Skip to content
קובץ גליונות

דעת ואמונה

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מתורתו של הגאון רבי עמנואל טולידאנו שליט״א

אברהם אבינו – עמוד העולם – הראשון שלימד את העולם אמונה!

מימי אנוש התחיל העולם להדרדר

בפרשיות אלו אנו מתחילים לקרא על אברהם אבינו, כדאי לקרוא את הרמב״ם בספר המדע בהלכות עבודה זרה בפרק א׳, שם הוא מסביר איך העולם התחיל להתדרדר עד שנהיו כולם עובדי עבודה זרה, כבר מימי אנוש התחילו לטעות בכל מיני טעויות, בהתחלה עבדו את הכוכבים ואחר כך התחילו לעבוד כל מיני צורות ופסלים, עד שנישכח מהעולם שם השם הניכבד והנורא לגמרי, חוץ מכמה יחידים בעולם כגון חנוך מתושלח ונח ושם ועבר, אבל חוץ מיחידים אלו לא היה בעולם אנשים שהכירו את הבורא עולם, נישתכח שם השם מהעולם, לא ידעו שיש אלוקים.

ממשיך הרמב״ם: "ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך עד שנולד עמודו של עולם אברהם אבינו", אברהם בחוכמתו כל הזמן היה מוכיח שכל הפסלים שטויות, יש רק בורא עולם אחד ואין עוד מלבדו. והרמב״ם קורא לאברהם אבינו: "עמוד העולם" למה אברהם הוא עמוד העולם? הוא הראשון שהתחיל ללמד את העולם שמוכרח שיש אלוקים, יש מציאות של בורא עולם! הבורא עולם לא הלך לישון הוא ברא והוא מנהל את העולם, מכל הצדדים, מכל וכל, ורק לו היכולת! וכל הפסלים האלה הם שטויות אין להם שום יכולת.

מי מסבב את כדור הארץ

ואיך אברהם אבינו התחיל? אברהם אבינו נולד באור כשדים וכולם שם היו עובדי עבודה זרה, והרמב״ם שם אומר שגם אברהם אבינו עבד עבודה זרה בילדותו, זה מה שהוא ראה בבית הוא לא ידע משהו אחר, אבל לאט לאט הוא גדל, והיה מתבונן בעולם, והיה מתפלא איך כדור הארץ מסתובב? מי מסבב אותו? הרי לא יתכן שיסובב את עצמו לבד, ולא היה מי שילמד אותו שהיה מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים, עד שלאט לאט מכח ההתבוננות השיג דרך האמת, והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש אלוקים אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנימצא אלוקים חוץ ממנו! וככה ידע אברהם אבינו שכל העולם טועים!

וממשיך הרמב״ם: שאחרי שאברהם אבינו הגיע להכרה הברורה באמת, התחיל ללמד את אנשי אור כשדים ולערוך עמהם דין ולומר להם שהדרך שאתם הולכים בה היא לא דרך אמת. וכבר בתור ילד הוא כבר ידע שכל הפסלים האלו הם שטויות, וידוע הסיפורים מחז״ל איך שפעם אחת, אדון תרח נסע, ואמר לבנו שישמור על הפסלים, באה אישה אחת והביאה תקרובת, מה עשה אברהם שבר את כל הפסלים ושם ביד של הפסל הגדול גרזן, אחר כך אדון תרח הגיע, אוי מה קרה פה? אמר לו אברהם אני אספר לך מה היה, אשה אחת הביאה תקרובת וכולם רצו לאכול והתחילו לריב, בא הפסל הגדול רצה הכל לעצמו, לקח גרזן והרג את כולם ולקח הכל לעצמו, אמר לו תרח מה אתה אומר וכי הוא רצה אוכל הוא לא עושה כלום, אמר לו ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר הוא לא עושה כלום ואתה עובד אותו?! והרמב״ם מזכיר את זה בקצרה: "ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוקי העולם".

וככה היה מתווכח איתם, עד שבא נמרוד המלך ותפס אותו ורצה להרוג אותו, וזרק אותו לכבשן האש, וברוך השם נעשה לאברהם נס והוא ניצל מזה, והרמב״ם לא אומר את זה בפירוש, אבל הוא אומר: "נעשה לו נס ויצא לחרן", הוא יצא מאור כשדים בנס, והלך לחרן (זה לא רחוק מאור כשדים, אור כשדים זה בבל, כשדים זה בבל, וחרן בארם זה לא רחוק)... ושם בחרן הוא היה משוחרר... זה לא כמו באור כשדים שהיה מרכז העבודה זרה, חרן לא היה מרכז עבודה זרה.

אנשי בית אברהם

וככה אברהם הגיע לחרן והתחיל לדרוש שם על אמונה "התחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוקים אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד" אמר להם שהם טועים, הכוכבים לא מנהלים את העולם, כולם נבראים, ויש מי שברא אותם, ויש אלוקים עליהם. הם לא!

והרמב״ם שם אומר שככה אברהם היה ממשיך לפרסם אמונה, ה' הוא האלוקים, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שניתקבצו אליו אלפים ורבבות, שהלכו איתו, עם הדרשות שלו, "והם נקראים אנשי בית אברהם" שהם היו נסחפים איתו, הם הבינו אותו, ושתל בהם העיקר הגדול הזה. והרמב״ם שם אומר שאברהם אבינו חיבר ספרים על אמונה.

וכשהוא היה בחרן, הוא קיבל שם את הנבואה: "לך לך מארצך" ויצא מחרן והגיע לארץ כנען, אז גם שם כתוב: "ויקרא שם בשם השם קל עולם" מיד כשהגיע הוא התחיל לעשות אסיפות, הוא התחיל לצעוק שיש אלוקים וקוראים לו: י' ה' ו' ה', והוא המנהל את העולם, ואין עוד מלבדו, לא קל להוכיח לעובדי עבודה זרה שיש אלוקים, אברהם אבינו היה חכם גדול הוא ידע איך להוכיח להם את זה.

אומה שיודעת את השם

וככה אברהם לימד את האמונה ליצחק בנו, ויצחק לימד את יעקב, ויעקב לימד את בניו, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את השם, ככה התחיל עם ישראל, האומה הזאת, זה 'אומת בית אברהם' אברהם הקים אומה שמכירה באלוקים חיים.

לא בחינם בחר השם באברהם, אברהם הוא היה עמוד העולם, עמוד העולם מבחינת הידיעה הבסיסית הזאת שיש בורא לעולם.

אחר כך ירדו למצרים

והרמב״ם שם ממשיך שאחר כך עם ישראל ירדו למצרים, ושמה כל ישראל התקלקלו נהיו עובדי עבודה זרה כמו בימי אנוש - חוץ משבט לוי שמעולם לא עבדו ע״ז, שבט לוי לא עבד ע״ז מעולם לא בבעל פעור ולא בעגל, וגם במצרים הם לא עבדו ע״ז - וכמעט העיקר ששתל אברהם אבינו נעקר, עד שריחם הקב״ה ושלח את משה רבינו והוציאנו משם.

[וזה ההסבר במה שאומרים בהגדה: אילו לא הוציאנו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה, ונראה מזה שלא היה מוכרח שנצא ממצרים, וזה פלא איך יכול להיות שלא היינו יוצאים ממצרים הרי הגזירה היתה רק ארבע מאות שנה, ואחרי ארבע מאות שנה היו צריכים לצאת, ואיך יתכן שלא היינו יוצאים? והתשובה שנכון שמצד הגזירה זה היה רק 400 שנה, אבל אחר כך שבאו ועבדו ע״ז לא היה מגיע להם לצאת כי עבדו ע״ז, והיה צריך זכות מיוחדת שיוכלו לצאת].

כדאי לעבור על הרמב״ם

כדאי לעבור על הפרק הזה ברמב״ם, מה שהוא מאריך לברר, איך התגלגל הדבר, שנעשו עובדי עבודה זרה, ועד שבא אברהם אבינו, והקים אומה שמכירה באלוקים חיים, אבל לפני כן נשתכח שם השם, ככה הוא אומר: "נשתכח שם השם", לא יודעים שיש אלוקים, כולם טיפשים, לא חושבים, איך העולם הגדול הזה נהיה לבד? מי מסבב את הגלגל?

מידת החסד של אברהם אבינו

בפרשה מסופר כשאברהם אבינו יצא מחרן לקח איתו את לוט, כנראה לוט הלך בשיטתו של אברהם אבינו בעניין האמונה, והוא בן אחיו, אז אברהם אבינו היה מקרב אותו ושומר עליו, אברהם אבינו היה גיבור, השם היה איתו, הרי אחרי כן הוא עשה מלחמה עם חמישה מלכים בשביל להציל את לוט, אז גם בהתחלה הוא שמר עליו [לוט היה צריך שמירה על העדרים שלו, הרי מי שיש לו מקנה גדול צריך שמירה שלא יבואו שודדים ויקחו לו את העדר, כמו שאמר דוד לנבל אנחנו שמרנו על העדרים שלכם] בשביל לוט זה היה טוב להיות עם אברהם, שהיה מגן עליו וגם היה לומד ממנו.

אחרי כן הוא התחיל ריב בין רועי לוט לרועי אברהם, אז אברהם אמר ללוט הנה שטח האדמה הוא לפנינו תבחר לך איזה שטח שאתה רוצה, אם אתה תלך לימין אני אהיה בשמאל אם אתה בשמאל אני בימין. ואומרת התורה שלוט בחר לו כיכר הירדן, מה זה כיכר הירדן? זה המקום שיהיה אחר כך ים המלח, ונקרא 'עמק השדים' - עמק של שדות, אז לא היה ים המלח אלא זה היה עמק של שדות, והיה שם הרבה מעיינות של מים מתוקים, כמו שאומרת התורה: "וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" היה שם נחלי מים [גם היום כשאתה הולך בים המלח בחוף, הייתי שם פעם, מזנקים שם סילונים דקים של מים מתוקים] וזה היה המקום הכי טוב לחקלאות, כי הדבר הכי טוב לחקלאות, שיהיה חום ומים, חום מבשל את הפירות בטוב [וכתוב בפרקי דר"א שלכן סדום ועמורה חטאו, כי היה להם עשירות גדולה, כל מי שהיה לו שטח אדמה קטן קיבל פירות נפלאים והיה מתעשר, כי הארץ הייתה פורייה מאוד, מצד האקלים יש חום גדול שמבשל את הפירות, ומצד שני יש מים מתוקים בשפע] אז לוט בחר לו את השטח הזה.

אחרי זה אומרת התורה: "וה' אמר לאברהם אחרי הפרד לוט מעמו" אומר על זה רש"י בשם התנחומא מלמד שכל זמן שלוט היה עם אברהם לא הייתה שורה שכינה על אברהם, עכשיו שהוא הלך שרתה עליו שכינה, והרב שך זצ"ל היה שואל למה עד עכשיו הסכים אברהם שלוט יהיה עימו, הרי השהות עימו גורמת שאין השראת השכינה, ואיך אברהם השאיר אותו עד עכשיו הרי הוא מאבד בזה את השראת השכינה?

והרב שך היה מתרץ: שלעשות חסד יותר חשוב מהשראת השכינה! הרי מה שלוט איתו זה חסד ללוט, שהוא מגן עליו ומשפיע עליו, לעשות חסד איתו יותר שווה מהשראת השכינה, וכמו שאמרו חז"ל באברהם אבינו כשהיה חולה ובא הקב"ה לבקרו, ואז הגיעו המלאכים שנדמו לו כערבייים ואברהם הלך לקבל אותם ועשה להם הכנסת אורחים, ואמר להקב"ה: "אל נא תעבור מעל עבדך" בינתיים תחכה לי רק שאטפל באורחים האלה, ומכאן למדנו שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה עזב את השכינה בגלל הכנסת אורחים, אז גם פה כל זמן שלא רבו, הוא לא סבל נורא שהיה איתו, אני עושה איתו חסד שהוא אח של שרה, זה שווה יותר מהשראת השכינה, אבל אחרי שרבו, ואברהם ידע שיכול להתפתח מזה מריבה גדולה, אז אברהם אבינו הפסיק את החסד ללוט. מעניין זה דבר נפלא, שבגלל לעשות חסד השאיר את לוט, אף על פי שלו אין השראת שכינה, השראת שכינה זה לימוד שהרבי ע"ה אמר.

באמת שמעתי שיש חז"ל שאברהם אבינו פגש את נח ושאל אותו: במה זכית להינצל מהמבול? ולכאו' השאלה לא מובנת הרי כתוב מפורש בתורה שנח היה איש צדיק, רק כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולכן שאלו במה זכית שניצלת? וכתוב בחז"ל שנח ענה לו: החסד שעשיתי לטפל בבריותיו של הקדוש ברוך הוא זה עמד לי, שנח טרח כל הזמן להאכיל את בעלי החיים בתיבה, זה היה גן החיות הכי גדול שהיה בעולם, היה לו לטפל בכל החיות, כל חיה צריכה טיפול מיוחד, למשל נמר צריך לתת לו כל יום כבש, וכנראה נח הכניס עימו עדר גדול של כבשים שיהיה לו מה לתת לנמר כל יום [ומה שהכניס רק שבעה כבשים זה היה הכבשים שעתידים להנצל, אבל היה הרבה כבשים שהכניס שיהיה לו במה לפרנס את החיות] ונח היה צריך להביא בחשבון שיצטרך לתת לנמר כבש כל יום למשך שנה, אז רק בשביל הנמר לבד היה צריך עדר כבשים גדול, או למשל לתת אוכל לפיל, אני ראיתי בגן החיות איך נותנים אוכל לפיל, נותנים לו ככרות לחם אני חושב חמש שש ככרות לחם בסעודה, ואחרי זה נותן לו ארגז של כרוב, אז נח היה צריך להכין בשביל הפיל לבד כמות ירקות ענקית למשך שנה, ולדעת כל בהמה מה היא צריכה לאכול, ולא נדבר על השקצים ורמשים, ואיך נח ידע מה אוכל של זה ומה אוכל של זה? כל אחד עם האוכל שלו. כתוב בחז"ל, כך שמעתי שיש חז"ל אני לא ראיתי את החז"ל הזה לדקדק בו, שמאז אברהם אבינו קיבל על עצמו מידת החסד, הוא ראה איך שנח בגלל החסד שעשה עם בהמות עם בעלי חיים הוא זכה להינצל, אז הוא נדבק במידת החסד, ככה שמעתי שאברהם אבינו למד את זה מנח.

רואים בחוש שהקב״ה נותן שינה

רבינו הרב שך עליו השלום היה אומר: כשהוא רוצה חיזוק בעבודת השם הוא קורא פרשת בראשית, ללמוד את הפרשה הזה נותן לו חיזוק, לקרא פשוט בראשית, בפרשת בראשית אתה רואה שכל דבר הוא בריאה של השם, מה אתה קורא בבראשית: הכל נברא! יהי אור, יהי רקיע, יקוו המים ותראה היבשה, אתה רואה בריאה מסודרת על ידי הקדוש ברוך הוא, אז מי שיקרא בראשית הוא רואה שיש בורא! יש בורא לעולם, זה לא נעשה לבד.

ואחרי שאתה רואה שהכל נברא אז ממילא 'אנחנו בריותיו' וזה כמו שאמרנו בימים נוראים שהעיקר מה שאומר הרמב״ן בסוף פרשת בא: שכל עיקר כוונת היצירה שנאמין באלוקינו ונודה אליו שבראנו, והרמב״ן אומר שם שכוונת רוממות הקול בתפילות שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לקל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: בריותך אנחנו! ודיברנו בסוכות שכוונת ההושענות זה הכל אנחנו בריותך, אז ירננו כל עצי היער לפני השם, הם רוקדים, למה הם רוקדים? הם רוקדים לפי שהוא ברא אותם, הם שמחים בו שהוא ברא אותם! אז בפרשת בראשית אנחנו לומדים: שאנחנו נבראים! כל דבר אתה רואה בפרשה איך נברא זה, ונברא זה, ונברא זה, אתה רואה שהכל נברא! והבורא הזה הוא הלך לישון? מי שברא את העולם הגדול הזה, מסודר, כל דבר השמש והירח והכוכבים... הכל במקומו, ודאי הוא ממשיך לנהל את העולם.

לאחרונה חשבתי, אני אומר כל ערב: המפיל חבלי שינה על עיניי ותנומה על עפעפיי, כל ערב לפני שאני נרדם אני אומר: מי נותן לי את השינה בעיניים - זה הקב״ה, מי נותן לי תנומה - זה הקב״ה, ודרך אגב רואים בחז״ל שהשינה נמצאת בעיניים, תמיד חשבתי שהשינה זה בלב, הלב נרדם וככה נרדם כל הגוף, אבל כאן רואים שהשינה זה בעיניים, העיניים ישנות העפעפיים מנמנמות, נימנום זה העצימה של העיניים שהם נסגרות. אז כל לילה אני ישן, הקב״ה נותן לי שינה, אז חשבתי לעצמי אם אני אחטא אם אני ארגיז את הקב״ה, יום אחד הוא יגיד אני לא אתן לו שינה, ישאר ער כל הלילה... ואז הגוף מתמוטט, אדם לא יכול לחיות בלי שינה.

זה רואים בחוש שהקב״ה נותן שינה, איך נופל על האדם שינה איך זה קורה? רואים בחוש איך שהקב״ה נותן שינה. הנה יש דברים כמו שדיברנו פעם שאומרים הנותן לשכוי בינה, זה גם כן כל יום הוא נותן לו את ההבנה להבחין בין יום ללילה, פוקח עיוורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים, השם זוקף כפופים, ופה כתוב זוקף כפופים אלמלא שהוא עוזר לך לקום, אתה לא יכול לקום! פעם בני שאל אותי כשהיה קטן, אבא אני לא רואה שמישהו עוזר לי להתלבש, אני מתלבש לבד? קם לבד? אמרתי לו כשתגדל תבין, אבל על כל פנים רואים זה כזה שאין בחז״ל אדם שעושה פעולות לבד ללא שברגע ממש הקב״ה מסייע לו לעשות את הפעולות האלו! אין דבר כזה שאדם מתלבש וקם לבד, הקב״ה עושה לו את זה, אבל קשה לנו לחוש את זה, אדם רואה בעצמו לוקח את הבגד ומתלבש, הוא לא מרגיש שהקב״ה עושה לו את זה, אבל שינה זה דבר שרואים בחוש מהקב״ה, שינה זה לא פעולה שאדם בא ולוקח לעצמו שינה, אתה רואה ביום לפעמים אתה נשכב ולא מצליח להרדם, זה לא ביד האדם לקבוע לעצמו להרדם, זה רואים בחוש שזה מהקב״ה, ובבוקר הוא מעביר ממך חבלי שינה. אז אם תחטא ותרגיז אותו, הוא יגיד יום אחד נסדר אותו שלא יצליח לישון, לא ניתן לו חבלי שינה, בלי זה לא חיים.

מילה בשבת הותרה או דחויה

הנה נחלקו השו״ע והרמ״א ביור״ד סי' רסו סי״ד אם היתר מילה בשבת הוא הותרה או דחויה, דעת השו״ע שגדר דחויה, ולכן פסק שאין ליתן לשני אנשים שאחד ימול ואחד יפרע, כיון שבעצם יש כאן חילול שבת, רק מצות המילה דוחה את השבת, לכן יש למעט בחילול שבת, אולם הרמ״א פסק שאפשר ליתן לשני אנשים שאחד ימול ואחד יפרע, שמילה בשבת היא גדר 'הותרה', כלומר שבמקום מילה אינו מעשה חילול שבת כלל, ולכן אין ענין למעט באנשים, והרמ״א הביא ראיה לזה שמילה דומה לעבודה במקדש שדוחה שבת, ושם זה גדר הותרה, שהרי כמה כהנים היו עובדים ומחללים שבת, דמאחר שניתן לידחות הרי הוא כחול לכל דבריו ע״ש.

והנה רש״י יבמות סד ב' (ד״ה איסורא) כתב שכשיש פיקו״נ למול התינוק הויא מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת ע״ש, ולהרמ״א שמילה בשבת זה הותרה אינו מובן, נכון שבפועל אינו מחויב למול, מ״מ הרי סוכו״ס יש בזה קיום מצות מילה וא״צ הטד״ב, ולמה נחשב לחילול שבת, ומוכח ברש״י שמילה בשבת הוא גדר דחויה, ולכן רק כשמחויב למול אז השבת נידחת, שהחיוב הוא הדוחה, וכאן שפטור מלמול משום סכנה, אין מה שידחה, ולכן נחשב לחילול שבת.

ויש לשאול להרמ״א שמילה בשבת הותרה, א״כ איך רצתה הגמ' ביבמות ה' ע״ב להוכיח שעשה דוחה ל״ת שיש בו כרת ממילה שדוחה שבת, הרי עדל״ת בעלמא הוא גדר דחויה שהעשה דוחה הלאו, ואיך הוכיחה הגמ' ממילה בשבת שזה גדר הותרה, וצ״ל שהגמ' הבינה שהטעם שהתורה התירה מילה בשבת, הוא משום המצוה של המל (האב, או אחד מכל ישראל) שמסתבר שכיון שחזינן שהמצוה התירה תורה, מסתבר דעשה דוחה לאו, ובהכרח כן צ״ל שהרי רצתה הגמ' ללמוד שעדל״ת מפסח שדוחה שבת, ועבודה בשבת זה גדר הותרה לכו״ע, עיין בבהגר״א שם.

More in this printout

View the whole printout