יעקב ועשיו היו לכאורה שני ילדים, שיגדלו לשני בני־אדם, אבל עוד לפני לידתם נאמר לרבקה אימם כי באמת אלה "שני לאומים", ו"לאום מלאום יאמץ"
התקינות הפוליטית, שהשתלטה על העולם המערבי, מתעקשת להתעלם מהזהויות הלאומיות של בני־האדם. היא מניפה סיסמאות של שוויון ו'זכויות אדם', ואינה מבינה את כוחם ומשקלם של המניעים הלאומיים והדתיים.
אנו רואים מה קורה באירופה, שפתחה את שעריה לפני המוני מהגרים, בהנחה שהם סתם בני־אדם המחפשים מקלט, עבודה או שאיפה לשפר את תנאי חייהם. מאוחר מדי גילו האירופים כי הזהויות הלאומיות והדתיות של המהגרים לא נשארו בארצות מוצאיהם, ועתה התפרצו בשאיפות גלויות להשתלט על כל היבשת. תהליך דומה מתקיים גם בארצות־הברית, שבה נשמעות בגלוי שאיפות להשתלטות האסלאם על כל אמריקה.
הר הגעש הלאומי
פרשת השבוע מספרת על לידתם של יעקב ועשיו. לכאורה שני ילדים, הגדלים לשני בני־אדם. אבל עוד לפני לידתם נאמר לרבקה אימם כי באמת אלה "שני לאומים". יתרה מזו: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" – שני הלאומים האלה יילחמו זה בזה וינסו לגבור זה על זה. חז"ל אף דימו את היחסים ביניהם למעין נדנדה – "כשזה קם, זה נופל".
ההתעלמות מהמניעים הלאומיים של הערבים היא שעמדה בשורש הקונספצייה שהביאה עלינו את אסון אוסלו, ההתנתקות וגם את טבח שמחת תורה. "הם בני־אדם כמונו, שרק רוצים לפרנס את משפחתם ולגדל את ילדיהם בשלווה", סברו מובילי הקונספצייה. אבל התברר שההר הגעש הלאומי והאסלאמי חזק הרבה יותר מהשאיפות האישיות הפרטיות.
אותו עיוורון מתחולל עכשיו לנגד עינינו, בכרזות המזעזעות שעושים יהודים מתוכנו עם הערבים כנגד אחיהם. הלהט לנצח את אחיהם מסמא את עיניהם שלא לראות את האסון שהם מובילים אליו בשותפות עם המפלגות הלאומיות הערביות.
הטענה שהערבים הם אזרחים שווים וזכותם המלאה להיות שותפים בהנהגה קורסת מייד כאשר רואים לאן פניהן של המפלגות המייצגות אותם. הן מזדהות לחלוטין עם אויבינו, רואות בנו פולש זר, חותרות לביטול זהותה היהודית של המדינה ולהפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה'. כרגע המפלגות הערביות משחקות בכללי המשחק הדמוקרטיים, אבל שאיפתן הלאומית היא לבוא במקומנו.
לא עוד פרק עצוב
לאורך ההיסטוריה היהודית ידענו פרקים עצובים שבהם יהודים ניסו להכריע מאבקים פנימיים על־ידי בריתות עם אויבי ישראל. האירועים האלה נגמרו תמיד רע מאוד והמיטו עלינו אסון אחר אסון.
חילוקי דעות בתוך העם היהודי הם דבר טבעי ולגיטימי, כל עוד הם נשארים בתוך תחומי עמנו. פנייה אל אויבי ישראל, הן במדינות אחרות הן בתוך המדינה עצמה, היא חציית קו אדום בוהק, וזה מעשה לא לגיטימי, לא מוסרי ולא יהודי.
בסופו של דבר, אויבינו אינם מבדילים בין ימין לשמאל. בעיניהם כוּלנו יהודים, שבמקרה הטוב יש להחזירנו לארצות הגולה, ובמקרה הפחות טוב לעשות לנו מה שעשו בעוטף עזה. רוצחי הנוחבה שחטו את מי שעזרו להם, פרנסו אותם והובילו את אחיהם החולים לטיפולים רפואיים בישראל.
ההיסטוריה היהודית לא תסלח למי שינסו להישען על שונאי ישראל. הלוואי שלא יהיה זה עוד פרק עצוב וכואב בתולדות עמנו.