נקודות משיחות קודש בעניני גאולה ומשיח: לימוד התורה כהכנה לתורה שבימות המשיח

למוד התורה כהכנה לתורה שבימות המשיח

כאשר בני ישראל "יהיו פנויין בתורה וחכמתה" ו"יהיו ישראל חכמים גדולים", ו"מלאה הארץ דעה" ו"תרבה הדעת והחכמה והאמת" (רמב"ם סוף הלכות מלכים), יהיו למוד התורה והבנתה בדרגה הגבוהה באין ערך מאשר עתה. כדברי חז"ל (קהלת רבה ריש פרשה ב), שהתורה הנלמדת עתה היא "הבל" לעמת התורה שילמדו לעתיד לבוא על ידי מלך המשיח. לפיכך למוד התורה בזמן הזה גם על ידי גדולים, אינו, באפן כללי, יותר מאשר למוד של "קטן".

ועוד: כשם שלמוד התורה של קטן הוא ענין של חנוך, הכנה לחיוב העקרי כאשר יגדל, כך הוא גם לגבי למוד התורה בעולם הזה בכלל, שהוא חנוך והכנה ללמוד התורה לעתיד לבוא, רק לאחר ש"תלמודו בידו" יוכל "לקלט" את למוד התורה בשלמות על ידי מלך המשיח.

(לקוטי שיחות חכ"א עמ' .280 מתוך לקראת שבת)

נתעקש ונגאל

עם ישראל נמצא בעולמו של הקב"ה במעמד של "אורח"; כל יהודי הנו אורח בעולמו של "מי שאמר והיה העולם"; כשם שהאורח משתדל לכבד את בעל הבית ומנסה שלא להכביד עליו, כי אם אדרבה – מבקש לעזר במה שאפשר, כך צריך יהודי להתיחס לה': לאהבו ולקים את כל מצוותיו.

אך ישנו מקרה יוצא מן הכלל: חכמינו אמרו "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא".

וביחס לעם ישראל הכונה היא: כל מה שיאמר לנו ה' – נעשה. אך להשאר במצב של "צא"; להמשיך לחיות כך, בגלות, מחוץ לביתו של ה' – בית המקדש – לכך לא נוכל להסכים לעולם. עם מצב של גלות אי אפשר להשלים! על פי הוראת הקב"ה בעצמו, בתורתו – "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא" – עלינו לדרש שוב ושוב את הגאלה עד כי יאות "בעל הבית" וירישיבנו אל בית ה'.

(ש"פ חיי שרה תשנ"ב. מתוך לקראת שבת)

השערים שנטבעו

על הפסוק ״טבעו בארץ שעריה" (איכה ב, ט) אמרו רבותינו זכרונם לברכה (איכה רבה על הפסוק) ששערי בית המקדש טבעו ונגנזו במקומם. לפי זה יש לומר, שכאשר ירד בית המקדש השלישי מן השמים, יתגלו שערים אלו, . ומלך המשיח יעמידם במקומם. ויש לשאל, מהו הצרך להשתמש בשערי המקדש ש״טבעו בארץ״? כשם שהמקדש עצמו ירד מן השמים, כך יכולים לרדת גם שעריו.

אלא, הקב"ה הוא תכלית הטוב, וטבע הטוב להיטיב. והיות ש״רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו״ (בבא מציעא לח, א), לכן גם במקדש השלישי (שירד מוכן מן השמים) יהיה העלוי דפעלת האדם (״קב שלו״), על ידי העמדת השערים שטבעו בארץ. ועל ידי זה נפעל במקדש כלו העלוי ד״קב שלו״, שכן המעמיד את הדלתות נחשב כאלו בנאו כלו (ראה בבא בתרא נג, ב).

(שיחת ש״פ תרומה תשד"מ. מתוך לקראת שבת)

גולה וגאולה

יש החוששים מכך שהגאלה תבוא תכף ומיד, באמרם: כאשר משיח יבוא, מה יהיה עם כל העסקים שהוקמו, הרכוש והנכסים שנצברו, החברים והקשרים שנרקמו, וכו' וכו'?

המענה על כך הוא: אין מה לחשש. הגאלה אין פרושה בטול מנהגו של עולם ואבוד הדברים הטובים שנוצרו (על־פי התורה) בגלות. אדרבה: גם דברים אלה עצמם יכללו בגאלה, הם יתעלו למצב של גאלה, למעלתם ושלמותם האמתית.

דבר זה נרמז בכך ש״גולה״ בתוספת אל״ף היא ״גאולה״ . כלומר: ה״גולה״, הדברים הטובים שבגלות, אינם מתבטלים אלא נשארים במקומם; אלא שמגלים בהם את האל״ף, אלופו של עולם, גלוי האמת והפנימיות שבתוכם.

(שיחת ש״פ אחו״ק תנש״א. מתוך לקראת שבת)

דאגה לכל יהודי

מספר במדרש (שמות רבה פרשה ב, ב), שכאשר ראה משה רבנו ששה אחת ברחה מן העדר ותעתה במדבר, הניח את העדר כלו ורץ אחרי השה כדי להחזירה לעדר.

ומזה למדים עד כמה חשובה מציאותו של כל אחד ואחד מישראל אצל משה רבנו, וזאת – אפלו כאשר מדבר אודות יהודי ש"ברח מן העדר".

ומכיון ש"גואל ראשון הוא גואל אחרון" (שמות רבה פרשה ב, ד), מובן שאף לגבי משיח צדקנו כן: יקר וחשוב לו כל יהודי באשר הוא שם.

והדברים קל וחמר: אם משה רבנו התנהג כך לפני מתן תורה, על אחת כמה וכמה שיש לנהג כך לאחר מתן תורה, שאז נפעל הענין ד"אתה בחרתנו מכל העמים".

(שיחת אחש"פ תשמ"ג. מתוך לקראת שבת)

השפעה על האמות

אחד מתפקידיו של עם ישראל הוא להשפיע על הגויים לקים "שבע מצות בני נח", כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ח) "צוה משה רבנו מפי הגבורה לכף את כל באי עולם" לקים את שבע מצות בני נח. ולעשות זאת רק משום שכך צוה השם את משה רבנו בהר סיני.

אלא שבמהלך הדורות לא התאפשרה השפעה יהודית ישירה כזו, משום שהיא היתה כרוכה בפקוח נפש, כידוע כיצד התיחסו הגויים ליהודים שהיה להם חשד כלשהו כי רצונם להשפיע עליהם.

אך בדורנו, בגלל היותנו רגע לפני הגאלה, הדבר כבר אפשרי, ולכן יש לעסק גם בהשפעה על הגויים לעזב את אמונות ההבל ואת נביאי השקר, ולקים את דת האמת.

(ע"פ שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב. מתוך לקראת שבת)

יהודי מבקש "ונשאתני ממצרים!"

לפני הסתלקותו של יעקב מן העולם בקש יעקב מבנו יוסף "ונשאתני ממצרים" לארץ ישראל. ויוסף אכן נשבע לו שיוציא את גופו ממצרים וישאהו לארץ ישראל.

על יסוד דברי הארז"ל ש"יוסף" מרמז על הקדוש ברוך הוא, נתן לומר כי בשבועה זו נכללת גם שבועתו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, בניו של יעקב, שיוציא אותנו מהגלות ויקח אותנו לארץ ישראל.

לפי זה, במלים "ונשאתני ממצרים", מדגשת זעקתו של כל יהודי, שאינו רוצה להיות בגלות אפלו רגע אחד נוסף. רצונו הפנימי של כל יהודי הוא להיות עכשו בארץ ישראל בגאלה השלמה. עלינו להיות במצב תמידי של זעקה "ונשאתני ממצרים". וזעקה זו עצמה תביא מיד את הגאלה השלמה.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך כה ע' 472 הערה .73 מתוך לקראת שבת)