הורינו דברות קדש
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפנעס שליט"א
מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (יב, א)
ידועים דברי המדרש1: לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר; אצא ויהיו מחללים בי שם שמים, ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו, א"ל הקב"ה לך לך. לך אני פוטר מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם וכו'.
בספר פנים יפות כתב על זה: נראה פירושו, שאם אביו בחוץ לארץ אין מצות עליית הבן לארץ ישראל דוחה מצות כיבוד אביו, ודוקא לך אני פוטר ממצוות כיבוד אב עבור מצוות א"י, משום שתרח אינו עושה מעשה עמך, אבל לאחר - לכל אדם כשר, אין מצות עליית ארץ ישראל דוחה מצות כיבוד. שהיה הוה אמינה לומר שהואיל שעליית ארץ ישראל היא מצווה חשובה, ולכן זה נחשב מעכב ממנו לשמור דין תורה ולא ישמע לו, קמ"ל לך אני פוטר - אפילו שזה על מנת לעלות לא"י, רק לך אני פוטר מכיבוד אב.
ומביא ב'פנים יפות' קצת ראיה לדבר, שהרי יעקב אבינו ע"ה נענש כ"ב שנה שביטל כיבוד אב ואם2 ולא נענש על ישיבת חוץ לארץ שלא עלה לארץ ישראל. אלא כיון שעבר על שתי המצוות יחד, נענש על החמורה דהיינו מניעת מצות כיבוד אב ואם, ולא נענש על מניעת עליית ארץ ישראל כיון שכבר נידון בחמורה.
וכתב שם שאמנם דין זה שאין להעדיף מצוות ארץ ישראל על כיבוד אב, הוא רק כאשר הבן נולד בחו"ל, אולם אם הייתה דירתם בארץ ישראל ואביו הלך לדור בחוץ לארץ, אין הבן מחוייב לעבור (על מצוות א"י) בקום ועשה, לילך מארץ ישראל לחוץ לארץ. וקצת ראיה שהרי נענשו מחלון וכליון בני אלימלך על שיצאו מארץ ישראל לחוץ לארץ, אף שהלך אלימלך לחוץ לארץ והלכו עמו מפני כבוד אביהם אלא וודאי שלא היה להם לילך עמו מארץ ישראל לחוץ לארץ.
ומביא שאחר כך מצא יסוד זה גם בספר 'נחלת יעקב' על התורה, שכתב שאע"פ שאברהם הלך מחו"ל לארץ ישראל, היה צריך היתר מיוחד מהקב"ה. וכך כותב: מכאן מוכח למי שיש לו אב ואם זקנים לא ילך מהם אף לארץ ישראל, דאמר ליה הקב"ה לך אני פוטר (ממצוות ישוב א"י).
ובזה מתורץ למה אמר הקב"ה בכיבוד אב ואם שכר למען יאריכון ימיך, כי שכר א"י גם כן אריכות ימים, כפי שאמרו חז"ל שהגמרא תמהה, איכא סבא בבבל? (האם יש אנשים זקנים בבבל?) הרי כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה. רואים אם כן שלא"י יש סגולת אריכות ימים מיוחדת, ואם כן אם אדם ירצה לעלות לארץ ישראל, ואביו יאמר לו שלא יעלה ויניחו לבד לעת זקנתו, שחייב לשמוע לדברי אביו, כפי שאמרנו, ואם כן יהיה לאותו בן הפסד שכר אריכות ימים של ארץ ישראל, לכן כתיב אצל כיבוד אב ואם למען יאריכון ימיך שלא יהיה הפסד לאותו בן השומע לאביו.
1. מדרש רבה בראשית פרשה לט, פסיקתא ז', ילקוט שמעוני רמז סב. 2. מגילה יז.
הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפנעס שליט"א
מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות, כהלכות ברכות, שבת, שמירת הלשון ועוד, כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות כיבוד אב ואם ומוראם, שמצווה זו היא תמידית בכל זמן, וחמורה היא עד מאוד, ואם לא ילמד את הלכותיה, מאין ידע היאך לקיימן, ויכשל בדברים רבים, מבלי לדעת שהוא נכשל.
באופן כללי ימי הזקנה של ההורים מזמנים לאדם ניסיונות - וגם הזדמנויות גדולות לכבד את הוריו באופן של זכות נדירה ועצומה כאילו נתנו לו לאסוף יהלומים ממש.
בתנא דבי אליהו (כ"ה) כותב: אפילו רירו של אביו יורד על זקנו ישמע לו מיד. ובמדרש תנחומא מזהיר את מי שצוחק ממעשה שנעשה שלא בצלילות ע"י הוריו, "כל המשחק באביו ואמו, כאילו עובד עבודה זרה" שהרי השווה הקב"ה כבודו לכבודם והמזלזל בהם כמזלזל בכבודו של מקום. והגר"ח פלאג'י כתב3, שאדם המכבד את הוריו אף כשהם שוטים וכבדים עליו הרבה, יזכה לזקנה ושיבה.
לטיפול בהוריו כאשר נחלשים לעת זקנתם
כשאפשר הדבר, צריך הבן לטפל בהוריו בביתו, אולם אם אשתו מתנגדת שיהיו בביתם, עד שהדבר גורם לפגיעה בשלום בית, כבר פסק הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר1 שיכול לשלוח את הוריו למושב זקנים אף שיודע ששם יטפלו בהם פחות טוב. אולם אם יש חשש שעל ידי שלא יטפל הוא עצמו בהוריו, יש לחוש שיתקצרו ימיהם מחמת טיפול לקוי וכדו', יש מי שכתב שצריך לטפל בהם בכל אופן2.
באופן שצריך לטפל בהם בכח, כגון שצריך לקשרם שלא יוציאו מכונת חמצן וכדו', ימנה אחרים שיטפלו בהם ויעשו את הנדרש.
יש אומרים שאפשר לקיים המצווה ע"י שליח, ולפי שיטתם אם אינו יכול לכבדם יש לו לשלוח שליח שיעשה רצונם אפי' הוא שליח גוי. ויש חולקים שלא עוזר שליחות כיון שהוא 'מצווה שבגופו'. ומ"מ אם האב מקפיד שהבן ישמש אותו בעצמו דווקא, מחוייב לעשות כן. וזה הכל לגבי עצם השימוש והטיפול באביו, אבל ללכת לקנות משהו או כל צורך עקיף הנדרש לטיפול בהם, שזה לא השימוש עצמו הישיר להורים, בוודאי שאפשר על ידי שליח.
התבטא פעם בחריפותו בעל ה"ויואל משה": מילא מה שחושבים הצעירים את עצמם תמיד 'חכמים' יותר מהוריהם - ניתן עוד לסבול, אבל מה שחושבים את עצמם יותר 'מבוגרים' מהוריהם - את זה אי אפשר לסבול... (מתוך 'טיב המעשיות' וישב)
1. שבט הלוי חלק ט' סי' קצ"ז. וע"ע מש"כ בעניין הורים חולים. והביא סייעתא מספר חסידים סי' תקס"ג. 2. כ"כ הרש"ש בסוגיה (קידושין ל"א:) לפרש הא דאמר רב אסי אי ידעו לא נפקי, היינו שהתחרט על שעזב את אמו מפני שחשש שזה גרם לקיצור ימיה. ספר קול החיים אות ו'