בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: (פרק א פסוק א)
שנינו באבות (פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם. ואמרו בגמרא (ר"ה לב.) 'עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו, ויאמר דבראשית תשעה הוו, בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו', היינו שבגמרא הקשו שמצינו רק תשעה פעמים 'ויאמר' בפרשה, וראה שם בראשונים מה הם אותם תשעה 'ויאמר', ומה הכוונה בעשרה מאמרות, ועל זה אמרו ד'בראשית' נמי מאמר הוא.
ויש להבין מדוע מאמר זה הוא בלשון 'בראשית', ולא בלשון 'ויאמר', ומבאר האור החיים הק' והוא מחדש ענין נפלא, כי הנה עוד יש לדקדק בכתוב אומרו "את" השמים "ואת" הארץ, מה בא לרבות בב' אתין אלו.
ומבאר שכוונת הכתוב הוא על זה הדרך, וכתב 'וקודם אעירה שחר המוצג אצלנו מגדולת הבורא מה גדלו מעשיו', כי האדון ברוך הוא יוכל דבר דיבור בלתי מושג בנבראים כאמרם ז"ל (מכילתא פרשת יתרו) בפירוש הכתוב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים וגו', וזה לשונם דברים שאין הפה יכול לדבר, והוא, שאמר כל עשרת הדברות בדיבור אחד, ולא קדם דיבור לחבירו.
ועפ"ז מבאר, שהשי"ת כל מה שברא בעולם, שהם המקורות וכל אשר ישנם במציאות ושמים וארץ הכל כאשר לכל בראו ה' בדיבור אחד, וזה הוא אומרו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דקדק לומר שני אתין לרבות כל הנמצא בעולם, ולהיות שהנבראים הם רבים, כי מלבד העשרה דברים הניכרים ונראין לעין כל כמו שמנאום חז"ל (חגיגה יב) וזה לשונם עשרה דברים נבראו ביום אחד שמים וארץ אור חשך תהו בהו וכו' מים רוח ע"כ, מלבד אלו יש עוד בריות אחרים נעלמים ונבלעים בכוחות היסודות, יש מהם ניכרים באמצעות ההתכה, יש מהם באמצעות ההרכבה, יש מהם בהשתנות הזמנים, יש מהם בכח ההיולי, ורבו מלספור, אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים ועצומים בשמים ובארץ והם הם הב' ריבויים שריבה באומרו את השמים ואת הארץ, ובמאמר אחד ברא הכל יתעלה שמו.
וזה הכוונה במה שאמרו בראשית מאמר הוא, שבמאמר זה נכללו כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הראשון שבכולם בו נברא הכל, אלא שלא היה מסודר והיו כל הבריאות בנמצא אבל חסרו הסדר, וסדרם הקב"ה דבר יום ביומו, ביום ראשון הכין והבדיל האור מן החשך וקנה החשך מקומו והאור מקומו, וכן בשאר הימים, ע"כ דברי האוה"ח הק'.