הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: (פרק ד פסוק ח)
ביאר הרה"ק מרוז'ין זי"ע, וכן הביא בספה"ק בארות המים בשם הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע, אם תיטיב – שאת, אם אתה בעצמך תהיה טוב – אזי תוכל לישא כל אחד מישראל, אבל אם לא תיטיב אם לא יהיה טוב, אזי לפתח, תראה בכל פתח ישראל, חטאת רובץ תראה שיש בכל אחד חטאים, שתיכף כשיראה פתחו של השני כבר יראה כל חסרונותיו.
באופן אחר ביאר הס"ק מרוז'ין זי"ע פסוק זה, ויש המבארים כן בשם בנו הרה"ק רבי שלום יוסף זי"ע, שפסוק זה מורה לאדם באיזה דרך תהיה הנהגתו, אם ינהג במידת הענוה או במידת ההתנשאות, הפסוקים מורים לנו כלל גדול בעבודת ה' שאם תיטיב בעיניך את מעשיך ותראה אותם כטובים וישרים, שאת, תבוא לידי גיאות, ואילו אם לא תיטיב בעיניך את מעשיך ותראה אותם כלא טובים ותמיד תפסול אותם, הרי אז אתה עלול ליפול ברשת העצבות ומרה שחורה, שזהו לפתח חטאת רובץ שזהו הפתח לכל חטאת, וא"כ איפוא מהו העצה, נע ונד תהיה בארץ, בחר לך את הדרך הממוצע שהוא שביל הזהב, שכאשר יש צורך בדבר ינהג באופן של ויגבה לבו, וכאשר יראה בעצמו שבא לידי גיאות אזי ינהג במידת הענוה.
וכן אמר הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע, שיהיה לו לאיש יהודי שני כיסים, באחד 'ואנכי עפר ואפר', ובהשני 'ויגבה לבו בדרכי ה'', כי שניהם נצרכות ומועילות בעבודת השי"ת.
עוד אמר הרה"ק מרופשיץ, קודם שמורידים את הנשמה הק' לעולם הזה, מוליכים אותה על שביל, ועל השביל יש כמה וכמה פסוקים ומאמרים, מצד אחד נכתב 'ויגבה לבו בדרכי ה'', ובצד השני נכתב 'מאד מאד הוי שפל רוח', וכן עוד, ועד שמבין האדם מה שנעשה לפניו, מה דורש ה' ממנו, נולד האדם, וזהו עבודת האדם לידע אימתי ינהג עם מידה זו ואימתי ינהג עם מידה זו.
ובדרך צחות יש לומר שזהו ענין הנענועים בסוכות, לרמז שזהו סדר העבודה 'נע ונד תהיה בארץ', שינהג בכל מצב לפי הענין.