נביאים – צפניה פרק ג
פסוקים ח–טז
(ח) לָכֵן חַכּוּ־לִי נְאֻם־יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ: (ט) כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: (י) מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי: (יא) בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי־אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא־תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי: (יב) וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה: (יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד: (יד) רָנִּי בַּת־צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל־לֵב בַּת יְרוּשָׁלָםִ: (טו) הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא־תִירְאִי רָע עוֹד: (טז) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַםִ אַל־תִּירָאִי צִיּוֹן אַל־יִרְפּוּ יָדָיִךְ:
רש"י
(ח) קומי לעד. שאקום להתוועד עליכם: (י) מעבר לנהרי כוש. יובילון לי מנחה: עתרי. את המתפללין אלי: בת פוצי. כנסיות נפוצותי אשר הפיצותי: (יא) לא תבושי מכל עלילותיך. כי כבר לקית ונרצה עוונך: (יב) עם עני ודל. עם עולבן ומקבל ענוותן: (טו) משפטיך. יסוריך יושטיצ"א בלע"ז:
מצודת דוד
(ח) לכן חכו לי. הואיל ולא שבתם אלי לא אמהר הגאולה אלא המתינו לי על היום המוגבל שאקום לשלול את העכו"ם ועל יום מפלת גוג יאמר: כי משפטי. אשר אז תצא משפטי לאסוף עכו"ם וכו' לשפוך עליהם זעמי וכל חרון אפי: כל הארץ. כל יושבי הארץ: (ט) כי אז אהפוך. אשר אז אהפוך על העכו"ם שידברו שפה ברורה תמורת עמקי השפה אשר עמכם ר"ל שידברו בלשון הקדש במקום הלשון שמדברים עכשיו: לקרא כולם. ר"ל אחדות הלשון יהיה סבה שיתייחדו באמונה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד ובדעה אחת: (י) מעבר לנהרי כוש. מהעבר האחר של נהרי כוש, האומה עתרי ועדת פוצי יביאון המנחה הראוי לי והוא אנשים מבני ישראל כמ"ש הוי ארץ וגו' אשר מעבר לנהרי כוש וגו' (ישעיה יח) ובסוף הענין נאמר ביום ההוא יובל שי לה' צבאות עם ממושך וגו' (שם): (יא) לא תבושי. לא תסבול בושה בעבור כל רוע העלילות והמעשים אשר פשעת בי מאז: כי אז אסיר מקרבך. ר"ל עוד לא ימצא מי בך שישמח ויתפאר בגאותו ולכן לא תבוש עוד כי בעבור זה תלך העון ואין לו: לגבהה עוד. להתגאות עוד: בהר קדשי. ר"ל היושבת בהר קדשי היא ירושלים: (יב) עם עני ודל. ר"ל הנשארים יהיו נכנעים כעני ודל ויחסו בשם ה': (יג) שארית ישראל. הנשארים מהם לא יעשו עוד עולה: לשון תרמית. אמרי מרמה: כי המה. כי אז המה ירעו וירבצו ואין מי יחרידם בין בעת שירעו בין בעת שירבצו: (יד) רני. אז רני עדת ציון וישראל הריעו תרועת שמחה: (טו) הסיר ה' משפטיך. הרחיק ממך משפט היסורים שהיה בך מאז: פנה אויבך. ביער את אויביך מן העולם: ה' בקרבך. ה' השרה שכינתו בקרבך ולא תראי עוד מרעה כי לא תבוא עליך: (טז) יאמר לירושלים. יהיה נאמר לה בדבר ה' אל תפחדי מעתה ולציון יהיה נאמר לא יהיה לך עוד רפיון ידים להתפחד מדבר רע:
מצודת ציון
(ח) חכו. ענין המתנה ואיחור כמו ונסתה ולא תחכה (מ"ב ט): לעד. ענין בזה ושלל כמו בבוקר יאכל עד (בראשית מט): (ט) שפה. כן יקרא לשון עם ועם וכן שפת רעהו (שם יא): ברורה. כלפי שקורא לשון העכו"ם עמקי שפה כמ"ש עם עמקי שפה (ישעיה לג) קורא למולם לשון הקדש שפה ברורה ונקיה: שכם. ר"ל צד אחד ודעה אחת כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו): (י) עתרי. שם אומה: בת פוצי. עדת פוצי והוא שם אומה: יובילון. ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח): (יא) עלילותיך. מעשיך: עליזי. ענין שמחה: (יב) עם עני ודל. ר"ל מוכנע כעני ודל: וחסו. ענין בטחון: (יג) תרמית. מל' רמיה ומרמה: ירעו. מל' מרעה: ורבצו. ענין השכיבה לנוח: (טו) פנה. ענין הסרה וביעור כמו פנית לפניה (תהלים פ): (טז) ירפו ידיך. כן נקרא המתפחד ומתייאש וכן ורפה ידים (ש"ב יז):
כתובים – תהלים פרק נא
פסוקים א–יא
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) בְּבוֹא־אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר־בָּא אֶל־בַּת־שָׁבַע: (ג) חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי: (ד) הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי: (ה) כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד: (ו) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ: (ז) הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי: (ח) הֵן־אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי: (ט) תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין: (י) תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ: (יא) הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל־עֲוֹנֹתַי מְחֵה:
רש"י
(ה) וחטאתי נגדי תמיד. מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה: (ו) לך לבדך חטאתי. לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר: למען תצדק בדברך. כמו במנהגך, (סא"א) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני (לעיל כ"ו) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני, ד"א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו: (ז) הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור: יחמתני. ל' חמימות כמו (בראשי' ל') ויחמנה הצאן בבואן לשתות (סא"א): (ח) הן אמת חפצת בטוחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי: בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א). ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו': (ט) תחטאני באזוב. כמו שמטהר המצורע וטמא מת: (י) תשמיעני ששון ושמחה. סליחת החטא: עצמות דכית. כשכעסת עלי:
מצודת דוד
(ב) בבוא. להוכיחו בדבר ה' כאשר בא אל בת שבע: (ד) הרב. הרבה ומאוד כבסני: (ה) כי פשעי אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו: נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו: (ו) לך לבדך. ובידך א"כ למחול משא"כ אם היה החטא לאדם: בעיניך. כפל הדבר במ"ש: למען וגו'. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ"ש רז"ל: תזכה וגו'. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה: (ז) הן בעון חוללתי. כמ"ש רז"ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה"ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה: ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ"ש: (ח) הן אמת וכו'. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא"כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל: ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר"ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה"ר: (ט) תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא: תכבסני. ר"ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל: (י) תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי: (יא) הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי:
מצודת ציון
(ז) חוללתי. נבראתי כמו ואל שרה תחוללכם (ישעיה נ"א): יחמתני. מלשון חמימה: (ח) בטוחות. בכליות הטוחות ומכוסות בחלב וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב לח): (ט) תחטאני. תסיר חטאי וכן ובכל תבואתי תשרש (שם לא) ור"ל תסיר השורש. באזוב. שם עשב מה: (י) דכית. ענין כתיתה: