וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה (בראשית טז, ב)
רש"י: בִּזְכוּת שֶׁאַכְנִיס צָרָתִי לְתוֹךְ בֵּיתִי
יסוד עצום וסגולה נפלאה לומדים אנו כאן בפסוק זה עם פירוש רש"י: לפעמים כאשר אדם זקוק לישועה גדולה, העצה היא שיעביר על מידותיו ויתחזק במידת הותרנות והסלחנות, כמו שאמרה שרה אמנו שבזכות שתכניס 'צרתה' לביתה תזכה לבנים, בזכות זאת, עבודה מרובה בעבודת המידות.
הבן היחיד – בזכות מה?
נער צעיר לימים היה הגאון רבי יעקב יצחק וייס זצ"ל, בעל 'מנחת יצחק' וגאב"ד העדה החרדית בירושלים, כאשר הוצע עבורו שידוך, בת ישראל כשרה וצנועה המתגוררת בעיירה מרוחקת. ברוח אותם הימים, נסגר השידוך לפני ששני הצדדים התראו, כל משפחה ישבה במקומה מושבה, ודרך שליחים ומכתבים נסגר השידוך ואף קבעו מועד לחתונה.
בהגיע מועד החתונה, כאשר משפחת החתן הגיעו ופגשו לראשונה את הכלה, גילתה אמו שהכלה היא בעלת מום, והשדכנים הסתירו זאת מידיעתם. אם החתן דרשה לבטל לאלתר את השידוך בטענה שמדובר במקח טעות, אלא שכאן הפתיע החתן עצמו, רבי יעקב יצחק, ואמר בגבורת נפש: וכי איך אבייש נערה בישראל?! הלא היא כבר הכינה עצמה לנישואיה, ואיך אשאיר אותה נכלמת ובושה?... הוא הוסיף ואמר לאמו שאם ייווכח בהמשך החיים שיצטרך לגרשה הוא יעשה זאת בלית ברירה לאחר נישואיהם, אבל כעת אינו רוצה לבייש אותה ולבזותה.
שנה לאחר נישואיהם, זכו להיפקד בבן זכר, שהיה למעשה בנו יחידו של המנחת יצחק, הלא הוא הרה"ג רבי בעריש וייס זצ"ל.
לאחר שנים מועטות, פרצה מלחמת העולם השנייה, ואשתו של המנחת יצחק נספתה על קידוש ה'. לאחר המלחמה נישא המנחת יצחק עוד פעמיים, אך משני זיווגים אלו לא זכה להיפקד בזרע של קיימא, ולא נותר לו אלא בנו יחידו, רבי בעריש, שנולד מהזיווג הראשון.
לימים סיפר המנחת יצחק, שהתברר שבדרך הטבע לא הייתה מציאות שהם יזכו לזרע של קיימא, והיה צריך להישאר ערירי כל ימיו, ואין לו כל ספק שזכה לבן אחד מזיווגו הראשון, למעלה מדרך הטבע, וממנו יצאו דורות שלמים, רק כשכר על זה שהעביר על מידותיו ולא גרם בושה לנערה מישראל!
הצלה ממות – בזכות מה?
גאב"ד אנטוורפן, הגאון רבי חיים קריזווירט זצ"ל סיפר על עצמו, שבימי בחרותו בלימודו בישיבה, היה עליו ללכת מדי יום מרחק עצום מהישיבה עד לאכסניה שם היה לן, כך נמשך הדבר במשך שנה וחצי, עד שנמצא עבורו מקום להניח מיטה בסמוך ממש לישיבה, והיה אותו היום בשבילו כיום טוב וחג שמעכשיו לא יזדקק לכתת את רגליו ולבזבז זמן יקר בכל לילה.
אך בלילה הראשון כשהלך לישון על המיטה החדשה, הוא פגש בחור עיוור שבור ורצוץ ששאל את רבי חיים: היכן המיטה שלי נמצאת? מתוך השאלה הבין רבי חיים כי אין לו מיטה לישון. התגבר רבי חיים והעניק לו את המיטה החדשה שלו, והמשיך לכתת את רגליו עד לאכסניה המרוחקת...
עברה תקופה ופרצה השואה האיומה. באחד הימים נכנסו הנאצים הצוררים ימ"ש לישיבה ורח"ל טבחו בכל הלומדים ללא רחם, הם תפסו בחור אחר בחור וירו בו וזרקו אותו מהחלון. כשהגיע תורו של רבי חיים, הוא הסתובב לקיר ולחש תפילה: ריבונו של עולם! אתה לבדך יודע כמה קשה היה עלי לוותר על המיטה לטובת אותו עיוור, אנא ה' בזכות הוויתור הזה תרחם עלי שהנאצי ימ"ש יוותר גם לי! ואכן, כשהנאצי תפס אותו וכבר כיוון עליו את הנשק שלו, הוא התחנן לפניו שירחם עליו, והנה למרבה הפלא הוא נשא חן בעיניו של הנאצי שלחש באוזנו: אני יורה על הקיר, תעשה את עצמך נופל כמת, ואז אני אזרוק אותך מהחלון...
כך היה. לאחר ש'כאילו' ירה בו והרג אותו, הוא זרק אותו מהחלון, וכך בחסדי ה' יתברך הוא ניצל. כל ימיו היה רבי חיים מספר לשומעי לקחו סיפור זה, לדעת עד כמה כוחו של ויתור!