וָׂאֹמַר אֶל אֲדֹנִּי אֻלַי לֹא תֵל ך הָׂאִּשָׂה אַחֲרָׂי (כד,לט')
אֻלַי. פירש רש"י : אֵלָׂי כתיב, בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך.
ולעומקו של מקרא נרמזה שיחה זו בין אברהם ואליעזר בפסוק עצמו. שכן בהמשך (פס' מ') אומר אליעזר וָׂאֹמַ֖ר אֶל-אֲדֹנֹ֑י אֻלַָ֛י לֹא- תל ך הָׂאשָׂ֖ה אַחֲרָָֽׂי: וַיֹ֖אמֶר אֵלִָׂ֑י ה' אֲשֶר-התְהַלֶַׁ֣כְתי לְפָׂנִָׂ֗יו ישְלֶַׁ֨ח מַלְאָׂכ ו את ך֙ וְהצְלֶׁ֣יחַ דַרְכ ך וְלָׂקַחְת אשָׂה֙ לבְנָׂ֔י ממשְפַחְת֖י ומבֵּ֥ית אָׂבָֽי:
בפשטות באומרו וַיָֹ֖אמֶר אֵלִָׂ֑י, כוונתו ואברהם אמר אֵלִָׂ֑י את הדברים הבאים: ה' אֲשֶר התְהַלַכְתי לְפָׂנָׂיו ישְלַח מַלְאָׂכֹו וגו'. אך טעם הטיפחא שבמילה וַיָֹ֖אמֶר, (שהוא מעין הפסקה קלה) וכן טעם האתנחתא שבמילה אֵלִָׂ֑י, (שהוא גם מעין הפסקה) יוכיחו על הדו-שיח הנוקב שהיה ביניהם: וָׂאֹמַר אֶל אֲדֹנִּי אֻלַי, כלומר אליעזר אומר אֵלָׂי, וַיָֹ֖אמֶר אברהם - אֵלי ! אֵלי ך וְלֹא אֵלֶי!
וכאומרו: יצחק נשאר במשפחתי ולא יהיה עמך לעולם. באשר אתה ארור והוא ברוך ואין ארור מ דַבק בברוך.