Skip to content
פניני הצדיקים

אִם רִאׁשֹונִים כְּמַל ְָּאכִים- ַהָרב ֵ מְּנַחם נַח ּום …

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Yiddish
View printout

האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט זצ"ל- נולד בשנת ה'תקפ"ג (5785) ברוז'ין. נקרא על שם אבי סבתו, האדמו"ר ר' מנחם נחום טברסקי (בעל 'מאור עיניים'). כבר בצעירותו התבלט בשקידתו בתורה. בהיותו כבן 55 התחתן. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרי"א (5711) עבר לשטפנשט, ובשנת ה'תרי"ב (5718) ייסד בה את חסידות שטפנשט, שהייתה לאחד מענפי בית רוז'ין. נהג בדרכו של בית רוז'ין ולא הרבה באמירת דברי תורה ברבים. היה ידוע באהבת ישראל ובקבלת כל אדם בסבר פנים יפות. נודע כבעל מופת, וחסידים רבים מרומניה, מבסרביה ומארצות הסביבה ואף לא-יהודים, נהרו אליו לקבל את ברכתו ועצתו. בביתו הקים בית מדרש שנקרא 'קלויז', ובו 'חדרו של משיח' שקירותיו עוטרו בציורים ובו הונח כתר זהב. החדר נפתח לעיתים רחוקות בלבד ורבינו אמר לחסידיו שכאשר יבוא המשיח ישכון בו. כל ימיו היה חלוש בגופו וסבל ממחלות.

לעיתים היה מרותק למיטתו במשך שבועות. בחודש חשוון ה'תרכ"ט (5737) נסע לקבלת טיפול רפואי בעיר יאסי שברומניה. בתחילת חודש כסלו ביקש לכתוב צוואה. ביום פטירתו קם ממיטתו, רחץ את פניו, סידר את זקנו ואת פאותיו, התיישב על מיטתו והחל לנגן את ניגון 'הדביקות' של אביו. לאחר מכן אסף את רגליו אל המיטה והשיב את נשמתו ליוצרה.

נפטר ב-י"ד בכסלו ה'תרכ"ט (5737). חי כ-01 שנים. נטמן בבית העלמין העתיק ביאסי ועל קברו הוקם אוהל. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועבר ארונו לבית העלמין החדש בשכונת פאקוראר בעיר. את מקומו מילא בנו, שהמשיך את הנהגת חסידות שטפנשט.

סבו (מצד אביו): ר' שלום שכנא. סבו (מצד אמו): ר' משה אפרתי מברדיטשוב. סבתו (מצד אביו): מרת חוה. אביו: האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין. אמו: מרת שרה (בת ר' משה אפרתי מברדיטשוב). אשתו: מרת פערל (בת ר' אליעזר קושאנסקי). בנו: האדמו"ר ר' אברהם מתתיהו משטפנשט. בנותיו: מרת בת שבע (נישאה לאדמו"ר ר' אברהם יהושע העשיל מאדז'וד), מרת גיטל (נישאה בזיווג שני לאדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורא). אחיו: האדמו"רים ר' שלום יוסף מרוז'ין, ר' אברהם יעקב מסדיגורא, ר' דוב בער מליאובה, ר' דוד משה מטשורטקוב ור' מרדכי שרגא מהוסיאטין. אחיותיו: מרת גיטל (נישאה לר' יוסף מונזון), מרת חיה מלכה (נישאה לאדמו"ר ר' יצחק טברסקי מסקווירא), מרת לאה (נישאה לר' דוד הלפרין), מרת מרים (נישאה לאדמו"ר ר' מנחם מנדל הגר מוויז'ניץ). מספריו: •אמונת אמת- דברי תורתו שנאספו ונדפסו לאחר פטירתו

עשיר גדול ובעל נכסים רבים היה ר' אליהו, ובכל עסקיו ראה ברכה והצלחה. אך לא היו לו ילדים. שנים ציפו לישועת ה', אך לא נענו. עברו שנים ושמעו של רבינו התפרסם כפועל ישועות. ניגשו הזוג לרבי וביקשו את ברכתו, אך הוא ענה לעומתם בשפה רפה כלאחר יד: "ה' יעזור". חלפה שנה והישועה טרם באה. עתה, הבינו כי ברכתו הדלה של הרבי לא היה כדי להבטיחם בישועה. שוב נסעו לבקש את ברכת הרבי. אך גם הפעם קיבלו את ברכת: "ה' יעזור" בלבד. "גם השנה, כנראה, אין אנו ראויים לישועה". נענה ר' אליהו לאשתו משחזר לביתו.

במלאת שנה נוספת שוב נסעו הזוג לרבינו לבקש ברכה. משנכנס ר' אליהו לחדר הרבי הושיט פתקה שהייתה רווית דמעות ולצידה מעטפה ובה דמי פדיון בסך עתק. "סעו לביתכם לשלום", אמר הרבי ועיניו אורו. "יש הגזרה עליכם שלא תזכו לפרי בטן, אך בכח התשובה תפילה וצדקה זכיתם לבטל את רוע הגזירה." בלב שמח חזרו הזוג לביתם, ובחסדי ה' לפקודת השנה זכו לחבוק בן זכר. לשמחתם לא הייתה גבול, הם הודו, היללו ושבחו לבורא עולם על כל הטוב. חג החנוכה הגיע ועימו השלג והכפור. אך מי כר' אליהו ימנע לנסוע אל הרבי לכבוד חג החנוכה. זו גם תהיה הזדמנות להודות לרבי. "ומה בדבר הכרת הטוב לרבי", שאלה רעייתו בשעה שארז ר' אליהו את מטלטליו והתכונן לנסיעה. "ודאי, הן זהו הדבר הראשון שברצוני לעשות." ענה. "אך אין די בכך, עלינו לנסוע עם התינוק אל הרבי, כדי שיאציל עליו מברכתו. וזו תהיה גם הכרת הטוב"- "וכי איך תחשבי על מסע בקור ובצינה שבחוץ עם תינוק, שאך מלאו לו שלשה חודשים?!". תמה הבעל. אך האישה עמדה על דעתה בכל תוקף. "אנו נשכור עגלת צב אטומה וסגורה, נעטוף את הילד בשכבות וניסע יחדיו אל הרבי". קבעה. ר' אליהו שלא איש מריבות היה ולא רצה לצער את אישתו. נאות לקיים את דבריה.

עגלת הצב ובה בני המשפחה יצאו לדרך. במהלכה עצרו להפוגה קלה ר' אליהו ורעייתו והנוסעים. אך, כיוון שהיו מצוידים בשמיכות לרב, נאלצו לנבור בתוך ערימת השמיכות ולחפש אחר דברי המאכל. לשם כך הוצרכה האישה לצאת למס' רגעים מהעגלה שכשהתינוק העטוף בידה. לאחר הפסקה המשיכו הזוג בנסיעה. צליל ערב נטו ועימם חטפו הנוסעים תנומה, כשלפתע התעוררה האישה בבעתה: "אבדוק את התינוק" הרהרה לעצמה, "הן זה זמן רב שלא נשמעה יבבתו, ומה בדבר האוכל שצריך לאכול?" תוך כדי מחשבות מיששה בין ערימת השמיכות לחפש אחר העולל. פתחה שמיכה ועוד אחת, חיפשה בתחתית העגלה ובסביבתה ולפתע פרצה מגרונה זעקת אימים נוראה, שהפרה את הדממה: "אליהו, הילד איננו! הילד איננו!" כמתוך חלום בלהות התעורר ר' אליהו והחל מסייע לאשתו בחיפוש אחר התינוק,

משלא מצאוהו, פנו בזעקה לעגלון שיחזור לחפש את העולל, אולי יש תקווה. הסב העגלון חזרה אל הדרך שבה הגיעו ובני הזוג תרו בעיניהם, אולי יראו 'חבילה' מונחת על השלג. "אולי מת חלילה ממכת קור " המשיכה לדמיין. "אל לך לפתוח פה לשטן, הבה נתפלל ונחשוב טוב, וה' הטוב יעשה עימנו אך טוב". הפעם צווחתו של העגלון הייתה זו, שהפרה את הדממה: "רואה אני, כי חבילה מוטלת על השלג, ייתכן וזהו בנכם". משהתקרבו עוד אל היעד, הבחינו כי אכן זהו בנם. אך, משני צידיו עמדו שני זאבים מטילי אימה.

משראה זאת ר' אליהו, לא עמד באיפוקו וזעק : "אבוי לי, בני מחמד ליבי אשר חיכיתי לו שנים רבות ניתן מאכל לזאבים אלו". "מה לך כי תבכה" הרגיעו העגלון. "וכי אינך רואה, כי הזאבים כלל לא נוגעים בו לרעה, להיפך הוא הדבר, אם תתבונן היטב, תבחין, כי בהבל פיהם מפזרים חום מסביב לתינוק, כדי שלא ימות בקור". ירד העגלון מן העגלה, ומיד ברגע זה נסו שני הזאבים ונעלמו. הרים העגלון את התינוק וראה זה נס ופלא, התינוק חי בריא ושלם ומזג גופו חמים ונעים. הודו בני הזוג לה' הטוב על הנס הגדול, שנעשה להם בליל חג החנוכה. "כמדומני", אמרה האישה לאחר שנרגעה מעט, "כי לא היו אלו זאבים, אלא מלאכים בדמות זאבים, שבאו להגן על בננו הקטן".לאחר שהודו לבורא העולם, לא נותר להם, אלא לספר את הנס לרבם הנערץ. החל חוכך בדעתו ר' אליהו, איך וכיצד יספר לרבי על שרשרת הניסים שקרו להם. משנכנסו בני הזוג אל הרבי, פתח לעומתם הרבי ואמר: "נו, איך היו הזאבים ששלחתי, האם מּויל א את תפקידם נאמנה?". כשברכו בני הזוג על נרות החנוכה באותו לילה ובשאר לילות החנוכה והזכירו את ברכת "על הניסים", ברכו אותה בכוונה גדולה ויתירה על עוצמת הנס,שנעשה גם להם "בזמן הזה". חג החנוכה היה להם חג הודיה כפול ומכופל על הנס הגדול...

פרשתפרשת ויצאויצא || י"אי"א כסליוכסליו תשפ"זתשפ"ז ––י"זי"ז כסליוכסליו תשתשפ"זפ"ז || גיליוןגיליון 343466 || פניניפניני הצדיקיםהצדיקים ||

More in this printout

View the whole printout