Skip to content
פניני הצדיקים

אִם רִאׁשֹונִים כְּמַל ְָּאכִים- האדמו"ר הָרַב יִשְּרָאֵל פְּרִידְּמָן מִטְּׁשֹורְּטְּק ֹוב זצ"ל

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Yiddish
View printout

האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מטשורטקוב זצ"ל- נולד ב-י' אייר ה'תרי"ד (5710) בפאטיק שבגליציה. נקרא ע"ש סבו, האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין. כבר בילדותו ניכרו בו הנהגותיו המופלאות ופקחותו המיוחדת. היה חריף ובקיא בש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים. גאוני טשורטקוב שהיו מגיעים לאביו הקדוש ומשוחחים עימו בדברי תורה ונשארים פעורי פה לנוכח חריפותו וסברותיו. הרבה בסיגופים ובתעניות. מצעירותו סייע בהנהגת החסידים. בשנת ה'תרס"ד (5015) עם פטירת אביו החל לכהן כאדמו"ר השני של חסידות טשורטקוב. ענייני הכלל נגעו לליבו והעסיקו אותו. בתקופתו הגיעה החסידות לשיאה כאשר אלפי חסידים מכל אירופה גדשו את בית מדרשו. בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה שבאוסטריה. לאחר סיום המלחמה עבר לווינה אך המשיך לבקר בטשורטקוב בחגים. בדרכו התאספו אלפי יהודים בתחנות הרכבת כדי לראותו ולהתברך מפיו. נמנה עם מקימי 'הסתדרות החרדים'. היה חבר מועצת גדולי התורה ונבחר לאחד מנשיאי הכבוד שלה. פעל לחיזוק היהדות, עודד עלייה לארץ וביקש להקים מוסדות חינוך שישלבו לימודי תורה עם הכשרה לפרנסה. גאון בנגלה ובנסתר, ענוותן, מלומד בניסים ובעל רוח הקודש. רבים שיחרו לפתחו ונושעו. נפטר בעש"ק, י"ג בכסלו ה'תרצ"ד (5055,) בגיל 50. בהלווייתו השתתפו רבבות בני אדם. נטמן בבית העלמין המרכזי בווינה (צנטראלפרידהוף), בחלקת אדמו"רי בית רוז'ין. את מקומו בהנהגת החסידות מילאו בניו, האדמו"רים ר' נחום מרדכי ורבי דב בער מטשורטקוב.

סבו (מצד אביו): האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין. סבו (מצד אמו): האדמו"ר ר' אהרן מטשרנוביל. אביו: האדמו"ר ר' דוד משה מטשורטקוב. אמו: מרת פייגא (בת האדמו"ר ר' אהרן מטשרנוביל). אשתו: מרת בת שבע רוחמה (בת דודו האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסאדיגורא. נישאו ב-ד' בסיוון ה'תרל"א [5755.)] בניו: האדמו"ר ר' נחום מרדכי מטשורטקוב, האדמו"ר ר' דב בער מטשורטקוב, ר' חיים אהרן. בנותיו: מרת חוה (נישאה לאדמו"ר ר' צבי אריה טברסקי מזלוטיפולי), מרת מרים (נישאה לאדמו"ר ר' מנחם נחום פרידמן מאיצקאן-שטפנשט). מרבותיו: האדמו"רים ר' דוד משה מטשורטקוב (אביו), ר' אהרן מטשרנוביל (סבו מצד אמו). מתלמידיו: הגאונים ר' מאיר אריק (אב"ד טארנוב), ר' משולם ראטה, ר' אברהם מנחם מבראד, ר' מאיר שפירא מלובלין (ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד הדף היומי), ר' דב בריש וידנפלד (גאב"ד טשבין), ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש"ם). מספריו: •גנזי ישראל- דברי תורה וחסידות על התורה והמועדים •ישמח ישראל- דברי תורה על המועדים •תפארת ישראל- דברי תורה וחסידות

הובא בספר 'מדברנא דאימתיה' כשרבינו גר בוינה הוא נהג לנסוע פעמיים בשנה לטשורטקוב, בחודש תשרי ובחג השבועות. הנסיעה לוינה היתה קשה לחסידים בפולין וגאליציה ויקרה מאוד לרובם. השיירות לא היו מצויות. בזמן שרבינו הגיע לשם, אלפים רבים מקהל החסידים באו לשהות בצל קדושתו. מאחר ולא היה די מקום לעריכת השולחנות, הכשירו שטח רחב ידים, ומסביב לשולחן הרחב, בנו אצטבאות רחבות מעץ, ועליו החסידים עמדו. הציבור נכנס הרבה לפני הרבי לתפוס מקום טוב. אחת מהאצטבאות לא עמדה בעומס, וקרסה על אברך, שעמד מתחתיה, שהתמוטט במקום ואיבד את הכרתו. הרופאים, שהוזעקו אליו קבעו, שאפסו סיכויו לחיות רח"ל. רצו לרבינו וסיפרו לו בחרדה את אשר אירע, רבינו ביקש שיביאו לפניו את התפילין, והוציא את התפילין, פתח את הרצועות, והחל לסובבם שוב מסביב לבית התפילין. ותוך כדי מעשה שאל: "נו, מה חדש" (אצל האברך), ונענה שאין שינוי. פתח רבינו שוב את הרצועות, והחל לסובבם, ושאל בשנית: "נו, מה חדש", ונענה: "שוב אין שינוי". פתח רבינו שוב את הרצועות והחל לסובבם, ושאל בשלישית, ואז אכן למרבה הפלא התעורר האברך, וחזר לבריאותו. אז נכנס רבינו לעריכת שולחנו הטהור.

סיפר הרה"ג ר' ישראל חיים אטרי בספר 'שיח זקנים' שמעתי ממחו"ז הגה"צ מוואדיסלוב זצ"ל: זקנתו של הגה"צ מוואדיסלוב, אמו של אביו, שהייתה הרבנית של הרה"ק ר' אברהם שלום פנחס מטשנסטחויב זצ"ל, היתה צריכה לעבור ניתוח קל. היא נסעה לוינה לערוך שם את הניתוח. אחרי שנסעה מהעיר, האמא של הגה"צ מוואדיסלוב, השנור [הכלה] של זקנתו שנסעה לוינה חלתה בטיפוס והגיעה עד שערי מוות רח"ל. זקנתו היתה בוינה ולא רצו לצערה לכן לא הודיעו לה מאומה. יום לפני הניתוח נכנסה לרבינו עם פיתקא, וכתבה את שמות הבנים והנכדים וכל צאצאיה. הרבי קרא בעיון את הפיתקא. כשהגיע לשם של אמו של הגה"צ מוואדיסלוב, נעצר ואמר: "שיהיה לביילא רפואה שלימה". והיא השיבה: "לא התכוונתי מאומה, כשכתבתי את שמה, היא ב"ה בריאה". הרה"ק הביט שוב בפיתקא, ואמר "שיהיה לביילא רפואה שלימה". כעבור שבועיים החלימה מהניתוח שעברה ונסעה לביתה. כשהגיעה שאלה: "משהו קרה לביילא?" הבנים שאלו: "מהיכן את יודעת."? היא השיבה: "נכנסתי לרב ישראל פרידמן והוא בירך אותה ברפואה שלמה." סיפרו לה, שחלתה בטיפוס, והגיעה עד שערי מוות, אך היא שבועיים לאחר המשבר והיא מחלימה. לתדהמת כולם התברר, כי רפואתה החלה בזמן שרבינו בירך אותה.

בספר 'שיח זקנים' הובא סיפור מפי האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלוב ששמע מהרה"ג ר' שמואל אהרן וובר שהיה במשך תקופה מסוימת בוינה. הגיע אליו מכתב מביתו, שבתו מאטיל חלתה מאוד בעיניה רח"ל. הרופאים הבהילו אודות המצב. ר' שמואל אהרן כתב פתק עם שמות בני משפחתו ובתוכם שמה של הבת והוסיף לרפואה. כאשר הצדיק קרא את הפתק והגיע לשם של הבת מאטיל, לקח עט וכתב בצד איזה תיבות. כשר' שמואל אהרן ראה שרבינו כותב על הפתק, חשב, שהרבי לא יכול לקרוא את הכתב שלו למרות שהיה לו כתב נאה מאוד אבל היה מסולסל. לכן אמר לרבינו שכתב שם בתו לרפואה בעיניה. רבינו אמר: "מה אתה רוצה?". אחר כך ר' שמואל אהרן הסתכל בפתק, וראה שרבינו כתב בצד הפתקא 'לרפואת עיניה.' אח"כ נודע לו מבתו, שהוטב לה והתרפאה לגמרי.

בספר 'יוסף תהילות' הובא סיפור נוסף המראה, כי רבינו היה בעל רוח-הקודש: סיפר הרה"ח ר' דוד שכטר שזוכר שפעם אחת בא ר' שמואל הלפרין זצ"ל רב אמסטרדם, ורבה הראשון של שכונת זיכרון מאיר בבני ברק לביקור בוינה, בשעה שנכנס אל רבינו, שאלו " :מה הביא אותך לוינה?." ענה לו ר' שמואל: "אני מאמין באמונה שלמה, שהרבי יודע למה אני באתי!". הביט בו הרבי ואמר: "הגעת בגלל רופא!", ואכן כך היה, שסיבת ביאתו לוינה היה, כי חלה פתאום באיזה מחלה, והוצרך להגיע לעיר הגדולה להתייעץ עם רופא גדול.

פרשתפרשת ויצאויצא || י"אי"א כסליוכסליו תשפ"זתשפ"ז ––י"זי"ז כסליוכסליו תשתשפ"זפ"ז || גיליוןגיליון 343466 || פניניפניני הצדיקיםהצדיקים ||

More in this printout

View the whole printout