שיעור גובה הסוכה
סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה, או פחות מי' טפחים, פסולה, ונחלקו בגמרא מה טעם הפסול בגבוהה מכ' אמה, ויש נ"מ בין הטעמים, ולהלכה טעם הפסול הוא משום שלמעלה מכ' אמה צריך לחזק את הדפנות, וסוכה דירת עראי בעינן. ובסימן זה יבוארו פרטי הדינים בזה.
סוכה שחללה יותר מכ' אמה והיינו שהסכך מתחיל בגובה יותר מכ' אמה מקרקעיתה, פסולה, (דסוכה דירת עראי בעינן, ולמעלה מכ' אמה צריך לעשות כתלים חזקים כדי שלא יפלו ואז פסול אפי' אם עשה אותה עראי, ומ"מ למטה מכ' כשרה אפילו אם הדפנות חזקים כעין בית, דלא הקפיד הכתוב אלא בשיעור שהוא מוכרח לעשותה קבע, אמנם אם הסכך עצמו אינו כשר אלא כשהוא עראי, דהיינו שלא יחבר את הסכך ע"י מסמרים). ופסול זה הוא בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה (דאין הלכה כהטעם שבגבוהה מכ' אין הצל מחמת הסכך אלא מחמת הדפנות, שלפי טעם זה סוכה רחבה כשרה), ואם הסכך למטה מכ' אמה, כשרה אפי' אם הדפנות לא מגיעות לסכך.
שיעור אמה לענין זה הוא ששה טפחים מצומצמים, והיינו שבכל טפח נכנס ד' אצבעות (אגודלים באיצטבא שיעור סוכה, כל הסוכה כשרה כולל במקום הרחב שלהם, באיש בינוני שאין אבריו גדולים ולא המקום שמהאיצטבא והלאה, ומותר לאכול ולישן שם. קטנים, והוא בן ל"ה שנה או יותר) דבוקים זה לזה, דלחומרא אזלינן, אבל לענין גובה י' טפחים גובה, ולענין ג' דפנות, וצד הפתח אין בו דופן כלל), והאיצטבא עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך, בעינן ז' על ז' טפחים, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, אבל אם הסכך למעלה מכ' והחלל אינו אלא כ' אמה בדיוק כשרה, אף שהסכך הצמוד לכ' אמה אין בו בפני עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך, מפני שכל הסכך מצטרף יחד, ואם חללה יותר מכ' אמה, ויש הוצין (-ענפים קטנים עם העלים שלהם) שיורדים למטה, אם חמתן מרובה מצילתן פסולה, וכאן אין מצרפים את הסכך שלמעלה כיון שההוצין אינם חשובים, ולכן אפילו אם ההוצין יורדים לתוך חלל עשרים פסול, כל זמן שהסכך שמעל ההוצין הוא יותר מכ' אמה מעל הארץ, ואם ההוצין בפני עצמם צילתם מרובה מחמתם הסוכה כשרה, אף אם ההוצין אינם בתוך כ' אמה אלא מיד אחרי כ' אמה. ואם הסכך היה למעלה מכ' ובא להורידו, א"צ להורידו ללמטה מכ', ודי שיהיה החלל כ' אמה.
מיעוט החלל לכ' אמה
סוכה שחללה יותר מכ' אמה, ובא להכשירה ע"י מיעוט חללה, צריך שיהיה המיעוט ע"י דברים שמתבטלים לסוכה, ולא דברים שמונחים שם באופן זמני, וכדלהלן. סוכה הגבוהה מכ' אמה שבא למעט חללה ע"י תלית דברים נאים, לא הוי מיעוט אפילו אם צילתם מרובה מחמתם, כיון שאינם כשרים לסיכוך, וי"א שגם אם הם כשרים לסיכוך לא הוי מיעוט היכא שתלאם רק לנוי ולא לשם צל. הנחת כרים וכסתות או תבואה בקרקעית הסוכה לא הוי מיעוט אפילו אם ביטלם שם, דבטלה דעתו אצל כל אדם, ואין אדם מפסיד ממונו ומבטלו לקרקע. ובבה"ל דן מה הדין במצעות שמציעים על הרצפה בבתי עשירים, ובמאירי כתב שכרים פשוטים שדרך בני אדם לבטלם לישיבה על הקרקע לא הוי ביטול, משום לא פלוג.
תבן ועפר הוי מיעוט אם ביטלם בפה (וי"א אפי' בלב) לקרקע הסוכה שלא להזיזם ממקומם, אבל בסתמא אינו מיעוט. וא"צ לנענע את הסכך לאחר המיעוט, אע"פ שהסוכה היתה פסולה לפני שמיעט את גובהה. ואסור למעט ביו"ט, דהוי כבונה, ועוד שהוא מתקן ומכשיר את הסוכה, ואם הניח אותם לפני יו"ט, מסתפק רעק"א אם מותר לבטלם ביו"ט. ובסימן שנ"ח יש מחלוקת אם צריך מיעוט לעולם או שמספיק לאותה שבת, ולמקילים, הכא מספיק שיבטל לכל ימי החג, והאחרונים נוטים להקל בזה. ועפר שאינו עתיד לפנותו אך לא ביטלו בפה, נחלקו הראשונים האם הוי מיעוט.
מיעוט החלל בחלק מהסוכה ע"י איצטבא
סוכה שחללה למעלה מכ' אמה ובא למעטה ע"י שבונה בחלק ממנה איצטבא וכדומה, צריך שיהיה למקום האיצטבא הכשר סוכה בפני עצמו, וכדלהלן. סוכה הגבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא (-בנין מאבנים או מעצים, וה"ה פאדלאג"ע שמרצפים על הקרקע), ומראש האיצטבא עד הסכך אין יותר מכ' אמה, הדין תלוי היכן עשה את האיצטבא, וכדלהלן:
אם עשאה סמוך ממש לדופן האמצעי שכנגד הפתח (ונקרא אמצעי משום שסתם סוכה יש לה ג' דפנות, וצד הפתח אין בו דופן כלל), והאיצטבא מגיעה ממש עד שתי הדפנות שבצדדים, ויש באיצטבא שיעור סוכה, כל הסוכה כשרה כולל המקום שמהאיצטבא והלאה, ומותר לאכול ולישן שם.
ואם בנה את האיצטבא צמוד לאחת הדפנות (והיינו דווקא אם הדפנות מגיעות לסכך), וכן המקום שבין האיצטבא לדופן שכנגדה פחות מד' אמות, מקום האיצטבא עצמו כשר, דאמרינן דופן עקומה בפני עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך, בעינן ז' על ז' טפחים, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, אבל אם הסכך למעלה מכ' והחלל אינו אלא כ' אמה בדיוק כשרה, אף שהסכך הצמוד לכ' אמה אין בו בפני עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך, מפני שכל הסכך מצטרף יחד, ואם חללה יותר מכ' אמה, ויש הוצין (-ענפים קטנים עם העלים שלהם) שיורדים למטה, אם חמתן מרובה מצילתן פסולה, וכאן אין מצרפים את הסכך שלמעלה כיון שההוצין אינם חשובים, ולכן אפילו אם ההוצין יורדים לתוך חלל עשרים פסול, כל זמן שהסכך שמעל ההוצין הוא יותר מכ' אמה מעל הארץ, ואם ההוצין בפני עצמם צילתם מרובה מחמתם הסוכה כשרה, אף אם ההוצין אינם בתוך כ' אמה אלא מיד אחרי כ' אמה. ואם הסכך היה למעלה מכ' ובא להורידו, א"צ להורידו ללמטה מכ', ודי שיהיה החלל כ' אמה.
ואם בנה את האיצטבא ממש באמצע הסוכה, אם מהאיצטבא לכל צד פחות מד' אמות כשרה (דאמרינן דופן עקומה גם בכמה רוחות, ולא רק בצד אחד), והאיצטבא כשרה, דהצד שכנגד הפתח שאין שם דופן כשר מדין פסל היוצא מן הסוכה, ואם יש לסוכה ד' דפנות ולכל צד יש פחות מד' אמות כולה כשרה אם יש באיצטבא שיעור סוכה, דלגבי כל צד אומרים שהוא כשר מדין פסל שדווקא שני בני אדם יכולים לשבת כל אחד בצד אחר, ובאדם אחד צ"ע), ואפילו אם האיצטבא גבוהה יותר מי' טפחים כשרה (ולא אמרינן שהיא רשות בפני עצמה ואין שייכות בינה לדפנות), ואם יש בינה לכותל ד' אמות פסולה אפי' גבוה י' טפחים (ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא ע"י השפה של האיצטבא, דבסוכה בעינן שיהיו מחיצותיה ניכרות).
סוכה נמוכה
סוכה שחללה פחות מי' טפחים פסולה. ואם הסכך למעלה מי' טפחים והוצין יורדים לתוך י' טפחים פסולה אע"פ שההוצין חמתם מרובה מצילתם, דחשיב דירה סרוחה, ומשמע מהשו"ע ועוד ראשונים שאפילו בדיעבד פסולה, ולאפוקי מלשון הרמב"ם שמשמע לכאורה שזה רק לזהירות בעלמא כסכך שריחו רע. אבל אם נויי הסוכה או כלים שתלה בה וכדומה יורדים למטה מי' טפחים אינם פוסלים, דהם בטלים לסוכה, ואפשר שגם נוי ממין הסוכה כגון שושנים ועשבים נאים אינם ממעטים, כיון שתלאם לנוי.
סוכה פחות מי' טפחים שחקק בה והשלימה לי' טפחים (וה"ה אם הסכך היה עבה ונטל ממנו עד שיש בסוכה חלל י' טפחים), ויש במקום החקק שיעור הכשר סוכה, ואין בין החקק לדפנות ג' טפחים כשרה, ויש מחמירים שלא לאכול ולישן חוץ לחקק בין לצד הפתח בין לצד הכתלים, ואם יש בין החקק לדפנות ג' טפחים פסולה.
מי שאוכל בסוכה ושלחנו בבית
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, וצריך לחזור ולאכול בסוכה, ולענין ברכת זמן באכילה שניה, דעת הפמ"ג שיברך, והביכורי יעקב חולק עליו. ואפילו אם היא סוכה גדולה וכולו יושב בסוכה לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, וכתב הבה"ל שהשו"ע פסק בזה כדעת הרי"ף והרמב"ם שגם בזה הלכה כב"ש, אבל לשאר הפוסקים יצא אם הסוכה היא גדולה. וכתב רעק"א שביושב בסוכה קטנה פחות מז' על ז' טפחים, ושלחנו בסוכה גדולה, בזה הרי"ף לקולא דאין חוששים בזה שמא ימשך, והתוס' לחומרא כיון שהסוכה הקטנה היא דירה סרוחה. והבה"ל מקשה על דברי הרי"ף. ואם השלחן בבית והוא אוכל בסוכה מתוך ידו ולא מהשלחן, כשר, אמנם אין בסוכה ז' על ז' טפחים פסול גם בזה.
אם מקצת מהשלחן בסוכה ומקצת בתוך הבית, מותר, אע"פ שרוב השלחן בבית ובסוכה יש ממנו רק טפח, כ"כ הח"א, ובברכי יוסף כתב דבעינן רובו בסוכה, ואפילו במשהו יותר מחציו סגי.
מי שיש לו סוכה בשדה סמוך לביתו, אסור להוציא מביתו לסוכה דרך רה"ר או כרמלית. וכן שני סוכות בחצר אחת שלא עירבו עירובי חצרות אסור לטלטל מזו לזו, וע"י נכרי מותר.