הסוכה מדין דופן עקומה, אבל אם אין באמצע שני פסלים לדפנות (בסכך פסול, שאומרים בזה דופן עקומה), ואם הכשר שיעור סוכה וג' דפנות כדין, אותו מקום הרי קיימא לן שסכך פסול ד' טפחים פוסל באמצע הסוכה יש שיעור הכשר סוכה וג' דפנות במקום שיש בו סכך כשר, והחלק החיצון פסול, ולא אומרים דופן בד' טפחים. אכן הב"ח כתב שאם נותן סכך כשר בין הנסרים כשר, וכדלהלן. עקומה אלא בסכך פסול ולא באויר. ואם האויר הוכשרו גם הנסרים לסיכוך. וכתב השו"ע שמועיל סכך פסול שנמצא באמצע הסוכה ויש בסוכה ז' (או סכך פסול ד' טפחים) נמצא לאורך כל הסוכה אפילו אם הקרשים רחבים ד' טפחים, ואין כאן על ז' טפחים של סכך כשר, אם הסכך הפסול רחב ואין למקום הסכך הכשר שיעור סוכה וג' דפנות, גזירת תקרה כיון שעשה מעשה להכשיר את ד' טפחים והוא לכל אורך הסוכה, הסוכה פסולה כל הסוכה פסולה, ואם הסכך הכשר שמשני צידי התקרה לסיכוך ע"י הסרת המסמרים ונענוע, (אם יש לה רק ג' דפנות) אפילו אם הסכך פסול רק האויר (או הסכך הפסול) מחובר בצדדים, ונחלקו הפוסקים אם זה מועיל רק לענין פקפוק, מדרבנן, כיון שכל צד נחשב לסוכה בפני עצמה מצטרפים שני החלקים לשיעור הכשר סוכה, או גם כשנוטל אחת מבינתיים, ואם נטל שני שאין לה אלא ב' דפנות, אבל בפחות מד' טפחים ובכהאי גוונא מקום הסכך הכשר כשר ומקום נסרים סמוכים כשר גם למחמירים כיון שיש בזה כשרה, ומותר לישן גם מתחת לסכך הפסול, וי"א האויר (או הסכך הפסול) אין לישב תחתיו, שיעור הכשר סוכה ויותר. וי"א שבפקפוק צריך שאף שהסוכה כשרה בפחות מד' טפחים, אין ובביכורי יעקב מפקפק על מה שמצרפים את שני שלא יהיה בנסרים ד' טפחים דס"ל שהנסרים נחשבים לישן תחת סכך פסול אלא בפחות מג' טפחים, החלקים לשיעור הכשר סוכה. ואם האויר הוא סכך פסול, ונחלקו האחרונים מה הדין לשיטה זו ויש להחמיר בזה לכתחילה. ואם בצד אחד יש ג' פחות מג' טפחים אינו פוסל, ואף מצטרף בנוטל אחת מבינתיים, ואם הנסרים פחותים מד' דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים, אותו צד להשלים שיעור סוכה דאמרינן לבוד והוי כסתום, אבל טפחים ונטל אחת מבינתיים ונתן סכך כשר כשר אף שבאמצע יש סכך פסול בשיעור הפוסל, אין ישנים ואוכלים תחתיו (והא דנקט שינה בכל מקום במקומו, מותר לכו"ע לשבת אפילו תחת הנסרים, והצד השני פסול שהרי אין לו ג' דפנות. ואם סוף משום ששינה אסורה אפילו עראי, משא"כ באכילה), אם אפילו אם הסוכה רחבה כמה אמות, אכן למבואר הסכך הפסול אינו רחוק ד' אמות מהדופן שבצד האויר הוא לאורך כל הסוכה, או שיש בו כדי בסימן תרכ"ט שהיום אין נוהגים לסכך בנסרים השני, אותו צד כשר מטעם דופן עקומה, וגם החלק לעמוד ראשו ורובו, ובר"ן איתא ראשו או רובו וכן אפילו פחותים מד' טפחים, יש להזהר בין לענין השני כשר אם יש בו הכשר סוכה, דלגבי אותו חלק לא משמע בריטב"א, ומשמע בגמרא שדין אין ישנים תחתיו פקפוק בין לענין נוטל אחת מבינתיים, אם לא אומרים דופן עקומה.
בשעת הדחק. הוא מדאורייתא.
סוכה שדפנותיה משופעות וראשיהם נוגעים זה ואם הסכך הפסול נמצא בצידי הסוכה אינו סכך פסול ואויר הסמוכים זה לזה ואין בכל אחד בזה (כמין צריף), או שהשעין את הדופן על הקיר פוסל אלא בד' אמות, דבפחות מכך אנו רואים בפני עצמו שיעור הפוסל, אינם מצטרפים זה לזה, (סמכה לכותל) ויש לה עוד דופן כדי שיהיו לסוכה ג' כאילו הכותל נעקם והסכך הפסול הוא חלק ולכן סוכה שיש בה אויר ג' טפחים אפשר למעטו דפנות, וממילא אין לה גג, פסולה אפילו אם מהכותל (דופן עקומה), ולכן בית שנפחת חלק אפילו בסכך פסול, וכן סכך פסול ד' טפחים אפשר הדפנות עשויות מסכך כשר, דאין כאן לא דופן מהגג שבאמצע הבית וסיכך במקום הפחת, למעטו בין בקנים בין באויר. אמנם אם אין בסוכה אלא ולא גג. אבל אם היה לה גג אפילו טפח, או אפי' פחות מד' אמות, כשרה. אמנם אין ישנים מתחת לפסול.
היה חלל טפח למעלה, (או שאין טפח למעלה הסכך הפסול שבצדדים כל זמן שיש בו ד' שני סככים פסולים שיש אויר ביניהם אם בכל ממש, אבל בתוך ג' טפחים סמוך לגגה יש רוחב טפחים, ואפשר שגם אם שלשה טפחים הם בתוך אחד יש ב' טפחים והאויר הוא פחות מג' טפחים, טפח. מ"א), או שהדופן מתחילה טפח מעל הסוכה ועוד טפח נמצא מחוץ לסוכה, אסור לישן יש להסתפק אם הם מצטרפים לפסול את הקרקע ואותו טפח הוא דופן או אפי' חלל, תחתיו. ואם הניח נסר רחב ד' טפחים בפתח הסוכה, ונסר
לשיטת השו"ע כשרה בין בכמין צריף בין בסמכה זה נמצא ג' טפחים בתוך הסוכה וטפח אחד בחוץ, ואם ננכה לכותל, דכל פחות משלשה כלבוד דמי והרי יש ד' טפחים אלו אין בסוכה ז' על ז' טפחים כשיעור הכשר לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך. ואם סוכה, הסוכה פסולה. ועיין לקמן בדין אויר, מה אין בשניהם יחד ד' טפחים אלא רק בצירוף לה דפנות וגג, אמנם צריך באופנים הנ"ל שיהיה
בסוכה חלל ז' על ז' טפחים בגובה י' טפחים, שנתבאר שם לענין סכך פסול שאינו לאורך כל האויר, לא אמרינן שיהא כסתום מחמת לבוד, הסוכה.
ומודדים את הי' טפחים ביושר ולא באלכסון. דלא אמרינן לבוד להחמיר והיינו לומר שנחשב כאילו ואם הטפח סמוך לארץ יעשה דופן טפח זקוף, ואם בה סכך פסול, בין באמצע בין מן הצד בג' טפחים האויר הוא כסתום בסכך פסול. וכתב הרמ"א שי"א שהטפח לא יהיה אויר, אלא ואם הסוכה אין בה אלא ז' על ז' טפחים, ויש
הטפח הוא למעלה יעשה סכך טפח שאינו פסולה ובפחות מג' טפחים כשרה וישנים תחתיו.
משופע, וכן במה שהובא לעיל מהמ"א שאם יש טפח וכתב המ"א שגם בסוכה שהיא ט' ומחצה טפחים,
פחות מג' טפחים סמוך לגג לא מהני, וכתב הבה"ל שראוי סכך פסול של ג' טפחים פוסל, כיון שבלא הסכך
לחוש לדעת הי"א. עוד כתב הרמ"א שצריך שהדפנות הפסול אין שיעור הכשר סוכה, ועיין בא"ר.
שמעל גובה י' טפחים יהיו מדבר הכשר לסיכוך, דיני דופן עקומה- א' מהשו"ע משמע שאם
שהרי הם הסכך, ואם כל הדפנות מדבר שמסככים הדפנות לא מגיעות עד לסכך הפסול לא אומרים
בו, מותר לישן אפילו מתחת הדפנות. דופן עקומה (ובבה"ל מביא מקרים מצויים שצריך להזהר
כשיש פלוגתא דרבוותא אם הסוכה כשרה, אם בזה), ויש חולקים, ואפשר שאם הרווח ביניהם הוא
הפסול הוא מדאורייתא אזלינן לחומרא, ואם פחות מג' טפחים לכו"ע אומרים דופן עקומה. ב'
אין לו סוכה אחרת יאכל שם בלי ברכה, ואם סכך פסול המונח באלכסון, אע"פ שאורך השיפוע
הוא ד' אמות, אם בקו ישר אין ד' אמות אומרים דופן המחלוקת היא בדרבנן, אם יש לו סוכה אחרת ד' אמות, אם
ראוי להחמיר ללכת לאכול שם, ואם אין לו סוכה עקומה, וכן בסכך פסול שנמצא באמצע הסוכה מחשבים
אחרת יוצא בה ידי חובתו ומברך עליה, וצ"ע קצת. את הד' טפחים בקו ישר ולא באלכסון. ג' סכך פסול
המונח באלכסון, והסכך הכשר אינו למעלה בסיום
האלכסון אלא למטה, ולפני הסכך הכשר יש קורה
הפסולה לסיכוך שאם נצרף אותה לסכך הפסול
יהיה ביחד ד' אמות, אע"פ שהקורה אינה מרוחקת
ג' טפחים מהמקום שתחת הסכך הפסול אין
מצטרפים, כיון שבגובה רחוק ממנו ג' טפחים ולא
אמרינן לבוד וחבוט רמי להחמיר.
אויר במקום הסכך פוסל בג' טפחים בין בסוכה
גדולה בין בסוכה קטנה, בין באמצע בין מן הצד,
(ואויר חמור מסכך פסול מפני שההפסק בסכך
ניכר יותר), והיינו שאותו מקום שאין בו סכך,
פסול, ולענין שאר הסוכה אם יש למקום הסכך
הכשר שיעור סוכה וג' דפנות כדין, אותו מקום
שיעור גובה הסוכה
סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה, או פחות מי' טפחים, פסולה, ונחלקו בגמרא מה טעם הפסול בגבוהה מכ' אמה, ויש נ"מ בין הטעמים, ולהלכה טעם הפסול הוא משום שלמעלה מכ' אמה צריך לחזק את הדפנות, וסוכה דירת עראי בעינן. ובסימן זה יבוארו פרטי הדינים בזה. המחלוקת היא בדרבנן, אם סוכה שחללה יותר מכ' אמה והיינו שהסכך מתחיל בגובה יותר מכ' אמה מקרקעיתה, פסולה, (דסוכה דירת עראי בעינן, ולמעלה מכ' אמה צריך לעשות כתלים חזקים כדי שלא יפלו ואז פסול אפי' אם עשה אותה עראי, ומ"מ למטה מכ' כשרה אפילו אם הדפנות חזקים כעין בית, דלא הקפיד הכתוב אלא בשיעור שהוא מוכרח לעשותה קבע, אמנם אם הסכך עצמו אינו כשר אלא כשהוא עראי, דהיינו שלא יחבר את הסכך ע"י מסמרים). ופסול זה הוא בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה (דאין הלכה כהטעם שבגבוהה מכ' אין הצל מחמת הסכך אלא מחמת הדפנות, שלפי טעם זה סוכה רחבה אינו מסוכך כלל (-אויר), יש פעמים שכל הסוכה (ואויר חמור מסכך פסול מפני שההפסק בסכך כשרה), בין אם הדפנות מגיעות לסכך בין אם נפסלת, ויש פעמים שהסוכה כשרה מלבד אותו מקום, ניכר יותר), והיינו שאותו מקום שאין בו סכך, הדפנות לא מגיעות לסכך (דאין הלכה כהטעם ויש פעמים שגם אותו מקום כשר, וזה תלוי בשיעור פסול, ולענין שאר הסוכה אם יש למקום הסכך שבגבוהה מכ' אינו רואה שהוא יושב בצל סוכה, הסכך הפסול והאויר, ואם זה נמצא תוך ד' אמות
שיעור אמה לענין זה
הוא ששה טפחים מצומצמים, והיינו שבכל טפח נכנס ד' אצבעות (אגודלים במקום הרחב שלהם, באיש בינוני שאין אבריו גדולים ולא קטנים, והוא בן ל"ה שנה או יותר) דבוקים זה לזה, דלחומרא אזלינן, אבל לענין גובה י' טפחים גובה, ולענין שיהיה אורכה ורוחבה של הסוכה, בעינן דווקא טפחים מרווחים, שהם חצי אצבע לאמה יותר מהמצומצמים. יש אם הסכך למעלה מכ' והחלל אינו אלא כ' אמה בדיוק כשרה, אף שהסכך הצמוד לכ' אמה אין בו עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך, מפני שכל הסכך מצטרף יחד, ואם חללה יותר מכ' אמה, ויש הוצין (-ענפים קטנים עם העלים שלהם) שיורדים למטה, אם חמתן מרובה מצילתן פסולה, וכאן אין מצרפים את הסכך שלמעלה כיון שההוצין אינם חשובים, ולכן אפילו אם ההוצין יורדים ממש לתוך חלל עשרים פסול, כל זמן שהסכך שמעל ההוצין הוא יותר מכ' אמה מעל הארץ, ואם ההוצין בפני עצמם צילתם מרובה מחמתם הסוכה כשרה, אף אם ההוצין אינם בתוך כ' אמה אלא מיד אחרי כ' אמה. ואם הסכך היה למעלה מכ' ובא להורידו, א"צ להורידו למטה מכ', ודי שיהיה החלל כ' אמה.
מיעוט החלל לכ' אמה
סוכה שחללה יותר מכ' אמה, ובא להכשירה ע"י מיעוט חללה, צריך שיהיה המיעוט ע"י דברים שמתבטלים לסוכה, ולא דברים שמונחים שם באופן זמני, וכדלהלן. סוכה הגבוהה מכ' אמה שבא למעט חללה ע"י תלית דברים נאים, לא הוי מיעוט אפילו אם אמרינן צילתם מרובה מחמתם, כיון שאינם כשרים לסיכוך, וי"א שגם אם הם כשרים לסיכוך לא הוי מיעוט היכא שתלאם רק לנוי ולא לשם צל. הנחת כרים וכסתות או תבואה בקרקעית הסוכה לא הוי מיעוט אפילו אם ביטלם שם, דבטלה דעתו אצל כל אדם, ואין אדם מפסיד ממונו והשלטי גיבורים ומבטלו לקרקע. ובבה"ל דן מה הדין במצעות שמציעים על הרצפה בבתי עשירים, ובמאירי כתב שכרים פשוטים שדרך בני אדם לבטלם לישיבה על הקרקע לא הוי ביטול, ועוד ראשונים שאפילו בדיעבד פסולה, ולאפוקי מלשון הרמב"ם שמשמע לכאורה שזה רק לזהירות בעלמא כסכך שריחו רע. תבן ועפר הוי מיעוט אם ביטלם בפה (וי"א אפי' בלב) לקרקע הסוכה שלא להזיזם ממקומם, אבל בסתמא אינו מיעוט. וא"צ לנענע את הסכך לאחר המיעוט, אע"פ שהסוכה היתה פסולה לפני שמיעט את גובהה. ואסור למעט ביו"ט, דהוי כבונה, ועוד שהוא מתקן ומכשיר את הסוכה, ואם הניח אותם לפני יו"ט, מסתפק רעק"א אם מותר לבטלם ביו"ט. ובסימן שנ"ח יש מחלוקת אם צריך מיעוט לעולם או שמספיק לאותה שבת, ולמקילים, הכא נוטים להקל בזה. עפר שאינו עתיד לפנותו אך לא ביטלו בפה, נחלקו הראשונים האם הוי מיעוט.
סוכה נמוכה
סוכה שחללה פחות מי' טפחים פסולה. ואם הסכך למעלה מי' טפחים והוצין יורדים לתוך י' טפחים פסולה אע"פ שההוצין חמתם מרובה מצילתם, דחשיב דירה סרוחה, ומשמע מהשו"ע ומהמ"א משמע דלא פסיקא ליה דבר זה. משום לא פלוג. אבל אם נויי הסוכה או כלים שתלה בה וכדומה יורדים למטה מי' טפחים אינם פוסלים, דהם בטלים לסוכה, ואפשר שגם נוי ממין הסוכה כגון שושנים ועשבים נאים אינם ממעטים, כיון שתלאם לנוי. סוכה פחות מי' טפחים שחקק בה והשלימה לי' טפחים (וה"ה אם הסכך היה עבה ונטל ממנו עד שיש בסוכה חלל י' טפחים), ויש במקום החקק שיעור הכשר סוכה, ואין בין החקק לדפנות ג' טפחים כשרה, ויש מחמירים שלא לאכול ולישן שם. ובמקום החקק בין לצד הפתח בין לצד הכתלים, ואם יש בין החקק לדפנות ג' טפחים פסולה.
מי שאוכל בסוכה ושלחנו בבית
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, וצריך לחזור ולאכול בסוכה, ולענין ברכת זמן באכילה שניה, דעת הפמ"ג שיברך, והביכורי יעקב חולק עליו. ואפילו אם היא סוכה גדולה וכולו יושב בסוכה לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, וכתב הבה"ל שהשו"ע פסק בזה כדעת הרי"ף והרמב"ם שגם בזה הלכה כב"ש, אבל לשאר הפוסקים יצא אם הסוכה היא גדולה. וכתב רעק"א שביושב בסוכה קטנה לעולם או שמספיק לאותה שבת, ולמקילים, הכא פחות מז' על ז' טפחים, ושלחנו בסוכה גדולה, בזה הרי"ף לקולא דאין חוששים בזה שמא ימשך, והתוס' לחומרא כיון שהסוכה הקטנה היא דירה סרוחה. והבה"ל מקשה על דברי הרי"ף. ואם השלחן בבית והוא אוכל בסוכה מתוך ידו ולא מהשלחן, כשר, אמנם אין בסוכה ז' על ז' טפחים פסול גם בזה. אם מקצת מהשלחן בסוכה ומקצת בתוך הבית, מותר, אע"פ שרוב השלחן בבית ובסוכה יש ממנו רק טפח, כ"כ הח"א, ובברכי יוסף כתב דבעינן רובו בסוכה, ואפילו במשהו יותר מחציו סגי. מי שיש לו סוכה בשדה סמוך לביתו, אסור להוציא מביתו לסוכה דרך רה"ר או כרמלית. וכן שני סוכות בחצר אחת שלא עירבו עירובי חצרות אסור לטלטל מזו לזו, וע"י נכרי מותר.
מיעוט החלל בחלק מהסוכה ע"י איצטבא
סוכה שחללה למעלה מכ' אמה ובא למעטה ע"י שבונה בחלק ממנה איצטבא וכדומה, צריך שיהיה למקום האיצטבא הכשר סוכה בפני עצמו, וכדלהלן. סוכה הגבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא (-בנין מאבנים או מעצים, וה"ה פאדלאג"ע שמרצפים על הקרקע), ומראש האיצטבא עד הסכך אין יותר מכ' אמה, הדין תלוי היכן עשה את האיצטבא, וכדלהלן: