וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה... וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: (פרק ד פסוקים ד-ה)
ידועה עבודת הקודש של הרה"ק ר' ישעיה מקרעסטיר שהיה נותן לבני ישראל לאכול בכל עת מצוא, ותמיד היה מן המוכן לאכול לאורחים הבאים לפניו. פעם הציעו לו לסדר שיהיו שעות קבועות בהם נותנים לאכול, ולא בכל עת ועונה. ויען ויאמר הצדיק, שזהו כוונת הפסוק 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו', 'הבל' היינו הבל הפה של דיבורי התורה והתפילה, יש להם 'שעה' כלשון 'וישע', אך 'אל קין ואל מנחתו לא שעה', עבודת הקייע"ן [=ללעוס] אין לזה זמן, תמיד צריך להציע ליהודי לאכול... בלי שום הגבלה של זמן.