ּ֙וְאֵָ֗לֶה שְמֹות בְנֵֵּ֣י יִּשְמָׂעֵָ֔אל בִּשְמֹתָָׂ֖ם לְתֹולְדֹתִָׂ֑ם בְכֹֹּ֤ר יִּשְמָׂעֵאל ּ֙ נְבָׂיָֹ֔ת

על דרך הרמז ירמזון אלין מַ לָׂ יא לדרך לימוד התורה הק'. כדרך שבקש אברהם (בפרשת לך לך יז,יח') וַיָֹ֥אמֶר אַבְרָׂהָָׂ֖ם אֶל- הָָֽׂאֹלהִִּ֑ים לָ֥ו יִּשְמָׂעֵָ֖אל יִּחְיֶָ֥ה לְפָׂנֶָֽיָך, ופירש רש''י שם בִּ יְ רָׂ אֶ ת ך. ואין יראה בלא תורה. ולכן כאילו כתיב:

בְתֹורָׂתֶָך.

ואשר על כן ידרשו שמות תולדותיו לדרך לימוד התורה:

נְבָׂיָֹ֔ת וְקֵדָָׂ֥ר וְאַדְבְאֵָ֖ל ומִּבְשָָֽׂם כנגד פשט רמז דרש סוד. כיצד:

נְבָׂיָֹ֔ת כנגד ניב שפתים, והוא כנגד הפשט. וְקֵדָָׂ֥ר מלשון קודר וחודר כחוד הסיכה והוא כנגד הרמז, הנוקב בכל שהוא. שרמז קל קודר וחודר ונוקב עד מעמקי המצולות.

וְאַדְבְאֵָ֖ל הוא הדרש, כשם שאומרים אְ ד.. , עד ש.., אַדְבְאֵָ֖ל, כאומרו: אד דְ באֶ לה עסקינן, כמו: אדהכי והכי.

ומִּבְשָָֽׂם הוא הסוד אשר מַ בשם את העולם.

ומִּשְמָָׂ֥ע וְדומָָׂ֖ה ומַשָָֽׂא: (כה,יד')

ועתה יפרט ג' חלקי השתדלות האדם בלימוד התורה הק': ומִּשְמָָׂ֥ע

וְדומָָׂ֖ה הוא הוא העיון השקט כעין "לך דומיה תהילה", וכן הואַ הְ מַ דֶ מה מילתא למילתא,

ומַשָָֽׂא הוא הגירסא, הוצאת העיון אל הפועל, ומלשון משא, דיבור נבואי. כמו (זכריה יב,א') מַשָׂא דְבַר יְהו'ה עַל ישְרָׂאל. הוא שמיעת האזן,

ועתה, יפרט הכתוב חמישה חלקי הלימוד שלאחר

חֲדֵַּ֣ד וְתֵימָָׂ֔א יְטָ֥ור נָׂפִָּ֖יש וָׂקֵָֽדְמָׂה (כה,טו') העיון:

חֲדֵַּ֣ד הוא החידוד

וְתֵימָָׂ֔א הוא הצדדים השונים של הסוגיה כאומרו אי תימא הכי ואי תימא הכי. והפלפול,

יְטָ֥ור הוא מלשון הר גבוה, כטורוס אומנוס, שהוא תרגום להר ההר, הוא היגיעה והעמל,

נָׂפִָּ֖יש הוא החזרה על הסוגיה עוד ועוד לשון הרבה פעמים,

מלשון ריבוי.

כי כן תרגום נָׂפִָּ֖יש,

וָׂקֵָֽדְמָׂה הוא סדר הכנה והיקף הסוגיה, כאדם המביט קדימה לראות מה יעד הליכתו.

על פני כל אחיו נפל כן יפלו לפני הלומד כל הסוגיות שבש"ס.

ונקראו בני ישמעאל, שבזכות התורה לבנים ישמע הא-ל שוועתנו.וכל זאת רמז הכתוב באויבי ישראל, שאם אתה עושה כן, אויביך נופלים תחתיך.