אִם רִאׁשֹונִים כְּמַל ְָּאכִים – הַגָא ֹון הָרַב ַאבְּרָהָם דֹב מ ֵָאבְּרִיטְּׁש זצ"ל
- Vayeitzei
- 5787
- Yiddish
הגאון הרב אברהם דב מאבריטש זצ"ל- נולד בין השנים ה'תק"ך-ה'תרכ"ה ( 5531-5531 ) לערך בחמילניק. אימו נפטרה עליו בילדותו והוא גדל אצל סבתו (אם אימו). בבית אביו עלה במעלות רמות ונשגבות בתורה, יראה וחסידות. בצעירותו כבר התפרסם בבקיאותו בהלכה, באגדה ובדרוש והתפרסם כעילוי. לאחר פטירת אביו שימש כאב"ד חמילניק למשך תקופה קצרה, שכן בשנת ה'תקמ"ה (5571) נפטר חותנו ורבינו שימש כאב"ד אווריטש. תפקיד אותו מילא למשך כ-01 שנים. מצודתו הייתה פרוסה גם בקהילות נאריגסק, גאראדיטץ וסלאוויזשנא. שמו התפרסם כאיש קדוש המורם מעם. בשנת ה'תקפ"ה (5781) שימש כאב"ד זיטאמיר. בשנת ה'תקצ"א (5755) נסע לארץ ישראל והתיישב בצפת. כשהגיע לשם התחיל להפיח רוח חיים ביישוב ונעשה לראש כולל החסידים. קדושת הארץ הייתה בראש מעייניו ואכל רק את לחם הארץ. גם בשנת בצורת לא רצה לאכול מתבואת חו"ל. ב-כ"ד טבת ה'תקצז (5755) בעת רעידת האדמה הגדולה בצפת, שהה בבית מדרשו. מסופר שכאשר החלו הזעזועים הורה למתפללים להתאסף סביבו, חלק מבית המדרש התמוטט, אך המקום שבו עמדו רבינו והמתפללים נותר על תילו והם ניצלו. בשנת ה'תר"א (5701) פרצה מגיפה בעיר (מחלת העיפוש) ורבינו הבטיח שהוא יהיה אחרון שייפטר במגיפה. נפטר לאחר ייסורים ב-י"ב כסליו ה'תר"א (5701) ואכן פסקה המגפה לאחר פטירתו. ציונו בצפת במערה בה טמונים ר' דוד שלמה אייבשיץ (מח"ס ערבי נחל) והרה"ק ר' אריה לייב מוואליטשיסק. מקום מנוחתו ידוע כמסוגל לישועות. עד היום יש רבים הרואים ניסים. אביו: ר' דוד אויעברך (מגיד מישרים בחמילניק). אשתו: בת ר' נתן נטע מאבריטש (תלמיד הבעש"ט). מרבותיו: הצדיקים ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל, ר' מרדכי טברסקי מצ'רנוביל, ר' לוי יצחק מברדיצ'וב, ר' אהרון מזיטאמיר, ר' זושא מאניפולי, ר' אברהם יהושע העשיל מאפטא (ה'אוהב ישראל'), ר' משה חיים אפרים מסדילקוב ('דגל מחנה אפרים'), ר' מרדכי מקרמניץ. מתלמידיו: ר' שמואל העליר, ר' הילל מפאריטש (מח"ס 'פלח הרימון'), ר' משולם זוסמן, ר' שלמה חיים מקוידנוב. ילדיו: אין. מספריו: •בת עין- על התורה בדרך הפרד"ס.
בחודש אלול ה'תשע"ו התקשר יהודי ממונסי למנהל חיידר 'בת עין' ושאל: "כמה עולה דמי שכר לימוד לתלמיד בחודש?". המנהל בירר לשם מה ברצונו לדעת. סיפר אותו יהודי, כי יש לו ילד בן אחת-עשרה, אשר לצערו הרב אינו מצליח בלימודו ומוחו אינו קולט את הנלמד. ועל אף שניסו לעזור לו ע"י לקיחת מורה פרטי, וכן עצות של מומחים גדולים לא הועילו במאומה ולא ניכר שום שינוי לטובה. המצב הגיע כבר, שהתקשרו מטעם החיידר וביקשו לסלקו משם. "ניסיתי סגולות רבות וכל אלו לא הועילו, עד שהציע לי חבר: "תיסע לארץ ישראל, תלך שם למירון אצל ציון הרשב"י. אולי תמצא שם צדיקים שתוכל להתברך אצלם, יתכן ומשם תגיע הישועה". כשהגעתי לארץ ישראל הציע לי מכר ללכת אל המקובל הצדיק רבי דוד אבוחצירא, שרבים נושעו מברכותיו, ותבקש ממנו ברכה או סגולה. אומנם לא היה לי חשק לזה, הנסיעה לנהריה הייתה לי לטורח עצום. אך לנגד עיניי עמד דבר אחד - להציל את הבן. כשנכנסתי לצדיק וסיפרתי על הקושי הגדול שלי, נתן לי הצדיק סגולה: 'אני מציע, שתשלם שכר לימוד עבור ילד בעיר הקודש צפת, לעילוי נשמת הצדיק רבי אברהם דוב ב"ר דוד ה'בת עין', ובזכות זה בעז"ה יצליח בנך בלימודיו'.
"וכעת כשבידי הסגולה, אבקש לעשותה בשלמות," אמר אותו יהודי, "אני מבקש שתמצא ילד אשר הוריו מתקשים לשלם בעבורו את שכר הלימוד ולומד בצפת במוסד הקדוש של ה'בת עין'. להלן מספר כרטיס האשראי שלי, ולמשך שנים-עשר חודשים תחייב בכל חודש את הסכום של שכר הלימוד". האב גם מסר את שמו של הילד, כדי שיזכירו אותו על ציון ה'בת עין' בכל ערב ראש חודש (כנהוג בת"ת 'בת עין,' שבכל ערב ראש חודש יוצאת קבוצת תלמידים להתפלל על הציון עבור הזקוקים לברכה וישועה). בחודש אלול ה'תשע"ז מתקשר האב למשרדי 'בת עין', ומבקש להמשיך בתרומתו החודשית באופן קבוע. האדם שענה לטלפון שאל את האב: "מה קורה עם הבן שלך?"- "ניסים גלויים! ישועה מחוץ לדרך הטבע!" - זעק האב. "שמע נא מה שקרה, בקיץ נעשה בו שינוי מן הקצה אל הקצה. הילד התחיל ללמוד והפך להיות מישהו אחר, וכעת הוא מן המצוינים בכיתה... לכן החלטנו בבית, שעל אף שהמצב הכלכלי שלנו אינו קל, בכל זאת אנו חייבים להמשיך לשלם את שכר הלימוד עבורו".
בישיבת 'בית אברהם' בירושלים, יש 'קרן' לעריכת סעודות מדי שנה בשנה ביארצייט, ומעשה שהיה- כך היה: לפני עשרות שנים היה יהודי בשם הרה"ח ר' שלמה גראס. לפרנסתו עסק במכירת נפט. עסק זה- יגיעתו רבה ושכרו מועט, ומכיוון שכך, רעב ומחסור שררו בדרך קבע בביתו. בליל ההילולא של רבינו, השתטח הלה על ציון הקודש, ושפך את ליבו כמים, בתפילה ובתחנונים, שירוויחו לו פרנסתו מן השמיים, לאחר מכן, חזר לביתו ועלה על יצועו. והנה בחלומו הוא רואה את ה'בת עין', כשהוא אומר לו: "דע לך שקורת רוח מרובה הסבת לי בתפילתך אך זאת אשאלך - מדוע לא ערכת סעודה לכבוד ההילולא?". תיכף התעורר ר' שלמה משנתו, וקיבץ משארית לחמו הדל וכינס עשרה יהודים, וערכו יחדיו סעודת הילולא. למחרת הלך ר' שלמה וקנה כרטיס הגרלה, שממנו התעשר מאוד והקים 'קרן', אשר עד עצם היום הזה עדיין עורכים ממנו את סעודות הילולא.
מרן הרמ"ח אמר בשם צדיקים: "הרה"ק השר שלום מבעלז, הרה"ק רבי שלום רוזנפלד מקאמינקה והרה"ק מאבריטש משמשים דיינים בבי"ד של מעלה". (מזקנים אתבונן)