שאם לקח ד' מינים ביום ראשון ואחר שיצא המצוה נחסר שיעורם, נהי דביום א' לא יוכלו עוד לצאת בזה משום דלא נקרא עוד לקיחה תמה, אבל בחוה"מ שאינו צריך לקיחה תמה הגם שנפסק בשו"ע סי' תרמ"ט שאם נחסר משיעורו פסול גם בשאר ימים, אבל בזה יוכלו לצאת כיון דבא משיירי מצוה, וכותב שם דאם נאמר כן שזה נאמר גם בשאר מצות יהא בזה התנצלות גדולה לרוב בני ימים שבימים אחרונים של חג על ידי רוב הנענועים שנעשה נשרו רוב עלין ובפרט מהדס ואינן מדקדקין לראות אם עודם בשיעורם עיין שם.

ועוד קשה שהרי מבואר בר"ן (יז: ד"ה תניא) דרבי חנינא מן האתרוגים שהיו לו לאכילה היה אוכל מקצתן ויוצא בשאר למחר, הרי מבואר שחסר כשר בשאר הימים גם אם לא הגיע משיירי מצוה שהרי לקח מאתרוגים שהיו עומדים לאכילה ולא קיים בהם המצוה.

וההתעוררות תשובה שם לא הביא ממה שכתוב בזה מפורש בתרומת הדשן, וברור הדבר שאילו וכל מה שכתב התרומת הדשן הוא רק לאפוקי שלא יחתוך אתרוג לכמה חתיכות ושכל אחד יברך על חתיכה של האתרוג וכמו"ש שם "דההוא חסר איירי שנחתך ממנו או שחתך ממנו אפילו לכתחלה כדי לאוכלו ולטבול בו, ומניח השאר כדי לצאת בו ידי חובתו כה"ג כשר, משום דשירי מצוה הוא. כדאשכחן נמי כה"ג דלכה"פ כשר בדיעבד גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן הכשר וכו' אבל מי שבא לחתוך מן

האתרוג חתיכה אחת ורוצה לברך על אותה ההיא לאו שירי מצוה מיקרי אלא חתיכת אתרוג מיקרי, וה"ה כשבאין מתחלה לחותכה לחתיכות ולחלק ביניהם, כולן חתיכות אתרוג מקריין ולא אשכחן מצוה דכה"ג כשר", עכ"ל.

מחלק שגם לפי החת"ס אין להקל אם הוא פחות מהשיעור שרק בפסול הדר הקיל

ט. אלא לענ"ד אני אומר שגם מהחת"ס אין ראיה שכל מה שהתיר הוא רק בפסולי הדר ומטעם שזה הדרו שקיים בזה המצוה, אבל בפסולי חסר וכגון ביו"ט ראשון לא התיר כי כיון שחסר הוא אין כאן לקיחה תמה, ובפרט אם אין בו כשיעור שכתב התרומת הדשן שכאשר שאין בו שיעור אין כאן לולב כלל.

הרי מבואר שכל מה שהביא הדין של שיירי מצוה הוא רק להוכיח שיש דבר שהוא נקרא שיריים ויש דבר שהוא מחולק לשנים ואינו שיריים, ובאתרוג כשר בשאר הימים אם הוא שיריים של אתרוג, ולא התכוין כלל מצד שקיים בזה מצוה.

היוצא להלכה:

בדבר שפסול מחמת השיעור, להלכה לא מועיל מה שכבר נטלו וקיימו בזה המצוה שאינו נחשב בזה שיורי מצוה, אולם אם נפסל מחמת משמושים כיון שהוא ניכר שהוא מגיע מחמת המצות לכן דעת החת"ס שהוא כשר, אולם מהמשנ"ב משמע שזה פסול, ויש מקום לומר שבחוה"מ הוא כשר כיון שממילא דעת השו"ע שבחוה"מ אין פוסל אם אינו הדר, ויל"ע.

More in this printout

View the whole printout