וראה יש"ר

חידושים נבחרים, מלוקטים מתורת הרבי זי"ע, בביאור דברי רש"י בפירושו עה"ת

מאת מנחם מענדל רייצס

תולדות

בפרשת תולדות יש מילה נדירה למדי, והיא בתוך דברי עשו כאשר גילה שהברכות ניתנו ליעקב אחיו, ואז מדבר עשו במר נפשו ליצחק אביו:

"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה" (כז, לו).

מה פירוש המילה "אָצַלְתָּ"? מבאר רש"י: "לשון הפרשה". כלומר, עשו מביע את תקוותו שמתוך כל הברכות שבידו הפריש יצחק ברכה עבורו.

כדרכו בקודש, מביא רש"י דוגמא ממקרא נוסף שבו מוצאים לשון זו, וכאן יש שתי נוסחאות – האם רש"י מצטט את מה שנאמר בפרשת בהעלותך (יא, כה): "וַיָּאצֶל", או שהוא מביא את מה שנאמר בפרשה הסמוכה (ויצא לא, ט): "וַיַּצֵּל."

לכאורה, הגירסא הראשונה מובנת יותר, שכן המלה "אָצַלְתָּ" נראית מקבילה יותר למלה "וַיָּאצֶל" – שתיהן מלשון "האצלה", ואילו המלה "וַיַּצֵּל" היא משורש אחר של "הצלה" [ואכן, במהדורות החדשות בנות ימינו השמיטו את הגירסא של "וַיַּצֵּל", ורק במהדורות הישנות יותר אפשר למצוא את שתי הגירסאות].

אמנם נראה שיש לצדד דוקא בגירסא של "וַיַּצֵּל", וזאת לאור דברי רש"י בפרשת ויצא (לא, טז) שכותב בפירוש כי השורש "הצלה" מבוסס על "הפרשה": "כל הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב". ומעתה, לאחר שרש"י מפרש את המילה "אָצַלְתָּ" שבפרשתנו במשמעות של הפרשה, טבעי הדבר שיביא את הלשון "וַיַּצֵּל" שבפרשה הסמוכה שגם היא לשון הפרשה.

אמנם, אם רש"י כתב "וַיַּצֵּל" – כיצד התקבעה בחומשים דוקא הגירסא של "וַיָּאצֶל?"

ויש להעלות השערה כדלהלן:

יתכן ש"המעתיק", שהעתיק את דברי רש"י בשלב מסויים, לא הבין איך "אָצַלְתָּ" מתחבר עם "וַיַּצֵּל", וזאת משום שנעלמו ממנו דברי רש"י האמורים ("כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה"); וקושי זה הביא אותו לשלוח ידו ו"לשפץ" את דברי רש"י על ידי הוספת האות א' – וכך "וַיַּצֵּל" הפך ל"וַיָּאצֶל..."

[וכיצד באמת נעלמו מה"מעתיק" דברי רש"י בפרשת ויצא, המסביר שהצלה היא "לשון הפרשה"?

יתכן שהיתה לכך סיבה פשוטה:

את היסוד האמור, ש"הצלה" היא במשמעות של "הפרשה", מביא רש"י בפרשת ויצא – לא בפירושו על המלה "וַיַּצֵּל" עצמה, אלא רק כמה פסוקים לאחר מכן, על המלה "הִצִיל" (וזה עצמו דורש ביאור, מדוע רש"י לא הסביר זאת מיד בפעם הראשונה שנזכרה לשון "הצלה", וראה במקור הדברים שביאר זאת. ואכ"מ);

ומסתבר שה"מעתיק" בדק רק את פירוש המלה "וַיַּצֵּל" כשלעצמה, ולא הבחין בדברי רש"י בפסוקים שלאחר מכן, והסתבך איפוא בקשר שבינה לבין "אָצַלְתָּ"].

ויש להוסיף "פירכא", קושי גדול בגירסת "וַיָּאצֶל":

מקור המלה "וַיָּאצֶל" הוא (כאמור) בפרשת בהעלותך, שם מסופר על הזקנים שקיבלו מרוחו של משה: "וַיָּאצֶל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים וגו'".

אבל כשמעיינים בפרשה שם, מגלים ששורש זה כתוב עוד קודם לכן, בדברי הקב"ה למשה (יא, יז): "וְאָצַלְתִּי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם";

ובכן, לפי גירסא זו קשה – מדוע הביא רש"י את "וַיָּאצֶל" המאוחר, ולא את "וְאָצַלְתִּי" הקודם לו? זאת ועוד: המילה "וְאָצַלְתִּי" מקבילה ודומה מאוד למילה " אָצַלְת" שבפרשתנו – הרבה יותר מאשר המלה "וַיָּאצֶל"!

זה מחזק את הסבירות שהגירסא המקורית ברש"י היא "כמו וַיַּצֵּל", והציטוט של "וַיָּאצֶל" נתחדש על ידי "המעתיק" שבא לתקן ונמצא משבש.

(ולעניין שיטת רש"י בפירוש המילים שבפרשת בהעלותך שם, ראה במקור הדברים – לקוטי שיחות חלק ח' ע' 78 בשולי הגליון)