אֲדֹנִֵּ֣י שְמָׂעֵ֔נִּי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בֵּינִּ֥י ובָֽינְךָ֖ מַה-הִּ֑וא וְאֶת-מֵתְךָ֖ קְבָֽר: (כג,טו)
ויש לשאול, מדוע נקב עפרון דוקא בסכום זה, אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף, ומנין ידע אברהם את כוונתו באומרו נָׂתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָׂדֶהּ֙.
ועוד יש לשאול, מדוע אמר הַשָׂדֶה֙ נָׂתַ֣תִּי לָׂ֔ךְ, ועדין לא נתן. ומדוע אמר אברהם נָׂתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָׂדֶה֙, ועדין לא נתן. ועוד, מה זה שאמר בֵּינִּ֥י ובָֽינְךָ֖. ועוד, מדוע שינה הכתוב בין קרי וכתיב: מַה-הִּ֑וא. קרי הִּ֑יא וכתיב הוא.
ועל דרך הרמז והצח, יש לומר שנרמז סכום זה של אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בדבריהם של אברהם ועפרון גם יחד. אברהם אמר נָׂתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָׂדֶהּ֙ קַ֣ח מִּמֶּ֔נִּי. שהיה לו לומר אֶתֵן כֶּ֤סֶף הַשָׂדֶה֙, קַ֣ח ממָׂ֔ני. שניהם בעתיד.
שאין תלמוד לומר נָׂתַ֜תִּי - קַ֣ח. ומה תלמוד לומר נָׂתַ֜תִּי.
ומכח קושיא זו, פירש רש''י לפשוטו של מקרא למען ירוץ הקורא בו: נָׂתַ֜תִּי מוכן הוא אצלי, והלואי נתתי לך כבר.
ולעומקו של מקרא עדין יש לבאר. שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומכל מקום כתיב נתתי ועדין לא נתן.
ובשימת לב, היה צריך אמנם לומר בעתיד אֶתֵן. ובאמרו נָׂתַ֜תִּי, בלשון עבר, יוצא איפוא שאות ת' מיותרת.
והאות ת' המיותרת כביכול, בגימטרי'ה ארבע מאות, והיא תרמוז לארבע מאות שקל כסף שרצה אברהם ליתן.
וכן אצל עפרון, מצינו שאמר (כג,יא') הַשָׂדֶהּ֙ נָׂתַ֣תִּי לָׂ֔ךְ. שהיה לו לומר אתן לך. ומה תלמוד לומר נָׂתַ֣תִּי. שגם הוא אמר ת' מיותרת. וכוונתו לשוה ערך של ת' בגימטריה והוא ארבע מאות. ורמז בזה לארבע מאות שקל כסף שרצה לקבל. וכך נרמזו אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בדברי שניהם כאחד.
וכך יהיה ערך הדברים: עפרון אומר הַשָׂדֶה֙ נָׂתַ֣תִּי לָׂ֔ךְ, ואברהם עונה לו נָׂתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָׂדֶה֙. מיד פתח עפרון ואמר אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בֵּינִּ֥י ובָֽינְךָ֖ מַה-הִּ֑וא.
וכוונת דבריו באומרו בֵּינִּ֥י ובָֽינְךָ֖. היא: מה שנרמז בֵּינִּ֥י ובָֽינְךָ֖.
וזה שסיים דבריו באומרו מַה הִּ֑וא. קרי הִּ֑יא וכתיב הוא.
קרי הִּ֑יא וכוונתו לארץ. אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מאֵ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בינֵּ֥י ּובָֽינְךָ֖ מַה-הִּיא.
וכתיב הוא וכוונתו לסכום הכסף. אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בינֵּ֥י ּובָֽינְךָ֖ מַה-הוא.
וַיָּׂ֨קָׂם הַשָׂדֶ֜ה וְהַמְעָרָ֧ה אֲשֶר-בָּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַת-קִָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי-חָֽת.
מֵאֵ֖ת בְּנֵי-חָֽת.
יש לשאול, והרי מֵאֵ֖ת עֶפְרּוֹן הַחִתִּ֤י היה לו לומר. ומאי מֵאֵ֖ת בְּנֵי-חָֽת.
על דרך הפשט יש לומר על פי מה שכתוב לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי-חֵ֑ת. שאין עפרון יכול לחזור בו, שהיה הקנין לְעֵינֵ֣י בְנֵי-חֵ֑ת, ונוכחותם החליטה הקנין.
ועל דרך הדרש, מצינו במדרש רבה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּמָה דְיוֹת מִשְׁתַּפְּכוֹת, כַּמָה קוּלְמוֹסִין מִשְׁתַּבְּרִין, כְּדֵי לִכְתֹּב בְּנֵי חֵת עֲשָׂרָה פְעָמִים. עֲשָׂרָה פְעָמִים כְּתִיב בְּנֵי חֵת, בְּנֵי חֵת, בְּנֵי חֵת, עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְבָרֵר מִקְחוֹ שֶׁל צַדִּיק, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
עד כאן לשון המדרש.
ובביאור המדרש יש לומר שלכן נאמר לְעֵינֵ֣י בְנֵי-חֵ֑ת, שעיניהם בררו מקחו של צדיק.
וַהֲוֵינָן בָּהּ, היכן נרמז שאותן עֲשָׂרָה פְעָמִים שכתוב בני חת הם כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. שהמספר עשר עדיין איננו מוכיח לענין הדברות דוקא.
ושמא י''ל, שהצדיק מקיים בצדיקותו את עשרת הדברות, ועל ידי בירור מקחו של צדיק מתבררים עשרת הדברות שהצדיק מקיים. והמספר עשר בא לסיוע.
וכן אברהם נזהר בשעת המשא ומתן של המקח וממכר לא לעבור על לא תשא בעת משא ומתן, ועל לא תחמוד בטרם נחלט המשא ומתן, ולכן דבר אל בני חת שיפגעו ויבקשו מעפרון בן צחר את מערת המכפלה, ולא פנה אל עפרון ישירות עד שעפרון פנה אל אברהם. וגם אז הציע את מקחו של ארבע מאות כסף ברמז באומרו נתתי כנ''ל.
וירמוז מקחו של צדיק לדברי הגמרא (יומא פו.) כדתניא {דברים ו-ה} ואהבת את ה' אלהיך שיהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות.
ולעומקו של מקרא, כשם שבעשרת הדברות נאמר וכל העם רואים את הקולות, כן כל בני חת כביכול ראו את הקולות של המקח וממכר בין אברהם ועפרון, שנאמר ראו את הקנין ושמעו את הקולות, וכאילו נאמר בהם ראו את הקולות.
ויש ליתן טעם, בַמֶה זכו בְנֵי חֵת שׁיאָמַר עליהם כְּאִלּוּ קיימו עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
וי''ל שזכו בזה ע''י מצות חסד של אמת שיתעסקו לעתיד לבא עם קבורת רבקה וכמבואר לעיל.
ועוד על דרך הרמז והסוד ירמזון עשר פעמים בני חת לעשר הספירות הק'.
ג' תיבות מאת בני חת כנגד גבורה.
מ מלכות
א אצילות-כתר
ת תפארת
ב בינה
נ נצח
י יסוד
ח חכמה, חסד
ת הוד (ת' הוא ה' בגימטרי'ה קטנה עם הכולל)
וכאומרו, על דרך המדרש הנ''ל, כל מי שמברר השגחתו הפרטית של צדיק כאילו ברר עשרת הספירות הק' שהם השתלשלות השגחת ה' על הצדיק.
ועוד יש לומר על דרך הרמז ירמזון אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף, שראה אברהם בעיני רוחו את עשו בא כנגד יעקב וארבע מאות איש עמו, וע''י אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שָֽׁקֶל כֶּ֛סֶף קנה פדיון כופר נפשו של יעקב, והותש כוחם של ארבע מאות איש עמו.
עוד יתבאר על דרך הסוד, והצח, ואל תקרי. אל תקרי אַרְבַּ֨ע מֵאות, אלא ארבע עולמות. ששקל ארבע מאות כסף כדי לזכות על ידי מערת המכפלה, לו ולשרה ולבנו ולנכדו ארבע עולמות. אצילות בריאה יצירה עשייה.
וכן מובא בשערי אורה, להרב ר' יוסף ג'יקיטלי, מתלמידי הרמב''ן: עולם האצילות כנגד אברהם, עולם הבריאה כנגד שרה, עולם היצירה כנגד יעקב ועולם העשייה כנגד יצחק.
הרי ארבע עולמות שהם כנגד נפש רוח נשמה, חיה (הנקראת גם נשמה לנשמה), וגבוהה מכולן חלקה החמישי של הנשמה הנקראת יחידה.
וכך יהיה ערך הדברים:
אצילות - אברהם, חיה יחידה [נשמה לנשמה]
בריאה - שרה, נשמה, [נשמת העולמות]
יצירה - יעקב, רוח, [רוח העולמות]
עשייה - יצחק, נפש, [נפש העולמות]
ואשר על כן נקבעה מערת המכפלה בקרית ארבע כנגד ארבע עולמות שזכה בהם אברהם לו ולשרה לבנו ולנכדו, היא חברון המחברת בין ישראל לאביהם שבשמים, דרך ארבע עולמות.