בס"ד. משיחות ש"פ תולדות, ד' כסלו ה'תש"נ
א.
בהתחלת פרשתנו מעתיק רש"י התיבות "ואלה תולדות יצחק", ומפרש: "יעקב ועשו האמורים בפרשה". כלומר, אע"פ שיעקב ועשו לא נזכרו בסמיכות לתיבות "תולדות יצחק" (כפי שמצינו בכיו"ב1), אלא לאחר כמה פסוקים, מ"מ, שייך לומר "ואלה תולדות יצחק" כיון ש"אמורים בפרשה"2.
וצריך להבין3:
מהו הכרחו של רש"י לפרש "תולדות (יצחק)" מלשון בנים, "יעקב ועשו", אע"פ שאינם כתובים בסמיכות אלא בהמשך הפרשה ("אמורים בפרשה") – הרי יכול לפרש "תולדות (יצחק)" מלשון מאורעות, "ילדי ימיו וקורותיו",4 "הקורות שקרוהו"5 [כפי שמפרש בפסוק6 "אלה תולדות יעקב", "אלה ישוביהם וגלגוליהם"7], שלפירוש זה מתחיל סיפור תולדותיו בסמיכות ממש8, ולא בפסוקים שלאח"ז בהמשך הפרשה?
ב.
שאלה זו מתחזקת יותר ע"פ הדיוק דתיבת "ואלה (תולדות יצחק)", בוא"ו המוסיף:
איתא במדרש9 "בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים, ובכל מקום שכתוב אלה פוסל את הראשונים".
ולכאורה, להפירוש ש"תולדות יצחק" הם המאורעות דיצחק, יכולים לפרש "ואלה תולדות יצחק", "מוסיף על הראשונים" – שהמאורעות דיצחק בפרשה זו (לאחרי פטירת אברהם) הם בהמשך ובהוספה למאורעות דיצחק בפרשיות שלפנ"ז, ובפרט שהם מאורעות עיקריים, החל מפרטי הענינים דלידת יצחק, פרשת העקידה, והנישואין שלו (בחיי אברהם).
אבל להפירוש ש"תולדות יצחק" הם הבנים, "יעקב ועשו האמורים בפרשה" – צריכים לפרש "ואלה תולדות יצחק", "ואלה מוסיף על הראשונים", בהוספה על מ"ש לפנ"ז10 אודות "תולדות ישמעאל גו' בני ישמעאל".11 ועפ"ז אינו מובן: מהו הדמיון בין "תולדות יצחק" – יעקב ועשו – ל"תולדות ישמעאל" שכולם רשעים?!
ג.
במדרש12 ישנו תירוץ על שאלה זו:
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, מוסיף על הראשונים, על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל, ומי הי' זה עשו ובניו שהי' בנו של יצחק, וא"כ י"ל הואיל ואין כתוב אלא ואלה תולדות אף יעקב שהוא תולדות יצחק בכלל . . לכך תולדות יצחק חסר, להוציא יעקב מכלל הרשעים".
אבל כיון שרש"י אינו מביא דברי המדרש "לכך תולדות יצחק חסר להוציא יעקב כו'" [וטעם הדבר, לפי שבדרך הפשט אי אפשר לפרש שעיקר "תולדות יצחק" הוא עשו ולא יעקב ("להוציא יעקב"13), ואדרבה, יעקב הוא העיקר, וכמודגש בפירוש רש"י שמקדים יעקב לעשו, "יעקב ועשו האמורים בפרשה"] – השאלה בתקפה: מהו הדמיון דיעקב לבני ישמעאל?!
ולכן, הי' לו לרש"י לפרש ש"תולדות יצחק" הם מאורעות דיצחק, שעפ"ז יתפרש "ואלה מוסיף על הראשונים" בהוספה למאורעות דיצחק (ולא בהוספה ל"בני ישמעאל"), כנ"ל.
ד.
ויש לומר הביאור בזה:
הכרחו של רש"י לפרש ש"תולדות יצחק" הם "יעקב ועשו האמורים בפרשה", היינו, ש"תולדות" פירושו בנים ולא מאורעות, הוא – מתיבת "ואלה"14, כי, "ואלה מוסיף על הראשונים", הוספה לענין שלפניו, וכיון שלפניו ("הראשונים") מדובר אודות בנים ("תולדות ישמעאל גו' בני ישמעאל גו'"), צריך לומר שגם "תולדות יצחק" שבאים בהוספה לענין שלפניו ("ואלה מוסיף על הראשונים") הם בנים (ולא מאורעות), "יעקב ועשו האמורים בפרשה".15
והשייכות שביניהם ("ואלה מוסיף על הראשונים") היא (לא ש"תולדות יצחק" הם כמו "תולדות ישמעאל", אלא) – ביחס לאברהם, "ואלה תולדות יצחק בן אברהם"16, כמו "אלה תולדות ישמעאל בן אברהם":
למדנו כבר שלאחרי לידת ישמעאל אמר הקב"ה לאברם "ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים גו'",17 ובהמשך לזה נאמר לו אודות לידת יצחק, "שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק"18, ו"ביצחק (דוקא, ולא בישמעאל) יקרא לך זרע"19, היינו, שההבטחה ד"אב המון גוים נתתיך" (שנאמרה בקשר ובשייכות ללידת יצחק) תתקיים [לא ע"י ישמעאל, אף ש"הפריתי אותו גו' שנים עשר נשיאים יוליד גו'"20, אלא] ע"י יצחק דוקא. וכפי שמפרש רש"י21 "ונתתיך לגוים – ישראל ואדום (שיצאו מיצחק), שהרי ישמעאל כבר הי' לו, ולא הי' מבשרו עליו".
ולכן, לאחרי סיום דברי ימי חיי אברהם22, ממשיך הכתוב בסיפור התולדות של בני אברהם (ישמעאל ויצחק) – "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם גו' ואלה שמות בני ישמעאל גו' שנים עשר נשיאים לאומותם"23, שבזה נתקיימה הבטחת הקב"ה לאברהם "ולישמעאל שמעתיך גו' שנים עשר נשיאים יוליד", ובהמשך לזה, "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו האמורים בפרשה", שבזה נתקיימה הבטחת הקב"ה לאברהם "אב המון גוים נתתיך גו' ונתתיך לגוים" (לא מישמעאל אלא מיצחק) – "ישראל ואדום" (יעקב ועשו).
ועפ"ז יש לפרש "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" – שב"תולדות יצחק", "יעקב ועשו", נשלם הענין ד"אברהם הוליד את יצחק", כיון שעי"ז נתקיימה ההבטחה ד"אב המון גוים נתתיך גו' ונתתיך לגוים", "ישראל ואדום".
ה.
ויש להוסיף בביאור פירוש רש"י "ואלה תולדות יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה" ע"פ תורת חב"ד24 – באופן המתאים גם עם פירוש המדרש21 "ואלה מוסיף על הראשונים, על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל":
באור התורה25 מביא הצמחֿצדק הפירוש26 ד"ואלה", בוא"ו המוסיף – "שמוסיף ומרחיב גבול הקדושה ע"י הוצאות ובירור הניצוצות הקדושות מן הקליפה ומעלה אותן להכלל בקדושה", וממשיך, "וזהו מה שפירש"י ואלה תולדות כו' יעקב ועשו האמורים בפרשה, דהיינו ע"י יעקב הוא מברר גם את בחי' עשו ומעלה ממנו ניצוצי הקדושה".
ולכן מקדים רש"י יעקב לעשו ("יעקב ועשו האמורים בפרשה" – אף שבאמירתם בפרשה עשו קודם ליעקב27) – כי, ההוספה בגבול הקדושה ("ואלה") היא עי"ז ש"יעקב מברר גם את בחי' עשו", עד שמעלה אותו למקורו ושרשו, כמרומז גם בדיוק הלשון "האמורים בפרשה" (ולא "האמורים למטה"28) – כפי שעשו הוא בתורה, היינו, בשרשו ומקורו בקדושה29.
ומזה מובן גם הקשר והשייכות לפירוש המדרש, "ואלה מוסיף על הראשונים, על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל" – שקשור גם עם הבירור דישמעאל, ע"ד ובדוגמת הבירור דעשו שב"תולדות יצחק".30
ו.
עפ"ז יש לתווך ב' הפירושים ד"תולדות יצחק" – הפירוש ש"תולדות יצחק" הם "יעקב ועשו", והפירוש ש"תולדות יצחק" הם "ילדי ימיו וקורותיו", דברי ימי חייו של יצחק – שעיקר ושלימות עבודתו של יצחק (ֿ מאורעות וקורות דברי ימי חייו) מתחילה בפרשת תולדות,31 ב"תולדות יצחק", לידת בניו,32 "יעקב ועשו האמורים בפרשה".
ובהקדמה:
סיפור תולדותיו (מאורעות דברי ימי חייו) של יצחק בפרשת תולדות מתחיל מגיל ארבעים – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה גו'",33 ובא כהקדמה לעיקר הסיפור אודות לידת הבנים ("תולדות יצחק, יעקב ועשו") עשרים שנה לאח"ז – "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם".34
ופשוט, שבמשך ארבעים שנות חייו לפני הנישואין (וכן במשך עשרים שנה שלאח"ז, לפני לידת יעקב ועשו), היו בחיי יצחק ריבוי עניני עבודה, מעשים טובים וכו', ריבוי בכמות וגם ריבוי באיכות, עניני עבודה נעלים ועיקריים, עד להענין הכי עיקרי – עקידת יצחק, ועד"ז ג' השנים שבין העקידה לנישואין (מל"ז עד מ' שנה) שאז הי' בגן עדן.35
ואעפ"כ, עיקר ושלימות עבודתו של יצחק מתחילה בפ' תולדות – כי:
תכלית הכוונה בשלימותה אינה מסירת נפש (ענין העקידה), או העלי' לגן עדן, אלא העבודה בבירור העולם דוקא, ובלשון הידוע: לעשות לו ית' דירה בתחתונים.36
וענין זה מתחיל (בעיקר) ב"תולדות יצחק"37 – "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה",38 ובפרטיות יותר – "יעקב ועשו", שמורה על ב' אופני העבודה ד"עשה טוב" (יעקב) ו"סור מרע" (עשו), כולל ובמיוחד – עבודתו של יעקב לברר את עשו,39 כמסופר בסיום הפרשה שיצחק שלח את יעקב לפדן ארם,40 ובפרשה שלאח"ז (שקורין במנחה) – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה",41 שיצא מבית יצחק אביו, ד' אמות של קדושה, ל"חרן", "חרון אף של עולם",42 כדי לעסוק בעבודת הבירורים בצאן לבן,43 וכשסיים עבודתו בבית לבן, אזי "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו"44 – לפעול גם הבירור דעשו,45 גמר ושלימות כל העבודה, כמ"ש46 "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".
ויש להוסיף, שאע"פ שגם להפירוש ש"תולדות יצחק" הם יעקב ועשו נכללו ב"תולדות יצחק" גם המאורעות דיצחק, מ"מ, ההוספה ד"ואלה (תולדות יצחק) מוסיף על הראשונים" היא רק ביחס ל"תולדות ישמעאל" (בירור הלעו"ז), ולא ביחס למאורעות דיצחק בפרשיות שלפנ"ז – כי, המאורעות שבפ' תולדות שהם עיקר ושלימות עבודתו של יצחק, גדלה מעלתם על המאורעות בפרשיות שלפנ"ז, ואין לומר שהמאורעות שבפרשת תולדות הם בהוספה ("ואלה מוסיף על הראשונים") על המאורעות שלפנ"ז, אלא אדרבה, "פוסל את הראשונים" – כיון שתכלית הכוונה היא העבודה בבירור העולם דוקא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
ז. עפ"ז יש לבאר גם שההתחלה ד"תולדות יצחק" היא ב"ויהי יצחק בן ארבעים שנה גו' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם":
בפירוש הכתוב "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" – כותב הצ"צ באוה"ת "להעיר מבן ארבעים לבינה, ומענין לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין, וכדפרש"י ס"פ כי תבוא", ומוסיף, "בלידתו בן ששים – יש להעיר מענין מ"ם וסמ"ך ששניהם בבינה . . ולהיות ההולדה נמשך דוקא מכח היותר עליון . . ע"כ הוליד כשהי' בן סמ"ך".
וכיון שהעילוי דארבעים שנה הו"ע נעלה לגבי המעמד ומצב שלפנ"ז, ובלשון הכתוב "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" – מובן, שעיקר ושלימות עבודתו של יצחק התחילה בהיותו "בן ארבעים שנה", "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה", הנישואין, אשר, הנישואין הם בשביל להעמיד תולדות, כפי שנעשה בפועל בהיותו בן ששים שנה, "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם".
ויש להוסיף בהרמז דמ"ם וסמ"ך (בן ארבעים ובן ששים) – ע"פ מארז"ל "מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין", וענינו בעבודה, שבזמן דארבעים שנה וכן בזמן דששים שנה ניתוסף עילוי בעבודה באופן של נס (הרמה, כמו נס על ההרים), היינו, שמתחיל סדר חדש בעבודה נעלה ביותר לגבי העבודה שלפנ"ז, כמודגש ביצחק, "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה גו' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" – שאז התחיל עיקר עבודתו בבירור העולם, שזהו"ע "ואלה תולדות יצחק", "ואלה מוסיף על הראשונים", ההוספה שע"י בירור הלעו"ז, שעי"ז נעשה שלימות הענין ד"תולדות יצחק" – הצחוק והתענוג שנעשה ע"י העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא, שיתגלה (באופן ד"ואלה" – מראה באצבעו ואומר אלה) לעתיד לבוא, כשיהי' נס העיקרי דגאולה האמיתית והשלימה, בזכותו של יצחק, כדאיתא בגמרא שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא "כי אתה אבינו".
ח. האמור לעיל בפירוש "ואלה תולדות יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה", שיעקב מברר את עשו, שבזה נכלל הבירור דכל העולם כולו, שבעים אומות העולם, שנכללים ב"עשו" (שהרי החלוקה הכללית דישראל ואוה"ע נרמזת ב"יעקב ועשו") – שייך ביותר לדורנו זה:
כיון שדורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, יש בו הדגשה מיוחדת על עבודתם של ישראל לפעול על אוה"ע בכל עניני טוב, צדק ויושר, ע"י קיום שבע מצוות בני נח, כהכנה קרובה לקיום היעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד", ועד ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד . . שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (כמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספרו).
וענין זה מודגש במיוחד בעבודתו של נשיא הדור ("הנשיא הוא הכל"), יצחק שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששמו השני "יצחק" – שהחידוש המיוחד שבעבודתו הוא בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל העולם כולו, החל מהפעולה בחצי כדור התחתון, עד לפעולה בכל העולם ע"י תלמידיו ושלוחיו, כולל גם הפעולה על אוה"ע, כפי שמתבטאת במיוחד ע"י תרגום עניני התורה, עד לפנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, בשבעים לשון דאוה"ע, בשביל אלה מבנ"י שלעת־עתה אינם מבינים לשון הקודש, ואולי י"ל גם בשביל אוה"ע, שגם הם ילמדו עניני אמונה בה', השגחה פרטית, וכיו"ב.
ובכל זה ניתוסף עילוי מיוחד בשנה זו, שנת הארבעים (שמרומז בפסוק "ויהי יצחק בן ארבעים שנה") – שכיון שבשנת הארבעים "קאי איניש אדעתי' דרבי'", צריכה להיות הוספה ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה ד"תולדות יצחק", נעלה ביותר לגבי העבודה שלפנ"ז, עד שלא ייאמר שהעבודה שלאחרי ארבעים שנה היא הוספה על העבודה שלפנ"ז ("ואלה מוסיף על הראשונים"), להיותה באופן של "נס" (כנ"ל ס"ו־ז).
ט. ויש לקשר זה עם כינוס השלוחים העולמי דשנת הארבעים שהתקיים בהשגחה פרטית בימים השייכים לסדר "ואלה תולדות יצחק גו' ויהי יצחק בן ארבעים שנה":
השלוחים שמתכנסים מכל המדינות שברחבי העולם כולו (כינוס עולמי), איש איש מהמדינה שבה ממלא שליחותו, הם באי־כח שמייצגים את כל המדינות שבעולם, די"ל גם אוה"ע.
ובפרטיות יותר:
לאמיתו של דבר כולם שלוחים של הקב"ה, הן בנ"י, שכאו"א מהם הוא שלוחו של הקב"ה לעשות לו ית' דירה בתחתונים ע"י קיום תרי"ג מצוות התורה, והן אוה"ע, שע"י שבע מצוות בני נח ממלאים שליחותו של הקב"ה בהענין ד"לשבת יצרה" [ועד שגם לשאר הנבראים שבעולם, חי צומח ודומם, יש שליחות לעשות בכבודו של הקב"ה, כמארז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"];
אלא, ששליחות זו (אצל כל בני האדם וכל הנבראים שבעולם) יכולה להיות בהעלם קצת עכ"פ, ותפקידם של ה"שלוחים" – אלה שנתמנו להיות שלוחים בפועל – לגלות אצל כאו"א, הן בנ"י והן אוה"ע [ועד לכל הנבראים שבעולם], שהם שלוחים של הקב"ה, ולעוררם ולפעול עליהם למלא תפקידם ושליחותם בפועל ממש.
ותוכן "כינוס השלוחים העולמי" – שהשלוחים (לשון רבים) שבכל העולם כולו, באי־כח דכל העולם כולו, עם כל הריבוי ופרטי התחלקות ושינויי הנבראים שבעולם, מתאספים ומתכנסים יחדיו, כינוס לשון יחיד, לשם מטרה ותכלית אחת – שיתוסף עוד יותר (עד להוספה שבאין־ערוך) במילוי שליחותו של הקב"ה בכל העולם כולו להיות לו ית' דירה בתחתונים (כמשנת"ל בארוכה).
וזהו הקשר והשייכות לפ' תולדות, "ואלה תולדות יצחק", "יעקב ועשו" – עבודתו של יעקב (בנ"י) בבירור העולם כולו (עשו), שזוהי תוכן ונקודת עבודתם של השלוחים המודגשת ב"כינוס השלוחים העולמי", אשר, עי"ז ממהרים ומזרזים עוד יותר הענין ד"ואלה תולדות יצחק" בתכלית השלימות, הצחוק והתענוג שיתגלה לעתיד לבוא (כנ"ל ס"ז).
ובודאי יוסיפו עוד יותר בעבודת השליחות, ובפרט מצד הנתינת־כח שבסיום פרשתנו: "וישלח יצחק את יעקב" (והמשך הדברים בפ' ויצא שמתחילין לקרוא במנחה, כנ"ל ס"ו), כולל גם שיתוסף בעריכת כינוסים איזוריים, על מנת להמשיך את פעולת הכינוס העולמי בכל איזור ואיזור לפי ענינו, וגם מהכינוסים האיזוריים ידפיסו קובץ למזכרת־נצח (כמדובר לעיל בנוגע לכינוס העולמי), "זה ספר תולדות הכינוס" של "תולדות יצחק".
י. ויש להוסיף, שההדגשה דבירור העולם בתקופתנו זה כהכנה לימות המשיח, היא (לא רק באופן ד"אמורים בפרשה", בתורה, אלא גם) באופן הנראה בגלוי במצב העולם כולו בימינו אלה.
ובהקדמה:
ישנם התמהים על המדובר בתקופה האחרונה שעומדים אנו בסוף זמן הגלות, עקבתא דמשיחא, ושואלים: היכן רואים זאת? הרי עולם כמנהגו מידי שנה בשנה כרגיל נוהג? – ולפלא הכי גדול שאינם מתבוננים בהמאורעות שמתרחשים בעולם, מאורעות הגלויים ומפורסמים!
בתקופה האחרונה (החל משנים הכי אחרונות, ומוסיף והולך מזמן לזמן) מתרחשים ברחבי העולם מהפיכות קיצוניות, מן הקצה אל הקצה, ובחסדי ה', מתרחשים מהפיכות אלה בשקט, כלומר, ללא מלחמות ושפיכות־דמים, רחמנא ליצלן, עד כדי כך, שחיי היום־יום (בעניני המסחר וכיו"ב) ממשיכים להתנהל ע"ד הרגיל, כאילו עולם כמנהגו נוהג, למרות שמתרחשת מהפיכה קיצונית בהנהגת המדינה כולה, אלא שהיא מהפיכה פנימית, בדרכי פוליטיקא מדינית:
לכל לראש ומתחיל ממדינת רוסיא (המדינה שממנה בא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו יחד עם תלמידיו ושלוחיו), אשר, לאחרי תקופה של שבעים שנות משטר אימתני ותקיף שהפיל חיתתו על כל תושבי המדינה, עד שאפילו עבור התבטאות של ביקורת על המשטר היו עונשים להשלח לארץ גזירה (סיביר וכיו"ב) – נעשה לפתע, בפרק זמן קצר ביותר, שינוי קיצוני (ע"י העומדים בראש הנהגת המדינה) במשטר המדינה, ומתפשט גם בשאר מדינות דוגמתן.
ועד"ז במדינת סין – שבתקופה האחרונה מתרחשת מהפיכה בהנהגת המדינה בפנים וגם בנוגע לקשר ויחס עם שאר מדינות העולם, וכיו"ב, וכן במדינת הודו – שבפרק זמן קצר יחסית הוחלפו ראשי השלטון ששלט במשך תקופה ארוכה, ועד"ז מהפיכות קיצוניות בעוד כמה מדינות ברחבי העולם, ועד ל"איי הים", אשר, אין צורך לפרט ולהאריך, כיון שהדברים ידועים ומפורסמים.
והמדובר אודות מהפיכות במדינות כאלו שיש בהם ריבוי עצום של בני־אדם, כלומר, מהפיכות בממשלות ומשטרים שמנהיגים ביליוני אנשים בכל רחבי העולם, ועד לרוב האנשים שבכל העולם!
וה"נס" שבדבר – ולפלא הכי גדול שלא שמים לב לכל זה, "אין בעל הנס מכיר בנסו" – שמהפכות קיצוניות, שיש להם השפעה ישירה על רוב העולם, מתרחשות במנוחה ובשקט, דבר שאין לו אח ורע בתולדות האנושיות כולה:
מהפיכות במשטר ושלטון של מדינות היו מלווים תמיד במלחמות עקובות דם שהתנהלו במשך תקופה ארוכה, שיבשו את מהלך החיים, הביאו הרס וחורבן ר"ל. ואין צורך להרחיק לכת ולחפש בדברי ימי העולם בדורות שלפנ"ז, כיון שראינו בדורנו זה את החורבן הנורא במלחמת העולם השני', לא תקום פעמיים צרה.
ואילו בימינו אלה, מתרחשים מהפכות קיצוניות יותר גדולות, ברוב העולם, ובחסדי ה', ה"ז ללא מלחמות, ללא שפיכות דמים, ח"ו, אלא מתוך שקט ומנוחה.
ויש להוסיף, שמהפכות בעולם בימינו אלה רואים (לא רק ביחס להנהגת בני־אדם, אלא) גם ביחס לשאר הנבראים שבעולם, חי צומח ודומם – כמה רעידות־אדמה שאירעו בתקופה האחרונה, בפרק זמן קצר, ונמשכות גם עתה במקומות שונים בעולם (גם במדינה זו), ובחסדי ה', הקרבנות היו במספר קטן, ובפרט ביחס למקרים דומים שאירעו בתקופות שלפנ"ז.
יא. וביאור השייכות דכהנ"ל לבנ"י – (דלכאורה, מאורעות שמתרחשים במהלכי הפוליטיקא ברחבי העולם (ללא קשר ישיר לבנ"י) אינם מענינם של בנ"י, שתפקידם לעסוק בלימוד התורה וקיום המצוות) – בכמה פרטים:
א) הכרת גדלות הא־ל ונתינת שבח והודי' על גודל חסדיו – שכן, נוסף לגדלות הא־ל שנראית בהנהגת הטבע, כמ"ש "השמים מספרים כבוד א־ל גו'", "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת", מודגשת יותר גדלות הא־ל בהנהגה נסית, כבנדו"ד, שמהפיכות קיצוניות ברחבי העולם מתרחשות בשקט ומנוחה, נס גדול שאינו אלא בכחו של הקב"ה ה"כול יכול!" ועל כך יש להודות להקב"ה על גודל החסד שבדבר, במכ"ש וק"ו מנתינת שבח והודי' על הנהגת הטבע מידי יום ביומו.
ב) הוספה באמונה בביאת המשיח והצפי' לביאתו, "אחכה לו בכל יום שיבוא" – שכן, מהפכות בעולם הם מהסימנים שהובאו במדרשי חז"ל על התקופה דעקבתא דמשיחא, וכשרואים מהפכות גדולות בימינו אלה, ה"ז סימן נוסף שנמצאים אנו ברגעים האחרונים דעקבתא דמשיחא, ותיכף ומיד ממש בא משיח צדקנו.
יב. ועוד ענין עיקרי – הנוגע גם ובעיקר מכאן ולהבא:
כל המאורעות שבעולם משתלשלים מהנהגת בנ"י – שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", היינו, שכל המאורעות שב"גבולות עמים", שבעים אומות העולם, קשורים ביציבות ותוקף עם "בני ישראל".
ולכן, כאשר בנ"י מוסיפים בעבודתם בלימוד התורה וקיום מצוותי' [הן העבודה דקיום התומ"צ, והן העבודה דבירור העולם, כולל ההשפעה על אוה"ע לקיים שבע מצוות בני נח], ה"ז פועל בדרך ממילא (ללא צורך בהתעסקות מיוחדה, אפילו לא במחשבה בלבד) קיום ועמידת העולם כולו, בכל שבעים אומות העולם, "יצב גבולות עמים".
ויש לומר, שהשינויים שנעשו בעולם בתקופה האחרונה, המדגישים שזוהי התקופה דעקבתא דמשיחא – הם כתוצאה מעבודתם של ישראל בתקופה האחרונה, ובלשון הכתוב בפרשת השבוע – "תולדות יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה", ובפרט בקשר ובשייכות עם שנת הארבעים, "ויהי יצחק בן ארבעים שנה", כנ"ל בארוכה.
וענין זה מודגש בכינוס השלוחים העולמי דשנת הארבעים – כאמור לעיל שהשלוחים שהתכנסו מכל המדינות שברחבי העולם הם באי־כח דכל המדינות שבעולם, ולכן, ה"ז פועל בדרך ממילא על ההנהגה דכל המדינות שבעולם.
ויה"ר – והוא העיקר – שיתוסף עוד יותר בעבודתם של ישראל, ובמילא, יתוסף עוד יותר בהטבת מצב העולם כולו, בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה, ע"י חיזוק והתייצבות מנהיגותו האמיתית של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, ועד לקיום היעוד "והיתה לה' המלוכה", גילוי מלכותו של הקב"ה בכל העולם, ו"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד", ועד שהארץ עצמה תהי' באופן ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".