Skip to content
קובץ גליונות

אמונת עתך

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מאמר מערכת

To learn from the history

לא כל קוראי העלון מבינים את המילים של הכותרת, הכל באשמת דור הפלגה. מאז שחטאו- ה' בלבל את שפתם, והמין האנושי מסתבך בקשיי ההבנה בגלל שינויי השפות בעולם.

אבל זה לא המסר היחיד שאנחנו צריכים לקחת אתנו מהסיפור של דור הפלגה...

רש"י והמדרשים אומרים לנו על הפסוק "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר" (דברים לב,ז) שמדובר על ארבעה דורות מסוימים שאנחנו צריכים להשקיע ללמוד דוקא מהם מסקנות כלפינו, ללמוד מה היו הטעויות שלהם, כדי להיזהר לא לחזור עליהן:

  • דור אנוש.
  • דור המבול.
  • דור הפלגה.
  • ואנשי סדום.

חשוב ללמוד על כל דור בנפרד, מה יש ללמוד ממנו מעבר ללימוד שאפשר לקבל מהדור האחר, מה הטעות והרשעה שהתחדשו דווקא בו. וכך נזכה בס"ד להפנים את המסרים שהקב"ה מצפה מאיתנו, ונתרחק מהשיבושים והרעיונות הקלוקלים של הדורות ההם.

נשאל את עצמנו למשל, מה ההבדל בין הע"ז של דור אנוש, לדור הפלגה? מה ההבדל בין הגזל של דור המבול, לאנשי סדום?

דור אנוש, "אז הוחל לקרוא בשם ה'", הם פשעו! עבדו ע"ז!- נכון שהם היו בטוחים שהקב"ה רוצה במה שהם עושים, וחשבו שה' רוצה שידבקו במשרתיו. הם בהחלט לא באו מתוך מטרה להכעיס את בורא העולם. אך בכל זאת זו היתה עבודה זרה. "כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה" (הרמב"ם הלכות ע"ז א,ב) בשלב מאוחר הם חשבו שהקב"ה נתן למשרתיו יכולת להושיע. אך הם מעולם לא העלו על דעתם שניתן לעקוף את רצון ה', לבטל את הגזירות שהוא גוזר, ובכל זאת זה היה עיקר עבודה זרה, שעליה כתוב שהקב"ה קראם אויבים ושונאים וצרים.

כשהם באו לפרוק את צרותיהם וכאבי ליבם אצל משרתי ה', היה להם ברור שהם לא יכולים להושיע אותם מבלעדי ה', אבל חשבו שה' מרוצה כשיוצרים קשר רגשי עם משרתיו או שפונים כלפיהם, ובמקרה החמור יותר- האמינו אפילו שה' נתן למשרתיו כוחות למשוך שפע לאחרים, או רשות לפעול להם ישועות...

משרתי ה' נהפכו עבורם לכתובת בפני עצמה שניתן לפנות לשם בעת הצורך... מקשיבים... מוחים את הדמעות... לא, כמובן שלא בלי הקב"ה, אבל לצידו...

וזה היה עיקר ע"ז...

בדור המבול (כמה מאות שנים אח"כ), היתה תוספת רשעה. חשבו שאפשר להסתדר בלי הקב"ה, לא הרגישו צורך לפנות אליו. "אמרו לאל סור ממנו..." 'מה אנחנו צריכים את ה'? אנחנו מסוגלים בכוחות עצמנו! לא תלויים בגשמים שלו- יש לנו נהרות ומעיינות מצוינים משלנו, ואנחנו מסתדרים יופי!' וגם מתקני התפלת מים משוכללים... הם ביטלו את תחושת הצורך בעזרה של ה'. (ע"פ סנהדרין קח,א). התחושה שלהם היתה: "שה' ישאר למעלה, ואנחנו נסתדר פה למטה".

דור הפלגה. מה ההבדל בין הע"ז של דור אנוש (שהמשיכה בדור המבול) לע"ז של דור הפלגה?

בדור אנוש הם הרשיעו בצורה של "הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" הם חיללו את הקריאה בשם ה', עשו אותה חולין! הם פנו לכוחות אחרים, העזו לחשוב שה' רוצה שיפנו למשרתיו, ובהמשך- הרשיעו לחשוב שה' נתן כוחות למשרתיו להושיע.

למרות שמדובר ברשעה עצומה, דור הפלגה הצליחו לשכלל את הרשעות עוד יותר! "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם"

בדור אנוש הם פשעו מאד, אבל הם היו בטוחים שהם עושים את רצון ה'. לעומתם- דור הפלגה הגדילו את החוצפה, ומה שהם חיפשו באופן מוצהר היה- נעשה לנו שם. הם בכלל לא ניסו לעשות מה שה' מצפה מהם, הם במפורש באו להתנהג נגדו!!!

חז"ל הקדושים במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח אות כח תארו את דור הפלגה. "אמר ר' שמעון בן יוחאי: נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל, אמרו- אם גוזר הקב"ה עלינו גזירות, יהיה כנגדו ומעכבו".

הם הרגישו שלפעמים הגזירות שה' גוזר הן לא לטובה, שלפעמים צריך לבטל אותן בכל מחיר. בשביל זה הם חיפשו מי ש'יעזרו להם מולו', שירחמו עליהם כשה' יכעס. ודמיינו שיש מי שיש לו את הכוח לבטל את הגזירות של ה'.

(או שהם האמינו ברשעותם שהקב"ה מסר את ההנהגה והשליטה, חלקים מההנהגה והשליטה) למישהו אחר. העזו להאמין שיש מישהו שיכול לגבור על ה', מישהו שיצליח לבטל גזירות שה' יגזור.

התעוזה שלהם להאמין שבאמת מצאו את מי שיוכל לפתור להם את ה'בעיות' שה' שלח, התעוזה להאמין שיש מי שבאמת יכול לבטל משהו שה' גזר, להרגיש ש'יש לי את הצרה בחיים שלי, שה' שלח, ומצאתי מישהו -אחר, שאפנה אליו להתחנן אצלו לביטול הצרה' זו כבר רשעות שאין כדוגמתה.

אבל החוצפה העמוקה יותר- עצם תחושת הצורך, במישהו שיבטל את הגזירות של ה'- לעצום עיניים מול חסדי ה', ולחשוב שיש מי שמיטיב יותר ממנו... זו חוצפה הרבה יותר עמוקה. בעל החובת הלבבות מלמד אותנו "שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם!" ה' הוא רחמן! יותר מכל מרחם! הוא טוב! הוא מיטיב! הוא ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו! אנחנו חייבים להחדיר את החוויה הזו כמה שיותר עמוק ללב! ה' מרחם! ה' הוא בעל הרחמים!

ולא רק זה: החובת הלבבות מדייק לנו:
"וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו, כולם הם מרחמי הקל וחמלתו, כמ"ש הכתוב: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". (ספר חובות הלבבות, שער הביטחון פרק ג)

אתה פוגש במהלך החיים ברחמים כלשהם? נפלא! רק שתדע שכל רחמים שאתה פוגש נובעים מתוך מקור הרחמים- הקב"ה! קל מלך מלא רחמים!!!

אם נפנים את החוויה הזו עמוק בלבנו, בכל תפיסת העולם שלנו- נייצר בתוכנו בסיס נפלא בעבודת ה'- ונברח כמטחווי קשת משורש הטעות של דור הפלגה! נבין שלא יתכן מישהו שירחם עלינו יותר מה', ובוודאי שלא נחפש מקורות חילופיים שירחמו עלינו במקומו.

כמובן שלא תמיד הרחמים הם גלויים, בגלות יש הרבה הסתר פנים בחיי הפרט ובחיי הכלל....

הקב"ה בהחלט מחכה לנו! הוא אוהב שאנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו. אבל לא מתוך רצון 'להלחם' ברצון שלו, אנחנו לא מתלמידי דור הפלגה... אנחנו לא באים מתוך נסיון 'לעקוף' את ההחלטות של ה', אלא מתוך הבנה שכך ה' יצר את העולם, באופן - שכדי להגיע לדברים מסוימים- נצטרך לבקש מה' ורק אז הוא יתן.

אך כל נסיון אחר להגיע לישועות, כל נסיון להגיע להחלטה אחרת ממה שה' החליט (מלבד השתדלות גשמית, שה' ברא את עולמו באופן שדברים רבים קורים רק לאחר השתדלות. הנושא הנידון כאן הוא לגבי השתדלות רוחנית) כל מיני דרכים שונות להשיג את מבוקשנו בכל מחיר...- זה עלול להיות התנהגות של "לעקוף את ה'"- 'ה' החליט לא לתת לי, אבל אני מחפש מישהו יותר רחמן - אולי הוא יסכים...'.

אנו צריכים להפנים עמוק- ה' הוא הכי רחמן, אין מי שמרחם עלינו יותר! והוא גם כל יכול! אז גם אין טעם לפנות למישהו אחר...

ומה עם אנשי סדום?
אנשי סדום מחקו את המושג של חסד. זה כבר לא סתם גזל מתוך ש'אני רוצה שיהיה לי', אלא הפכו את ההתנגדות לחסד- לאידיאל, לעיקרון. הרסו את כל סדרי המשפט, קלקלו את 'עולם חסד יבנה.' הם כבר לא בעטו רק בגזירות ספציפיות של ה', אלא התיחסו אליו באופן כללי כאילו לא מתנהג במשפט, וכאילו אינו טוב ומיטיב, וזו רשעות בפני עצמה.

חשבתי על רעיון להסבר. דור אנוש- חטאו בע"ז, אך עדיין חשבו שזה רצון ה'. (זה היה עיקר ע"ז! אבל סו"ס לא באו נגדו.)
דור המבול- העזו להרגיש שלא צריכים את ה'. התעלמו ממנו.
דור הפלגה- ניסו אפילו לשנות את ההחלטות של ה'.
אנשי סדום- התיחסו לה' כאילו רצונו להרע לבריותיו, כפרו בטובו.

וכנגד כל הרשעויות האלו, בא אברהם אבינו. קרא בשם ה' בצורה נכונה, לימד לרצות במה שהקב"ה רוצה, ומתוך כך להתפלל להקב"ה, ולימד שה' אוהב צדקה ומשפט, ושעלינו ללכת בדרכי ה' ולעשות צדקה ומשפט כי כך הקב"ה רוצה.

שפה לנאמנים - מכתבים למערכת

לכבוד כותבי העלון הנפלא 'צדיק באמונתו יחיה'

אבקש להעיר על המאמר מבקש אמונה בשבוע שעבר, כתבתם שההתיחסות לדברים רעים שקורים- צריכה להיות שמבינים שהדברים הרעים עתידים להתבטל, וכל מה שה' הביא אותם עלינו זה בשביל להוביל לטוב. כך מאמינים בייחוד ה' שכל ההנהגה שלו היא אחת, ולא מורכבת מחלק טוב ומחלק רע.

אבל אם אדם מבין את ההוראה הזאת לא נכון- עלולה להיות לו גישה של להסביר לעצמי למה הצרה היא בעצם טובה. להסביר על כל דבר רע כמה שהוא טוב. וזה לא נכון. ה' לא מצפה שנחשבו על כל האסונות והצרות והמחלות שהם טובים. הם כן רעים. אנחנו לא אמורים להיות שקרנים ולשקר על עצמנו. הם כמובן מובילים לתכלית הטוב שה' מתכנן בשבילנו, אבל כרגע זה רע.

לשקר על עצמנו שהם טובים כרגע- זה לא רק שלא קשור לאמונת הייחוד, אלא להיפך- זה אפילו סותר אותה, כי בעצם זה גורם להתיחס למקרה הרע בתור דבר שעניינו נמדד לפי מה שהוא כרגע, ולא בתור חלק ממהלך שמוביל לתכלית אחרת. וכמה שנשקר על עצמנו שהוא טוב- לא באמת משנה את העובדה שזה לא נכון: המחלה כן רעה. ואם אתה מתיחס אליה כדבר טוב בפני עצמו, אתה מאמין שצורת ההתנהלות הזו צריכה להתקיים לעד, ומאמין חלילה שמה' מגיעים דברים רעים, כאילו ה' רוצה בהם כתכלית, ולא רק לתכלית הטבה לעתיד לבוא. מחשבה כזו סותרת את הייחוד.

וכמדומני שזו גם כוונתכם, ע"פ המהלך שהבאתם- בעולם הזה אנחנו כן צריכים לברך דיין האמת. כן להבין שיש פה דברים שהם רעים- רק מה? אנחנו זוכרים שה' הוא דיין אמת, שהכל מגיע מאיתו כדי להוביל לטוב, ובעוה"ב נברך על הכל הטוב והמיטיב, כשנראה איך הטוב השלם מתגלה. אבל הדברים היו צריכים להכתב בצורה יותר חדה.

יישר כחכם! המשיכו בס"ד להפיץ ברבים את אמונת ה' בטהרתה!

שלום חדד

More in this printout

View the whole printout