יסוד עצום וסגולה נפלאה אנו למדים כאן בפסוק זה עם פירוש רש"י: לפעמים כאשר אדם זקוק לישועה גדולה, העצה היא שיעביר על מדותיו ויתחזק במידת הותרנות והסלחנות, כמו שאמרה שרה אמנו שבזכות שתכניס לביתה 'צרתה' תזכה לבנים, הכרוך בעבודת המידות, בזכות זאת תזכה לבנים.
שלש ארצות שעדיין לא קיבלנו
מי הן האומות 'קיני קניזי קדמוני'? והיכן נמצאות שלש הארצות שהקב"ה הבטיח לתת לנו לעתיד לבוא ועדיין לא ירשנו אותן?
בפרשתנו נאמר (טו, יט-כא) שה' הבטיח לאברהם אבינו כי ירש זרעו את ארץ ישראל מידיהם של עשרה עמים: 'אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי'. למעשה, בכניסה לארץ ישראל מוצאים אנו רק ארץ שבעה עמים (דברים ז, א): 'כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ'. והשאלה העולה מעצמה: היכן נעלמו ארצות שלשה עמים בכניסה לארץ?
רש"י כאן מתייחס מיד לשאלה זו וכותב: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני וקנזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד".
ממשפחות כנען?
מחלוקת ענפה יש בין הראשונים ומקורה בתלמוד, מי הן שלשת העמים 'קיני קנזי קדמוני' שעדיין לא ירשנו את ארצם?
ישנם שתי שיטות מרכזיות בין הראשונים בשאלה זו: דעה ראשונה סוברת שהן אינם מבני כנען, וכפי שרש"י המובא לעיל כותב כי הן אדום עמון ומואב. דעה שניה סוברת שהן מבני כנען.
לדעה השניה שהן מבני כנען, אף ששמות אלו 'קיני קנזי קדמוני' לא הוזכרו בפרשת נח בין צאצאי נח, צריך לומר, שבתחילה בימי נח קראו להן בשמות המנויים בפרשת נח, ובמשך הדורות נשתנו שמם לשמות שונים. וכפי שכתב האבן עזרא בפרשתנו (טו, יט) לגבי קיני קנזי וקדמוני: "מבני כנען, ויש להם שני שמות".
זאת ועוד כותב האבן עזרא (פסוק כ) שארץ כנען, כוללת גם הארץ המובטחת, וכלשונו: "ועשתי עשר בנים היו לכנען. ואחר שהזכיר הששה יאמר הכנעני על הנשארים".
היכן הארצות?
בגמרא (בבא בתרא נו, א) ובירושלמי (קידושין פ"א ה"ח) ובמדרש (ב"ר מד, כג) הובאה מחלוקת אמוראים מי הן אותן אומות, ונביא את לשון המדרש: "רבי אומר, ערביה שלמייה, ונוטייה. רבי שמעון בן יוחי אומר, דרמוסקוס, ואסייא, ואספמייא. רבי אליעזר בן יעקב אמר, אסיא ותירקי, וקרטיגנה. רבנן אמרי, אדום ומואב, וראשית בני עמון".
בביאור שמות האומות כתבו מפרשי המדרש (הסתייענו במדרש רבה מהדורת ארטסקרול): לדעת רבי מדובר בארצות המצויות מזרחית דרומית לארץ ישראל, 'ערביה' - היא חצי האי ערב, 'שלמייה' - היא ארץ הקיני, ו'נוטייה' - היא ארצם של השבטים הנודדים שבירתם היא פטרה שבירדן.
לדעת רשב"י ארצות אלו בצפונה של ארץ ישראל, 'דרמוסקוס' - היא דמשק שבסוריה, 'אסייא' - בערוך (ערך אסיא, ע"פ המדרש ב"ר לז, א) כתב שהיא אשכנז, אכן במפרשי המדרש יש שייחסו זאת לאסיא הקטנה שנמצאת כיום במדינת טורקיה, ו'אספמייא' - היא מדינת ספרד.
לרבי אליעזר בן יעקב, 'אסיא' כדעת רשב"י, 'תירקי' - היא אזור ה'תרקי' הכולל את הקצה הצפון מזרחי של טורקיה, מרכז ודרום בולגריה, והקצה הצפון מזרחי של יוון, ו'קרטיגנה' - יש המזהים אותה כאזור בצפון אפריקה המגביל ליוון.
לדעת רבנן מדובר במדינות בגבול המזרחי של ארץ ישראל, 'אדום' בדרום, ו'מואב' ו'עמון' יותר צפונה. וכפי שכתב בחזקוני בפרשתנו (טו, יט): "את הקיני הוא עמון, ואת הקנזי הוא מואב, ואת הקדמוני הוא אדום". ורבינו מיוחס ביאר את החלוקה באופן שונה במקצת.
לקוחם מבני כנען
לדעת רבנן, שרש"י נקט כדעתם, לכאורה אין מדובר בארצות בני כנען, כך גם כותב בכפתור ופרח (פ"י): "ורבי אברהם פירש וכו' מבני כנען ויש להם שתי שמות. ולרש"י [הסובר שאינם מבני כנען] שומעין - שאמר כהלכה". אולם לדעות האחרות המובאות במדרש, סברו הרבה כי המדובר הוא בארצות בני כנען, והיות ובני כנען עברו לשם.
חידוש נפלא מחדש הגר"א, לדעת רבנן (אדרת אליהו, תליתאה במדבר כב, ה) כי הקיני קנזי קדמוני הן מארצות כנען, ואדום עמון ומואב לקוחם מהם, לכך נקראות ארצות אלו גם כעת על שמם. בכך מתיישבת גם דעת רש"י עם דעת האחרים.
מתנה שנדחתה
עוד מחדש הגר"א (אדרת אליהו דברים א, ז) כי עד לחטא המרגלים היו בני ישראל צריכים לרשתם מיד בכניסה לארץ ישראל, אולם בחטא המרגלים נדחתה המתנה לימות המשיח, ולכך לא הורישונו לרשת את ארצות אדום עמון ומואב בכניסה לארץ.
ומה שנאמר בתורה כי ישראל כבשו את עמון ומואב, מיישבים הראשונים (רמב"ן, ריטב"א, ר"ן ב"ב נו, א) כי בני ישראל כבשו רק חלק קטן מארצות אלו שטהרו בסיחון אך את עיקר ארץ בני עמון ומואב עדיין לא כבשו והן עתידות לנו לימות המשיח.
לו ישמעאל יחיה לפניך
בראשית יז, יח: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. רש"י: יִחְיֶה לְפָנֶיךָ - יִחְיֶה בְּיִרְאָתֶךָ, כְּמוֹ (לְעֵיל פָּסוּק א) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, פְּלַח קֳדָמַי.
שאלות להתבוננות:
הבה נתעמק יחדיו בעומק הפשט בפירוש רש"י על פסוק זה, ונחקור ונדרוש בכמה עיונים ושאלות שיש לתת לב עליהם בדברי רש"י אלו:
א. מה ההכרח של רש"י לפרש הכתוב 'יִחְיֶה לְפָנֶיךָ - יִחְיֶה בְּיִרְאָתֶךָ', ולא כמו הפירוש הפשוט שישמעאל יחיה חיים ארוכים בעולם הזה.
ב. האם כוונת רש"י שאברהם התפלל אך ורק שישמעאל יחיה 'בְּיִרְאָתֶךָ', או שמא בנוסף על התפילה שיחיה כפשוטו, ביקש גם שיחיה ביראת ה'.
ג. כבר תמה הרמב"ן על רש"י, שהרי הקב"ה אמר לאברהם (להלן פסוק כ') 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ', דהיינו שתפילתו של אברהם נתקבלה, ואם אברהם התפלל שישמעאל יחיה ביראת ה', נמצא שתפילתו לא נתקבלה, שהרי ישמעאל לא היה ירא ה', ואכן מחמת קושיא זו חולק הרמב"ן על רש"י, וכותב שכוונת הכתוב כפשוטו שאברהם התפלל שיחיה ויחיה וגם יתקיים זרעו כל ימי עולם, עכ"ד הרמב"ן. ומוטלת עלינו החובה והזכות ליישב את דעת רש"י, מה יענה על תמיהת הרמב"ן, שהרי נאמר 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ'! והיכן נתקבלה תפילה זו של אברהם?
להשכיל
נפתח נא את ספרי מפרשי רש"י, אשר התייגעו ועמלו להבין את כוונת רש"י כאן, ונראה כיצד דבריהם שופכים אור חדש ובהיר על דברי רש"י, לסלק כל תמיהה ולהפוך את העקוב למישור.
תיבת 'לפניך' מיותרת?
פתח דברינו יאירו בדבריו של רבינו אליהו מזרחי - הרא"ם, המבאר ומיישב את דברי רש"י בטוב טעם: בתחילה הוא מבאר, שלרש"י היה קשה ייתור הלשון, שאם הכוונה לחיים ממש, הרי תיבת 'לְפָנֶיךָ' היא מיותרת, והיה די שיאמר 'לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה', ומדוע הוסיף אברהם וביקש תיבת 'לְפָנֶיךָ'? אלא מכאן ההכרח שאברהם התפלל 'יִחְיֶה בְּיִרְאָתֶךָ', וזו הכוונה בתיבת 'לְפָנֶיךָ' דהיינו לעמוד ביראת שמים לפני ה', כשם שאמר הקב"ה לאברהם לעיל (פסוק א) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, ותרגם שם אונקלוס 'פְּלַח קֳדָמַי', כך גם האמור כאן 'לְפָנֶיךָ' היינו 'ביראתך'.
'יחיה' או 'יהיה'
אולם, מוסיף הרא"ם, אין הכוונה שאברהם התפלל אך ורק על יראת שמים לישמעאל, כי אם כן לא היה צריך לומר 'יִחְיֶה לְפָנֶיךָ', אלא היה לו לומר 'יהיה לפניך', וכיון שהזכיר בתפילתו תיבת 'יִחְיֶה', בוודאי הכוונה שאברהם התפלל על ישמעאל שתי תפילות: א. 'יִחְיֶה' - כפשוטו, ב. 'לְפָנֶיךָ' - ביראת ה'.
שתי תפילות ושמיעה אחת
מעתה, מוסיף הרא"ם, מיושבת תמיהת הרמב"ן, כי הנה בתשובתו של הקב"ה לאברהם נאמר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ' וגו', הרי שקשר את בשורת הבנים לשרה עם קבלת התפילה על ישמעאל, ומעתה יש לומר, שאכן אברהם ביקש שתי בקשות, שישמעאל יחיה וגם יהיה ירא ה', אבל כאשר הקב"ה השיב לו 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ', קיבל ושמע רק את הבקשה הראשונה, דהיינו שישמעאל 'יִחְיֶה' כפשוטו, כי לתפילה זו יש שייכות עם בשורת הבנים משרה, דהיינו שהיא תוליד עוד בן וגם הבן של הגר יחיה, אבל הבקשה השניה, שאין לה שייכות עם בשורת הבנים משרה, על כך לא השיב לו, כי באמת ידע הקב"ה שעתיד ישמעאל לצאת לתרבות רעה ולא רצה לבשרו על הרעה.
הטעם והסיבה לחיים
לעומת זאת, רבינו המהר"ל בגור אריה, וכן רבינו מאיר בנימין באנוו בספרו 'באר בשדה' כותבים מהלך אחר, ליישב את תמיהת הרמב"ן על רש"י, שמה שכתב רש"י 'יחיה ביראתך', אין כוונת רש"י שאברהם התפלל שישמעאל יהיה ירא שמים, שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אלא הפירוש הוא שאברהם התפלל רק שישמעאל יחיה כפשוטו, אלא שאברהם פירש והסביר את טעם בקשתו, מדוע אני מבקש שהוא יחיה, כי שיהיה עובד לך וירא ממך, אבל התפילה והבקשה היתה רק על החיים, ותפילה זו אכן נתקבלה.
תנאי בתפילה
כעין זה כותב רבינו יעקב סלוניק ב'נחלת יעקב', שמעולם לא עלתה על דעת רש"י שאברהם ביקש שישמעאל יהיה צדיק, שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ועוד שבקשה זו אין לה שייכות כעת עם בשורת הבנים משרה, אלא אברהם ביקש רק שישמעאל יחיה, רק הוסיף אברהם תנאי בתפילה - 'בְּיִרְאָתֶךָ', כלומר, אני מבקש שיחיה רק בתנאי אם יהיה צדיק, אבל אם יהיה רשע אינני מליץ על הרשעים ואיני רוצה שיחיה.
התפילה התקבלה
ואילו רבינו הט"ז בדברי דוד, נוקט בדעת רש"י, שאכן אברהם התפלל שישמעאל יחיה ביראת ה', וגם על כך נאמר 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ', כי באמת גם תפילה זו נתקבלה, שהרי ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו (רש"י להלן כה, ט), כך שבסוף ימיו חי חיים של יראת שמים.
מוסיף הט"ז, שזה מרומז בתיבת 'שְׁמַעְתִּיךָ', שלכאורה מיותר הוא, שהרי כבר נאמר בהמשך הפסוק 'הִנֵּה בֵרַכְתִּי אֹתוֹ', אלא שהמשך הכתוב מדבר על קבלת התפילה לחיים כפשוטו, ובתחילת הכתוב 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ' רמז לו שקיבל תפילה שישמעאל יחיה ביראת ה', אך לא אמרו בפירוש אלא ברמז, לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ע"כ אין להזכירו בפירוש, כי עדיין הבחירה ביד ישמעאל, אלא שהקב"ה הודיע לו ברמז שבאמת בסוף ימיו יבחר ישמעאל בטוב.
להתבונן: מבואר בדברי דוד שישמעאל קיבל תפילת אברהם שיעשה תשובה בסוף ימיו, ויש לעיין, שהרי דבר זה כבר הובטח לאברהם לפני שנים רבות, עוד בטרם התפלל תפילה זו, כפי שלמדנו לעיל בפרשה שכבר בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם (בראשית טו, טו) 'תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה', ופירש רש"י: 'בִּשְׂרָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו', עכ"ד. וצריך עיון.
תורתך שעשועי - פרפראות וחידודים על פרשת השבוע
תשובות למדורי 'תורתך שעשועי' ניתן לשלוח דרך קו 'קול התורה' או נדרים+.
חקר דבר - בירורי סוגיות ופלפולים
חיוב המילה, על הבן או על האב?
בפרשת השבוע נאמר (בראשית יז, יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. ויש לחקור בגדר חיוב האב למול את בנו: האם עיקר החיוב הוא רק על האב (ומה שהבן צריך למול עצמו כשהגדיל אם האב לא מלו, זהו חיוב חדש שנתחדש בגדלותו), או שמא עיקר החיוב מוטל על הבן, אלא שמאחר שהוא קטן ואינו יכול למול עצמו וגם אינו חייב במצוות, אזי האב מל אותו במקומו, אבל לעולם האב מל את הבן במקומו? וכן יש לחקור: כאשר האב לא מל את בנו בקטנותו, שהבן צריך למול עצמו בגדלותו (קידושין כט, א), האם כעת החיוב מוטל רק על הבן ופקע חיוב האב, או שמא גם בגדלותו אביו חייב למולו?
ידיעות את התורה
- בפרשת השבוע נאמר (בראשית טז, יא) וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. א. היכן עוד בחמשה חומשי תורה נזכר הלשון 'שָׁמַע ה''? ב. והיכן נזכר הלשון 'וְלֹא שָׁמַע ה''? ג. והיכן נזכר לשון תפילה 'שְׁמַע ה''?
- בפרשת השבוע נאמר (בראשית טו, ט) וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. היכן עוד בחמשה חומשי תורה מוזכר המושג 'גוֹזָל'?
- בפרשת השבוע נאמר (בראשית טו, יז) וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ. היכן עוד בחמשה חומשי תורה מוזכר המושג 'לַפִּיד'?
מהודרים בהלכה
- מי נוהג לעוף ולקפוץ?
- ומי יצא מחוץ לחלל העולם?
- ומי נמשל לעוף הפורח על הנבלות?
- ומי הם שנמשלו לעננים הפורחים וכָלִים?
משיב כהלכה
תמצית חלק נבחר מתשובות אלפי הלומדים למדור 'חקר דבר' - פרשת בראשית
החקירה: הכוכבים – סימן או סיבה?
בפרשת בראשית נאמר (בראשית א, יד) יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם... וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים, ואמרו בתחילת מסכת ברכות שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים. ויש לחקור: האם המציאות של הלילה הוא החושך, והכוכבים הנראים הם רק 'סימן' שנעשה לילה, או שמא הופעת הכוכבים היא המציאות של הלילה, כך שאם נעשה חושך ואין נראים כוכבים, חסר במציאות של הלילה ולא רק ב'סימן' שנעשה לילה?
נפקא-מינא:
א. בקובץ שיעורים פסחים דן בחקירה זו, וכתב שיהיה בזה נפק"מ כאשר שלוש כיתי עדים באים להעיד על צאת הכוכבים, וכל כת העידה רק על כוכב אחד, האם נחשב 'חצי דבר' ואין מצטרפים, שהרי מבואר בבבא בתרא (דף נו, ב) ששתי כיתי עדים על שתי שערות הוי חצי דבר, כי השערות אינן סימן אלא עצם הגדלות, אבל עדי חזקה שהם עדות רק על הסימן אין בזה דין של חצי דבר.
ב. בפשטות יש בזה נפק"מ כאשר החשיך הלילה במוצאי שבת קודש ואין רואים כוכבים כלל מפני שהוא יום מעונן וכדומה, שאם הוא רק סימן, אזי כאשר אנו יודעים בבירור שעכשיו שעת הלילה אין בזה חיסרון בלילה, אבל אם הכוכבים הם סיבה, אזי כשאין רואים כוכבים לא נעשה לילה. אבל זה דחוק לומר שאם לא יראו את הכוכבים עד למחרת תהיה שבת עד למחרת.
ג. כן יש לומר נפק"מ להיפך, כשרואים את הכוכבים ביום, שאם הוא סימן, הרי יש לנו סימן שכבר התחיל לילה (ודחוק לומר שכאשר עדיין אור הרי זה לילה), אבל אם הוא סיבה הרי זו סיבה רק בהצטרפות החושך, ואם חסר חלק מהסיבה אין זה לילה.
ראיות והוכחות:
א. בקובץ שיעורים שם כתב לפשוט ספק זה ממעשה בראשית שהרי הכוכבים נבראו רק ביום הרביעי, וכבר ביום הראשון כתוב 'ויהי ערב', הרי שאפשר להיות לילה בלי כוכבים. אך בחידושי הגר"ש היימן (מכתב י"ט) דחה דבריו דאף אם קודם בריאת הכוכבים היה לילה בלי כוכבים, מכל מקום אחר שנבראו לא יהא לילה בלא כוכבים. דכי היכי דסריס הוי גדול בלא ב' שערות, הכי נמי בלילה קודם בריאת הכוכבים הוי לילה בלא כוכבים. עוד יש להקשות על דברי הקובץ שיעורים, שהרי החמה נבראה רק ביום הרביעי, ובכל זאת כתוב שכבר ביום הראשון היה בוקר, אף שזריחת החמה בבוקר בוודאי אינה סימן אלא סיבה.
ב. כן יש להוכיח מלשון הכתוב ביום הרביעי עצמו, שהרי כתוב "את המאור הקטֹן לממשלת הלילה", דהיינו שזה הלילה, ורק אחר כך כתוב "ואת הכוכבים", מבואר שהכוכבים אינם מציאות הלילה.
ג. יש לפשוט ספק זה מלשון הגמרא במסכת ברכות (ב, ב:) 'צאת הכוכבים סימן לדבר', הרי שהכוכבים הם רק סימן ללילה ולא מציאות הלילה.
ד. לכאורה נראה דהכוכבים הם רק סימן דהרי מבואר במסכת שבת (לה, א) ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"ה וסימן רצ"ג) דשלושה כוכבים גדולים הנראים ביום אינם לילה, ומוכח דזה רק סימן, וכוכבים הגדולים הנראים באור אינם סימן טוב, אבל אם הכוכבים הם סיבה מה יש לחלק בין גדולים לקטנים, ודחוק לומר שרק הבינוניים הם מציאות של לילה, וראה שם בביאור הלכה (סימן רצ"ג ד"ה שלושה) שכתב שאין לנו "סימן" אחר ללילה זולת בכוכבים.
ה. יש לתלות זאת בחקירת הקדמונים אם הלילה הוא רק היעדר אור או שהוא מציאות לעצמו, שאם הלילה אינו מציאות אלא היעדר אור היום, מסתמא גם הכוכבים אינם מציאות של לילה אלא סימן שהגיע הזמן של היעדר אור, אבל אם הלילה הוא מציאות של חושך אזי הכוכבים יכולים להיות מציאות של לילה.
יודעים את התורה
א. היכן עוד בחמשה חומשי תורה מוזכר 'כִּנּוֹר'? ב. היכן עוד בחמשה חומשי תורה אישה בשם 'עָדָה'? ג. היכן עוד בחמשה חומשי תורה מצאנו הלשון 'מִקְוֶה' על מים? (2 תשובות)
תשובות: א. בפרשת ויצא (בראשית לא, כז) וַאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. ב. בפרשת וישלח (בראשית לו, ב) עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה. ג. 1. שמות ז, יט: עַל נַהֲרֹתָם וְעַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם. 2. ויקרא יא, לו: אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר.
מחודדים
א. אימתי יאכלו הצדיקים דג מלוח? ב. היכן מצאנו תבלינים מסוכנים, שאינם לאכילה? ג. האם אנשים אוכלים עשבים?
תשובות: א. רש"י בראשית א, כא: והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. ב. רש"י בראשית ד, כב: תובל קין. תובל לשון תבלין, תיבל ותיקן אומנותו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים. ג. רש"י בראשית א, כט: ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם.
קטן היודע - חידודים בתיבות ופסוקי הפרשה
לפניך מספר שאלות מתוך לשונו של רש"י בפרשת השבוע. התשובה לכל שאלה מתחילה באות מסוימת (המופיעה בסוגריים), כאשר חיבור האותיות הראשונות של התשובות ירכיב מילה המופיעה בפרשה:
- מדוע לא גילה הקב"ה לאברהם את הארץ מיד? (כ)
- לפי מדרש אגדה, מה פירוש 'אנשים אחים'? (ס)
- לפי מדרש אגדה, מדוע הוציא מלכי-צדק לחם ויין? (נ)
- מדוע שאל המלאך 'אי מזה באת'? (ד)
- מה אומר משל ההדיוט על 'הנהר הגדול'? (ע)
- לאלו שלושה דברים גורמת הדרך? (ק)
- למה נקרא מלך סדום בשם 'ברע'? (ל)
מהי המילה?
פתרון המילה השבועית פרשת בראשית - משולחן.
ילדים יודעים, ואני לא?!
לכבוד מערכת תורה שבכתב! בדרך כלל בחורי ישיבות יש להם פחות זמן (או שהם חושבים שיש להם פחות זמן...) להשקיע בלימוד הפרשה עם רש"י, אבל מאז שהתחלתי לקרוא את הגליונות שלכם, ראיתי וגיליתי כמה מושגים פשוטים שיש ילדים בגיל שבע שיודעים אותם, ואני בחור בישיבה לא ידעתי עליהם עד היום. החלטתי שאני חייב להשתנות, ובאמת באותו שבוע קבעתי לימוד עם חברותא, כל יום אחרי מנחה אנחנו יושבים יחד ולומדים את העלייה של אותו יום עם רש"י, וב"ה לימוד זה כבר מחזיק מעמד שנה וחצי, ועל כך אני רוצה להודות לכם מקרב לב, תמשיכו במפעלכם הגדול! י. מישיבת עטרת שלמה.
מבחנים בשדה התעופה
שלום וברכה! בתקופה זו מסתיימת שנה מאז שזכיתי להצטרף ללגיונו של מלך, ולהיבחן במבחנים שעל ידי המפעל העולמי תורה שבכתב. למיטב ידיעתי, מאז לא פספסתי אף מבחן בלימוד היומי בפרשת השבוע. האמת שלימוד חומש ורש"י אינו חדש בשבילי, וכבר לפני יותר משלושים שנה, כשלמדתי בישיבה קטנה, הייתי מעמיק מאד בלימוד זה, עד כדי כך שצוות הישיבה היו ניגשים אלי לפעמים לפלפל בדברי הרש"י והמפרשים. בשבוע שעבר הייתי בחו"ל לרגל שמחה משפחתית, ואף מרחוק לא ויתרתי על המבחנים, כולל בתוך שדות תעופה במקומות נידחים ועל המטוס בשחקים, ואולי זכיתי להיות הראשון לעשות זאת במקומות אלו. ש.א.ר. ירושלים.