Skip to content
תקנת השבים

סעיף כב: שיעור אתרוג

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שיעור אתרוג, קטן פחות מכביצה, פסול, אבל אם כביצה, אפילו אם הוא בוסר שעדיין לא נגמר פריו, כשר, ואם היה גדול כל שהוא, כשר.

מה הדין אתרוג שבתחילה היה בזה שיעור ואח"כ נפחת מן השיעור

הביאור הלכה כותב שאפילו אם נצטמק מן השיעור הרי זה פסול

א. כתב הביאור הלכה בשם החיי אדם שאם זה פחות מן השיעור "שפסול כל שבעה – שלא נגמר פריו ולא נקרא פרי, ואפילו אם היה בו כשיעור ובימי החג נצטמק ועמד על פחות מכביצה מ"מ פסול משום שאינו הדר", עכ"ל.

מהגמ' משמע שטעם הפסול הוא משום שלא גמר פרי וא"כ אם נצטמק הרי הוא כשר

ב. הדברים הללו לכאורה קשים מאוד כמו שהעיר הנשמת אדם בעצמו שם, ובשביל הבנת הענין אעתיק את הגמ' בסוכה (דף לא עמוד ב) "ולא בעי הדר [האם ר' יהודה לא סובר שצריך הדר]? והא אנן תנן: הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. לאו משום דבעי הדר? – לא, משום דלא גמר פירא. תא שמע: שיעור אתרוג קטן, רבי מאיר אומר: כאגוז, רבי יהודה אומר: כביצה. לאו משום דבעי הדר? לא, משום דלא גמר פירא", הרי מבואר שלפי מסקנת הגמ' אין הטעם משום הדר אלא משום שלא נגמר הפרי, ועפי"ז אם בתחילה היה בזה שיעור שכבר נגמר הפרי אזי לכאורה אין שום טעם לפסלו אם נצטמק פחות מן השיעור.

מבאר שלפי טעם של הב"ח מובן למה פסול אם נצטמק

ג. רק שדעת הב"ח הוא שאע"פ שהגמ' דחתה שלפי ר' יהודה שלא סובר הטעם משום הדר יש עוד טעם משום שלא נגמר הפרי מ"מ לדידן שסוברים שיש פסול של 'הדר', אז ירוק ככרתי הוא פסול של הדר, ונפק"מ שהוא פסול אפילו בכל שהוא בחטמו ודלא כדעת הט"ז ומג"א שאם התחיל להיות צהוב הרי זה כשר, וא"כ לשיטתו גם אם נצטמק ונהיה פחות מן השיעור מ"מ פסול משום הדר.

וא"כ קשה שהרי המשנ"ב פסק דלא כמו הב"ח וסובר שטעם הפסול של "ירוק' הוא משום שלא נגמר פירא, וא"כ למה פסל אם נצטמק שהרי נגמר הפרי?

ב'אבני נזר' חידש שגם אם נצטמק אין עליו שם פרי כדרך גדילתן

ד. גם בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תפב) עמד על זה וכתב בסוף סברא מחודשת "אך יש לומר טעם אחר לפסול כיון דלעולם בתחילת גידולו הוא כביצה דפחות מכן לאו פרי כשמצטמק אחר כך ולית ביה כביצה לא חשיב דרך גדילתן", עכ"ל.

לפי מהלך של הריטב"א שפיר מובן למה פסול אם נצטמק

ו. אולם באמת בריטב"א (דף לא עמוד ב) מסביר שגם לפי רבי יהודה פסול כל הפסולים (נקטם ראשו ועלתה חזזית וניקב ונקלף) משום שכל שחסרו וכל שאינו כברייתם לא חשוב שמו עליו, וכי היכי דפסול בירוק ככרתי ובאתרוג כאגוז משום דלא גמר פירא, אבל כל שהוא שלם כברייתו אלא שהוא יבש שמו עליו ולא מיפסיל משום שאינו הדר, וא"כ אפשר לפסוק שחייב במעשרות כשהם קטנים ואעפ"כ יהיה פסול למצוה דוגמת עלתה בו חזזית שבוודאי חייב במעשרות לכו"ע, ולפי דבריו שפיר ניתן לומר שכל שעכשיו הוא פחות מן השיעור אע"פ שלכתחילה היה בו שיעור מ"מ מיפסל משום שאין שמו עליו, וכמו"כ אם יודעים שסופו להיות צהוב כיון שיודעים שנגמר הפרי לכן הרי זה כשר.

להלכה קיי"ל לגבי מעשרות שגם אתרוג קטן נחשב פרי

ה. ובאמת היה מקום לומר שמוכרחים לומר שאם הוא פחות מן השיעור שהטעם הוא משום שאינו הדר – שהרי במעשרות פסק הרמב"ם (מעשר פרק ב' הלכה ה) שהאתרוגים חייבים במעשרות מיד כשנתעגלו מפני שהם ראוים לאכילה כשהם קטנים, וממילא א"א לפסוק שהטעם למה פסול אתרוג קטן הוא משום שלא נגמר הפרי כיון שלהלכה לא קיי"ל כן, ולכן עיקר הטעם הוא משום הדר, אבל א"כ קשה איך אפשר לומר שירוק ככרתי הוא פסול משום שלא נגמר פרי שהרי במעשרות וודאי חייבים גם אם הוא ירוק, ובעל כרחך שהגדר של נגמר פרי לגבי אתרוג הוא שונה מלגבי מעשרות, וא"כ קשה מהיכי תיתי לומר שלגבי ירוק אומרים שהטעם הוא רק משום שלא נגמר הפרי ואילו לגבי פחות מהשיעור הטעם הוא גם משום הדר.

More in this printout

View the whole printout