"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" וגו' (בראשית יב, א).
פירש רש"י (יא, לב), שהקדים הכתוב מיתת "וימת תרח בחרן" מלעלה מן הענין, אף שעדיין נשארו לתרח שנים הרבה – כדי שלא יאמרו הבריות: הניח אביו לעת זקנותו והלך לו. ואמר לו הקב"ה "לך לך" – לך אני פוטר, ולא לאחר (בראשית רבה פל"ט ס"ז).
ומצאתי בספר זכרון משה להגאון מוהר"ם משה בן זבולון זצוק"ל, שמכאן מוכח: מי שיש לו אב ואם זקנים, לא ילך מהם אפילו לארץ ישראל. שהרי אף על פי שאברהם הלך מחוץ לארץ לארץ ישראל, הוצרך הקב"ה לפטור אותו – לך אני פוטר, ולא לאחר.
ובזה מתורץ למה נתנה התורה בכיבוד אב ואם שכר של "למען יאריכון ימיך". כי גם שכר ישיבת ארץ ישראל הוא אריכות ימים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ח ע"ב), כשבאו לרבי יוחנן "איכא סבי בבבל" תמה, דכתיב "למען ירבו ימיכם... על האדמה". ומעתה, מי שרוצה לעלות לארץ ישראל ואביו אומר לו שלא יעלה ויניחנו לעת זקנתו – מחויב לשמוע לדברי אביו, כאמור; ונמצא שהבן מפסיד את שכר אריכות הימים של ארץ ישראל. לכן כתוב בכיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך", שלא יהיה הפסד לבן השומע לאביו.
ובזה נראה לי בשיטות מה שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק כו): כל המקיים כיבוד אב ואם, אין לילוח השבת בא לידו.
ואיתא בגמרא, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מוחלין לו עונותיו (כתובות קיא ע"א: "כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון", ו"כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא"). ושכר זה נמצא גם בשבת, דכתיב "שומר שבת מחללו" – אל תקרי "מחללו" אלא "מחול לו" (שבת קיח ע"ב), שמוחלין לו עונותיו. לפיכך, אף שהבן השומע לאביו ואינו עולה לארץ ישראל אינו מפסיד אריכות ימים, כמו שבארנו, עדיין היה מפסיד את מחילת העונות שבארץ ישראל. על כן אמרו שאין לילוח השבת בא לידו – רחמנא מוריש את השבת, שימחלו לו עונותיו גם בזה, ובשום אופן לא יפסיד כלום.
והוסיף בני בעל אבני שוהם: ונראה לי שבזה יתפרש הכתוב בפרשת קדושים "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא יט, ג) – שהכתוב אומר רמז בצדו. שאם הבן מחויב לשמוע לדברי אביו ואמו אף שלא לעלות לארץ ישראל, הרי מפסיד מה ששם מוחלין לו עונותיו; לכך אומר "ואת שבתותי תשמורו" – שכל המכבד אב ואם אין חילול השבת בא לידו, ובשמירת השבת ימחלו לו כל עונותיו, ולא יפסיד כלום.
נחלת יעקב הקדמון – להג"ר יעקב אברהם מקראקא
נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד, וב'לבוב' תרכ"ב