שם.
במגילת קהלת מראה שלמה המלך את ההבל שבעולם הזה, וכמו שנאמר בתחילת קהלת (קהלת א, ב) 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל', ופירש"י 'קהלת קורא תגר, ואומר על כל יצירת שבעת ימי בראשית שהכל הבל של הבלים הוא' שכן בפסוק זה נזכר ז' פעמים הבל, 'הבל', 'הבלים' – ב' פעמים הבל, הרי ג', 'הבל הבלים', עוד ג', ו'הכל הבל' הוא השביעי, שאמר שכל שבעת הימים הכל הבל, ובזה מלמדנו שלמה המלך שכל העולם הזה הוא כולו הבל.
אבל יש להבין מה הכוונה שאמר על כל יצירת שבעת ימי בראשית שהכל הבל הבלים הוא, והרי בכלל השבעה ימים הוא גם יום השבת, וכי אפשר שגם על הבריאה של יום השבת התבטא שלמה המלך כי הכל הבל. ואפשר שכוונתו הוא לחלק הגשמי של השבת, לחלק המנוחה של השבת, כדפירש"י (להלן ב, ב) 'מה היה העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה', שאם אחד משתמש עם המנוחה של השבת לענינים גשמיים, ענין זה ההביל שלמה המלך, לפי שצריכים להשתמש עם המנוחה של שבת באופן של 'מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך', ולא לענינים גשמיים, אבל אם ישתמש למנוחת השבת רק לענין מנוחה ממלאכה וכדי לאכול ולשתות ולישון, מנוחה זה מהביל שלמה המלך.
אבל כשמשתמש עם הבריאה לצורך גבוה, על זה נאמר בסוף קהלת (יב, יג) 'סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם', ואם משתמש לענין זה בבריאה, בזה העלה את כל הבריאה, אבל אם ישתמש עם הבריאה לעניני גשמיות, דבר זה מהבל שלמה המלך.
ויש לומר בזה רמז נפלא, 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל', בגימטריא 'בראשית ברא', לרמז בזה שהבריאה כולה, שנרמזה בפסוק זה וכדברי האור החיים הק' הנ"ל, את הכל ההביל שלמה המלך, אם אין האדם משתמש עם העולם הזה לצורך גבוה.