א-ב – שיר המעלות הבוטחים בהוי' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. ירושלים הרים סביב לה והוי' סביב לעמו מעתה ועד עולם
ג. וממשיך בכתוב "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם". והפירוש בפסוק הוא1 "כמו ירושלים שההרים מסבבים לה (וקשה להגיע אלי' כדי לפגוע בהם ח"ו), כן ה' סביבות עמו הבוטחים בו להגן עליהם עד עולם".
ידוע2 שכל ענין בגשמיות משתלשל מענינו ברוחניות, ואם כן הסיבה לכך שבכוחם של ההרים להגן על ירושלים בגשמיות (שהוא ענין שאינו נמצא בהרים מצד עצמו), הוא מפני שברוחניות הענינים יש בהם עילוי לגבי ירושלים עצמה.
ולכאורה זהו תמוה, הרי ההרים הם מחוץ לירושלים, ואין בהם קדושת ירושלים, ואיך בכוחם להגן על ירושלים?
והענין בזה, מבואר בחסידות3 המעלה בקדושת בית המקדש לגבי המשכן הוא: שקדושת המשכן להיות בהעדר קביעות (מחמת נסיעתה עם בני ישראל במ"ב מסעות), לא חדרה בה קדושה במקום, וכן לא בדברים השייכים לדומם. משא"כ קדושת בית המקדש להיותה במקום קבוע חדרה בה קדושה במקום, ולכן הי' בנוי מאבנים ולא רק מצומח (עצי שטים) ומחי (יריעות וצמר), כי הקדושה התלבשה בגדרי המקום, ומצד זה גם בדומם יש קדושה. ואדרבה, בדומם היא באופן גבוה יותר, להיות שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר4.
ועל דרך זה יש לומר בנוגע לחומת ירושלים, שאף שהיא רק מסביב ומחוץ לירושלים, בכל זאת כיון שהיא באופן של "הר" שניכרת מציאותו בגלוי וברוממות כנ"ל, יש בכוחה להגן על ירושלים5.
1) מצו"ד. וראה ראב"ע כאן.
2) ראה תניא רפ"ג.
3) ראה תו"א ויגש מג, ג. ולקו"ש ח"ו ע' 17 ואילך. וש"נ.
4) ראה אוה"ת וארא ע' קסב ואילך. ע' ריד. לקו"ת שה"ש כג, א. ובכ"מ.
5) ראה אוה"ת יתרו ע' תתקסה. המשך מים רבים תרל"ו בסופו (ר"ע רלו). סה"מ תרע"ח ע' מט ואילך. סה"מ תרצ"ט ר"ע 77.