הידידות שבין רבינו להרה"ק מקאלאשיץ זצ"ל
הרה"ק מקאלאשיץ רבי חנה הלברשטאם זי"ע הי"ד, בן הרה"ק רבי מנחם מענדל מפריסטיק, בן הרה"ק רבי ארי' לייבוש מדוקלא, בן הרה"ק רבי דוד מקשאנוב, בן מרן הקדוש בעל דברי חיים זי"ע. ומצד אמו הרבנית פיגא בילא בת הרה"ק משינאווא זי"ע, והי' חתן הרה"ק רבי משה מבארדיוב בן הרה"ק מגארליץ זי"ע. היה מנכדי צאנז הכי חשובים בדורו, וצדיקי דורו השכימו לפתחו ורבים הסתופפו בצלו, והיה מגדולי דורו גודרי גדר ועומדים בפרץ, ולבן ואוהבן של ישראל.
ידידות רבה רחש רבינו להרה"ק מקאלאשיץ זצ"ל, ואף פגש אותו כמה פעמים. (ראה במדור אגדתא דספרא שרבינו שמע ממנו העובדא אצל ההקפות של הישמח משה עם משה רבינו). מהידוע לנו פגשו זא"ז אצל נשואי בתו של אחיו העצי חיים זי"ע עם הגה"צ ר' יחזקאל מציעשנוב זצ"ל הי"ד, וכמסופר (מושיען של ישראל ח"ה עמ' שיג, דברי חנה השלם עמ' רמ"ג) בשם הרה"ג ר' חיים מאיר ברוין זצ"ל מח"ס תולדות חיים שהיה נוכח שם, שהיו שם על ראש שמחתם אדמורי"ם רבים, ובראשם רבינו ז"ל, הה"ק רש"א מראצפערט, ומנכדי הגאוה"ק מצאנז ובתוכם הה"ק מקאלאשיץ, אולם הה"ק מהרי"ד מבעלזא — דודו של החתן — לא הי' על החתונה אבל שלח את בנו הה"ק מוהר"א, וחתנו הה"ק ר' פנחס מאויסטילא שיקחו חבל בשמחה זו. בשבת שבע ברכות ישבו כל הצדיקים יחדיו בסעודת שבע ברכות, ולאחר ברכת המזון נתפרדה החבילה, והצדיקים ערכו שולחן של פירות בפני עצמן זה בכה וזה בכה. הרב מקאלאשיץ לא ערך שולחן בעצמו, והלך לשולחנו הטהור של רבינו, החדר היה צר ומלא אנשים ומגודל הצפיפות נכבתה המנורה התלויה. ונתהוה שקלא וטריא אם רשאין לקרוא לנכרי להדליקו. וקרא הרב מקאלאשיץ ואמר: אין צורך לכך, דהלא אצל יהודי המאיר בלאו הכי יש אורה... (בלשונו: ביי א לעכטיגן איד איז לעכטיג).
כן עמדו בקשרי מכתבים זה עם זה, כמובא שם בספר דברי חנה בשם הרה"צ ר' ישכר בער דאכנער זצ"ל מבאניע. ובספר דברי יואל מכתבים (ח"א סי' ק') נדפס מכתב מזל טוב שכתב לו רבינו, כשהשיא הרה"ק מקאלאשיץ את בנו רבי ברוך בשנת תרצ"א, עם בת רבי חיים ברוך רובין מווישניצא, בן דודו רבי נפתלי רובין מווישניצא, חדב"נ הרה"ק משינאווא זי"ע. רבינו כותב עליו ש"ב, בהיותו נכד הייטב לב, שהיה חתן הגה"צ מבארדיוב בן הרה"ק מגארליץ חתן הייטב לב.
ב"ה יום ב' שמות תרצ"א לפ"ק, קראלי יצ"ו
החו"ש וי"ר לכבוד ש"ב ידידי הרב הגה"צ חו"פ כקש"ת מו"ה חנה הלברשטאם שליט"א אבדק"ק קאלשיטץ יצ"ו
אחדשה"ט, ערבה לנפשי הודעתו מאפריון בנו היקר נ"י, והנני בברכתי אליו השי"ת יעזור שהזיווג יעלה יפה יפה, ויהי' בנין עדי עד גפן אדרת, לשם ולתפארת, ויזכה לראות מהם זרע ברך, דור ישרים יבורך, בשובע שמחות ורב ברכות, יעלו למעלה למעלה בהרמת קרנם וקרן ישראל, ויתענג מהם ומכיו"ח שי' מרוב כל ונשמע ונתבשר בשו"ט במהרה.
כעתירת ולונ"פ ידידו הדושת"ה באה"ר חותם בכל חותמי ברכות
הק' יואל טייטלבוים
לעומת זה מצאנו מכתב מהרה"ק מקאלאשיץ, הנדפס בסוף ספר מדות הרשב"י להגה"צ ר' אשר זעליג מרגליות זצ"ל, שכתב לו הרה"ק מקאלאשיץ, והוא מביע רצונו שיתמלא רצון החסידים ויראי השי"ת, בנוגע מינוי רב בירושלים עיה"ק. והמדובר היתה אז, לאחר פטירת הגרי"ח זאנענפעלד זצ"ל, והחסידים בירושלים רצו למנות את רבינו לממלא מקומו.
ב"ה, אור יום ב' לסדר מקץ.
חיים ארוכים וטובים לכ' ידידי הרב החריף ובקי משנתו סדורה ולשונו ושפתו ברורה אהוב לחכמי הדור ונבוניו וכו' ה"ה כש"ת מוה"ר אשר זעליג מרגליות שי' מיושבי ירושלים.
אחדש"ה ושלו' העיה"ק והמחוזות תובב"א.
ספרו החדש קבלתי, גם ישב רוחו מכבר הגיענו. לע"ע הפנאי לא מצאתי לעיין בספרו ואוקי גברא אחזק'. ואודות רב וראשון לציון עיה"ק, בוודאי היה נכון שיהי' כרצון החסידים יר' השי"ת ובדרך השלו'.
עתה באמצע הכתיבה עיינתי בספרו דמר שי' בדף כ"ו וכ"ז והוטב בעיני. השי"ת יתן בלבינו שנעזוב דרך רשע ויחיש לנו ישע ב"ב, העיקר נתפלל הרחמן הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים ב"ב באופן שנוכל לסבול.
אוהבו
חנה הלברשטאם
חסידי קאלאשיץ בצל רבינו
לאחר המלחמה כאשר הרה"ק מקאלאשיץ זצ"ל וכל בני ביתו נעקדו על קידוש ה', ולא נשאר ממנו שום ענף ושורש, הסתופפו הרבה חסידי קאלאשיץ בצל רבינו. וכמובא בספר דברי חנה (עמ' ר"ח) שרוח הקודש הופיע בבית מדרשו של הרה"ק מקאלאשיץ, כמו שרואין במכתב בנו הרה"צ ר' ברוך הי"ד, שכ' שם לאחד שנסע לאמעריקא, 'הנה מכתבך הי' למראה עיני כ"ק אאמו"ר הה"צ שליט"א, והוא נהנה מזה שאתה חופש בשם מקום תורה ביחד עם יראת שמים, ואמר לי להשיב לך, שתראה נא להלאה לחפש ולהדר אחר חבירים היותר חרדים, ומה שאתה לומד בהישיבה 'תורה ודעת' יהי' אצלך רק בדרך עראי ותחפש 'תורה ויראה', וזאת יהי' עיקר מגמתך ואז תשכיל. וחסידי קאלאשיץ לאחר המלחמה ראו בזה כעין רוח הקודש, ששני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, כאשר רבינו קרא אח"כ את מוסדותיו ג"כ בשם 'תורה ויראה'.
בין חסידי הרה"ק מקאלאשיץ זצ"ל, שהסתופפו בצל רבינו לאחר המלחמה, היה בראש ובראשון צדיקי בית פשעווארסק, ה"ה הרה"ק ר' איציקל והרה"ק ר' יענקע'לע זצ"ל. וכה כותב הרה"ק רבי יענקעלע באחת ממכתביו, בהשוואה שבין רבו הרה"ק מקאלאשיץ לרבינו, "מורי ורבי הגה"ק מקאלאשיץ ז"ל הי' גבורה שבחסד ולהבחל"ח הגה"ק מסאקמור שליט"א הוא חסד שבגבורה".
במכתב אחר בהשואה שבין רבו מקאלאשיץ לרבינו, כותב לנכדו לאחר פטירת רבינו, "הנה אצל מרן הגה"ק מקאלאשיץ זי"ע נתרגשתי בעת אומרו קידוש ובעת אומרו בשלש סעודות השם מלך, וכן אצל מרן מסאקמיר זי"ע ג"כ נתרגשתי ביותר בעת קידוש ובעת אומרו השם מלך וגו', הגם שהי' חילוק גדול בין ניגון זה לניגון זה". (נדפס במושיען של ישראל ח"ה דף שי"ח).
הספר דברי חנה
לאחר המלחמה, כשהורם הגרזן על בית קאלאשיץ המפוארה, ולא נשאר שום ענף ושורש לאותו צדיק, קם תלמידו הרה"צ ר' יחזקאל שרגא וואגשאהל זצ"ל בן הגה"צ מלאנצוט זצ"ל, ואסף חידושיו ודברי תורתו, דהיינו הקונטריסים תורת מקוה על מקואות, ונהר פרת על בין השמשות, שכבר יצאו לאור טרם המלחמה. גם אסף דברי תורה מפי השמועה, וכינס אותם לפונדק אחד בשם 'דברי חנה', שישאר שם ושארית לשמו הקדוש.
טרם הכין הספר לדפוס ביקש מרבינו הסכמתו להספר. והגם שבדרך כלל היה רבינו מונע את עצמו מליתן הסכמות, מ"מ למען כבודו של הגה"ק מקאלאשיץ זצ"ל, הסכים רבינו ליתן הסכמתו. רבינו הקדיש מחשבה ושימת לב מיוחדת בכותבו ההסכמה, ולאחר שגמרו, התיישב בדעתו לשנות איזה לשונות, ובאותה לילה כתב הסכמה חדשה עם כמה שינוים והוספות.
כשרבינו מסר ההסכמה להרה"צ ר' יחזקאל וואגשאהל המו"ל, אמר לו שנתנו בתנאי שלא להדפיסו, כי גדר גדר בעדו שלא ליתן הסכמות, ורק מפני כבודו של הרה"ק מקאלאשיץ יצא מגדרו לכתוב אבל לא להדפיסו. המו"ל ניסה להפציר ברבינו שיסכים להדפיסו, אבל רבינו השיב לו "איך האב געזאגט אז נישט". וכך הוה, בדפוס ראשון של הדברי חנה שנדפס בשנת תשי"ב, לא נדפס שם הסכמת רבינו. ורק לאחר פטירת רבינו, כשהדפיסו אידרא את הספר דברי חנה, נדפס שם הסכמת רבינו.
בהסכמת רבינו רואין גודל ההערצה שרחש רבינו להרה"ק מקאלאשיץ, וגם הערצתו להמו"ל הרה"צ בנש"ק ר' יחזקאל וואגשאהל זצ"ל. כת"י ההסכמה שנדפסה בדברי חנה, היתה נמצאת בין גנזי המו"ל הרה"צ ר' יחזקאל וואגשאהל הנ"ל, שצוה להטמינו אתו עמו בקברו אשר כרה לו בחלקת לאנצוט בביה"ח סאטמאר בניו דזשערסי, וכן עשו לאחר פטירתו ביום ו' אייר תש"פ.
במשך השנים נמכר על שוק העתיקות כת"י הסכמה הראשונה שכתב רבינו, ונדפס במושיען של ישראל (ח"ה עמ' שט"ז). ובהיות שהמו"ל ידע שכת"י ההסכמה הנדפס מונח בבית גנזיו, חקרו אחר הדבר מה טיבה של הסכמה שני' זו, עד שנתוודע ע"י באי בית רבינו, שרבינו כתב שני הסכמות, ונתן רק ההסכמה השני' להמו"ל, והראשונה נשאר בידי באי בית רבינו שמכרוהו. והעד מוכיח על זה, הם השינוים הבולטים שבין שני ההסכמות.
ובכן ניתי ספר ונחזי, לעיין בהשינוים שבין שני ההסכמות, ולדייק מה ראה רבינו לחזור מההסכמה הראשונה ולכתוב הסכמה שני', ואם שיחת חולין של ת"ח צריכיה לימוד, כ"ש זאת שתורה היא וללמוד אנו צריכין. כמדומה, שמדת האמת של רבינו בולט במדה מרובה כאשר נדייק החילוקים שבין שני ההסכמות. והבה נעבור שני המכתבים זה לעומת זה, ומזה ומזה אל תנח ידך. הרי שלך לפניך שני ההסכמות, כאשר השינוים מאחד להשני נדפסו באופן בולט, להאיר עיני הקורא.
הנוסח הראשון שלא נדפס
ב"ה
המוכ"ז הרב המאוה"ג חו"פ בנש"ק מו"ה יחזקאל שרגא נ"י בנו של הרב הגה"צ האבדק"ק לאנצוט שליט"א, עולה ומדפיס כעת את ספרו של מורו הרב הגה"צ בו"ק מקאלישיטץ זצלה"ה, אשר המפו' אין צריך ראי', כי נודע לכל רוב צדקתו וחסידתו ופרישתו ועבודתו להשי"ת במס"נ כל ימי חייו, ובעו"ה נרצח גם הוא עם כל ב"ב בנים וב"ב היקרים בין הקדושים שנרצחו תחת אותו רשע הידוע ימש"ו שר"י הי"ד, ובעו"ה לא נשאר לאותו צדיק שום שורש וענף, זולת ספרו הנ"ל שהדפיס בחיים חיותו, מעט הכמות ורב האיכות, וכבר אינם בנמצא כי ספו תמו משוק הספרים.
ולכן אין לשער גודל המצוה להדפיס עוד ספרו הנ"ל, למען יהי' עכ"פ לזכרון דבריו היוצאים מלב טהור, ויהי' עכ"פ שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר. גם בהשבח היתר על היציאה יהי' מצוה גדולה להחזיק את המו"ל תלמידו החביב המוכ"ז, ת"ח חשוב וירא א' מגזע קדושים כמותו, למען יוכל לישב באהלו של תורה ועבודת השי"ת. השי"ת ירחם במהרה על עמו ישראל וירחיב גבול הקדושה ונזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.
באעה"ח ג' לס' וירא התשי"א לפ"ק פה ברוקלין יצ"ו
הק' יואל טייטלבוים
נוסח השני הנדפס
ב"ה
המוכ"ז הרב המאוה"ג חו"פ בנש"ק מו"ה יחזקאל שרגא נ"י בנו של הרב הגה"צ האבדק"ק לאנצוט שליט"א, ברצותו להדפיס כעת את ספרו של מורו הרב הגה"צ בו"ק מקאלישיטץ זצלה"ה, אשר המפו' אין צריך ראי', כי כבר נודע בין החיים רוב צדקתו וחסידתו ופרישתו ועבודתו להשי"ת במס"נ כל ימי חייו, ובעו"ה נרצח גם הוא עם כל ב"ב בנים וב"ב היקרים בין הקדושים שנרצחו תחת אותו רשע הידוע ימש"ו שר"י הי"ד, ובעו"ה לא נשאר לאותו צדיק שום שורש וענף, זולת ספרו הנ"ל שהדפיס בחיים חיותו, מעט הכמות ורב האיכות, וכבר אינם בנמצא כי ספו תמו משוק הספרים.
ולכן אין לשער גודל המצוה להדפיס עוד ספרו הנ"ל, למען יהי' עכ"פ לזכרון דבריו היוצאים מלב טהור, ויהי' עכ"פ שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר. גם בהשבח היתר על היציאה יהי' מצוה גדולה להחזיק את המו"ל תלמידו החביב המוכ"ז נ"י, ת"ח חשוב וירא א' מגזע קדושים כמותו, למען יוכל לישב באהלו של תורה ועבודת השי"ת כהרגילו, ולזה מהראוי שכאו"א יקח חבל במצוה זו במנה יפה ובסכום מסוים.
וזכותו של אותו צדיק בצירוף אבותיו הקדושים דור אחר דור נ"ע יגן על כל העושים והמעשים להנצל מכל עקתין בישין ולהצליח בכל דרכיהם עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.
באעה"ח אור ליום ד' לס' ותחי נפשי התשי"א לפ"ק פה ברוקלין יצ"ו
הק' יואל טייטלבוים
תיכף בהשינוי הראשונה אנו רואין מדת האמת של רבינו, בעת אשר בנוסח הראשונה כתב שהמו"ל עולה ומדפיס, דהיינו שכבר הוא עומד באמצע ההדפסה, שינה רבינו לשונו בהסכמה השני' ברצותו להדפיס, דהיינו שאינו מדפיס כעת רק ברצותו להדפיס, כאשר אכן כן היה, שהספר יצא לאור בשנה לאחריו בשנת תשי"ב.
אבל פי כמה יותר מזה הוא השינוי הבאה אחריו, בעת שבנוסח הראשונה הי' כתוב על הרה"ק מקאלאשיץ "כי נודע לכל רוב צדקתו וחסידתו", שינה רבינו לשונו בנוסח השני'. כנראה שבגודל מדת האמת שלו, התחרט על הלשון שכתב 'נודע לכל', כי אף שהרה"ק מקאלאשיץ היה מפורסם מאד, מ"מ מאן יימר שהוא נודע לכל, הלא בודאי ישנם אלו ממדינות אחרות שלא שמעו את שמעו מעולם. לכן שינה רבינו את לשונו בנוסח השני' וכתב "כי כבר נודע בין החיים רוב צדקתו וחסידתו".
כנראה, עכ"פ לפי דעתינו העני', שזהו הסיבה האמיתית שרבינו טרח לכתוב נוסח שני. כי עבור ההגהות האחרים, הלא עדיין אין צריכין בשבילם לכתוב כל ההסכמה מחדש, ויכולין להגיה בין השורות, למחוק ולהוסיף מלמעלה ומלמטה, ואין צריכין לשנות כל הנוסח עבור זה. אבל בהגה זו, לא היה לפי כבודו של הרה"ק מקאלאשיץ שרבינו ימחק התיבות "נודע לכל", והיה נראה קצת כפגיעה בכבודו. ולכן טרח רבינו בגודל מדת האמת שלו, בטירחא דגברא רבא, לכתוב עוה"פ כל ההסכמה מחדש, עם השינוי שבנוסח השני "כבר נודע בין החיים רוב צדקתו וחסידתו".
אגב, כפי המסופר בדברי חנה בשם הרה"ח ר' אלעזר שעהנדארף ז"ל, ששמע מרבינו בעת ההקפות בשמחת תורה בשנת תשי"ב, שסיפר רבינו עובדא ששמע מהרה"ק מקאלאשיץ, שפעם בהקפה הרביעית אמר הישמח משה, ברוך הבא משה רבינו, ואמר אז בזה"ל "שמעתי זאת מפי הרב מקאלאשיץ, אשר שמו הלך לפניו בכל העולם כאיש אמת" (בלשונו: די גאנצע וועלט ווייסט אז ער איז געווען א איש אמת). וזאת היתה כבר אחר כתיבת שני ההסכמות שהיה בחורף תשי"א. וכן סיפר הרה"ח ר' יהושע פשעמיש ע"ה שדיבר פעם בשנת תשט"ו עם רבינו אודות הרה"ק מקאלאשיץ, והפליג רבינו ואמר "אויב דער קאלאשיצער רב האט געזאגט א זאך, איז דאס אמת ויציב". וכנראה שאף שהיתה רגיל בלשונו של רבינו, להפליג בשבח הרה"ק מקאלאשיץ ששמו הלך לפניו בכל העולם, מ"מ לכתבו עלי גליון בתור הסכמה על ספרו היה נזהר רבינו יותר.
אח"כ בסוף המכתב כשרבינו מדבר בשבח המו"ל הרה"צ ר' יחזקאל וואגשאהל זצ"ל, סיים רבינו בנוסח הראשון "למען יוכל לישב באהלו של תורה ועבודת השי"ת". ובנוסח השני הוסיף כמה תיבות לכבודו, לאחר התיבות לישב באהלו של תורה ועבודת השי"ת, הוסיף רבינו 'כהרגילו'. ואח"כ הוסיף עוד שורה שאינו בנוסח הקודם 'ולזה מהראוי שכאו"א יקח חבל במצוה זו במנה יפה ובסכום מסוים'.
אח"כ הוסיף רבינו קטע חדש בנוסח השני', למען כבודו של הרה"ק מקאלאשיץ, מה שאינו בנמצא לגמרי בנוסח הראשונה, וסיים בברכת צדיק, 'וזכותו של אותו צדיק בצירוף אבותיו הקדושים דור אחר דור נ"ע יגן על כל העושים והמעשים להנצל מכל עקתין בישין ולהצליח בכל דרכיהם עדי' נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.
והשינוי האחרונה הוא כמובן זמן הכתיבה, בעת שהנוסח הראשונה חתם רבינו ביום ג' לס' וירא, כנראה שבעת חתמו נוסח השני כבר היה לילה, לכן שינה רבינו הזמן, וגם הוסיף פסוק מהסדרה על לסדר, וכותב 'אור ליום ד' לס' ותחי נפשי'.