סעיף כא
הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול, אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו.
ענף א'
האם מראה ירוק הוא חסרון שלא נגמר הפרי או שזה פסול של הדר
סתירה במשנ"ב האם ירוק הוא מראה פסול או מראה כשר, וראיה מגדולי הראשונים שזה מראה פסול
א. כתב המשנ"ב (ס"ק סה) "שהיכא דידעינן טבע האתרוגים שבאותו מקום שדרכן לחזור אח"כ למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה אז אפילו בעודו ירוק כשר דכיון שחוזר למראהו ע"כ נגמר פריו, ומ"מ הסכימו האחרונים דאין לסמוך ע"ז למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק", עכ"ל.
ולכאורה קשה ע"ז ממה שמבואר במשנ"ב לעיל ס"ק נה על הפסול של מנומר "י"א דדוקא אם הוא מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור או לבן או ירוק כעשבי השדה", הרי מבואר שירוק הוא מראה פסול, ואם ירוק הוא לא מראה פסול אלא רק חסרון שלא נגמר הפרי א"כ למה פסול בזה מנומר,
והנה לשון המשנ"ב הנ"ל הוא מגדולי הראשונים שמשמע מזה שירוק הוא מראה פסול, ומחמת קושיא זו כתב בשו"ת חוט המשולש (חלק א סימן כג) "ונפלאתי מאד על האחרונים שלא הרגישו כלל בדברי הריטב"א וראב"ד ור"ן אלו [הנזכרים במשנ"ב הנ"ל] שהן מחמירים ולא הזכירו, ויש להחמיר כדבריהם, והר"ן ז"ל בתראה טובא", עכ"ל.
הביכורי יעקב סבר שאם יש כמה נקודות של ירוק בתוך האתרוג הריהו פסול משום מנומר
ב. וראיתי בביכורי יעקב (ס"ק מד) שמחמיר כמו השיטה שמנומר פסול אפילו בגווני של מראה אתרוג, ולכן החמיר אם יש נקודות של מראה ירוק אפילו אם אותו ירוק ישתנה לבסוף מכל מקום פסול מטעם מנומר, וסיים "וכל שכן אם יש בו חברבורות שהם ירוקות ככרתי שהוא ירוק כ"כ שלא ישתנה לעולם שזה פסול לכל השיטות והפוסקים לא בארו בזה, והנלענ"ד כתבתי", עכ"ל. והנה לפי דבריו אפשר ליישב שלא יקשה מהני ראשונים שמדובר שהוא ירוק שאין סופו להיות צהוב.
פסים של ירוק בתוך הצהוב, וצריך לומר שסובר המשנ"ב שכאן לכו"ע כשר כיון ששכיח הרבה שיהיה מעורב הירוק עם הצהוב ולכן הרי הוא כמו בלעטליך שלא פוסל משום מנומר, ודלא כמו הביכורי יעקב.
התירוץ של החזון איש שלא יקשה מהרבה ראשונים, ומה שקשה על החזו"א
ד. וראיתי בחזו"א שתירץ על הקושיא מהני ראשונים וז"ל "ואפשר כיון שאין זה עיקר מראהו וסופו לחזור ממראה זה פוסל משום מנומר, ואי ככרתי ממש לעולם אינו חוזר ניחא, וכמדומה שאין מצוי אצלנו שיהיה רובו ככרתי ממש ויחזור", עכ"ל.
יישוב למה הפוסקים לא כתבו הדין של ה'ביכורי יעקב'
ג. אולם נלענ"ד שהטעם שהפוסקים סתמו בזה ולא כתבו את הדין של הביכורי יעקב הוא כי הרי מבואר במג"א שאם התחיל להיות צהוב בידוע שסופו להיות צהוב לגמרי, וא"כ אין מציאות כזאת שיהיה חברבורות של ירוק שלא יהיו צהוב לאחר זמן וא"כ היא מראה כשירה, אולם לפי דבריהם קשה מהני ראשונים שמפורש בדבריהם שירוק הוא מראה פסול.
וביותר קשה על השעה"צ שלא הכריע לגבי המחלוקת של מנומר וכתב שלמעשה צריך עיון, וא"כ איך מכשיר אם התחיל להיות צהוב שהרי בהרבה מקרים הרי הוא נראה ממש מנומר שיש ובני קשה לי על דבריו, א) מהיכי תיתי שמראה שסופו לחזור יהיה פסול משום מנומר, והרי מסתבר שאדרבה כיון שזה בתהליך בישול לכן אין זה כ"כ מנומר, ב) המשנ"ב כתב שאם אינו ממש ירוק ככרתי הרי זה כשר, ואם הכל ירוק ככרתי והתחיל במקצת לשוב למראה צהוב הרי זה גם כשר, ולפי החזו"א אין מציאות כזאת שיהיה ירוק ככרתי ושיחזור להיות צהוב, ג) על מה שכתב החזו"א שאין מצוי אצלינו שיהיה רובו ככרתי ממש ויחזור, צ"ע שהרי מבואר בראב"ד שאפילו אם יש כמה נקודות הרי זה פסול משום מנומר, וזה שפיר יכול להיות גם לפי החזו"א, וא"כ עדיין קשה מהראב"ד שמוכח מדבריו שירוק הוא מראה בעצם פסול, וצ"ע.
דינים העולים:
א. מעיקר הדין נפסק שאם הוא מראה ירוק רק שיודעים שסופו להיות צהוב שמותר לברך עליו.
ב. אולם לכתחילה יש לחכות עד שיתחיל להיות קצת צהוב, והמובחר זה לחכות עד שהכל יתחיל להיות טיפה צהוב שלא יהיה כ"כ ירוק כמו כרתי.
ג. באופן שהכל חזר להיות צהוב חוץ מכמה נקודות יש להחמיר לכתחילה לא לקחת אותו, וכמו דעת הביכורי יעקב.
ענף ב'
האם צריך הכשר על אתרוג שהוא לא מורכב
המשנ"ב העתיק מהחת"ס שהסימנים שזה לא מורכב א"א לסמוך עליהם כיון שלא כתוב בחז"ל
א. הפוסקים דנו בסעיף זה לגבי אתרוג המורכב, וכתבו כמה סימנים לדעת איזה הוא אתרוג המורכב, והמשנ"ב כאן הביא מהחת"ס בסימן ר"ז שאי אפשר לסמוך על הסימנים כיון שהם לא כתובים בש"ס, אולם בתוך החת"ס משמע שעיקר טעם הפסול הוא כיון שיכול להיות שיש לו את כל הסימנים ואעפ"כ תהיה מורכב.
ואעתיק מקצת דבריו בשביל הבנת הענין וז"ל: "נידון אתרוגים הבאים מאיים חדשים אשר לא הורגלו להביא משם, אם יש לסמוך אבדיקת סימנים הנאמרים וכו' כבר כתבתי בתשובה אחרת כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא נזכרו בש"ס ובשום מקום, ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת [חולין ס"ג ע"ב]
על כן אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים י"ח באתרוגים הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריך לשום סימן,
והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגים ההמה כדי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו,
אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים, אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים,
המשך של החת"ס שיש סימן אחד שהוא סימן דאורייתא
ב. כן כתבתי מאז, וכעת זיכני הי"ת ולמדתי פרק לולב הגזול בישיבה, עיינתי ביה טפי, ושם [ל"ה ע"א] נאמר פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שווים, וכתב כפות תמרים הרי לימונים וכו' פירות חמוצים כאלו טעם עצו ופריו שוה, כי הרב המחבר ההוא היה בקי בהם ובשמותיהם, ותירץ כי כל אלו הפירות הקליפה קצרה ודקה ועיקור הפרי הוא התוך היינו העסיס והגרעינים כמו בלימוניס ומאראנסיס וכדומה, וא"כ אין טעם עצו שוה לפריו שהוא התוך אלא טעם עצו שוה לקליפת הפרי שהוא הטפל לפרי ולא לפרי עצמו, משא"כ אתרוג שהתוך הוא הטפל והוא קצר ונזרק, וקליפתו הרחבה והעבה היא הנאכלת והוא עיקר הפרי נמצא טעם עצו ופריו שוה, אלו דבריו ודברי אלקים חיים המה.
וזכינו לדין שאך רק זה הסימן הוא סימן מובהק דאורייתא, לומר, כל שלא נמצא כן איננו עצו ופריו שוה ופסול בודאי,
ואמנם אם נמצא כן היה לכאורה נראה שודאי הוא אתרוג על כל פנים שהרי לא מצאו בש"ס שום פרי בעולם שיהיה עצו ופריו שוה חוץ מאתרוג ופלפלין וכו' ופירוש טעם עצו ופריו שוה היינו שקליפתו רחבה, דאי לאו הכי כל פירות החמוצים טעם עץ ופריו שוה, לפ"ז אם אנו מוצאים פרי חמוץ שקליפתו רחבה ותוכו קצר הרי זה אתרוג לכאורה,
החת"ס מוכיח ממהר"ם אלשיך שאפילו אם הוא סימן מובהק מ"מ יכול להיות שזה פסול מחמת מורכב
ג. אמנם בתשובות מהר"מ אלשיך סי' ק"י כתב בפסול המורכבים, יען קיי"ל בפרק משוח מלחמה [סוטה מ"ג ע"ב] ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה לענין ערלה, נמצא ממ"נ אם סיבך יחור של לימונים בעץ אתרוג, הרי הפרי הגדל באותו יחור יש לו כל תואר לימוני ואין לספק בו כלל שאיננו אתרוג, אך יחור של אתרוג המורכב באילן לימוני וגדל עליו אתרוגים, מ"מ כיון שילדה בטלה בזקנה הרי איננו פרי של עץ הנקרא הדר אלא פרי של עץ הנקרא לימוני, והתורה אמרה פרי עץ הדר, והכא שילדה בטלה בזקנה נקרא העץ וגם היחור על שם זקנה והוא פרי עץ לימונים, אלו דבריו ז"ל.
והמובן ממנו, אתרוג בלימוני אפילו יהיה הקליפה רחבה באופן שיהיה טעם עצו ופריו שוה, מ"מ פסול מטעם שאיננו פרי של עץ הנקרא הדר, ואם לימוני מורכב באתרוג ובטלה לימוני באתרוג והוה לימוני פרי של עץ הדר, מ"מ אין טעם עצו ופריו שוה בקליפה דקה, ועיקר הפרי הוא התוך דתרתי בעי שיהיה טעם עצו ופריו שוה וגם יהיה פרי של עץ הדר, נמצא לפ"ז נפל
פיתא בבירא שאיננו מועיל זה הסימן להכשירו בלא מסורת, כי אולי מורכב הוא ואיננו פרי של עץ הדר וכו',
העולה מזה כל האתרוגים שאינם מיעניווע אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על סימנים, והשומע ישמע ויונעם לו", עכ"ל.
הרי מבואר שאע"פ שמצא סימן מובהק שהוא מן התורה מ"מ אי אפשר לסמוך על זה כיון שהוא עדיין בחשש מורכב ולא כדמשמע מהמשנ"ב שלא מצא שום סימן שכתוב בש"ס.
לפי הנ"ל צ"ע איך אפשר לקנות מאתרוגי יעניווע בלי הכשר
ד. וצ"ע שע"פ מה שהשריש החת"ס שיש שני דינים א) שיהיה טעם עצו ופריו שוה ב) שיהיה פרי של עץ הדר, א"כ איך אפשר לקנות אתרוג מיעניווע גם בלי הכשר, שהרי יכול להיות שהמגדל הרכיב אתרוג על לימון בשביל שיגדל יותר טוב והוא פסול מטעם מורכב אע"פ שהוא ממקום שהוא מוחזק באתרוגים כשרים ואע"פ שיש לו את כל הסימנים,
ואולי בזמן של החת"ס לא היו מרכיבים רק כדי לשבח וליפות את הפרי וכיון שנראה כמו כל האתרוגים אחרים שוב אין לחשוש, או שאף אם הרכיבו הרי הוא מיעוט שלא צריכים לחשוש לזה,
אך עכ"פ בימינו שכידוע מרכיבים הרבה שם (עי' מועדים וזמנים ח"ו סימן ס) שוב לפי דעת החת"ס צריך לקנות דווקא עם הכשר.
קשה על החת"ס שהרי המהר"ם אלשיך נתן סימן למורכבים ולמה לא סמך על זה החת"ס
ה. אך בעיקר הדבר יש לעיין על החת"ס שהרי במהר"ם אלשיך שם כתב לגבי יחור של אתרוג שהרכיבו אותו בתוך אילן לימונים שדומה ממש לאתרוגים שאינם מורכבים "ואין הפרש ביניהם אלא שהמיץ (כך גורסים הבית אפרים בסימן נו והשבות יעקב בסימן לו) שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהמיץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד",
וא"כ לפי מה שסבר החת"ס שעיקר הסימן הוא שהקליפה עבה א"כ ממ"ן שאם הוא בחשש מורכב הרי יהיה קליפה דקה, וא"כ אם רואים שיש לו קליפה עבה מאוד הרי זה סימן מובהק שזה לא מורכב.
שלא יסתרו הסימנים של המהר"ם פדואה למהר"ם אלשיך
ו. ובאמת גם על מהר"ם אלשיך קשה שכתב שאין הפרש בין מורכבים לאין מורכבים רק שזה קליפה עבה וזה קליפה דקה, וקשה שהרי כל הפוסקים כתבו בשם המהר"ם פדוואה שיש שלושה סימנים דהיינו שיש בליטות והעוקץ שוקע בתוכו.
ומצאתי שהקשה כן השבות יעקב שם, ותירץ שני תירוצים, "חדא דאין כל הארצות הגדילים בו שווים וכמשמעות לשון רמ"א בתשובה הגדלים בארצנו וכו' ועוד י"ל דבאמת עיקר הסימן מובהק הוא מבפנים בהקליפה ומיץ שבתוכו, אלא דמהיכי תיתי לחתכו ולבדקו מבפנים ולפסול האתרוג בודאי בידים, לכן נותן עוד בו שני סימנים שהם מבחוץ ואז אם ניכרין בהן אותן סימנים מבחוץ אז חותכין שנים או שלשה אם נמצא בתוכו המיץ רחב אז מחזקינן כל האתרוגים אלו שיש בו שני סימנים אלו מבחוץ למורכבים", עכ"ל.
ובשו"ת בית אפרים שם תירץ "שזה תלוי בהפרי שמרכיבין אותו עמה יש שתבניתו משונה ורחוק יותר מתבנית אתרוג ויש שממהר להעלות שרף שלו ומשפיע במדה גסה ותתאה גבר להטות פני עליון ולשנותו לגוון אחר", עכ"ל.
מסביר שכוונת החת"ס שיש הבדל בסימנים בין מקום למקום
ז. ואולי סובר החת"ס שיש גם לחשוש שיהיה רק שינויים קטנים שגם זה ישפיע על שינוי האתרוג, אולם א"כ כל הפוסקים הנ"ל חולקים עליו כי כולם כותבים שאפשר להכיר את המורכבים ע"י הסימנים הנ"ל.
ואולי סבר החת"ס שרק במקום שמגדלים אתרוגי יעניווע שייך הסימנים הללו ואז ידעו שהם מן המורכבים, אבל במקומות אחרים יש סימנים אחרים להבדיל בין מורכבים לאינם מורכבים.
וכ"ז צ"ע כי מהיכי תיתי שיהיה נפק"מ בין מקום למקום, וגם מה שכתבנו למעלה שבימינו צריך הכשר על אתרוגי יענייוע כיון שכידוע שמרכיבים שם, אך לפי"ז לא צריכים שום הכשר כי עכ"פ באותו מקום שעליו דברו הפוסקים הרי אפשר להכיר בין אתרוגים מורכבים לשאינם מורכבים ע"י בדיקות בסימנים, וכ"ז צע"ג כי כמדומני שבימינו לא רואים כמעט שום הבדל בין אתרוגים שהרכיבו אותו לאתרוגים שלא הרכיבו אותו,
וראיתי בספר 'טהרת האתרוגים' שרק ע"י אבק משתנית האתרוגים, ואולי כך עשו גם בזמנם, ועיי"ש אריכות גדולה בכל הנושא הזה.
מהלך של ה'משנת דרבי אליעזר' ליישב את החת"ס
ח. שוב ראיתי מעתיקים משו"ת משנת דרבי אליעזר (סימן טז) שביאר שכוונת החת"ס היא שבמקומות אחרים אין אנו יודעים מה האתרוג האמיתי ומה המורכב ולכן צריך הכשר, משא"כ באתרוגי יעניווע יש לנו סימן ברור מהו מורכב ומהו לא מורכב ולכן לא צריך הכשר.
אך לענ"ד צ"ע כי עד שאתה חושש על מורכבים שבהם צריך אתה לחשוש לכל אותו המין - שאולי אין זה אתרוג רק מין אחר שדומה
לאתרוג, או שבהתחלה הרכיבו אתרוג עם פרי אחר עד שיצא מין המשונה הזה, ועוד שאם זה כל הבעיה שפיר היה אפשר לשמוע ממומחים שיבדקו איך נראה שם אתרוג המורכב ואיך נראה אתרוג שאינו מורכב, ולמה לי כתב הכשר על כל אחד ואחד?
מיישב הסתירה בין הפוסקים שתלוי אם הרכיבו לימון על אתרוג או היפוך
ט. ואולי אפשר לומר עוד תירוץ ליישב את הסתירה שהפוסקים כתבו שיש ג' סימנים ואילו הרב האלשיך כתב שיש רק סימן אחד, והוא כי י"ל שלא כתב האלשיך את חילוקו אלא אם הרכיבו יחור של אתרוג על גבי אילן של לימון שאז עיקר הפירות שגדילים ממנו הוא דומה ממש לאתרוג, ורק כיון שמושך קצת גידולו משרף הלימון לכן הרי זה פועל קצת שינויים בתוכו וממילא יש רק סימן אחד, משא"כ אתרוג המורכב שכתבו הפוסקים שיש ג' חילוקים מדובר שלקחו יחור של לימון והרכיבו אותו על גבי עץ של אתרוג, וכיון שעיקר גידולו הוא מן העץ לימון לכן יש בתוכו הרבה שינויים,
וכן משמע לשון של השו"ע הרב שכתב בסוף הסימן "אתרוג המורכב דהיינו שהרכיבו ענף מאילן אחר לתוך אילן האתרוג וגדל מהן מין הדומה לאתרוג פסול שזה אינו אתרוג כלל אלא הוא בריה בפני עצמה וארבעה סימנים יש להבחין בין האתרוג המורכב מלימונ"י לאתרוג האחד וכו'", עכ"ל, הרי משמע בהדיא כדברינו.
מוכיח מכמה פוסקים שלא סבירא להו כמו הרב האלשי"ך
י. והנה לכאורה מהשו"ע הרב משמע שרק בכי האי גוונא פסול, אבל אם הרכיבו יחור של אתרוג על לימון הרי זה כשר, ולפי דברינו כל הפוסקים שכתבו ג' או ד' סימנים דיברו ג"כ רק על יחור של לימון ע"ג אתרוג ולא היפוך, ומשמע לכאורה שלא חששו לחששו של האלשיך לפסלו משום שזה מתהפך להיות לימון.
וכה ראיתי בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תפד) שכתב "אולם באמת ראיית מהר"ם אלשיך זו אינו מכרעת לפי עניות דעתי כלל, דבשלמא לענין ערלה כיון שהפרי יונק גם מאילן ראשון שהיניקה באה לענף דרך שם הוי גורם אחד דהיתר. ומה בכך שהפרי דומה לענף שהרכיב. חשיב כאילן גדל באילן ראשון פרי אחרת. וכיון שעברו על אילן ראשון שלשה שנים מותר. אבל לענין מצוה אף שגדל באילן לימון פרי אתרוג יוצא בו ידי חובתו. כיון שאתרוג הוא. ואולי כוונת מהר"ם אלשיך ז"ל דאם כן אין עצו ופריו שוים", עכ"ל, ואע"פ שלבסוף כתב להחמיר בזה עכ"פ לכתחילה ועיי"ש היטב ואכמ"ל, מ"מ י"ל שפוסקים אחרים לא סבירא להו כן.
וגם בשו"ת חלקת יואב (או"ח סימן לב) לא הסכים עם האלשי"ך בזה וכתב שאפילו אם אתרוג גודל על עץ אחר מ"מ שם אתרוג עליו, רק למעשה הסכים עם הרב האלשי"ך שאם יש יותר מיץ מקליפה הרי זה פסול מטעם שאין עצו ופריו שוה, וכמו"כ הסכים עמו שהגידול הראשון אולי פסול משום שאין טעם עצו ופריו שוה שאין עץ של לימון דומה לפרי של אתרוג, אבל סבר שאם לקחו יחורים משם ונטעו אותם שיש לו שם אתרוג עליו, כי עכשיו עצו ופריו שוה.
כמה פוסקים העידו שהמנהג להקל שאם הרכיבו אתרוג על לימון שהעץ השני כשר לאתרוג
יא. וגם בשו"ת בית אפרים שם האריך להוכיח שגם לפי האלשי"ך כל הפסול הוא רק על נטיעת המורכב בעצמו אבל אם לקחו יחור ממנו הרי זה כשר, וטעם ההיתר כי בוודאי הרי הוא עץ אתרוג, ורק הפירות שגדלו על הבסיס של לימון הם אסורים לדעת האלשי"ך כיון שהם נחשבים כמו לימון, ולכן הכשיר את אתרוגי קרפ"ו כיון שאע"פ שבהתחלה הרכיבו היחור של אתרוג על גבי לימון מ"מ עכשיו אין שום קשר ביניהם.
וגם בשו"ת אמרי בינה (סימן יא) כתב לגבי דיני מעשר מפירות חו"ל "הלא מעשה רב בכל שנה ושנה שמביאים אתרוגים מהודרים מחו"ל מקורפ"ו ואין פוצה פה ומצפצף ע"ז לחייבם במעשר", הרי פשוט לו שהיו משתמשים עם אתרוגים הללו, וגם הבית אפרים כתב שנתפשט המנהג לקנות מאתרוגים הללו.
גם מהחת"ס מוכח שהמנהג היה לקחת אתרוגי קרפו
יב. וראה בשו"ת חתם סופר (ח"ו סימן כה) שכתב "והנה כל דבר שאין לו סימן דאורייתא נאכל במסורת וכו' ע"כ הבאים ממדינת יענבע נקראים יעניוועסיר, שמסורת ביד אנשי אשכנזי מימי חכמי הצרפתים ור"ת וסייעתו שלא בא לידם אלא מאותה מדינה, הם מוחזקים במסורת, וזה משנת תקמ"ה בא תחילה למדינתינו מארץ קארפו, והיה רעש עליהם בעולם עד שלבסוף החזיקו ביה אנשי המדינה הלזו. וזה כמו יו"ד שנים מביאים גם מארץ קורסג"י, ואי ניזול בתר סימנים, סימנים של קורסגאנער טובים יותר ומבוררים יותר משל קארפי"ר, אך כתבתי שאין לסמוך על סימנים לא להימין ולא להשמאיל. אך הלא עד אחד נאמן באיסורים [שם י' ע"ב] והחכם שם נותן כתב עדות וחותם בחתימות ידו על ההכשר, ועל התיבה מונח חותמו שאינם מורכבים, ואני מתיר, אך המביאים בלי הכשר אינני מסכים ליקח מהם דאיתרע חזקתייהו ע"י שאלו יש להם כתב הכשר ואלו אין להם", עכ"ל.
הרי מבואר שלמעשה התיר אתרוגים אחרים אם יש כתב הכשר שהם אינם מורכבים, ומשמע אע"פ שאין להם מסורת, וכעת אין לי דרך
להסביר למה אתרוגי יעניווע לא הוצרך הכשר שאינם מורכבים וכמו שהסברתי מקודם.
עוד קושיא על החת"ס בביאור מה מועיל סימנים
יג. ועוד ראיתי שם דבר שלכאורה צ"ע שכתב "הנה כל הסימנים אינם סימנים דאורייתא, ואפילו מדרבנן אינם אלא שהמציאו האחרונים לפי הגדלים במדינתם, ואין לנו שום סימן מובהק להבחין בין מורכב לכשר, אלא הסימנים המה להבחין בין הגדלים במדינה פלונית ובין הגדלים במדינה אחרת", עכ"ל, וצ"ע הרי בהדיא כתבו הפוסקים שהסימנים הם כדי לחלק בין מורכב לשאינו מורכב, וצ"ע.
ענף ג'
האם אפשר לסמוך על סימנים שאינו מורכב והאם הולכים בזה אחר רוב
דעת הביאור הלכה שיש לסמוך על סימנים בצירוף שהרוב אינם מורכבים
א. כתב הביאור הלכה בשם הביכורי יעקב "אבל אותם שבאים מאיטליא והם ספק מורכבים לכאורה יהיו כשרים אם א"א להכריע דניזל בתר רובא ורוב האתרוגים שבעולם ידוע שאינם מורכבים, אכן לדינא צ"ע, ועכ"פ ספק מורכב אם אין לו אחר יטלו בלא ברכה עכ"ל [של הביכורי יעקב]. ולענ"ד אפשר לומר דלהכי סמכו כמה פוסקים על הסימנים אף דאין ראיה כ"כ כמו שכתבו הפוסקים האחרונים משום דבצירוף רובא יש לסמוך ע"ז, וע"כ אין למחות במי שסומך ע"ז ומברך כנלענ"ד" עכ"ל הביאור הלכה.
ולפי דבריו אם נוטל היהודי מאילן אין להקל כיון שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, [ויל"ע אם בימינו עדיין נכון הכלל הזה שרובם אינם מורכבים, שיתכן שאם זה מגיע מפרדס בחו"ל ששייך לגוים שיכול להיות שרובם מורכבים, אולם מסתבר שהוא רק מורכב אתרוג על אילן אחר שלפי רבים מן הפוסקים הרי זה כשר].
דיוקו של הביכורי יעקב שאין לסמוך על סימנים
ב. אבל לענ"ד יש לעיין מה שכתב הביכורי יעקב, ואעתיק מקצת דבריו למען הבנת הענין וז"ל "גם מר"י פאדווא עצמו נראה שכל הסימנים אינם מובהקים מדכתב דבאותן ממחוז פולייא הם מסופקים, ולכן אין לסמוך על הסימנים בין
להכשיר בין לפסול ואין ליקח אתרוג אלא הידוע במקום גידולו שאינו מורכב וכו'", עכ"ל, ואח"כ כתב מה שהביא הביאור הלכה מדבריו שלא לברך על אותם שבאים מאיטליא והם ספק מורכבים.
סתירה בתוך שו"ת הרמ"א האם היה אפשר לברך על אתרוגים ממחוז פולייה
ג. אבל לענ"ד המעיין בשו"ת הרמ"א סימן קכו שהביא תשובת הר"י פאדווא יראה שדעתו שאפשר לברך על אלה שמגיעים ממחוז פולייא שהרי זה לשונו "והמורכבים הגדלים במדינות אלו נכרים וידועים אלינו, אבל ממחוז פולייה באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם, ושנה זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא, ואני כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדלים בארצנו, כי מפולייה לא יוכלו לבא אליכם כי רב מכם הדרך".
ולכאורה קשה על דבריו שסתר את עצמו, שהרי משמע שהוא היה מסופק על אתרוגי פוליי אם כשרים לברכה, ואיך כתב מיד אח"כ "ושנה זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא", שמשמע מדבריו שנטלו האתרוגים הללו, ודוחק לומר שכיון שהיו ספק מורכבים לא בירכו עליהם כי כל כהאי גוונא היה לו לפרש.
ד' מהלכים ליישב את הסתירה הנ"ל
ד. וראיתי בזה ד' מהלכים:
א) בשו"ת לב חיים (ח"ב סימן קכא) כתב שנתכוין המהר"י פאדווא לומר שהסימנים מועילים גם באותן שמגיעים מפוליי, רק שאין נפק"מ כי ממילא לא מגיעים ממחוז ההוא, ואולי שם מספיק סימן אחד כדי להכיר שהם לא מורכבים.
ב) עוד מהלך כתב שם שאע"פ שמסופקים מ"מ אפשר לברך כי זה כעין ספק ספיקא ויותר מזה, כי אע"פ שאין הסימנים מובהקים ממש אבל בדרך כלל זה מראה שהם לא מורכבים, ובפרט שכל הדין של אתרוג מורכב יש שחלקו ע"ז.
ג) ראיתי מעתיקים ממחברי זמנינו שכיון שפוליי אז היה עיר קלמבריה שהיו מוחזקים לקחת אתרוגים משם, לכן מוכרח שכוונת הר"י מפאדווא לומר שאנו מסופקים מהם היינו שמסתפקים מהם.
ד) שהספק שהיה על אתרוגי פוליי הוא כי הסימנים לא היו בולטים מספיק שהיו בהם בליטות קטנות מאוד וע"ז אי אפשר לסמוך, משא"כ אם יש בליטות גדולות אפשר לסמוך על זה בכל מקום.
אולם עכ"פ הביכורי יעקב לכאורה למד שהכוונה שמסופקים בהם ולכן צריכים ליטלם בלי ברכה.
מהחת"ס מוכח שאם לא יודעים מאיפוא הם מגיעים אפשר לסמוך על סימנים
ה. ובאמת גם החת"ס שהעתיק המשנ"ב ממנו שמחמיר שאי אפשר לסמוך על הסימנים מ"מ משמע שזה רק אם בוודאי מגיעים ממקומות אחרים, אבל אם מסתפק בדבר הרי זה כשר שהרי בשביל זה כתבו הפוסקים סימנים שהרי ז"ל "אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים, אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים", משמע רק אם וודאי מגיעים ממקומות אחרים אבל בספק אפשר להקל.
מסקנת הענין על חלק מאתרוגי ארץ ישראל
ו. הארכתי קצת בביאור הענין של אתרוג המורכב שהוא כטיפה מן הים מן הרבה פוסקים שהאריכו בנושאים הללו כדי שתשכיל ותבין את רקע הענין, ושיוצא שאע"פ שעל חלק מאתרוגי ארץ ישראל יצא רינון שמגיעים מאתרוגי קרפ'ו מ"מ רואים כמה פוסקים שהקילו בזה אפילו אם בוודאי הגיע משם, וק"ו כשלא ברור שהגיע משם.
תמונה על סעיף כא
אתרוג הלבן (הקליפה) הוא הרבה יותר מן הבשר המיץ