מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים, ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום.
האם מראה חום דינו כמראה שחור
נוטה לשחור
א. משמע מסעיף הזה שבמקום אחר שאינם גדלים שם פסול אפילו אם הם שחורות מעט, ומכאן הוכיח המהרש"ם (בהגהות לספר ארחות חיים) שאפילו בנוטה לשחור ג"כ פסול, ועיין ב'חיים וברכה' (ש-שב) שעפי"ז אם זה מראה חום חזק צריכים להחמיר, אולם אם זה מראה חום בהיר הרי זה כשר.
מוכיח שלפי המהרש"ם אם מסתפק אם זה נוטה לשחור אפשר להקל כיון שזה ספק ספיקא
ב. ולכאורה היה מקום לומר שאם זה ספק אם זה נוטה לשחור שאפשר להקל שהרי לשיטת רש"י והרא"ש והטור אין מקור לזה שנוטה לשחור פסול, שהרי כל ראייתו של המהרש"ם הוא רק ממה שכתוב בגמ' דומה לכושי פסול, ופירשו כמה ראשונים שהכוונה שיש שני סוגי שחרות, ואם זה שחור חזק הרי זה פסול בכל מקום ואם זה שחור חלש כשר במקום שזה גדל, וממילא מוכח שבמקום שלא גדלים שם הרי זה פסול, אולם לדעת רש"י והרא"ש הגמ' מתכוונת לומר שאם גדל אתרוג במקום שבדרך כלל הם לא שחורים אז זה 'נדמה' ופסול, וע"פ דבריהם י"ל שנוטה לשחור כשר, וא"כ אם מסתפק אם זה נוטה לשחור י"ל שזה ספק ספיקא לקולא שגם אם זה ממש נוטה לשחור הרי זה גם רק ספק פסול.
מוכיח מהביאור הלכה שלכו"ע פסול אם זה נוטה לשחור
ג. אולם מלשון הביאור הלכה כאן משמע שגם לפי רש"י והרא"ש פסול אם הוא קצת שחור, שהרי כתב "ואתרוג שחור מעט שגדל בשאר ארצות שאתרוגיהן אינן שחורות כלל והובא למקום זה לדעת רש"י וסייעתו הוא פסול אף במקום זה דהוא בכלל נדמה והוא מה שאמר בגמרא דומה לכושי פסול אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם לא נזכר זה בגמרא", עכ"ל. הרי מוכח שגם לרש"י וסייעתו פסול אם זה שחור מעט, ודלא כמו המהרש"ם.
קשה על המהרש"ם שהרי באתרוג לא כתוב ששחור פסול אלא ככושי והכוונה היא שנוטה לשחור
ד. ובאמת יש להעיר על מה שכתב המהרש"ם שם שכתב "לכאורה היה נראה דאם רק נוטה לשחור ואינו כדיו ממש יש להקל כמו"ש התבואות שור סימן לח סק"ז דדוקא באיסור כרת החמירו בזה (שגם אם רק דומה למראה האיסור הרי זה אסור) וכו'", ולבסוף חזר בו מחמת הראשונים הללו שמחמירים גם בשחור מעט.
ובעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שלענ"ד רק בהלכות ריאה שכתוב בגמ' (חולין דף מז) כדיותא [כמו צבע דיו] טריפה, לכן כתב התבואות שור שי"ל שאם זה פחות מהצבע של דיו הרי זה כשירה, וכן לגבי נדה שכתוב במשנה (נדה דף יט) שחור כחרת (כמו דיו), ומבואר שם שאם דיהה מכאן טהור, א"כ כתוב במפורש שרק שחור כדיו פסול ולא פחות מזה, משא"כ לגבי אתרוג הרי לא כתוב כלל אתרוג שחור רק אתרוג הכושי, וכל שהוא נוטה לשחרות הוא בכלל אתרוג הכושי.
וביותר מזה שאפילו הדרגא גבוה שפוסל הרמב"ם גם בארץ כוש, דהיינו שדומה לאדם כושי, ג"כ מסתבר שאינו שחור ממש, שהרי גם אנשי כושיים הם לא שחורים ממש, רק העור שלהם הוא מאוד כהה, ולכן לענ"ד כל שנוטה למראה שחור פסול מעיקר הדין לכל הדיעות.
וגם מצד הסברא הוא כן שהרי בהלכות ראיה ונדה הסיבה למה פוסלים שחור הוא משום שזה מראה על ריעותא שהאי דם אדום הוא אלא שלקה, משא"כ באתרוג שהפסול הוא משום הדר כל שהוא שחור מכל סוגי השחרות הרי זה משחית את היופי של מחזה האתרוג.
העולה לדינא
צריך לפסול כל מראה הדומה לשחור, דהיינו גם חום כהה שנוטה לשחור פסול