Skip to content
קובץ גליונות

ברכת אשר

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אמרי שבח

התבוננות במאמרי חז"ל

"לך לך מארצך וממולדתך" (יב, א)

וזה לשון רבינו בחיי: "כך היה אברהם דר בתוך עובדי עבודה זרה, אמר לו הקב"ה 'לך לך' - התרחק מהם ואל תתלכלך עמהם, וזהו שתפס לשון 'לך לך'".

כלומר, "לך לך" הוא גם מלשון לכלוך - הקב"ה אומר לאברהם: 'לך לך' כדי שלא תתלכלך ותטנף מדרכיהם הרעות של אנשי ארץ מולדתך ובית אביך.

וקשה, שהרי זו הייתה מעלתו הגדולה של אברהם אבינו, שהתורה קוראת לו "אברהם העברי" - שכל העולם כולו מעבר אחד, ואברהם אבינו מהעבר השני. אברהם אבינו היה האדם היחידי בעולם שיכול היה לעמוד איתן מול כל השפעות סביבתו, ארצו, מולדתו ובית אביו. אם כן, מדוע היה על אברהם לעזוב את מקומו כדי שלא יתפס בדרכיהם הרעות של אנשי מקומו?

ומבאר זאת הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, שהרי אם נתבונן היטב בדברי רבינו בחיי, נשים לב כי הכוונה היא ללכלוך של בני דורו ולא להשפעה שלהם. אליבא דאמת, אברהם אבינו לא היה מושפע מהם כלל; אולם לכלוך הוא דבר שאין שמים לב אליו, וגם אם אין רוצים להתלכלך - בסופו של דבר הריח והאבק נדבקים.

וכמו שכתוב במדרש (משלי יג) על הפסוק "הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע". למה דומה ההולך אצל חכמים? לאדם שנכנס לחנותו של בשם, וקולט את ריח הבשמים, כשהוא יוצא - כל בגדיו מבושמים, ואפילו אם לא קנה מן הבושם כלל. וכן להיפך, הנמצא בסביבת רשעים - הרי זה כאדם הנכנס לחנותו של בורסקי, שבגדיו קולטים ריחות רעים, וגם אם יזהר מאוד שלא להתקרב אליהם - ידבק בו הריח הרע.

דבר זה בא ללמדנו: אם ענק כאברהם אבינו, על אף שהיה כנגד כל העולם כולו, היה צריך להיזהר מלכלוכי בני דורו ולעבור למקום אשר יראה לו ה' - על אחת כמה וכמה שאנו הקטנים חייבים להיזהר מכל לכלוכי הדור ולהידבק בתורה הקדושה.

עומקא דקרא

מראי מקומות לעומקה של פרשה

כיצד קנה אברהם את הארץ

הגמרא (בבא בתרא ק.) דנה כיצד קנה אברהם אבינו את ארץ כנען וז"ל: הלך בה לארכה ולרחבה - קנה מקום הילוכו, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. אמר רבי אלעזר: מה טעמא דרבי אליעזר? דכתיב (בראשית יג, יז): 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה', ורבנן - התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה.

בספר 'פרשת דרכים' (דרך האחרים, דרוש א', ד"ה הרי) כתב שקנין הילוך הוא בתורת חזקה (וכן משמע גם מדברי הריטב"א). ומכאן הוכיח הפרשת דרכים, שלאברהם כבר היה דין "ישראל" ולא דין "בן נח", שהרי פסק ברמב"ם (הלכות מכירה פרק א' הלכה י"ז) שאין עכו"ם קונה בחזקה. ואם כן, כיון שמבואר שאברהם קנה את הארץ בהילוך על ידי חזקה, בעל כרחך שאברהם היה "ישראל" הקונה בחזקה.

אולם, מרנא רבי עקיבא איגר זצ"ל (כתב וחותם סימן י') הקשה: שהרי כל הנידון שדנו הפוסקים האם היה לאברהם דין "ישראל", הוא רק לאחר שנצטווה ומל את עצמו. אך קודם שנמול, ודאי שלא היה לו דין 'ישראל' אלא דין 'בן נח'. והנה ציווי הקב"ה 'קום התהלך בארץ' נאמר לאברהם קודם שמל עצמו. ואם כן, כיעד יכול היה לקנות את הארץ על ידי חזקה קודם שהיה לו גדר ישראל? וצ"ע.

והנה בדעת חכמים, דסברי שאין הילוך מועיל בתורת קנין, כתב הריטב"א (ד"ה ורבנן) שאברהם קנה את הארץ בשתי דרכים אחרות. א. מדין "אמירתו לגבוה" - כיון דמאת הקב"ה קיבל אברהם את הארץ, סגי בדיבורו של הקב"ה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ב. משום חזקה מעלייתא - דאברהם החזיק וישב בארץ בפועל. ואף על פי שלא החזיק אלא במקום אחד, קנה את כל הארץ, כדקיימא לן (קידושין כז:): דהחזיק באחת קנה את כולן.

האור החיים בפירושו על התורה (יג, טו - יז) חידש, דהקב"ה תלש את כל הארץ וקיפלה לפני אברהם אבינו והראהו את כל קצוותיה, ועל כן חשיב מעשה חזקה גמור במה שנעקרה הארץ אליו.

ולפי זה ביאר, דגם רבי אליעזר מודה דאברהם לא קנה את הארץ בקנין הילוך, אלא דהכתוב "קום התהלך" נאמר לדורות שהארץ נקנית בהילוך.

לעומת זאת, בספר 'כוס ישועות' (ד"ה בגמרא ורבנן) פירש דגם חכמים מודים שאברהם קנה את הארץ בהילוכו, ומה שאמרו רבנן שאינו קונה בהילוך, היינו גבי כללא דעלמא, אבל גבי אברהם אף על פי שלעלמא אין הילוך נחשב מעשה קנין, מכל מקום משום חביבותו של אברהם לפני המקום - אהני מעשה הילוכו לקנות את הארץ.

דברי חכמים

קושיות ועיונים בפרשה

"למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (יב, יג)

כך כותב הרמב"ן וז"ל: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עון, מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלקים כח לעזור ולהציל וכו'" עכ"ל.

והנה בזוהר מבואר, שאברהם אבינו לא חשש אלא על עצמו בלבד ולא על אשתו, לפי שראה מלאך מן השמים מגן על שרה ואילו עליו אינו מגן, ולפיכך לא חשש לשלחה בטענה שהיא אחותו, וזה לשון הזוהר (תזריע נ"ב ע"א): פתח רבי אלעזר ואמר (בראשית יב) אמרי נא אחתי את. הפסוק הזה קשה, וכי אברהם שהוא ירא חטא, אהובו של הקדוש ברוך הוא, היה אומר כך על אשתו כדי שייטיבו לו?

אלא אברהם, אף על גב שהיה ירא חטא, לא סמך על זכותו, ולא רצה מהקדוש ברוך הוא להוציא מזכותו, אלא על זכות אשתו, שירויח בשבילה ממון של שאר העמים, שהרי הממון זוכה לו האדם באשתו. וזהו שכתוב (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת, זוכה בכל. וכתוב (שם לא) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ואברהם היה הולך בשבילה לאכול השלל משאר העמים, וסמך על זכותה שלא יוכלו להענישו ולצחוק בה. ומשום כך לא נתן דבר לומר אחותי היא.

ולא עוד, אלא שראה מלאך אחד הולך לפניה ואמר לאברהם: אל תפחד עליה, הקדוש ברוך הוא שלח אותי להוציא לו את ממון שאר העמים ולשמור אותה מהכל. ואז לא פחד על אשתו, אלא עליו, שלא ראה עמו מלאך, אלא עמה. אמר הרי היא שמורה, ואני לא שמור. ומשום כך אמר, אמרי נא אחותי את וגו'.

ומעתה יש להתבונן טובא ולעיין בעומק הדברים: מאיזה טעם ומכוח איזה דיוק הלך הרמב"ן בדרך זו לומר שאברהם אבינו חטא חטא גדול, והרי בדברי הזוהר הקדוש מבואר להדיא שלא היה כאן שמץ חטא, משום שאברהם סמך על ראיית המלאך המגן על שרה? וצ"ע.

עיון לנפש

מעשיהם של מאורי הדורות

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך" (יב, א)

יאר צייט: רשכבה"ג מרן ראש הישיבה רבי אלעזר מנחם מן ב"ר עזריאל שך זצוק"ל. נלב"ע: ט"ז במר חשון תשס"ב

רבנו זצוק"ל מביא את דברי המדרש (בראשית רבה לט, א): "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם".

והקשה ראש הישיבה, שהרי צריכים להבין את עומק הדמיון בין שני המשלים. במשל של הבירה, השכל נותן שכאשר הציץ עליו בעל הבירה, הרי שאותו אחד ראה אותו עין בעין ודיבר עמו, מה שלא ראה קודם לכן. אבל אצל אברהם אינו כן - ומה התחדש בראייתו? מה ראה כאשר "הציץ עליו הקב"ה" יותר מאשר קודם, והרי נאמר בפסוק "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ), ואם כן אברהם לא היה יכול לראות את הבורא בעין גשמית, ואם כן מהי כוונת חז"ל בזה שהציץ עליו הקב"ה ואמר לו "אני הוא בעל העולם"?

אלא, ביאור הדברים הוא: עצם הקושיא "מי הוא בעל הבירה" - היא התירוץ, והיא גופא הראיה! בירה גשמית יכול לבנות ראובן או שמעון, או שניהם יחד, ואולי אפילו מאה שותפים. אבל כשיהודי מתבונן בעולם, רואה שמים וארץ, שמש ולבנה וכל צבאם - בוודאי שאין שום אדם שיכול לברוא זאת יש מאין, ולא שייך לומר שהדבר נעשה מאליו. אין שום מציאות בבריאה שנוצרת מאליה, ובפרט כאשר רואים סדר נפלא שכזה!

ואם כן, האם שייך לומר שהיה עוד שותף בבריאה? הרי אם היו שני ברואים, היו מתעוררים חיכוכים, סתירות ושינויים בהנהגה! וכי אין זו ראיה ברורה ומוחשית שיש בורא אחד ויחיד לעולם?

וזה מה שהבין אברהם אבינו: אין צורך בראיה חושית וגשמית. די בכך שרואים בריאה כזו, שאי אפשר כלל שתהיה קיימת ללא בורא - והרי זה כאילו רואים את הבורא עין בעין! עצם השאלה וההתבוננות "מי הוא בעל העולם" - היא עצמה התשובה והראיה הברורה שיש בורא ומנהיג לעולם.

More in this printout

View the whole printout