הוא רואה את בית הכסא ג"כ אסור.
סוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות זה לזה (בצורת ר) ורוצה לעשות על ידם סוכה, יכול לעשות דופן ברוחב יותר מטפח ויעמידנה פחות מג"ט לאחת הדפנות (דחשיב מחיצה ד' מכח לבוד), וכדי להשלים את שיעור הדופן השלישית יעמיד קנה בהמשך אותו צד כנגד סוף הדופן השניה (והיינו בסוכה שהיא ז' טפחים על ז' טפחים, וי"א שירחיקו עוד טפח כדי שצורת הפתח תהיה על ד' טפחים), ויעשה שם צורת הפתח ע"י שישכיב קנה על אותו קנה עומד ועל הטפח (וא"צ שהקנה השוכב יגע בקנה העומד או בטפח). וכתב הרמ"א שאם הקנה העומד והטפח נוגעים בסכך א"צ להניח קנה על גביהן כיון שהסכך נחשב כקנה על גביהן, (והמ"א מקשה על דבריו ודעתו שראוי להחמיר שלא לסמוך על הסכך, והאחרונים יישבו קושיתו, ועל כן הסומך על הרמ"א לא הפסיד). עוד כתב הרמ"א שמה שנהגו לעשות צורת הפתח עגולה זה לנוי בעלמא. ומותר לטלטל בתוך סוכה כזו או להוציא מהבית לסוכה דרך חלון שביניהם בשבת שבתוך החג, אע"פ שבשאר שבתות השנה אסור (אא"כ יש תיקון בדופן הרביעית), דמיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, ומ"מ שלא בשעת הדחק ראוי להחמיר.
פרטי דינים בדין הנ"ל- א' אם הסוכה היא יותר מז' טפחים, א"צ להעמיד את הקנה של צורת הפתח בסוף הדופן, ובפשטות גם אם העמידו בסוף ז' טפחים כל הסוכה כשרה, וצ"ע. (שעה"צ ב'). ב' י"ל שמותר להניח את הצורת הפתח בשבת ויו"ט ע"י נכרי אם שכח לעשות זאת קודם, דהוי שבות דשבות במקום מצוה. (שעה"צ ה'). ג' כתב הר"ן שאע"פ שצורת הפתח נחשב מחיצה גמורה לענין שבת וכלאים, אין לעשות דפנות הסוכה מצורות הפתח אפילו מדאורייתא, אכן מדרבנן בעינן גם טפח שוחק. (בה"ל ד"ה שיעמיד).
סוכה העשויה מקנים הסמוכים זה לזה פחות מג' טפחים, אם עשה על ידי זה ד' דפנות כשר, אבל אם עשה רק ג' דפנות כשר רק אם יש ב' מחיצות שלימות ובשלישית יש טפח.
סוכה שיש לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש (-פתוח מצד לצד), עושה דופן ברוחב ד' טפחים ומשהו (ולא די בטפח ומשהו כיון שאין כאן ב' דפנות סמוכות), ומעמידה בפחות מג' טפחים סמוך לאחת הדפנות (דחשיב כלבוד), ויעשה צורת הפתח ע"י נתינת קנה מהפס של הד' טפחים עד הדופן הרחוקה, והסוכה כשרה, (והמ"א מסתפק אולי זה מועיל רק בסוכה קטנה, ולא כשהדופן השלישית רחוקה הרבה, אבל הרבה אחרונים הסכימו שאין לחלק בזה), וי"א שאין צריך כאן צורת הפתח, ויש להחמיר כסברא ראשונה. ואם הדופן השלישית היא ז' טפחים בלא לבוד, לכו"ע אין צריך צורת הפתח אף שהכותל השני רחוק ממנה, אך מסתבר שצריך שלא יהיה רחוק יותר מי' אמות (שזה שיעור פתח), וכ"ש שאם הדופן השלישית שלימה א"צ לעשות צורת הפתח בדופן הרביעית, ומה שנהגו לעשות שם צורת הפתח אינו אלא לנוי בעלמא.
סוכה העשויה בתוך חצר אע"פ שאין לה אלא ב' דפנות זו כנגד זו ודפנות החצר רחוקות מהם, די לעשות לה דופן יותר מטפח ולהעמידו בפחות מג' טפחים לאחד הדפנות, ויעמיד טפח זה בצד של פתח החצר ולא בצד שכנגד דופן החצר. והמ"א חולק על דין זה וסובר שרק כאשר דפנות החצר הם עצמם הדפנות של הסוכה (אבל לא סיכך בין הדופן האמצעית של החצר לסוכה) מהני, אבל לא כשדפנות הסוכה עומדות באמצע החצר, ולמעשה אין להתיר כשהסוכה באמצע החצר.
סוכה שבשני דפנותיה (הסמוכות זו לזו בצורת ר) יש הרבה פתחים שאין בהם צורת הפתח, אע"פ שבצירוף הפרצות שבשני הדפנות האחרות הפרוץ מרובה על העומד כשרה, ובלבד ששתי הדפנות הראשונות יהיו מחוברות ולא יהיה פתח בקרן המחברת בין שני הדפנות (אפילו אם יש בפתח זה צורת הפתח, על אף שבשבת נחשב עי"ז כסתום, אבל אם הפירצה היא פחות מג' טפחים מהני), ויהיה בדפנות שיעור מקום חשוב (והיינו של ד' טפחים, ובשעה"צ כתב שיותר מסתבר שהכונה שצריך שיהיה שם ז' טפחים כדי הכשר סוכה). ואם יש פירצה יותר מי' אמות אסור אפילו בעומד מרובה על הפרוץ (ויש להסתפק אם על ידי זה נתבטל כל הדופן, או שהמקום שיש בו דופן ויש בו שיעור הכשר סוכה כשר, וצ"ע), ואם יש צורת הפתח בפירצה זו שרי אפילו אם גם כשנחשב את מקום הפתח לעמוד ישאר הפרוץ מרובה על העומד, (ואף שלדעת הר"ן אין לעשות צורת הפתח בדפנות הסוכה, י"ל דהיינו בשיעור הכשר סוכה ביותר מזה), ולרמב"ם אפילו כשיש שם צורת הפתח לא מהני אלא בעומד מרובה על הפרוץ. ואם הפרוץ מרובה על העומד בשני הדפנות הסמוכות אף ללא צירוף שאר הדפנות, והפרצות הם יותר מג' טפחים, אסור, ודעת המ"א שלבוד מועיל רק בסוכה של ד' דפנות, אבל סוכה של ג' דפנות, מדרבנן אין להכשירה ע"י לבוד.
סוכה של ד' דפנות שלימות אין לעשות פתחים בכל הקרנות, ואם קרן אחת מחוברת שרי. כתב הרמ"א שנהגו לעשות סוכה עם מחיצות שלימות (בלי עצות של לבוד וצורת הפתח), כיון שלא כולם בקיאים בדיני המחיצות. ומי שאין לו כל צרכו למחיצות, עדיף לעשות ג' מחיצות שלימות מארבע שאינם שלימות. ובהלכות של רבי יצחק גיאות כתב שמצוה מן המובחר לעשות ג' דפנות סתומות, ורק מקום הפתח יהיה פתוח. ועיין בבאר היטב [שכתב שמהר"ש היה מסמן סדר הסוכה, שלא לשנות את הסדר משנה לשנה], ובביכורי יעקב כתב שלא ראה מי שחושש לזה.
נעץ ד' קונדסים וסיכך על גבם, בין באמצע הגג ובין בצידי הגג, פסולה, דדוקא בשבת אמרינן גוד אסיק, ויש מכשירים אם נעצם על שפת הגג (מדין גוד אסיק), ובלבד שיהיו ממש בשפת הגג ולא במרחק אפילו פחות מג' טפחים, וכן צריך שהגג לא יבלוט החוצה יותר ממחיצות הבית, דאז גם בשבת אינו מועיל. והלכה כדעה ראשונה, אמנם אם אין לו מקום אחר, אין לו לפטור עצמו מסוכה זו, ועיין בה"ל מה הדין אם יש לד' הקונדסים דין צורת הפתח.
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי (-עץ כמין עמוד), או על גבי באר שיש מסביבה פסים (-ד' קורות בארבע הצדדים שכל קורה נוטה אמה לכאן ואמה לכאן), סוכה זו כשירה רק בשבת כלבוד ובתוך החג, מיגו דהוי מחיצה לענין שבת. ומשמע מדעת השו"ע שאפילו במקום שלמעשה אסור לטלטל שם בשבת, כגון במבוי שהדופן הרביעית פתוחה לגמרי, מ"מ כיון שלענין שבת הלחי נחשב מחיצה, נחשב מחיצה גם לסוכה, ודעת הרמ"א שאין להתיר אלא במקום שהלחי או הפסים מתירים למעשה לענין שבת, והיינו במבוי שיש לו ג' דפנות שלימות ולחי בצד הרביעי וסיכך רק לצד הלחי, ובפסין מתירים בזמן שיש עולי רגלים, או בזמננו היכא דלא שכיחי מיא שמותר לדבר מצוה, ודווקא ברה"ר ולא בחצר, ומשמע מהרמב"ם שצריך שיהיה שם באר, ודלא כדעת הראבי"ה שא"צ שיהיה שם באר, וצ"ע. ולכתחילה נכון להחמיר כדעת הרמ"א, ובמקום הדחק יש לסמוך על הדעה הראשונה.
המסכך ע"ג אכסדרה (-שני כתלים זה כנגד זה, ומקצתה מקורה, וסיכך מהקרוי עד הקצה השני, ונמצא שבמקום הסכך יש רק ב' דפנות), ויש לאכסדרה פצימין (-שני עמודים בולטים בצד השלישי), דעת השו"ע שאע"פ שלעיל נתבאר שסוכה עם ב' דפנות זה כנגד זה צריך לעשות פס ד' טפחים ומשהו, כאן הפצימין מכשירים את פס הסוכה אע"פ שהם רחוקים אחד מהשני, דאמרינן פי תקרה (-הקרוי של האכסדרה) יורד וסותם, ויש כאן ג' דפנות, וזה מועיל בין אם הפצימין נראים רק מבפנים לעומד בסוכה ומבחוץ זה נראה כהמשך הדופן, בין אם הם נראים רק מבחוץ ובתוך הסוכה זה נראה כהמשך הדופן, וכן מהני גם אם לא נעשו לכתחילה בשביל מחיצות הסוכה, (והמ"א מצדד שצריך שתקרת האכסדרה תהיה רחבה ד' טפחים, ודלא כהב"ח), אבל אם אין שם פצימין כלל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. וכתב הרמ"א שי"א שאפילו ע"י פצימין לא מהני, אפילו אם רוחבם טפח, ולכן לכתחילה אין לעשות סוכה בכהאי גונא, ובדיעבד יש לסמוך על הדעה הראשונה. ואם שני הדפנות סמוכים זה לזה (בצורת ר), ובצד השלישי הפצימין בולטים טפח, והם סמוכים לתקרת האכסדרה, מהני לכו"ע. מיהו ברא"ש משמע שצריך גם צורת הפתח ואז א"צ שתהיה תקרת האכסדרה רחבה ד' טפחים, ודעת הב"ח דהיינו דווקא כשהפצימין נראים מבחוץ ומבפנים הם נראים כהמשך הדופן, ומהמ"א משמע שלדעת הרא"ש אף בנראים מבפנים צריך צורת הפתח, כיון שתקרת האכסדרה לא נעשתה לצורך כל צרכו למחיצות, עדיף לעשות ג' מחיצות שלימות מארבע שאינם שלימות. ובהלכות של הפצימין טפח, וצ"ע מנא ליה.
העושה סוכתו בתוך ביתו ע"י שפותח את הגג ומסכך שם ומשתמש בשני כותלי הבית דפנות הסמוכים זה לזה (בצורת ר) לדפנות, ולמעלה מונחת קורת הבית, לכו"ע י"ל בזה פי תקרה יורד וסותם כיון שהקורה נעשתה לצורך הבית וגם הסוכה נמצאת בבית, ונמצא שיש כאן ג' דפנות, ומ"מ צריך לעשות שם צורת הפתח ע"י שיניח שני קנים תחת הקורה, אחד ליד כותל הבית והשני במקום שנגמר הסכך של הסוכה. ויש מפקפקים בזה כיון שסתם קורת הבית אינה רחבה ד' טפחים וא"א פי תקרה בפחות מד"ט, ולא יברך. ועל כן יותר טוב לשים פס ברוחב יותר מטפח, במרחק פחות מג"ט לכותל הבית, וקנה אחר במקום שנגמר הסכך של הסוכה.
גובה הדפנות- דפנות בגובה שבעה ומשהו שהעמידם בפחות מג' טפחים לקרקע כשרה, דהוי כלבוד ויש כאן גובה י' טפחים, ואפילו אם הסכך גבוה הרבה כשרה, ובלבד שהסכך יהיה מכוון כנגד הדפנות ממש או בתוך ג' טפחים למקום שמעל הדפנות, (שאם יש שם ג' טפחים פסולה אף אם הדפנות מגיעות עד למעלה). ואם הסכך נמצא בגובה י' טפחים ועשה מחיצה בגובה ד' טפחים ושני משהויין והעמידה באמצע כשרה, דאמרינן לבוד למעלה ולמטה. ואם הדפנות מרוחקות ג' טפחים מהקרקע, פסולה אף אם הדפנות גבוהות
י' טפחים או יותר, דכל מחיצה שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה אינה נחשבת מחיצה כלל.
העושה סוכתו בין האילנות
והאילנות משמשים כדפנות, אם האילנות חזקים או שקשר אותם ואינם נדים תמיד ברוח, ומילא תבן וקש בין הענפים כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם, הרי זו כשרה. ואם הרוח מנידה אותם לכאן ולכאן פסולה אע"פ שהרוח לא יכולה להפיל אותם לגמרי, ואע"פ שהסוכה בתוך בית שאין שם רוח כלל. ואם י' טפחים מהמחיצה אינו מן הענפים א"צ למלא בין הענפים. ואם רוב הדופן אילן חזק משמע קצת בתוס' שכשרה, דעל ידי זה אינה מתנודדת ברוח. ואם סמך את הסוכה ע"ג האילנות אין עולים לסוכה זו ביו"ט, כמו שנתבאר בסימן תרכ"ח.
מחיצות מסדינים-
אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלי קנים, אע"פ שקשרם היטב, דלפעמים זה מתנתק ואינו יודע, והוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ודעת הט"ז שאחת מג' המחיצות של הכשר הסוכה כאילו אפשר לעשות מיריעות, אבל מכמה אחרונים משמע דלא כדבריו, אבל מחיצה רביעית לכו"ע אפשר לעשות מיריעות. והרוצה לעשות מחיצות מסדינים, טוב שיחבר למחיצות קנים כל פחות מג' טפחים, שאז זה כשר מכח הקנים אע"פ שהסדינים מתנענעים. ואף אם עושה את הקנים רק בג' מחיצות כשר, ודלא כהמ"א.
מחיצה מבעלי חיים-
עושים מחיצה מבעלי חיים, ובלבד שקשר אותה כדי שלא תוכל לברוח (והשעה"צ מסתפק אם זה עצה בעלמא וגם אם לא קשר הסוכה כשרה כשהבהמה שם, או שזה תקנת חכמים כדי שלא יבוא לידי ביטול מצות סוכה, ובגר"א משמע שזה תקנת חכמים), וכן צריך למתוח אותה למעלה בחבלים או שתהיה גבוה כ"כ באופן שגם אם תרבץ או תמות ותיפול תהיה גבוה י' טפחים. ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' טפחים, צריך לגדור שם. ואין להעמיד בהמה ביו"ט שתהיה דופן לסוכה, אפילו אם יקשרנה ע"י עניבה. מעמיד את חבירו ביום טוב, צריך שחבירו לא ידע שמעמיד את חבירו ביום טוב, צריך שחבירו לא ידע שמעמיד את חבירו שם אין חוששים שילך, אבל על נכרי ודאי אין לסמוך. ואם הוא עומד שם בשביל מחיצה (משא"כ בחול מותר אפי' אם יודע), ואם מעמידו בדופן הרביעית מותר גם ביו"ט, ולא חשיב בנין ביו"ט כיון שגם בלעדיו הסוכה כשרה, וזה בכלל תוספת על אהל עראי דשרי, ולכן מותר גם לעשות ביו"ט את הדופן הרביעית ע"י כלים, אבל לדופן השלישית אסור.
הסומך סוכתו על כרעי המיטה
והיינו שהמיטה מוקפת קרשים שעומדים על הקרקע ועולים מעל המיטה. (וקרשי קרקעית המיטה מחוברים לקרשים העומדים), ונתן את הסכך על אותם קרשים, אם הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה כשרה, (ואף שהוא מעמיד את הסכך על גבי מיטה שהיא מקבלת טומאה, פסול מקבל טומאה נאמר רק על הסכך, ומ"מ לכתחילה נכון להזהר בזה, כי יש פוסקים המחמירים בזה), ואם אין הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה פסולה, כיון שקרקעית המיטה נחשבת כקרקעית הסוכה (מפני שהיא מחוברת לדפנות), אבל אם סמך את הסכך ע"ג עמודים נפרדים שתקועים בארץ, אע"פ שקרשי המיטה משמשים לדפנות כשרה, כל שהסכך גבוה י' טפחים מהקרקע אע"פ שאינו גבוה מהמיטה י"ט, דאין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מיטה ומיעט אוירה, כל זמן שאם מוציא את המיטה הסכך נשאר במקומו.
סכך שמקצתו למטה ומקצתו למעלה (- מדובלל), אם אין ביניהם ג' טפחים כשר, אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה מצילתה, (כיון שכשהחמה באמצע הרקיע צילתה מרובה מחמתה), וכן אם יש ביניהם ג' טפחים אבל יש בכל קנה וקנה מהסכך שלמעלה רוחב טפח או יותר ומתחת יש חלל ברוחב טפח שמכוון כנגד הקנה העליון כך דקדק לכתוב הרמ"א, דס"ל שאף אם העליון יותר מטפח די בחלל טפח, ומהשו"ע משמע שצריך שהחלל יהיה ברוחב הסכך העליון, רואים כאילו הסכך שלמעלה נמצא למטה ונסתם החלל, וכשר אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה מצילתה וכנ"ל.
עוד מדיני הסיכוך
סכך הבולט מאחורי הסוכה, אם יש באותו מקום שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים וצילתה מרובה מחמתה וג' דפנות, כשר אע"פ שניכר שהדופן האמצעי נעשה עבור החלק הפנימי של הסוכה ולא עבור החלק החיצוני (כגון שראה שמספיקה לו סוכה קטנה יותר ולכן הכניס את הדופן האמצעי יותר בפנים), והסכימו האחרונים שזה כשר אפילו אם המחיצה הזו מועילה רק מדין לבוד.
ואם הסכך בולט לצד הפרוץ ודופן אחת ממשיכה לשם, מקום זה כשר אע"פ שהדופן שכנגדה היא יותר מז' טפחים, ולא אמרינן שגילה דעתו בזה שכוונתו לעשות סוכה רק בחלק שבין שני הדפנות, (דאם דופן אחת היא רק ז' טפחים פשיטא שכל מה שכנגד הדופן השניה כשר, דזה הכשר סוכה לכתחילה).
סיכך בשפודים הפסולים לסיכוך (כגון שהם של ברזל שהם פסולים לכו"ע), אבל אין בהם כדי לפסול את הסוכה, (והיינו שאין שם שיפוד ברוחב ד' טפחים וגם אין כמה שיפודים מונחים באופן שביחד הם ד' טפחים), אם רוחב הרווח שבין השפודים שוה לרוחב השיפודים ונתן שם סכך כשר, פסול, מפני שא"א לצמצם ולמלא את כל החלל בסכך כשר (דאם היה אפשר היה כשר פרוץ כעומד מותר), ונמצא שהסכך שם הפסול מרובה על הסכך הכשר, אבל אם הסכך הכשר רחב יותר מהשיפודים, או שהשיפודים נתונים שתי והסכך הכשר ערב או איפכא, והיינו שדחק את הסכך הכשר בין השפודים, כשר, מפני שאז מתמלא כל האויר בסכך כשר, וא"צ להניח את הסכך ע"ג השפודים, מפני שא"צ שיהיה הרוב סכך כשר, ובמחצה סגי. וכל זה בסוכה גדולה, אבל בסוכה ז' על ז' טפחים צריך שלא יהיה מהשיפודים ג' טפחים במקום אחד, דבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' טפחים.
קרשי התקרה שאין עליהם מעזיבה (-טיט ואבנים), וכ"ש אם היה מעזיבה וסילקה משם, והוא רוצה להכשיר את קרשי התקרה לסיכוך, די בזה שיסיר את כל המסמרים לשם סוכה (- פקפוק), והוי כאילו הניח את כל הקרשים לשם סוכה (כ"כ הרא"ש והטור, ורש"י והרמב"ם והרע"ב והאור זרוע כתבו שצריך לעקור את הקרשים ממקומם עם המסמרים, ומשמע שצריך לנענע את כל הקרשים), וכן אם נטל נסר מבין כל שני נסרים (נוטל אחת מבינתיים) ונתן במקומו סכך כשר, הסוכה כשרה, והיינו כשיש באמצע הסוכה שני פסלים (-סכך כשר כשיעור ב' נסרים), ואין ביניהם לדופן ד' אמות, דאז הסכך הכשר בשיעור הכשר סוכה מכשיר את