כענק, מלא בכתבי קודש מזן אל זן,
ל המבקש לגשת ללימוד תורת החסידות באופן שיטתי ומעמיק, מכיר את התחושה הזו. ארון ספרים
אך הללו מסודרים על סדר פרשיות התורה והמועדים או בהתאם לסדר השנים ולתאריכים בהם נאמרו הדברים, ומותירים את המחפש לעמוד על עמדו נבוך: כיצד ידע היכן טמון הביאור אודות הנושא הספציפי בפנימיות התורה ובעבודת ה' אותו הוא מבקש ללמוד ולחיות?
אמנם, בדור האחרון זכינו לספרי הנגשה וביאור רבים מאת רבנים ומשפיעים דגולים המבקשים לסלול דרך ולהציע את יסודות ועיקרי החסידות באופן שיטתי ומסודר. אך פעמים רבות, כתבי החסידות עצמם נותרים חתומים וכמוסים מפני אלו המבקשים להקיף סוגיות בידיעת האלוקות ובעבודת הבורא יתברך.
האמת ניתנת להיאמר, כי בראשית דרכה אכן לא ביקשה תורת החסידות לגבש משנה ושיטה סדורה בכל נושא. מורנו הבעש"ט ותלמידיו הקדושים לא התכוונו בדבריהם אלא להבעיר את הלבבות ולעוררם לעבודת ה', ואת זאת עשו בעיקר באמצעות הבעת רעיונות קצרים, כניצוצות אש המתלקחים לכל עבר; לא זו אף זו: גם בחסידות חב"ד, שדרכה בקודש בהרחבת הביאור דווקא, בהסברת ענייני האלוקות באופן המתיישב בשכל אנושי – הנה מלבד ספר התניא קדישא, כמעט ולא יימצאו ספרים או מאמרים הבאים להקיף בשיטתיות ענין מסויים מכל צדדיו.
והשאלה מתבקשת: אדם החפץ להעמיק, למשל, בחילוק בין 'סובב כל עלמין' ל'ממלא כל עלמין' בתורת אדמו"רי חב"ד, מניין לו שפרשה זו יפה נדרשת בספר 'שערי אורה' של כ"ק אדמו"ר האמצעי – כשבדף השער של הספר נאמר שהוא עוסק בענייני חנוכה ופורים?
בימים אלו יורדים ממכבש הדפוס שני חלקים מתוך הסדרה החדשה 'אוצר ספר הערכים־חב"ד', האחד בנושא 'אהבת ה'', ועל השני מתנוססת הכותרת 'אור אין סוף'.
ספרים אלו הינם חתיכה הראויה להתכבד בה מתוך הסדרה המקורית 'ספר הערכים־חב"ד' – מפעל האדירים של הגה"ח רבי יואל כהן זצ"ל, ה'חוזר' הראשי של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, שהחל את המלאכה לפני למעלה משבעים שנה, והיא עדיין רחוקה מלהסתיים. 'אנציקלופדיה' זו באה להשיב על השאלה הנזכרת – בהיותה מבקשת לסכם, להגדיר ולהקיף את כל הנושאים והסוגיות המבוארים בתורת חב"ד, דבר דבור על אופנו.
וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן
המלאכה: עשרות שנים של דקדוק בכל מילה
אחת הפעולות העיקריות שיזם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בהפצת מעיינות החסידות, זו מלאכת עשיית ה"אזניים לתורה" (שיר השירים רבה פ"א, ח). כשלמה המלך בשעתו, ראה רבנו חשיבות עצומה בהכנת 'כלי אחיזה ו'בתי ידיים' לספרי החסידות, בדמות 'מפתחות', הערות תוכן, הפניות ומראי מקומות, על מנת להקל על כל אחד לגשת ללימוד תורת החסידות ולמצוא בה מרגוע לנפשו.
בשלהי שנות היו"ד הטיל רבנו על ה'חוזר' הרב כהן, אז אברך צעיר שכבר נודע בכישוריו הגאוניים, את המשימה האדירה: לערוך אנציקלופדיה מקיפה לכל הנושאים שנתבארו בתורת חב"ד. ואכן, במקביל למלאכתו הקבועה בכתיבת השיחות והמאמרים שנשא רבנו בפני החסידים בשבתות ובמועדים, שקד הרב כהן על סידורה של רשימת ערכים כללית, על ליקוט וריכוז החומר מכתבי רבותינו השייך לכל ערך, ועל סידור ועריכה גאוניים בכל קנה מידה.
עם השנים, הצטרפו אל הרב כהן – בברכתו של רבנו – הרבנים הגאונים ר' חיים שלום דובער ליפסקר ור' שלום חריטונוב שליט"א, שסייעוהו במלאכה, אך עיקרה של עבודת העריכה נותר על שכמו. מיני אז ועד פטירתו בשנת תשפ"א, מבלי לוותר על אלפי שיעורי החסידות שמסר ומאות המאמרים והשיחות שכתב וערך, ישב הרב כהן ועסק במלאכה דקדקנית ומורכבת, מהעבודות הקשות במקדש החסידות.
הרב כהן חש את כובד האחריות על כתפיו, ובשנים הראשונות היה ניכר עליו קושי העבודה. הרי מי כמוהו ייקר וייחס חשיבות כה רבה לכל תיבה במאמרי רבותינו הקדושים, והנה כעת עליו להגדיר את דבריהם ולהפריד בין סברות דקות ועדינות באזמל מנתחים... אך חזקה עליו הוראת רבו, והוא התמסר למלאכה בכל לב ונפש ומאוד.
'ספר הערכים־חב"ד' נקבע שמה של היצירה החדשנית שכל חלקיה זרועים טורים גדושי שורות, ערכים ארוכים ומלאי פרטים, כאשר חלוקת הערך לעניינים מסתעפת לפרקים וענפים רבים, אך הריבוי והכמות לא באו על חשבון איכות ההגדרה ומיצוי התוכן; אדרבה – החתירה לשלימות זועקת מכל פינה בספר. המילים מדויקות להפליא, ודומה שלעולם לא תמצא מילים מדויקות יותר כדי להגדיר את הנושא המדובר.
במסגרת העבודה בת עשרות השנים, הוכנו טיוטות עבור מאות ערכים, ולאט לאט הם נערכים סופית ונסדרים לדפוס. עד פטירתו של הרב כהן, הספיקה המערכת להוציא לאור שמונה כרכים מתוך הסדרה המונומנטלית (א-ט. כרך ו נערך ברובו אך טרם יצא לאור), ובהם הערכים החל מהאות אל"ף עד ערכי ה"אחדות", כשהכרכים ה-ז הוקדשו לערכיהן של אותיות האל"ף בי"ת עצמן ומשמעותן על פי המבואר בתורת חב"ד.
לערכים הארוכים, העוסקים בסוגיות העומדות ברומו של עולם ומנתחים אותן דקה מן הדקה, כתב הרב כהן פרקי מבוא קצרים. מתחת גוף הערכים מצוינים מראי מקומות רבים לספרי החסידות מהם נלקטו הדברים, כך שכל החפץ לעיין במקורות הדברים יכול למצוא אותם בנקל. לצד כל זאת, בסוף כל כרך שוכן כבוד מדור ה'מילואים', בו מציע הרב כהן מדעתו הרחבה ביאורים לפרטים שונים ומיישב בדרך אפשר דברים הנראים כסותרים זה לזה.
עריכת הכרך הראשון נשלמה בשנת תשכ"ט. עם הכנת הספר לדפוס ביקש הרב כהן מאת רבנו זי"ע שיואיל לכתוב מבוא עבור הספר – ובעצם לתורת החסידות כולה. רבנו השיב שאין עיתותיו בידיו לכתוב מבוא שכזה, אך הורה לרב כהן לערוך את אחת השיחות היסודיות שנשא אודות חידושה של תורת החסידות ביחס לארבע דרכי פרד"ס התורה, ולהכניס אותה אליו להגהה מדוקדקת, על מנת שזו תשמש כמבוא לספר.
בפועל ארכו הדברים, ורק שנתיים לאחר מכן הגיה רבנו את אותה שיחה ייחודית, שנאמרה על ידו בהתוועדות חג הגאולה י"ט כסלו תשכ"ו ונערכה בידי הרב כהן כקונטרס ייחודי שרבנו קרא לו בשם 'עניינה של תורת החסידות'. הקונטרס, שאכן הוצב תחילה כמבוא והקדמה לספר הערכים, מבאר באופן מחודש, בעומק נדיר ובשפה ברורה את תוכנה ועניינה של תורת החסידות (לפני מספר שנים יצא הקונטרס הייחודי לאור כספר מכורך בפני עצמו, בהוצאת 'מעיינותיך', ובו ביאור שנערך משיעוריו של הרב כהן בקונטרס זה).
וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם
הגאונות: ניתוח הפרטים והגדרות חדשות
על מנת להבין את החידוש הגדול שבסדרה זו, פנינו לשוחח עם הגה"ח הרב אליהו קירשנבוים שליט"א, תלמידו המובהק של ה'חוזר', על דרכי העריכה של מורו ורבו, הרב כהן ע"ה.
עריכת אנציקלופדיה זו היא ללא ספק עבודה מורכבת ומלאכת מחשבת, בסידור נכון של הדברים ובהכרעה אילו פרטים להביא וכיצד; אך בסופו של דבר, מדובר לכאורה בריכוז וסיכום של החומר הקיים. במה מתבטאת הגאונות הייחודית המיוחסת לכתיבת ועריכת ספר הערכים? ומדוע וכיצד נדרשים למעלה מתשעה כרכים, רק עבור ערכי האות אל"ף?...
לכל לראש, הייחודיות של ספר הערכים ורוחב היריעה שלו, נובעים, כנראה, מהאופן בו תפס ר' יואל, העורך הראשי, את תפקידו של הספר: על ספר הערכים לרכז את כל הפרטים שרק ישנם בכל נושא וסוגיא, למיין ולהפריד ביניהם, להגדיר אותם, עד שעל פיהם יתבאר כל מושג וערך. תפיסה זו הפכה, במובנים רבים, את ספר הערכים מליקוט של הפרטים הקיימים מכבר, ליצירה של דבר חדש לחלוטין.
נסביר: לעיתים רבות, ביאור מסויים חוזר על עצמו בכמה ממאמרי רבותינו, אך בכל אחד מהם באופן שונה במקצת; אם זהו
לפרק ולהרכיב מחדש. הגה"ח הרב יואל כהן ע"ה, עורך 'ספר הערכים־חב"ד', שוקד על עבודתו בימי זקנותו
ביאור באחד השלבים בסדר השתלשלות העולמות, אם בחילוק מסוים בין עבודת ה' מתוך יראה לעבודת ה' מאהבה, או בכל נושא אחר מהסוגיות בהן עוסקת תורת החסידות. בהשקפה ראשונה יכול הלומד לחשוב שמדובר באותו הביאור ממש, וגם כאשר רואים בבירור שישנם הבדלים בין הביאורים קשה לעיתים להגדיר נכונה את החילוק ביניהם, והגישה הרווחת היא להתייחס אליהם כ'שתי סגנונות' בביאור העניין וכיוצא בזה.
ר' יואל, שלא רק הכיר את כתבי החסידות על בורים אלא גם הבין אותם היטב בעומק לפנים מעומק, ידע להפריד בין הדבקים ולחדד את החילוקים עד להפליא. הוא הבחין במה שטמון בכל ניסוח והגדרה של רבותינו, וראה כיצד החלוקה בין הפרטים, הדרגות והבחינות השונות שבכל עניין, אינה רק משום שכך משמע מהנכתב בספרים אלא משום שלא ייתכן אחרת, ומוכרחים לומר שאלו עניינים שונים החונים יחד באותו מושג זה לצד זה או זה על גבי זה.
במלאכת העריכה הוא ריכז את כל ההסברים וההגדרות שנכתבו על ידי רבותינו בכל נושא, וסידר אותם בסדר מופתי הקובע מהו הביאור הכללי ואיזה הם הפרטים הנובעים ממנו; איזה שלב בהבנת הדברים מגיע בהכרח אחרי השלב הקודם; איזה מאמרים של רבותינו מכוונים לביאורים זהים ואילו מהם באים להאיר זווית שונה בסוגיא, ממנה עולה פרט נוסף או בחינה חדשה. כך, בעצם צורת העריכה והחלוקה של כל ערך לפרקים, סעיפים, חלקים ותתי חלקים, ההבדלים בין הביאורים השונים בכל נושא נעשו מוגדרים ומובחנים מאליהם, והובהרה היטב המעלה שיש בכל אחד מהם.
נוסף על כך, אליבא דר' יואל, הגדרה אמיתית ונכונה דורשת להתייחס לשאר והפרטים שבנושא - לבדל באופן ברור את הייחודיות וההכרח של הפרט המתבאר כעת, ולהבין כיצד הוא משפיע על שאר הפרטים. בהקשר זה, כדאי לצטט את הדברים שכתב בעצמו במבוא לסדרה המקורית: "כיון שהמושגים שבחסידות דקים הם במאד, אי אפשר לבררם וללבנם [אלא] רק כשרואים איך שהם מתבטאים באופנים וגוונים שונים. לדוגמא: ענין "יש מאין" והחילוק שבינו ל"עילה ועלול", יבוא במאמרים שונים המבארים ענין זה עצמו; אבל יבואר גם במקומות שבהם מתבאר יחס העולמות זה לזה, אם בדרך "יש מאין" או בדרך "עילה ועלול". ואם שבמקומות ההם יבוא ענין "יש מאין" רק בדרך אגב, הרי בלעדם לא יבוא המעיין לבירור על בוריו של המושג "יש מאין". וכן הוא בענינים רבים".
רק כדי להעניק מושג כלשהו מגודל העניינים העבודה מן הראוי למנות ולפרט את שמותיהם של הערכים בחטיבת 'אחדות ה'', המשתרעים על פני כרך וחצי (כרך ט וכרך י – זה האחרון הופיע לפני חודשים אחדים): אחדות ה' – שלילת עבודה זרה ושלילת שיתוף; אחדות ה' – אין כיוצא בו; אחדות ה' – אין מציאות זולתו; אחדות ה' – ניכרת בהטבע דהעולם; אחדות ה' – מצד הכוונה; אחדות ה' – יחודא עילאה ויחודא תתאה; אחדות והיקפה,
להגביל את העיסוק בחסידות? חילופי מכתבים בין כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע והגרש"י זוין זצ"ל בעניין דרכי העריכה של 'ספר הערכים־חב"ד'
זמן קצר לאחר שיצא לאור, שלח רבנו את הכרך הראשון של ספר הערכים אל הגאון רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל, העורך הראשי של ה'אנציקלופדיה התלמודית'.
לכל לראש, הרב זווין עמד נפעם. לאור ניסיונו הרב בריכוז, מיצוי וסידור הערכים בנגלותיה של תורה מהש"ס והפוסקים, הוא הכיר בגדולת המלאכה הכבירה שבליקוט החומר מכל כתבי החסידות, ובעיקר בגאונות שבסידור מחדש ובניתוח המדוקדק של כל הגדרה וביאור במאמרי רבותינו. בה־בעת, הוא הצר על כך שהמושגים בספר אינם מבוארים כל הצורך למעיין המתחיל שבא מן החוץ. המונחים והמושגים כתובים כולם במסגרת 'השפה החסידית' של תורת חב"ד, ולכן – כך סבר – הסדרה החדשה לא תוכל לסייע למי שאין לו יד ורגל בשפה זו.
הרב זווין לא התעצל, וכתב לרבנו מכתב מפורט בו חיווה את דעתו על אופי העבודה. במכתב התשובה ביאר לו רבנו את מטרתו העיקרית של ספר הערכים, אותה הספר משלים היטב על אף סגנונו הכבד, ואף התבטא ש"מבשרי אחזה", באשר הוא עצמו רואה תועלת רבה בשימוש בספר! וזה לשון האגרת (אגרות קודש חלק כז, אגרת י'קכז):
"אף שאין הזמן גרמא להאריך, על כל פנים אבוא בקיצור, והרי לדכוותי' גם אין צורך באריכות, והוא:
פשוט שלא היתה מטרת ספר זה להגיש תורת החסידות באופן פופולארי, כרגיל הסגנון בזה עתה, כי אם להקל על לימוד תורת החסידות בנקודה עקרית, על ידי ריכוז הענינים המפוזרים בכו"כ ספרים ומאמרים, ביחד. ועוד וגם זה עיקר, בהוספת הציונים ומראה מקומות, שבסגנון דמבשרי אחזה ראיתי עד כמה נוגע הענין כדי להבין ענין בחסידות על בוריו, עכ"פ במדה האפשרית תוך הזמן שמקדשים אותו ללימוד תורת החסידות.
גודל ההכרח בזה מובן ג"כ מריבוי הספרים מעין זה בתורת הנגלה, הן בנוגע לריכוז החומר ע"ד ספרי ערכים בתורת הנגלה על סדר הא"ב וכו' או על סדר הענינים וכו', על אחת כמה וכמה בנוגע לסיכום הפסקי דינים בספרי הפוסקים, ואפילו בתורת הקבלה כמה ספרים שמטרתם כנ"ל, ודוקא בתורת החסידות לא נמצא כמוהו. ומתאים לשיטת חסידות חב"ד שאחת הנקודות העיקריות בזה להבין הענינים על בורים, ובסגנון הידוע שיהי' מובן גם בשכל נפש הבהמית, הנה לא ראיתי אף התחלה בזה, מלבד שער היחוד לאדמו"ר האמצעי שהוא ע"ס ההשתלשלות, אבל בקיצור נמרץ.
הרגשתי בהכרח האמור עשיריות בשנים, אלא שמפני כו"כ סיבות נתעכב הדבר, והתחלתי לפני עשיריות בשנים בהקדמת עבודה המוכרחת לעריכת ספר ערכים כזה על ידי עריכת מפתחות ענינים של ספרי היסוד בתורת החסידות.
ולדעתי וגם בזה מבשרי אחזה הצליח ספר הערכים בצורה שהופיע למלאות במדה חשובה וגדולה חסרון האמור".
מספר שנים לאחר מכן, עת יצא לאור חלק ד' בסדרה, שוב שיגר רבנו כמחווה לרב זווין את הכרך החדש. היה זה בסוף ימיו של הרב זווין, גופו כבר היה חלוש, אך בהתרגשות רבה הוא הכתיב לאחד מקרובי משפחתו מכתב תודה לרבנו, עם הערה נוספת על אופן העריכה. מחמת ערכו ותוכנו הייחודי של המכתב, מן הראוי להעתיקו כלשונו:
"אתמול קבלתי את התשורה היקרה שהואיל כ"ק שליט"א בטובו לשלוח לי, אין די באר גודל השמחה שהיתה לי בקבלת התשורה הזאת, אף על פי שבדף השער כתוב שזהו מעשה ידי חברי המערכת אבל כל עין רואה, מכיר ומרגיש שהאדריכל הראשי של הספר, היד המכוונת והמדריכה והנותנת את ה"טון" הכל הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו.
על עצם הספר, "ספר הערכים" חלק ד', לא לי להעריך אותו. ולא לדידי ולדכוותי צריך כ"ק שליט"א לשמוע חוות דעת על הספר. חבל מאוד שלרגלי מחלתי וחולשתי וזקנתי אין בכוחי להעמיק בו, כמו שאין בכוחי להתעמק בכל דבר הצריך לימוד ועיון, אעיר רק שהפעם השכילו "חברי המערכת" לתת לא נהמא בנהמא, לפרש חסידות בחסידות, בבחינת צבת בצבת עשויה, אלא אף מי שלא למד הרבה חסידות יוכל קצת להכנס בטרקלין החסידות עם ספר זה.
אעיר עוד, שנדמה לי שהאריכות רבה יותר מדי, כל ענין מתחלק לפרטים, פרטי פרטים, ופרטי פרטי פרטים עד סוף כל הפרטים והמעיין מאבד את החוט המקשר את כל הפרטים. ולפעמים נדמה שהרי זה כמו "לבירינט" [מעין שביל המתפתל וסוטה מדרך הישר וחוזר אליה – מ.י.] שקשה למצוא המוצא והמובא. אבל יכול להיות שמחמת מחלתי וחולשתי נדמה לי שהדבר כך, בכל אופן הרי זה בנין מפואר וענקי בנוי לתלפיות, ותשואות חן חן לכ"ק שליט"א בעד התשורה היקרה הזאת".
במכתבו הבא של רבנו לרב זווין, שעסק בנושא אחר, הוסיף רבנו מענה קצר בשולי הגיליון גם בנוגע לנידון דידן (להלן חלקו): "כמובן, צודק בהערתו על-דבר הפרטיות וכו' שבספר הערכים דחב"ד, וכמה פעמים עוררתי עד"ז את העורכים שי' (ועוד ידי נטוי') – ולעת עתה פעלה במקצת. וקשה אפהאלטן פון קאכן זיך אין חסידות [לעצור את העיסוק בלהט בחסידות], קשה "גם" להמגביל".
הווי אומר: אף שרבנו מסכים שיש לקצר ולתמצת יותר את הפירוט הרחב מדי של הערכים, הוא מבהיר שקשה לעצור את הלהיטות של חברי המערכת בניתוח ההגדרות ופיצול הסברות בחילוקים דקים ועדינים; "קשה "גם" להמגביל", כיון שגם הוא עצמו רווה נחת ונהנה מחסידיו העוסקים בלימוד החסידות בלהט ובעומק שכאלו!... ואולי יש בכך גם הבעת קורת רוח מהתוצאה שבאה מעיסוק מעמיק ומפורט זה. ה' – אין עוד; אחדות ה' – מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. בכך נחלקה אפוא סוגיית אחדות ה' במשנת חב"ד לשמונה ערכים שונים (!) בני מאות עמודים, כשבכל אחד מהם מספר פרקים, המתחלקים לסעיפים ולתתי סעיפים...
הגדרות כלליות אלה לסוגיא נרחבת זו, אינן קיימות במאמרים המקוריים. ברבים מהם מדובר בכללות העניין או בהיבטים השונים שלו, כאשר הכל בלול יחד. עצם חלוקת סוגיא עמוקה ורחבה זו לשמונה תתי נושאים – היא כשלעצמה מחודשת ויוצרת סדר ובהירות במוחו של המעיין, וממילא מתווסף לו עומק רב.
כל בר דעת מבין שעצם ריכוז וסידור העניינים בצורה שכזו דורש גאונות בסדר גודל אחר. מעבר ל'מיפוי' של תורת חסידות חב"ד, העשירה בתוכן רב כל כך, לערכים ומושגים מוגדרים ומסודרים, נעשתה כאן עבודה כבירה של פירוט, הפרדה והרכבה מחדש, שהם ממש 'מים שאין להם סוף'.
לא זו אף זו: כאשר מרכזים את כלל הפרטים יחד, מתגלה הבנה חדשה בכללות העניין – עומק חדש ממש, שלא היינו יכולים לתופסו אילו היינו לומדים את כל אחד מהפרטים והביאורים השונים בנפרד. ואכן, לא פעם ולא פעמיים אנו מוצאים שפרטים שונים שנתבארו על ידי רבנו או על ידי אדמו"רי חב"ד בדורות הקודמים ונדמו כביאורים נקודתיים, מצטרפים עם פרטים אחרים בספר הערכים והופכים לכדי 'שיטה' של ממש. ומאידך גיסא, ההבנה החדשה שמתווספת על ידי איסוף הפרטים, נוגעת לא רק לערך והמושג הכללי, אלא משליכה חזרה על הבנתו של כל פרט ופרט בפני עצמו.
עניין זה הוא על דרך המבואר בחסידות (תניא, שער היחוד והאמונה פרק י"ב, ועוד) בעניין "האור העולה על כולנה" - בשעה שמתקבצים פרטים רבים, האור האלוקי המאיר בהם כתוצאה מצירוף כולם יחד הנו נעלה יותר (כשם שבדיבור וכתיבה גשמיים, בהם לכל אות והברה יש משמעות מסוימת בפני עצמה, הנה כאשר מצרפים כדבעי כמה אותיות והברות יחד מתקבלת משמעות חדשה של מילה בעלת תוכן עצמאי).
לענייננו, כך גם בריכוז וסידור הפרטים בספר הערכים: ההתקבצות של כל פרטי הביאורים יחד לכדי מקשה אחת ומבנה מדויק ומסודר להפליא, מוסיפה עומק רב בגוף הבנת העניין. ומאידך גיסא, כאשר הפרט משובץ במקומו הנכון במכלול השלם, נודעת גם לפרט הבודד משמעות מדויקת ועמוקה יותר.
יחד עם זאת ניכר בבירור ב'ספר הערכים' המאמץ להיצמד ככל הניתן למקורות, לדרושי רבותינו ולשונותיהם. כמו כן, הושקע רבות בציון המקורות לכל משפט ולכל תיבה, לכל הגדרה ולכל שלב.
לצד האמור, ישנו מדור נוסף בספר – מדור ה'מילואים'. זהו המדור המיוחד בסוף כל ספר בסדרה, בו נטל ר' יואל על כתפיו הרחבות לבאר פרטים מוקשים וליישב דברים הנראים כסותרים זה לזה, והוא מלא בביאורים מיוחדים במינם. לעיתים אלו הערות קצרות ולעיתים פסקאות ארוכות הנמשכות על פני עמוד שלם ויותר, ואלו כמו אלו משמשים כשיעורים לכל דבר על הנושאים בהם עוסק הערך. במשפטים מדודים, בלשון קצרה ובמילים קולעות ומדויקות, ה'מילואים' הללו שופכים אור על הסוגיות החמורות ביותר בחסידות.
ואחרי כל זאת, ראוי לציין כי העיון והלימוד בספר הערכים אינו יכול להוות תחליף ללימוד הדברים ממקורותיהם. מן הראוי להביא את האמור במבוא לכרך הראשון בסדרה: "מובן, אשר ספר זה אי אפשר בשום אופן שישמש תחליף ח"ו ללימוד הספרים מאמרים וכו' שבתורת החסידות. כי – נוסף לזה אשר גם מצד הבנת העניינים, הרי מובן אשר גם ספר ערכים הכי טוב אינו אלא אזנים לתורה, ו"אזנים", גם הטובות ביותר, אינן ממלאות את מקום הלימוד כו' – סגולה מיוחדת בתורת החסידות, שמעוררת היא ומאירה את נשמת הלומדה. וסגולה זו היא, כמובן, רק ב"דברי הרב" כפי שנאמרו ונכתבו בהמאמרים שיחות וכו'".
זו גם אחת המטרות של מראי המקומות הרבים המצוינים בשולי הגיליון, כפי שמודגש באותו מבוא: "מטרת המראי מקומות היא לא רק לציין מקורם של הענינים המובאים בפנים, אלא גם, בכדי לתת האפשרות לקורא לעיין במאמרים ולעמוד על אמיתתן של הדברים. לכן יחד עם השתדלותנו לציין בכל ענין את מקורו הכי ראשון בחסידות, ניתנו גם ציונים לספרים ומאמרים מאוחרים בהם מבואר הענין בארוכה".
פִּילָא בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא
הפלא: גילוי אלוקי בלתי מוגבל בתוככי שכל אנושי
על מנת להבין את החידוש ב'ספר הערכים' לעומקו, ביקשנו מהרב קירשנבוים להסביר את משמעותה של מתנה נדירה זו בה זכה דורנו, לקבל 'דברי אלוקים חיים' – היא תורת החסידות של רבותינו – באופן מחולק ומסודר לפי נושאים.
מדוע באמת לא ניתנה תורת חב"ד מגילות מגילות, לפי נושאים ועניינים? אם דרכו של רבנו הזקן היא 'להלביש' ולמסגר את אור תורת החסידות ב'חכמה, בינה ודעת' של הלומד, לכאורה היה מן הראוי שלא רק ספר התניא ייכתב בצורה שיטתית ומסודרת, אלא כמותו יהיו כל הדרושים העמוקים בענייני פנימיות וחסידות?
כדי לענות על שאלה זו, יש לנסות להבהיר תחילה – על כל פנים בקצרה – את עניינה של תורת חסידות חב"ד ולהגדיר נכון יותר את החידוש שלה, ועל פי זה נקל יהיה להבין את הטעם לאופן בו נאמרו ונכתבו דרושי החסידות:
כידוע, תורת החסידות מבית מדרשו של הבעש"ט נועדה לגלות בעולם את 'אחדות ה'' – את האמת ש"לית אתר פנוי מיניה", "מלוא כל הארץ כבודו", ו"אין עוד מלבדו" שום מציאות. הכרה זו באחדות הבורא היא למעלה מיכולת התפיסה של אדם רגיל, החש את עצמו נפרד ממנו יתברך, והיא גם למעלה מגדרי השכל האנושי שאינו יכול להכיר במהותו של אין־סוף אמיתי ולכלכל את צעדיו בהתאם להכרה כזו. משום כך, היכולת להכיר באמת באחדות ה' ולעבוד אותו יתברך בהתאם לכך, מגיעה מהאמונה שלמעלה מהשכל הנובעת מהנשמה השוכנת בקרבו של כל יהודי, שהיא עצמה "חלק אלוקה ממעל ממש".
רבי לוי יצחק מברדיטשוב התפעל: כיצד זה הצליח ידידו ורעו, אדמו"ר הזקן, 'להכניס' כביכול את האלוקות שלמעלה מכל הגבלה, לתוך 'ספר קטן' המוגבל ומותאם לגדרי הנבראים?!...
תורת חב"ד, למרות שמה המורה על החשיבות שהיא מעניקה לשימוש בכלי השכל והתפיסה, חכמה בינה ודעת, איננה מבוססת על מחקר והבנת השכל האנושי. חידושו הגדול של רבנו הזקן הוא, שאת אותם המעיינות העמוקים והפנימיים ביותר של החסידות, ה"רזין דרזין", סודות התורה וידיעת האלוקות שלמעלה מעלה מהבנה אנושית – הוא הוריד ו'הלביש' במסגרות המוגבלות של חכמה, בינה ודעת. הוא עמל לקרב את ידיעת האלוקות וההכרה באחדות ה' לשכל האדם, עד שיוכל לתפוס את הדברים באמצעות המשלים, ההגדרות והביאורים של תורת חב"ד.
כך מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, שכאשר הובא לפניו לראשונה ספר התניא קדישא, קרא בהתפעלות: "פלא גדול, כיצד ניתן להכניס את הקב"ה הגדול כל כך לתוך ספר קטן כל כך?!...".
מובן שכוונתו של רבי לוי יצחק לא הייתה רק לכך שבאופן יחסי, הספר קצר וקטן בכמותו. עיקר כוונתו הייתה ליסוד המתבטא בעצם המושג 'ספר קטן': 'ספר' בא להעביר לקורא וללומד תוכן מוגדר ומוסבר שיתקבל על דעתו; עצם המושג 'ספר' בהקשר זה, מבטא קטנות והגבלה. בדרך כלל, עניינו של ספר הוא הבנה והשגה, וכך גם ספר התניא בנוי בצורה שכלית הניתנת להבנה במוחו של כל אדם.
אש של מעלה. הגה"ח הרב אליהו קירשנבוים שליט"א לצד, להבחל"ח, מורו ורבו הרב כהן ע"ה, בהתוועדות י"ט כסלו המרכזית בבנייני האומה. נראים בתמונה המשפיעים הגר"מ ווכטר שליט"א והגרח"ש דייטש שליט"א
אולם – וזה הפלא הגדול – הבנה והסברה ייתכנו בדבר המוגבל במהותו, כזה שניתן להשיגו ולתפסו באמצעות השכל; אבל הקב"ה אינו מוגבל כלל, ו"לית מחשבה תפיסא ביה"! שום נברא, אפילו העליון ביותר, אינו יכול להשיגו. אין זאת אלא שבספר התניא מתחולל אכן פלא עצום: הקב"ה הבלתי־מוגבל 'נכנס' כביכול אל תוך ספר הניתן להבנה בשכל האנושי. על־ידי הלימוד בספר התניא, ובתורת חב"ד כולה המיוסדת על התניא ומבארת אותו, מתעוררת אצל היהודי הכרה שכלית ביסודות האמונה הנשמתית הבלתי־מוגבלת. לכן קרא רבי לוי יצחק בהתפעלות: כיצד זה הצליח ידידו ורעו, אדמו"ר הזקן, 'להכניס' כביכול את האלוקות שלמעלה מכל הגבלה, לתוך 'ספר קטן' המוגבל ומותאם לגדרי הנבראים?!...
הווי אומר: כמו כל תורת הבעש"ט לענפיה, גם תכליתה של תורת חב"ד היא לגלות את ייחודו ואחדותו של הקב"ה, שלמעלה מכלי השכל האנושי. אולם החידוש בתורת חב"ד הוא שאותה אמונה באחדות ה' שלמעלה מהשכל, יכולה לרדת ולהתלבש גם במסגרת השכל, עד שאפילו ההיגיון האנושי יהיה מסוגל להכיר באותה אחדות בלתי מוגבלת שלמעלה מהשגה.
משל למה הדבר דומה – לביטוי הנזכר בגמרא (בבא מציעא לח, ב ועוד) "דמעיילין פילא בקופא דמחטא": הפלא הגדול - בגללו זהו דבר שלא ייתכן במציאות - אינו בכך שהפיל נעשה קטן עד שהוא נכנס לחור המחט או שהחור במחט גדל... כוונת הביטוי "לעיולי פילא בקופא דמחטא", היא, שהפיל כפי שהוא, בגודלו הטבעי, נכנס ועובר בחור המחט כפי שהיא בגודלה הטבעי!
כך גם בנמשל: אין הכוונה שהאלוקות מצטמצמת ונעשית מוגבלת כביכול, ועל ידי כך היא נתפסת בשכל, אלא האלוקות כפי שהיא במקורה, בהיותה בלתי מוגבלת כלל, היא עצמה חודרת, מושגת ומורגשת כביכול בשכל האנושי המוגבל.
לשאלתך, על פי זה, לכאורה, אפשר לבאר מדוע לא התגלתה תורת חסידות חב"ד בצורת ביאור והסברת מושגים בדרך שיטתית, מראשית עניין לסופו, לעומקו ולרוחבו, עד להצגת התמונה כולה:
בדרך כלל דרושי החסידות נאמרו או נכתבו על ידי רבותינו על סדר פרשיות השבוע והמועדים. כל אחד מהם פותח ב'דיבור המתחיל' מהפרשה או המועד, ומתוך כך עובר לעסוק בשלל נושאים שונים מכבשונה של פנימיות התורה המסתעפים זה מזה ומתחברים זה בזה, עד שבסיום הביאור מתבהרת נקודה מרכזית מסוימת.
אילו הייתה זו הבנה שכלית גרידא, כזו הצומחת ועולה 'מלמטה למעלה', אכן היה ראוי שתהיה סדרת מאמרים ייעודית המבארת את עניינו של עולם האצילות, לדוגמה, לכל פרטיו, וסדרה נוספת על ה'קו' וה'רשימו', וסדרה אחרת על 'אהבה כמים' ו'אהבה כרשפי אש', וכן על זו הדרך; ברם, תורת החסידות כשלעצמה היא בראש וראשונה "אש של מעלה"; זו התגלות אלוקית נעלית, שבטבעה אינה שייכת לעולמנו התחתון. וברוח פתגמו של החסיד הנודע רבי הלל מפאריטש, שבשעה שהאדמו"ר אומר דברי חסידות "שכינה מדברת מתוך גרונו", הוא מגלה אור אלוקי בעולם.
אם כן, הצדיק המגלה את דברי החסידות עושה זאת בהתאם למתבקש מכוח קדושת המועד, הפרשה או כל עניין אחר הידוע לו, אך אין כוונתו להעביר לשומעיו שיעור הגיוני ברזי ההשתלשלות או ביסודות העבודה.
משל למה הדבר דומה? למעיין הנובע מעומק האדמה. בתהום ישנו מאגר מים אדיר ממדים, אך כלפי חוץ הוא נובע טיפין טיפין, כאשר הטיפות אינו נובעות בהכרח בהמשך ישיר זו לזו. בדומה לכך, לפני רבותינו הקדושים גלויים ענייני האלוקות וסדרי העבודה כתמונה שלמה, אלא שהדברים נובעים ומתגלים מפיהם לאוזניהם של אנשים כערכנו כניצוצות בודדים. אמנם הניצוצות מתגלים בתבניות שכליות, עם הסברים ומשלים באופן של חכמה בינה ודעת, אבל לאו דווקא מבליחים בסדר מסודר לפי עניינים.
בהקשר לכך מסופר על ר' נחום טוביה מפיראטין, אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט, בנו של הצמח צדק, שהיה 'משכיל' גדול בתורת חב"ד. הוא היה רושם דרושי חסידות בעצמו, ואף החל לסדר 'מסכתות' בחסידות: מסכת אצילות, מסכת א"ק, וכן הלאה. אולם השמועה אומרת שאדמו"ר הריי"צ מסר משם אביו אדמו"ר הרש"ב, שהוא אינו מרוצה מהעניין. ייתכן שההסבר לכך הוא, שנכון לאותה תקופה עדיין לא הגיע השלב של סידור ענייני החסידות האלוקיים לפי סדר העניינים.
בדורות האחרונים החלו רבותינו אדמו"רי חב"ד לומר את ה'המשכים' המפורסמים, שהם סדרות מאמרים הבאים ברצף, כהמשך זה לזה. האמנם גם ה'המשכים' אינם עוסקים בנושא אחד דווקא ומקיפים סוגיא מסוימת מריש ועד גמירא?
אמנם ב'המשכים' מתבארים נושאים יסודיים ומרכזיים בצורה ארוכה ומבוססת, אך עדיין אין זו הצגת מושגי החסידות בצורה סדורה של מושגים, מראשית עד אחרית, לפי סדר העניינים. רוב רובם של ה'המשכים' עוסקים ברצף של עניינים רבים, כעין הקדמות רבות, שעל ידן ומתוכן מתבאר עומק חדש בנקודה המרכזית והתיכונה של ה'המשך'.
כלומר, כשם שבמאמר בודד מוזכרים ומתבארים כמה וכמה עניינים שתכליתם היא, בדרך כלל, לחדד ולבאר נקודה מסוימת, כך גם ב'המשך' מאמרים מתבארים עניינים רבים ונושאים מנושאים שונים, אלא שתכלית הכל היא לבאר ולחדד נקודה מסויימת; אלא שבמאמר בודד הנושאים הרבים מוזכרים בקיצור יחסית, וב'המשך' מתבארים כולם בהרחבה גדולה יותר, וממילא גם בעומק ובהבנה יותר, כדי להגיע למסקנה הסופית.
לדוגמה: 'המשך תרס"ו' המפורסם מוכר ללומדים כסדרת מאמרים ארוכה שעיקרה בא לבאר את המשמעות העמוקה של מטרת הבריאה על פי חסידות – "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", והדרך לממשה בפועל על ידי עבודת האדם בלימוד התורה וקיום המצוות, בשתי הדרכים הכלליות בעבודת ה' – "בן" ו"עבד", וחיבור שניהם יחד – "בן שהוא גם עבד".
כל זה מתבאר מתוך אריכות רבה המשתרעת על פני שישים ואחד מאמרים, העוסקים בריבוי עצום של נושאים. ורק כאשר מעיינים בכל חלקי ה'המשך' – בכל חטיבות המאמרים שבו, בכל המאמרים שבכל חטיבה, ובכל הפרטים שבכל מאמר – מתוך כלל הדברים יחד מתגלים עומק והרחבה עצומים בנקודה המרכזית של ה'המשך' – עניינה של "דירה בתחתונים".
הַכֹּל מַעֲרִיכִין וְנֶעֱרָכִין
הבשורה: מהדורה נגישה של ערכי היסוד
לאור האמור, שתורת החסידות מראשיתה ועיקרה לא נכתבה על פי נושאים ובצורה מסודרת דווקא, ובכך מודגש שתכליתה היא גילוי האחדות האלוקית שלמעלה מהשכל האנושי – נשאלת השאלה: אם כן, מדוע בדורנו 'הותרה הרצועה' כביכול, ורבנו זי"ע עצמו ביקש לערוך אנציקלופדיה חסידית מקיפה כל כך, שאפילו משווה לדברי החסידות מראה 'מדעי' במידת מה?
השאלה במקומה, וללא ספק זהו חידוש גדול שהתחולל בדור זה. ואולי יש לקשר עניין זה – של סידור ענייני החסידות לפי ערכים – לחידושו ולייחודיותו של דורנו זה, כפי שנתבארו בכמה הזדמנויות במשנתו של רבנו זי"ע.
דורנו זכה להיות הדור השביעי להתגלות תורת חב"ד, וכפי שקבע רבנו כבר במאמר החסידות הראשון שנשא - תפקידו של הדור השביעי הוא להמשיך, להרחיב ולהשלים את עבודתו בקודש של אדמו"ר הזקן, הראש והראשון, בהפצת מעיינות החסידות חוצה, לגלות את האלוקות במציאות הבריאה, בחכמה בינה ודעת, ובכך להביא לקץ הגלות וביאת הגאולה.
כידוע, כשייסד אדמו"ר הזקן את חסידות חב"ד, הוא החל להסביר את ענייני האלוקות בחכמה בינה ודעת ולהפיץ את מעיינות החסידות ברבים. בהמשך לכך, כשמתבוננים בעבודתו הקדושה של רבנו בדורנו זה שתפקידו לסיים את עבודת "המשכת השכינה בתחתונים", הכל רואים שהפצת תורת החסידות גדלה והתרחבה לממדים עצומים ביותר, עד שניתן לומר שפנים חדשות באו לכאן.
מסתבר שההוראה המיוחדת להכין סדרת ערכים שתקיף את כל הנושאים בחסידות ותבאר אותם, היא חלק מהתפקיד הייחודי של דורנו – שמעיינות החסידות יפוצו חוצה לכל מאן דבעי, כולל ה'חוצה' שבאדם - שכלו האנושי ורגשותיו
דבר זה בא לידי ביטוי בפרטים שונים: בדורות הראשונים של החסידות היו עליה הגבלות מסוימות – היכן, למי וכיצד יש להפיץ את תורת הבעש"ט וממשיכי דרכו; אך בדורנו הוסרו כל ההגבלות, וכל יהודי בכל מצב ודרגה ראוי לעסוק בלימוד החסידות וללכת בדרכיה, והמאור שבה כבר יחזירנו למוטב. כמו כן, ככל שעברו הדורות, גם ההסברה שניתנה לתורת החסידות הלכה והתרחבה יותר ויותר, ונעשתה בהירה ומובנת היטב לשכל אנושי, כאשר במאמריו ושיחותיו של רבנו הדבר בא לידי ביטוי במשנה תוקף, והם מתאפיינים בהסברה בהירה והגיונית ביותר גם למושגים המופשטים ביותר.
מסתבר מאוד, אפוא, שגם ההוראה המיוחדת שניתנה מגבוה להכין סדרת ערכים שכזו, שתקיף את כל הנושאים והסוגיות בחסידות ותבאר אותם דבר דבור על אופנו, היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד הייחודי של דורנו – להביא לכך שמעיינות תורת החסידות יפכו בכל מקום ויפוצו חוצה לכל מאן דבעי, כולל ה'חוצה' שבאדם - שכלו האנושי ורגשותיו.
את היות סדרה זו חלק בלתי נפרד מהתגלות תורת החסידות בחכמה בינה ודעת, ניתן לכאורה לראות מהיחס המיוחד שנודע לה מאת רבנו זי"ע: על אף שהספר נערך על ידי מערכת של תלמידי חכמים בראשות הרב כהן, הספר יצא לאור עם 'דף השער' הייעודי של ספרי רבנו עצמו הדומה לשער ספרי אדמו"ר הרש"ב! (בהוצאת 'קה"ת', האמונה על הוצאת ספרי רבותינו אדמו"רי חב"ד, שמור לכל אדמו"ר צורת דף שער הייחודית לספריו שלו בלבד – מ.י.). יתרה מזו: רבנו אף ראה בפרויקט ייחודי זה השלמה ופיתוח של מלאכת ה'מפתחות' לספרי החסידות שערך הוא עצמו שנים רבות לפני כן, כפי שכתב מפורשות במכתבו אל הגרש"י זוין זצ"ל (ראה מסגרת). הווי אומר: רבנו עצמו התחיל במלאכה חשובה ונעלית זו של סידור ענייני החסידות לפי ערכים!
לסיום, אם לחזור למהדורה הנוכחית בה נלקטו ערכים יסודיים מ'ספר הערכים־חב"ד' – לכאורה לא נעשתה בספר עריכה מחודשת לגוף הדברים שבספר הערכים המקורי; מהי אם כן הבשורה העיקרית של מהדורה זו?
אכן, לאחר חשיבה והתייעצות עם הרב דוד אולידורט שליט"א מהנהלת הוצאת קה"ת, הוחלט שלא לשנות מאומה בגוף הערכים שנכתבו בדיוק רב כל כך, והרי על מנת להנגיש את יסודות החסידות בשפה מבוארת ובדרך קצרה כבר יצאו לאור ספרים רבים אחרים; מטרתה של המהדורה החדשה אינה אלא להקל על הנגישות של הספר המקורי ללומד הממוצע. מלבד ההקלדה החדשה באותיות מאירות עיניים, הוחלפו השמות והכינויים של החלקים וההסתעפויות שבכל ערך; כל ערך מחולק ל'פרקים' ו'חלקים' ולא לסעיפים ותתי סעיפים, כשהללו מעוצבים ומוגשים בצורה מרווחת ונוחה. כך גם מדורי ה'מילואים', שבסדרה המקורית לא תמיד נמצאו במקומם ולעיתים נדחו מילואים של כרך אחד לסוף הכרך שאחריו, הוצבו בהוצאה זו במקומם.
כיאה לאנציקלופדיה מקיפה, במהדורה המקורית ישנם ערכים רבים שאינם שייכים למושגים יסודיים בחסידות דווקא, כי אם לנושאים שונים בעולם היהדות שנתבארו בדרך החסידות באיזהו מקומן בכתבי רבותינו. בסדרה הנוכחית לא מובאים אלא הערכים העיקריים והיסודיים שבכל כרך, על מנת להפגיש את הלומד עם הנושאים שבהם מתבטאת חשיבותו הייחודית של ספר הערכים־חב"ד.
לעת עתה יצאו לאור בסדרת 'אוצר ספר הערכים' שני כרכים. הראשון, העוסק במצווה היסודית 'אהבת ה'', משתרע על פני יותר מ־350 עמודים, בהם מתפרטת המצווה וענפיה לעשרה נושאים כלליים המכונסים בשישים פרקים, בהם: הגדרתה ומהותה של אהבת ה', מה בינה לבין יראת ה', המדרגות השונות שבה, טיב השפעתה ופעולתה על האדם, ועוד ועוד. כך גם הכרך השני העוסק בערך 'אור אין סוף', המוזכר רבות כל כך בתורת החסידות, מתחלק לכמה חטיבות המפרנסות למעלה מ־400 עמודים, כולל 'פרקי מבוא' לנושא ייחודי זה וכן מדור מיוחד ל'מילואים' הנרחבים.
אנו תפילה שההוצאה החדשה תקרב את קהל מבקשי ה' לעיון ב'ספר הערכים', כמו גם ללימוד תורת החסידות בכלל וההליכה בדרכיה, ובזכות זה תקוים הבטחת מלך המשיח למורנו הבעש"ט שיבוא לגאול את ישראל כאשר יפוצו מעיינות החסידות חוצה, "ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה".' ■