יש ליתן טעם לְמַה שהדגישה התורה מה כל אחד ראה בנשיאת עיניו. וַיִּשָֹּׂ֤א עֵינָׂיוּ֙ וַיַָ֔רְא וְהִּּנֵָ֥ה גְמַלִָּ֖ים בָׂאִָּֽים וַתִּשָֹּׂ֤א רִּבְקָׂהּ֙ אֶת-עֵינֶָ֔יהָׂ וַתֵָ֖רֶא אֶת-יִּצְחִָׂ֑ק.
ועוד, שהרי הכתוב מעיד שרבקה צנועה היתה, שנאמר וַתִּפָֹ֖ל מֵעַָ֥ל הַגָׂמָָֽׂל, וַתִּקַָ֥ח הַצָׂעִָּ֖יף וַתִּתְכָָֽׂס. ומה לה לשאת עיניה למרחוק. וכן יצחק עולה תמימה, מה לו לשאת עיניו למרחוק.
אלא יש לומר לעומקו של מקרא שהקב''ה השיא את עיניהם בעל כרחם כדי שיראו את מראה ההוד הנורא הזה. רבקה ראתה יראה צדיקות חמלה [שנאמר ויאהבה] קדושה, שהם ראשי תיבות יצח''ק, ויצחק ראה גמילות חסדים מעשים טובים לב טוב יראת שמים מידות טובות, שהם ר''ת גמלי''ם.