וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (בראשית ו, ח).
במדרש אמרו ונח מצא חן. תנא דבי ר' ישמעאל, אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן, שנאמר נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה', מבואר בדברי המדרש שבאמת גם נח היה בכלל הגזירה, אלא שמחמת שמצא חן בעיני ה' ניצול.
ולכאורה זהו מדרש פליאה, שהרי בפסוק נאמר בפירוש שנח היה צדיק תמים.
ומבארים בספרים שהנה בגזירת המבול נאמר (בראשית ו, יג) 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם', ופירש רש"י, 'לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל', ומצאנו שנח היה לו שייכות לחמס, כי הנה כשאמרה שרה אמנו לאברהם אבינו (בראשית טז, ה) 'חמסי עליך', פירש רש"י 'חמס העשוי לי עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך', ומבואר שכאשר צריך להתפלל על השני ואינו מתפלל הרי זה בכלל חמס, בבחינת 'גזל העני'.
ועל נח אמרו חז"ל שיש טענה עליו שהיה לו להתפלל על בני דורו ולא התפלל, ולכן נקרא המבול על שמו 'מי נח', ונמצא שהיה לו גם כן שייכות לענין של 'חמס', ולכן גם נח היה בכלל גזירה זו, אלא שמשום שנח מצא חן בעיני ה' ניצול מהגזירה.