שם.
אומרים בשם צדיקים 'בראשית ברא', שבתחילה ובראשית כל הוא שיהיה האדם בריא בגופו, ובכלל זה הוא שיזהר האדם בבריאות הגוף, שכן כדי שיוכל האדם לעבוד את ה' הרי נחוץ שיהיה לו גוף בריא איתן ויהיה בכוחו, וכבר אמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע, חור קטן בגוף – חור גדול בנשמה, שעל ידי שלא יהיה בעל כח לא יוכל לעבוד את ה'.
וענין זה מבואר ברמב"ם (פ"ד מהלכות דעות ה"א) 'הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים'.
ועל פי זה יש לומר בדרך צחות הטעם שסומכים בברכות השחר ברכת אלקי נשמה לברכת אשר יצר, לפי שקודם מודים על הנשמה שעל ידי הנשמה יעבוד האדם את ה', מקדימים לו ברכת אשר יצר, 'רופא כל בשר ומפליא לעשות', שרק כשהאדם יהיה בריא אזי יוכל לעבוד את הבורא כראוי.
דרכו בקודש של הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שלא היה דורש חצאי פסוקים, ומשום כן היה מכנה את החפץ חיים בשם 'ראדינער', ולא בשמו חפץ חיים, כי הוא חלק מפסוק. וכאשר דרש מאמר זה על הפסוק 'בראשית ברא' לא דרש רק על תיבות אלו, לפי שהוא פסוק שלא פסקיה משה, אלא דרש כך: 'בראשית ברא', ראשית הכל יהיה האדם בריא, 'אלקים' – באופן זה יוכל לעבוד האדם את השי"ת, 'את השמים' צריכים לעבוד את השי"ת ברוחניות, 'ואת הארץ' צריכים לעבוד את השי"ת גם בעניני גשמיות, ולשם כך ישפיע עליו השי"ת גשמיות.
וכיצד יבא האדם לידי בריאות, ראה מה שמבאר בספה"ק דגל מחנה אפרים בריש ספרו הק', שיש בפסוק זה רמז לדבר, להבין פתיחת תורתנו הקדושה בלשון 'בראשית', דהנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש, וצריך להבין שייכות זה שהיא תמימה ומשיבת נפש. והענין הוא כך כי ידוע מה שאמרו בזוה"ק (אחרי עג.) קודשא בריך הוא ואורייתא ונשמתיהון דישראל כולהו חד. ומבואר כי חיות ישראל הוא כביכול מעצמות הקב"ה, כמו שנאמר (להלן ב, ז) 'ויפח באפיו נשמת חיים' ואיתא כלום אדם נופח אלא מעצמותו, וזאת התורה הוא האדם, לכך יש בה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד אבריו וגידיו של אדם (מכות כג: וברש"י שם), כמו שכתוב בפסוק (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם וגו', וזה מרמז שהתורה ממש הוא עצמות האדם הרי קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולהו חד, נמצא כשצריך להשיב נפש מישראל הן ברוחניות הן בגשמיות אי אפשר להשיב כי אם בקודשא בריך הוא ובאורייתא אשר משם אנו חיים, ומה שאנו רואים שלפעמים משיבים נפש חולה על ידי רפואות או שמות וקמיע או סגולות על כרחך שהם ממש התורה, כי הכל נכלל בתורה דהיינו אלוקות ורפואות וסגולות ושמות ולית בה חסר כלום, ואם היתה האמונה תקועה תמיד בלב כל בני האדם בה' והיה ה' מבטחו בודאי לא היה צריך לרפואות או לשום דבר, רק לחסד א-ל או על ידי תפלה לעורר חסד א-ל יתברך עליו להשיב את נפשו או על ידי לימוד תורתינו הקדושה כמו שכתוב (משלי ד, כב) ולכל בשרו מרפא, אך מחמת חסרון אמונה ח"ו צריכים לפעמים לרפואות או לשאר דברים.
וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה, הוא בשלימות גמור שאין בה שום דבר חסר רק בתכלית השלימות דדא ביה כולי ביה, ולכך משיבת נפש לכל אחד לפי מה שמאמין בו אבל הכל היא על ידי התורה.
וזה יש לפרש גם כן בפתיחת התורה מרמזת לזה במלת בראשי"ת שהוא ראשי תיבות ב'תורה י'ש א'לוקות ר'פואות ש'מות, ואפשר להחשיבו כשי"ן שמאלית המרמז לס'גולות, ות' היינו ת'מימה, שמפני שהיא תמימה לית בה שום דבר חסר, אלא נקראת שלימות כל דבר המחיה ברוחניות ובגשמיות.
מה שכתב בדגל מחנה אפרים שחיות האדם הוא על ידי התורה, בכלל זה נכלל מה שאמרו חז"ל במדרש (תנחומא בראשית א) ובזוה"ק שאסתכל באורייתא וברא עלמא, וממילא בריאות האדם הוא על ידי התורה.
ועל ענין זה של הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא מבואר בשם השם משמואל, וכן ביאר הגר"ח מבריסק, כי הנה על פי השקפת אנשי העולם נראה שלכאורה התורה מתאימה עם טבע העולם, דבטבע העולם רציחה וגניבה גורם חורבן העולם, ולכן אסרם הקב"ה, וצדקה וגמילת חסדים גורם קיום העולם, ומהאי טעמא הקב"ה צוה לעשותם. אבל אמר הגר"ח שאי אפשר לומר כן, שהרי הקב"ה ברא כל פרט וטבע של העולם, והא דרציחה וגניבה הוה חורבן לעולם הוא גם כן חלק מבריאת העולם שברא הקב"ה, והקב"ה הי' יכול לברוא עולם שרציחה וגניבה הוה קיומה, אלא שאמרו חז"ל אסתכל באורייתא וברא עלמא, בריאת העולם שורשה בהתורה הקדושה, ולפי שכתוב בתורה איסור רציחה, משום כן ברא העולם באופן שרציחה הוה חורבנה, ונמצא דאדרבה כיון דכתוב בתורה לא תרצח, רק משום כן טבע העולם הוא דרציחה הוה חורבן העולם, וכן הוא לגבי מצות הצדקה, שמשום שנאמר בתורה מצוה זו, לכן הוא קיום העולם.
וכמו כן יש לומר לפי שיש בעולם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, לכן ברא השי"ת את האדם שהוא עולם קטן באופן זה.