ממרן ראש הישיבות רבינו הגרב"ד פוברסקי שליט"א
נסיון לך לך להתעלם מהטובה העתידה לו מזה וללכת לקיים ציווי ה'
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (י"ב א')
להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י)
ציווי זה הוא אחד מעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, וצריך ביאור מהו שמודיעו הקב"ה להנאתך ולטובתך, הרי ממעט ומקטין לו הנסיון בזה, וכל שכן בדבר עצמו שיודע שיועיל לו לזכות לבנים, חשוך בנים מצטער מאד, וצ"ע.
ונראה לבאר בזה דלהלן (ד') כתיב וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', ונראה לפרש דזהו גופא היה הנסיון שניתן לאברהם, שהודיעו הקב"ה שהליכה זו לטובתו היא, ויזכה שם לבנים וכו', שידע שיש לו בזה הנאה, ואף על פי כן לא ילך אלא מכח ציווי ה', ולא בשביל הנאתו, וזהו מה שאמר הכתוב וילך כאשר דבר אליו ה', שלא הלך אלא מחמת דבר ה' ולא עירב בזה עוד פניות ורצונות.
ולהלן (כ"ג ב') בפרשת חיי שרה על הכתוב ואחרי כן קבר אברהם את שרה וגו', איתא בחז"ל (בראשית רבה נ"ח ט'):
הוּא הֲדָא דִכְתִיב רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד, רוֹדֵף צְדָקָה זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, וָחֶסֶד שֶׁגָּמַל חֶסֶד לְשָׂרָה, וכו' ע"כ.
ותמוה מאד, דהרי מצינו באברהם שנטע אשל והכניס אורחים וגייר רבים, ומכל חסדיו לא מצאו אלא מה שקבר את אשתו, ועוד מה חסד הוא זה, הרי כל אדם מצטער כשמתה אשתו ודואג לקבורתה וסופדה תמרורים.
אלא ביאור הדברים כנ"ל שלא בא אברהם לבכות מחמת שנפטרה אשתו, אלא בכייתו היתה על שמתה אשה צדקנית, והתייחסותו לזה היו כאל אשה צדקנית דעלמא שהכיר רוב צדקתה, וכשמתה בא לספוד לה ולבכותה ונתעסק בקבורתה, ולא מחמת שאשתו היא כלל, וזה היה מעלתו של אברהם אבינו, שכל מעשיו לא היו אלא לקיים המצוה וביטל כל רגשותיו לגמרי.
שינוי הטבע מכח תפילתו של אברהם
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: (י"ב ב')
ואיתא בחז"ל ואגדלה שמך היינו שיצא מוניטין שלו בעולם. ונתבאר ענין זה בבד קודש מהדו"ב, וכן דברי המהרש"א בב"ק צז: שביאר ענין זה של מטבע של אברהם זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד שני, דקאי הכל על אברהם ושרה שאחר שנעשו זקנים חזרו לימי נעורים, ועיין מש"נ לפי זה ענין פרסום הנס שהיה אברהם חפץ בו.
אולם רש"י פירש דזקן וזקנה היינו אברהם ושרה, ובחור ובתולה היינו יצחק ורבקה, ונראה לבאר שהרי עד אברהם לא היה זקנה בעולם (כדאיתא ב"מ פז. וסנהדרין קז:) והיו מחליפים בין אברהם ליצחק, וביקש אברהם רחמים, ומכח זה נתחדש ענין הזקנה, והענין בזה מפני שהזקנה היא מעלה, והרי לא אדם צעיר כהרי אדם זקן שכבר נתעלה הרבה בימי חייו, ואמנם אצל כל הגויים לא היה חשיבות כל כך לענין זה, וכמו בבעלי חיים דמה לי סוס זקן מה לי צעיר, אבל אברהם אבינו זקנתו היא מעלה ואות לרוממות, ולכן ביקש על הזקנה, וענין זה חקקו במטבע שאברהם הוא הזקן ויצחק הוא הבחור, ולפרסם בזה מעלת אברהם שאינו ככל בני אדם בני דורו, אלא הוא אדם שבתפילתו שינה טבע הבריאה וחידש ענין הזקנה, וזה נתפרסם על ידי המטבע.
הא דקידש אברהם את שרה בלי לראותה
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: (י"ב י"א)
ולכאורה הרי אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, ועיין מש"נ בבד קודש מהדו"ב, ויש שתרצו על הא דאסור לקדש את האשה עד שיראנה, דכל זה היכא שאחר שיקדשנה דעתו לראותה, אבל אברהם אבינו שלא היה דעתו לראותה לעולם, לא שייך אצלו ענין זה.
ויש להוסיף בזה דענין זה שאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה אינו איסור גמור, והוא שייך לענייני המידות, דהנה שם בקידושין (מא.) איתא: אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך; והדברים תמוהים דבמקום חשש שתתגנה עליו קאמר הגמרא דהענין הוא מה שלא יתקיים בזה מצות עשה דואהבת לרעך כמוך, ושמעתי בזה ביאור נחמד מהגר"י סרנא זצ"ל ר"י חברון ובהקדם ענין מצות עשה דואהבת לרעך כמוך, דבאמת יש להתבונן איך אפשר לקיים מצוה זו, ולאהוב אדם זר כמוך ממש, ורבי חיים ויטאל אמר דבאמת קשה הדבר, אבל באשתו יכול לקיים אדם מצות עשה זו, כן אמר הרח"ו.
ומעתה הנה כשאדם בא להשתדך ודאי אין מן החכמה לסמוך על ראייתו פעם אחת כדי להכריע שהיא הגונה, והדרך היא שהוריו מבררים וטורחים בזה לדעת מעלותיה אם ראויים הם זה לזה, ואם כן כבר בדקו ומצאו שהשידוך הוא הגון וראויים הם זה לזה, ומפני מה נצרך שגם הוא יראנה ולמה נחשוש עוד, אלא דכל אדם יש לו את טעמו שלו, ואף שאמו כבר ראתה המיועדת ומצאה חן בעיניה יתכן שבעיניו לא תמצא חן כל כך, ומה שבעיני אדם פלוני דבר מסויים יפה הוא, בעיני חבירו הדבר הוא חסר חן, (עי' גיטין צ. כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים) ואם כן אם לא יראה אדם את המיועדת לו וינשאו זה לזה, הן אמנם הזיווג הוא הגון וראוי ונכון, ואין חשש שימוט הבית, אך אם לפי טעמו יש בה איזה חסרון הרי שוב לא יוכל לקיים מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך בשלימות, ומה שאמרו שימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו, היינו שלפי טעמו לא יהיה מרוצה בה לגמרי, ולכן אמר רב יהודה אמר רב שצריך לראותה קודם, כי כשבאה להזדמנות לאדם לקיים מצות עשה זו של ואהבת לרעך כמוך, עליו להזהר שלא יפסידנה, ודפח"ח.
ובזה מבואר דאצל אברהם ודאי היה שלם במצות ואהבת לרעך כמוך גם כלפי אחרים, ולא שייך כלל זה ענין דשמא תתגנה עליו, ובודאי גם בשרה יקיים ואהבת לרעך כמוך בשלימות.
תאותן של צדיקים הקב"ה
וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: (י"ב י"ז)
במדרש כאן (בראשית רבה מ"א א') הביאו הכתוב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, ודרשו מזה על הנגעים שנתן ה' בפרעה, מה תמרה זו וארז כל מי שעולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, תדע לך שכן, שהרי שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וביתו בנגעים, וכו' יעו"ש בהמשך הדברים כל הנגעים שנענש בהם פרעה.
ובתחילת דבריהם דרשו מכתוב זה:
מה תמרה וארז יש להן תאוה, אף צדיקים יש להן תאוה, ומה היא תאותן הקב"ה שנאמר קוה קויתי ה', א"ר תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן, ולא היתה עושה פירות, עבר דקלי אחד וראה אותה, אמר תמרה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיבו אותה עשתה פירות, ע"כ.
וצריך ביאור דבפשוטו היה נראה דלתאוה צריך איזה מחשבה ורצון, אמנם אין צריך דרגה נעלית של מחשבה לזה, ואף בבהמות שייך תאוה, אבל צריך איזה רוח כדי שיהיה שייך תאוה, ואיך שייך ענין תאוה בצומח.
ומדברי חז"ל מבואר דיש תאוה שאינה ענין של רצון כלל, אלא מציאות טבעית של תשוקה ומשיכה לדבר, וזה טבע הדקל שיש לו משיכה בעצמותו, ולזה המשיל הכתוב מעלת הצדיקים.
וביאור הדברים שצדיק שנתעלה כראוי והשלים עצמו, זוכה להפוך מעלותיו לחלק מעצמיותו וטבעו, וכבר גופו נמשך לרוחניות, בדרגת כמה לך בשרי (תהלים סג), ויש להם תאוה לקב"ה מצד עצם טבעם כבר, ודוד המלך העיד על עצמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, כלומר שגם כשנמצא במדבר מקום צחיח ויבש והוא צמא למים, גם אז כמיהתו מצד הרגשת גופו היא לקב"ה.
ללכת בדרכיו
מרן הגרח''פ ברמן מביא דברי חמיו מרן שליט"א
עקב הימים שבהם אנו מצווים ממרבותינו - מצוקי ארץ זצוק"ל ויבדלחט"א שליט"א להשתתף בבחירות להכריז בקול גדול כי נאמנים אנו לה' ולתורתו, נביא בזה מקצת דברי רבינו שליט"א אודות חובה זו.
במוצ"ש האחרון התקיים בבני ברק כינוס גדולי מרביצי התורה עבור רשימת החרדים 'דגל התורה' בהשתתפותו של רבינו מרן שליט"א ושאר גדולי התורה. בכינוס הביא דברים בשמו ובנוכחותו חתנו מרן הגרח"פ ברמן שליט"א מראשי ישיבת פוניבז':
ברשות! אני מבקש מחילה שאני עומד כאן, אינני ראוי לעמוד לדבר לפני מורי חמי מרן שליט"א.
הראש ישיבה שליט"א עם דלקת ריאות לרפו"ש, חשבנו בבית שאינו צריך לבוא לכאן, אך הוא רצה למסור נפש ולבוא אולי זה יוסיף עוד אנשים.
אני יביא מה שהראש ישיבה שליט"א אמר לי למסור כאן בשמו: מקובלנו מהחזון איש שההצבעה לג' היא הכרזה שה' הוא האלקים ושאנו חפצים בשלטון התורה והמצוות, וכל אחד ואחד מקדש שם שמים בהצבעתו, ומי שחלילה נמנע ולא מצביע אז ההימנעות שלו היא חילול ה'.
הקב"ה נתן לנו את התורה שהיא תדריך את חיינו, ואיך אפשר לדעת מה התורה רוצה מאיתנו? יש דעת תורה, והיכן נמצאת דעת תורה, לא כל אחד זוכה לזה, אלא רק שמילדותם ישבו ולמדו והיו שקועים בתורה והם גדולי התורה, ממילא דעתם היא דעת תורה, ואם הם אומרים להצביע ג' אז התורה אומרת להצביע ג', וכולם מחוייבים בזה.
אני רוצה רק ברשות להוסיף עוד כמה מילים כל המלחמה כעת היא מלחמה של שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים, מה הם רוצים כעת, הם כמו אותו לץ זד יהיר שאמר שהתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמד, זה כל מה שהם מבקשים לעקור את המושג של חכמי ישראל, אבל לנו יש מה שגדולי ישראל קבעו, מה שחכמי ישראל החזון איש והרב מבריסק והבאים אחריהם זצ"ל קבעו איך תהיה הצורה של עסק התורה, שכל בניך לימודי ה' כולם יעסקו בתורה.
להלן מכתב יד רבינו מרן שליט"א כפי שרשם לעצמו לפני אמירתם בכינוס בחירות תשע"ג:
עת צרה היא ליעקב, גזירת עקירת התורה, בשעה זו ראשית דבר צריך להתפלל ולזעוק אל ה' שירחם עלינו, כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' תענית, וכבר אמר אדמוח"ז רבי ירוחם זצ"ל כי בשעה שחרב חדה מונחת על צוארו של אדם התפילה משובחת יותר, משום שבשעה זו מבינים כי רק לה' הישועה, ובך לבד תלויות עינינו ותפלה זו מתקבלת יותר.
אבל כמובן צריך לעשות השתדלות נכונה ואם המעשים יכולים לעזור חייב כל אחד עפ"י ד"ת לעשותם, ונראה עוד דבשעת גזירת עקירת התורה נאמר גם חיוב מיוחד והוא שנצטוינו בשעת קבלת התורה על שמירתה, ומלבד לימודה וקיום מצוותיה גם אנו חייבים לשמרה מיד שונאיה המבקשים לעקרה, וכבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות שכירות כי השומר חייב לשמור בכל כחו כיעקב אבינו, וכבר הורו גדולי ישראל בדורות שעברו ה"ה מרן החזו"א זצ"ל ומרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל ועמהם רבותינו ראשי הישיבות זצ"ל ויבלחט"א להצביע בבחירות, ואם כי עצם הקמת המדינה אין רוח חכמים נוחה הימנה ואכמ"ל, אבל בשעת גזירה הוא הדבר שראוי לעשותו, וכמדומה שהוראה היתה כי אפשר לעשות כן גם לפני התפילה, וכך היתה הוראתם של גדולי ישראל ומרן הגר"א קוטלר זצ"ל טרח בזה הרבה, והם גדולי הדור וצריך לשמוע בקולם ולהצביע כפי הוראתם.
אמנם יש חוגים הנמנעים מלהשתתף בבחירות ונוהגים כהוראת רבותיהם שליט"א יש לכבדם, וח"ו לבזותם, אבל גדולי ישראל שאנו חיים במחיצתם ושואלים את פיהם בכל דבר הרי הורו להצביע, וכך נהג תמיד אאמו"ר מרן ראש הישיבה זצ"ל שגם בשעת חליו טרח מאד לקיים חובתו, וכמובן שכל אלו כאן אשר סרים למשמעתם מחוייבים בזה, ובפרט כעת במצב סכנה גדולה אשר שונאי התורה קמים עלינו ומדובר בהצלת התורה מי יודע מה יולד יום השי"ת ירחם.
שמענו גם במוצאי שבת דברים נלהבים המרטיטים את הנפש, וגם מרנן הגראי"ל והגר"ח והגר"נ שליט"א טרחו לבא במאמצים ויגיעה רבה, והוא מפני שהם סבורים כי צריך לעורר את הציבור לזאת, בודאי צריך להצביע למען קיום התורה, והרי יש צד גדול שנצליח ונזכה לקיים התורה בשלימותה, אין היתר להשתמט, והשי"ת ירחם עלינו ויסיר מעלינו כל הגזירות הקשות.
דבר לפרשה
בְּשִׂיחוֹתָיו מֵבִיא רַבֵּנוּ שְׁלִיטָ״א יְסוֹד גָּדוֹל שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וְלִדְאֹג לְחָבֵר: כַּאֲשֶׁר לְחָבֵר, אוֹ לְיֶלֶד אַחֵר, כּוֹאֵב אוֹ עָצוּב, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַרְגִּישׁ אֶת הַצַּעַר שֶׁלּוֹ וְלִדְאֹג לוֹ, אֲפִלּוּ עוֹד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאָנוּ דּוֹאֲגִים כְּשֶׁכּוֹאֵב לָנוּ מַשֶּׁהוּ אִישִׁי!
רַבֵּנוּ שְׁלִיטָ״א סִפֵּר עַל כָּךְ סִפּוּר נִפְלָא: פַּעַם הִגַּעְתִּי לְשִׂמְחַת בְּרִית מִילָה. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לָאוּלָם, נִגַּשׁ אֵלַי בַּעַל הָאוּלָם עִם שְׁאֵלָה חֲזָקָה מְאֹד, וְכָךְ הוּא שָׁאַל: הָרַמָ״א מֵבִיא דֵּעָה, שֶׁבִּבְרִית מִילָה לֹא מְבָרְכִים אֶת בִּרְכַּת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, וּלְפִיהָ? כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמִּצְוָה הִיא גְּדוֹלָה מְאֹד, הַתִּינוֹק הַקָּטָן שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלַד, סוֹבֵל מִכְּאֵב וְצַעַר שֶׁל הַבְּרִית. וּכְשֶׁיֵּשׁ צַעַר בְּיַחַד עִם שִׂמְחָה - אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״.
שָׁאַל בַּעַל הָאוּלָם: הֲרֵי בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כָּתוּב מַשֶּׁהוּ אַחֵר! אִם אָדָם נִפְטַר אָבִיו וְהִשְׁאִיר לוֹ יְרֻשָּׁה, הוּא מְבָרֵךְ ״דַּיַּן הָאֱמֶת״ עַל הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל פְּטִירַת הָאָב, וְגַם מְבָרֵךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ עַל הַיְרֻשָּׁה. רוֹאִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹדוֹת, וּלְלַמֵּד לִשְׂמֹחַ גַּם כְּשֶׁכּוֹאֵב! אָז לָמָּה בִּבְרִית לֹא מְבָרְכִים?
וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁעָנִיתִי לוֹ הִיא אֹרַח חַיִּים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ:
כְּשֶׁמְּדֻבָּר עַל אָדָם אֶחָד, הַלֵּב שֶׁלָּנוּ מַסְפִּיק רָחָב וְיָכוֹל לְהָכִיל גַּם עֶצֶב וְגַם שִׂמְחָה שֶׁשַּׁיָּכִים לוֹ. אֲבָל, כַּאֲשֶׁר הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁלִּי (שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ בַּמִּצְוָה שֶׁל הַבְּרִית), וְהַכְּאֵב הוּא שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר (שֶׁל הַתִּינוֹק הַקָּטָן) כָּאן הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ כְּלַל זָהָב: מַפְנִים אֶת כָּל הַלֵּב! כְּשֶׁלַּזּוּלַת כּוֹאֵב, אִי אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ וְלוֹמַר ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, אֶלָּא מַנִּיחִים אֶת הַשִּׂמְחָה בַּצַּד וּמַרְגִּישִׁים רַק אֶת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ.
הַנְהָגָה מְיֻחֶדֶת נוֹהֵג רַבֵּנוּ שְׁלִיטָ״א בִּבְרִיתוֹת בָּהֶם הוּא מְשַׁמֵּשׁ סַנְדָּק, כַּאֲשֶׁר הַתִּינוֹק נִמּוֹל עַל בִּרְכָּיו, הוּא מְדַבֵּר בְּרֹךְ וּבְחֹם אֶל הַתִּינוֹק כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַמּוֹהֲלִים לְמַהֵר וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּזְהִירוּת רַבָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְאַב לַתִּינוֹק אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מְיֻתָּר.