המקובל הרב ברוך עמדי זצ"ל- נולד ב-ט"ז בשבט ה'תרס"ט (5010) בעמדיה שבכורדיסטן.
שמו מופיע במקורות גם בצורה ברוך עמרדי ובמסמכים מן התקופה כברוך חיים עמרדי.
מקובל, נודע בשקידתו בעסק התורה והתפילה, בצניעות הליכותיו ובענוותנותו המופלגת.
הכבוד היה ממנו והלאה. סיפור לידתו מופלא. כאשר הייתה אמו בחודש השביעי להריונה איבדה לפתע את מאור עיניה, וכל ניסיונות הרופאים לרפאותה לא הועילו. בעקבות זאת ביקשה שייקחוה למערת 'אליהו הנביא' ויניחוה שם עד הבוקר. באמצע הלילה, נגלה אליה אליהו הנביא, העביר את ידו על עיניה ומיד שבה ראייתה. למחרת, כאשר ראו שכניה כי מאור עיניה חזר, סיפרה להם מה שאירע לה. לאחר פטירת אביו, בהיותו כבן 53, החל לשמש כחזן וכבעל קורא בביה"כ המשפחתי, ובקריאת התורה המשיך לעסוק במשך עשרות שנים. בשנת ה'תרצ"ה (5051), לאחר תלאות רבות בדרך, עלה לארץ והגיע לירושלים.
התיישב ברובע היהודי בעיר העתיקה והצטרף לחבורת המקובלים 'צמח צדיק,' שפעלה בביה"ח 'משגב לדך' ובראשה עמד המקובל הרב יצחק אלפיה. לצד לימודיו ועבודתו הרוחנית התפרנס בדוחק כפועל בניין ולאחר מכן כסבל. ברובע היהודי היה מן הדמויות המרכזיות של קהילת יוצאי כורדיסטן. בשנת ה'ת"ש (5001) הקים את ביה"כ 'צעקת הדל'.
ב-י"ט באייר ה'תש"ח (5007), עם נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות, נלקח בשבי הלגיון הירדני יחד עם גברים נוספים מתושבי הרובע. השבויים יצאו מן הרובע ללא סידורים ומחזורים, ורבינו, שחשש כי נוסח תפילות הימים הנוראים יישכח, שיחזר מזיכרונו את התפילות והפיוטים. הוא כתב את תפילות ראש השנה, יום הכיפורים ומוסף, מוסף ותפילות חול, שבת וראש חודש. הסידור שימש את השבויים לתפילתם ונודע בשם 'מחזור עמדי.'
ב-ב' באדר ה'תש"ט (5000) השתחרר מהשבי והתיישב עם משפחתו בקטמון. בשנת ה'תשי"ב (5018) עמד בראש קבוצת פליטים, רובם יוצאי כורדיסטן, שעברה לכפר יובל שבאצבע הגליל. לאחר כשנתיים, בעקבות הקשיים במקום, רבינו שב עם בני קהילתו לירושלים והשתקע בקטמון. כאשר ראה שביה"כ 'צעקת הדל' שבעיר העתיקה חרב, פעל להקימו מחדש בקטמון. רבינו ניקה את ביה"כ בעצמו ועסק בו בתורה שעות רבות. לימים קיבל יחד עם שכנו, האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי, הנהגה שלפיה יחלקו ביניהם את שעות היממה בלימוד תורה, כדי שבכל עת יעסוק אחד מהם בתורה. ענוותן מופלג. נודע בשקידתו העצומה בתורה ובתפילה, בצניעות ובנקיות כפיים. ממנהיגיה הרוחניים של קהילת יוצאי כורדיסטן בירושלים. אף שהיה בקי בתורת הנסתר וחבר בחבורת המקובלים, חי בפשטות. נפטר ב-י"ד כסלו ה'תשנ"ט (5007.) חי כ־70 שנים. ציונו בהר הזיתים בירושלים .
אביו: ר' חיים (נפטר כאשר רבינו היה כבן 53.) מרבותיו: המקובל ר' יצחק אלפיה (ראש חבורת המקובלים 'צמח צדיק' בירושלים.) חברותא: האדמו"ר ר' יוחנן סופר מערלוי. ספריו• :מחזור עמדי- סידור ומחזור תפילה ששחזר מזיכרונו בעת שהיה בשבי הירדני. המחזור נשמר באוסף מוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים.
חכם ברוך היה בקשר הדוק עם האדמו"ר מערלוי הן מבחינה רוחנית והן מבחינה נפשית. ועל כן הסכימו שניהם, שאל לעולם להישאר ללא רגע אחד של לימוד תורה ובקיימם "לולי בריתי יומם ולילה- חוקות שמים וארץ לא שמתי". דהיינו, אם חלילה יישאר העולם ללא לימוד התורה לרגע אחד- יחזור העולם לתוהו ובוהו ולא יהיה קיום לעולם. לאחר התייעצות החליטו לעשות משמרות של לימוד תורה. דהיינו, האדמו"ר למד עד השעה עשר בלילה ברציפות וחכם ברוך המשיך את לימודו עד הבוקר וחוזר חלילה.
בכל לילה טרם חצות הלך לבית-הכנסת ועסק בתורה עד אור הבוקר. לאחר מכן היה חוזר לביתו עד שעת אחר-הצהריים ואז שב בחזרה לבית-הכנסת ללימוד עד תפילת ערבית. ואף היה מקיים שיעורי תורה לאנשי בית-הכנסת. במשך כ-05 שנים כיבד וניקה את בית-הכנסת בעצמו, תוך כדי שהוא מסתיר זאת ומקיים את הפסוק 'והצנע לכת עם אלוקיך'.
רבינו לא היה החשיב מהכבוד מאומה. באחד הלילות כדרכו בקודש בעת לימודו בבית-הכנסת "עזרא הסופר" בכורדיסטן, התגלה אליו עזרא הסופר בכבודו ובעצמו. כתוצאה מראייה זו נתקף הרב פחד גדול וחלה. כתוצאה מחולי זה התדרדר מצבו הרפואי והגיע שערי מוות. לא ידע הרב את נפשו ובצר לו ביקש שיקחו אותו למקום הנקרא 'בחזנה' בו קבורים שני נביאים. לאחר שלקחו אותו שם, ביקש, שישאירו אותו למשך הלילה. באותו הלילה התפלל הרב מעומק לבו על חייו, והנה בבוקר חש חכם ברוך כי כוחותיו שבו אליו כבראשונה! רבינו ביקש ללכת לביתו וראה, כי יכול הוא. כאשר חזר לביתו התפלאו כל האנשים על הנס שאירע עימו.
בפעם אחרת, כאשר באחד הלילות שבהם עסק בלימוד התורה, הופיע לפתע פתאום אדם בעל הדרת פנים עם זקן ארוך. בראותו את ההלך הזר שאל הרב: "את מי כבודו מבקש?", השיב הלה כי כל מבוקשו כי הרב יברך אותו. רבינו הסכים בחפץ לב והעתיר עליו ברכות. לאחר שסיים לברכו, ביקש האורח לצאת מן בית-הכנסת והרב ביקש ללוותו עד הדלת, אך האורח אמר לרב, שיכול הוא לצאת לבדו ואינו מבקש להטריח את הרב ולהפסיקו מלימוד התורה הקדושה.
לאחר שניות מועטות נזכר, כי הוא בעצמו נעל את בית-הכנסת על מנעול ובריח, ולכן תמוה הדבר בעיניו, מהיכן נכנס ויצא ההלך הזר? הרי בית-הכנסת נעול? הרב ביקש לחפש את איש, הלך ובדק, האם האורח עדיין נמצא בבית-הכנסת, חיפש בכל מקום- אך לא מצא אותו ודלת ביה"כ היתה עדיין נעולה. הרב פתח את הדלת וחיפשו ברחוב. אולם הרחוב היה שומם ללא נפש אדם. הבין הרב, כי אדם זה הגיע מעולם האמת כדי לבקש את ברכתו.