הרב שלמה לוונשטיין שליט"א - פרשת לך לך

לקט פירושים משיעור בפרשת השבוע שנמסר בבית הכנסת "קהל חסידים" בשכונת רמת אלחנן בני ברק ביום חמישי בשעה 21:30

פרשת לך לך שנת תשפ"ז גליון מספר 999

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' (יב, א-ד)

לֶךְ לְךָ - לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְכָאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים, וְעוֹד שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם (רש"י).

זֶהוּ, כַּיָּדוּעַ, אֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, שֶׁנִּתְנַסָּה בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ. לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין, הַאִם הַנִּסָּיוֹן כָּאן כָּל כָּךְ גָּדוֹל? וַהֲלֹא בְּחָרָן אֵין לְאַבְרָהָם אָבִינוּ יְלָדִים, וְהַקָּבָּ"ה מַבְטִיחַ לוֹ, שֶׁאִם יֵלֵךְ אֶל הָאָרֶץ הַהִיא, יִתֵּן לוֹ יְלָדִים וְיַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ. הַקָּבָּ"ה גַּם מַבְטִיחַ לְאַבְרָהָם, שֶׁתְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ לֹא יִגְרְמוּ לוֹ לְמִעוּט מָמוֹנוֹ וְלֹא לְמִעוּט שְׁמוֹ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ - הַקָּבָּ"ה יְבָרֵךְ אוֹתוֹ, אִם יֵלֵךְ, בְּמָמוֹן רַב וּבְשֵׁם טוֹב וּבְכָבוֹד. אֵיפֹה, אִם כֵּן, הַנִּסָּיוֹן כָּאן?

קֻשְׁיָה נוֹסֶפֶת מִתְעוֹרֶרֶת כָּאן - 'אֲמִירָה' הִיא, כַּיָּדוּעַ, לָשׁוֹן רַכָּה, וְ'דִבּוּר' הַיְנוּ לָשׁוֹן קָשָׁה. מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ", וּבְפָסוּק ד': "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'"?

אָמְנָם, אוֹמֵר הַ'שְׂפַת אֱמֶת', הַתְּשׁוּבָה לִשְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת נוֹבַעַת מִיסוֹד אֶחָד, מִמַּעֲלָתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הַהֲלִיכָה עַל פִּי צִוּוּי ה' אָכֵן הָיְתָה כְּדָאִית לְאַבְרָהָם, שֶׁכֵּן הַקָּבָּ"ה הִבְטִיחַ לְבָרְכוֹ בִּילָדִים, בְּפַרְנָסָה וּבְעֹשֶׁר וּלְגַדֵּל אֶת שְׁמוֹ, אַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּרֹב צִדְקוּתוֹ, לֹא שָׁמַע לְקוֹלוֹ מִפְּנֵי הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל, אֶלָּא "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" - לְלֹא חֶשְׁבּוֹנוֹת וְצִפִּיָּה לְתַגְמוּל, אֶלָּא אַךְ וְרַק מִשּׁוּם שֶׁהַקָּבָּ"ה אָמַר לָלֶכֶת!

כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ ה', הָיְתָה כָּאן, אִם כֵּן, 'אֲמִירָה' בְּלָשׁוֹן רַכָּה. "וַיֹּאמֶר ה'...", כִּי יַחַד עִם הַצִּוּוּי הָיוּ הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם אָבִינוּ הָלַךְ, הוּא לֹא הָלַךְ בִּגְלַל הַהַבְטָחוֹת, אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּשֶׁל צִוּוּי ה', וְלָכֵן נֶאֱמַר כָּאן בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, לְשׁוֹן דִּבּוּר - "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'...".

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (יב, א)

כָּתַב רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים (עוֹד יוֹסֵף חַי, פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ) לְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק כָּךְ: כָּל קִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ מַמָּשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּרֶגַע אֶחָד עָלוּל הוּא לָמוּת וְלַעֲזֹב לַאֲחֵרִים אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ שֶׁקָּנָה בְּעָמָל רַב. רַק קִנְיָן אֶחָד עוֹמֵד לָאָדָם לָנֶצַח - הוּא הַחֵלֶק הַמּוּכָן לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹתוֹ לֹא יִקְחוּ מִמֶּנּוּ, לֹא בָּנָיו וְלֹא אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

וְיָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים, עַל מַאֲמַר הַתַּנָּא (סַנְהֶדְרִין צ ע"א): "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא", שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַקָּבָּ"ה הִפְרִישׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא לְפִי עֵרֶךְ נִשְׁמָתוֹ, אַךְ חֵלֶק זֶה לֹא נִמְסַר לוֹ עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְיִרְכֹּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְלַמְרוֹת שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מַפְסִיד אֶת חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַקָּבָּ"ה פּוֹתֵחַ בְּפָנָיו שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וּמְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְאַחַר שֶׁמַּשְׁלִים אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, הוּא מְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ שֶׁהֻפְרַשׁ וְהוּכַן לוֹ עַל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

אָכֵן, יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁאֹל: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם תַּקָּנָה עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, הֲרֵי הוּא חָטָא, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: (יְחֶזְקֵאל יח, כ) "וְהַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת"? וְכָךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאָדָם חָטָא בִּפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אַחַת דָּתוֹ לָמוּת. אִם כֵּן אֵיךְ יִנָּצֵל עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאֵיךְ יֵצֵא אֵי פַּעַם מֵהַגֵּיהִנֹּם?

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא, שֶׁיֶּשְׁנָן שָׁלֹשׁ טְעָנוֹת שֶׁעַל יָדָן יָכוֹל הָאָדָם לְהִנָּצֵל: א. הָאָדָם נוֹצַר עָפָר מִן הָאֲדָמָה, שֶׁהוּא חֹמֶר גַּס, וּמֵחֲמַת כֵּן הֶכְרֵחִי הַדָּבָר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ נְטִיָּה לְצַד הָרַע, כִּי זֶה טֶבַע הַחֹמֶר. ב. אָדָם הוּא בָּשָׂר וָדָם, בֵּן לְאָב וּלְאֵם שֶׁאַף הֵם בָּשָׂר וָדָם שֶׁנּוֹלְדוּ מִבָּשָׂר וָדָם, וְלָכֵן הַחֹמֶר שֶׁלּוֹ הוּא עָכוּר וְגַס יוֹתֵר מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וְקָרוֹב הוּא לְדֶרֶךְ הָרַע. ג. כָּל בְּנֵי הָאָדָם הֵם צֶאֱצָאִים שֶׁל אָדָם וְחַוָּה שֶׁחָטְאוּ בְּעֵץ הַדַּעַת, וּמֵאָז כְּרוּכָה בָּהֶם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, הִיא הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית הַמַּטָּה אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רַע.

לְאוֹר שָׁלֹשׁ הַטְּעָנוֹת הַלָּלוּ, יָכוֹל הָאָדָם לִזְכּוֹת בַּדִּין לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּלְהַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ לְמַצָּבָהּ כְּפִי שֶׁהָיְתָה לִפְנֵי הַחֵטְא, וּמִמֵּילָא יָכוֹל הוּא לְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ הַשָּׁמוּר לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" - אַבְרָם הוּא הַצַּדִּיק שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ כְּאָב בְּגוּפוֹ וְרָם בְּנִשְׁמָתוֹ, וְכָךְ אוֹמֵר לוֹ ה': אַל תִּדְאַג שֶׁמָּא בִּהְיוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה תַּפְסִיד אֶת הַחֵלֶק שֶׁהִפְרַשְׁתִּי לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא לֶךְ לְךָ, כְּלוֹמַר לֵךְ לָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ הַחֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי קַבָּלַת חֶלְקְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיָה בְּכָךְ, שֶׁתִּחְיֶה אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁמָּא תֹּאמַר: בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶחֱטָא וְלֹא אוּכַל לִזְכּוֹת בְּחֶלְקִי. עַל כָּךְ אוֹמֵר לוֹ השי"ת: יֵשׁ לְךָ שְׁלֹשָׁה תֵּרוּצִים שֶׁבַּעֲבוּרָם אֶסְלַח לְךָ עַל חֲטָאֶיךָ וְתוּכַל לִזְכּוֹת בְּחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלְּךָ - וּמַהֵם? מֵאַרְצְךָ, מִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ. מֵאַרְצְךָ, הַיְנוּ שֶׁנּוֹצַרְתָּ מֵעֲפַר הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן בְּךָ חֹמֶר גַּס וּמַחֲטִיא. מִמּוֹלַדְתְּךָ, הַיְנוּ שֶׁהִנְּךָ בֵּן לְהוֹרִים בָּשָׂר וָדָם, וַעֲכִירוּת זֹאת גָּרְמָה לְךָ לַחֲטֹא. וּמִבֵּית אָבִיךָ - הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחֶטְאוֹ כָּרַךְ אוֹתְךָ בְּזֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הַגּוֹרֶרֶת לָרַע. וּלְהֵיכָן אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ, וְשֶׁהַהֲלִיכָה תִּהְיֶה עֲבוּרְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, כְּלוֹמַר הָאָרֶץ בְּהֵ"א הַיְדִיעָה, הִיא אֶרֶץ הַחַיִּים, הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, שָׁם תְּקַבֵּל אֶת חֶלְקְךָ הַמּוּכָן לְךָ.

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (יב, ב)

'וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל' - זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹקֵי אַבְרָהָם'; 'וַאֲבָרֶכְךָ' - זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹקֵי יִצְחָק'; 'וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ' - זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹקֵי יַעֲקֹב'. יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'וֶהְיֵה בְּרָכָה' - בְּךָ חוֹתְמִין, וְאֵין חוֹתְמִין בְּכֻלָּן (רש"י).

בֵּאוּר הָעִנְיָן, שָׁמַעְתִּי מִידִידִי רַבִּי נַפְתָּלִי רַאנְד שליט"א: הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הֵם שְׁלֹשֶׁת עַמּוּדֵי הָעוֹלָם. אַבְרָהָם עַמּוּד הַחֶסֶד, יִצְחָק עַמּוּד הָעֲבוֹדָה [- תְּפִלָּה] וְיַעֲקֹב עַמּוּד הַתּוֹרָה. עַל זֶה אוֹמֵר רש"י: "יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין אֶת הַגָּלוּת - בְּכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וֶהְיֵה בְּרָכָה' - בְּךָ חוֹתְמִין". כְּלוֹמַר: לִקְרַאת סוֹף הַגָּלוּת, 'עֲבוֹדָה' כְּבָר אֵין, וַאֲפִלּוּ עַמּוּד 'הַתּוֹרָה' כְּבָר נֶחְלַשׁ, רַק עַמּוּד הַ'חֶסֶד' עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ, וּבוֹ "חוֹתְמִין".

לְפִי זֶה תּוּבַן בַּקָּשָׁתֵנוּ בַּתְּפִלָּה: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ... שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ", וְלִכְאוֹרָה מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת אֵלּוּ - בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְתוֹרָה? אָמְנָם, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָסֵר לָנוּ גַּם בָּעֲבוֹדָה וְגַם בַּתּוֹרָה, וְעַל כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ" וְאָז נִזְכֶּה לְ"וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְשָׁם נַעֲבָדְךָ".

וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם (יב, יז)

עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם - מַדּוּעַ מַדְגִּישׁ הַפָּסוּק שֶׁשָּׂרַי הִיא אֵשֶׁת אַבְרָם, וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ זֹאת?

וְעוֹד יֵשׁ לְהָבִין - מַה פִּשְׁעוֹ וּמַה חַטָּאתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה בְּלָקְחוֹ אֶת שָׂרָה, וַהֲרֵי סָבוּר הָיָה שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ?

שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ - כָּתַב הַ'כְּלִי יָקָר' - יְתֹרְצוּ בְּתֵרוּץ אֶחָד: אָמְנָם לַהֲמוֹן הָעָם אָמְרָה שָׂרָה 'אֲחוֹתוֹ אֲנִי' אֲבָל לְפַרְעֹה אָמְרָה אֶת הָאֱמֶת, שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָם. הִיא חָשְׁבָה, שֶׁמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל, וְלֹא יִפְגַּע בְּאַבְרָם. אַךְ פַּרְעֹה הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ, וְאָמַר - 'מַאֲמִין אֲנִי לִדְבָרַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאָמַרְתְּ בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם שֶׁאָחִיךְ הוּא. וְאֵינִי מַאֲמִין לִדְבָרַיִךְ הָאַחֲרוֹנִים'.

עַל כֵּן הֵבִיא עָלָיו הַקָּבָּ"ה נְגָעִים, "עַל דְּבַר שָׂרַי", עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה שָׂרָה וְאָמְרָה לוֹ, וְהוּא לֹא שָׁמַע לָהּ. וּמַה הָיָה דִּבּוּרָהּ? - "אֵשֶׁת אַבְרָם", שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִיא, וְלֹא אֲחוֹתוֹ.

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט... וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ (יג, ז-ח)

וַיְהִי רִיב - לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹעָיו שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים, וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל... (רש"י)

אֲנָשִׁים אַחִים - קְרוֹבִים, ומ"א דּוֹמִין בִּקְלַסְתֵּר פָּנִים: (רש"י)

הַאִם הַגֶּזֶל שֶׁל לוֹט וְשֶׁל רוֹעָיו הָרְשָׁעִים, הוּא מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם? מַהוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁל אַבְרָהָם לַגֶּזֶל הַזֶּה, שֶׁגּוֹזְלִים לוֹט וְרוֹעָיו?

וְאִם נֹאמַר, שֶׁבִּגְלַל מִצְוַת 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ' פּוֹנֶה אַבְרָהָם בִּדְבָרִים אֶל לוֹט - כְּבָר אוֹמֵר לָנוּ הַפָּסוּק "וַיְהִי רִיב", כְּלוֹמַר, הַתּוֹכָחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה עַד עַכְשָׁיו כְּבָר גָּרְמָה לְרִיב, וְאֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת. עַל מַצָּב כָּזֶה נֶאֱמַר, כַּיָּדוּעַ, "הַלְעִיטֵהוּ לָרָשָׁע וְיָמוּת", אֵין כְּבָר מִצְוַת תּוֹכָחָה, מַנִּיחִים לָרָשָׁע לְהַמְשִׁיךְ לִגְזֹל, וְהוּא יִשָּׂא אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל עֲווֹנוֹ. מַהִי אֵפוֹא הַסִּבָּה שֶׁאַבְרָהָם פּוֹנֶה שׁוּב אֶל לוֹט בְּעִנְיַן הַגֶּזֶל?

בֵּאֵר הַ'חֲתַם סוֹפֵר', שֶׁהַתְּשׁוּבָה טְמוּנָה בַּמִּלִּים "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ". אַבְרָהָם וְלוֹט דּוֹמִים הָיוּ מְאֹד בִּקְלַסְתֵּר פְּנֵיהֶם. אָמְנָם אַבְרָהָם הָיָה מְבֻגָּר מִלּוֹט בְּשָׁנִים, אַךְ בִּזְמַנָּם לֹא הָיָה הֶבְדֵּל בֵּין זָקֵן לְצָעִיר, עַד שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם מֵהַקָּבָּ"ה שֶׁיִּרְאוּ אֶת הַהֶבְדֵּל. אַבְרָהָם וְלוֹט הָיוּ אֵפוֹא דּוֹמִים מְאֹד זֶה לָזֶה, וּבְנֵי אָדָם הָיוּ טוֹעִים בַּגֶּזֶל שֶׁל לוֹט, וְחוֹשְׁבִים שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ גַּנָּב. מִכָּאן נָבְעָה דַּאֲגָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם מֵהַגֶּזֶל שֶׁל רוֹעֵי לוֹט!

הֶסְבֵּר נוֹסָף, שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין, כָּתַב הַ'חֲתַם סוֹפֵר': "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה...", הַטַּעַם עַל הַמִּלָּה 'נָא' הוּא פַּשְׁטָא, שֶׁהִנּוֹ טַעַם מַפְסִיק. הַמִּלִּים "אַל נָא" אֵינָן מִצְטָרְפוֹת לַהֶמְשֵׁךְ, אֶלָּא יֵשׁ לִקְרֹא זֹאת עִם הֶפְסֵק, כָּךְ: "אַל נָא", אֶלָּא - "תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". שֶׁכֵּן, הַחֶבְרָה, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הרמב"ם, הִיא הַגּוֹרֵם הַמַּשְׁפִּיעַ בְּיוֹתֵר עַל הַפְּרָט וְלָכֵן רָצָה אַבְרָהָם לְהִפָּרֵד מִלּוֹט וּמֵרוֹעָיו הַמֻּשְׁחָתִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻשְׁפַּע מֵהֶם לְרָעָה. הוּא רָצָה שֶׁתִּהְיֶה מֵעֵין 'מְרִיבָה' בֵּינוֹ וּבֵין לוֹט, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁלוֹם לְבָבִי מִדַּי, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּיַחַד כְּפִי שֶׁהֵם כַּיּוֹם, שֶׁאֲנָשִׁים אַחִים הֵם. לְפִי זֶה יֵשׁ לְהָבִין אֶת הַפָּסוּק כָּךְ: "אַל נָא" נִחְיֶה יַחַד, בְּקִרְבַת מָקוֹם וּבְקִרְבַת לְבָבוֹת, אֶלָּא – "תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ", כְּדֵי שֶׁלֹּא נֻשְׁפַּע מֵהַנְהָגוֹתֶיךָ הַמֻּשְׁחָתוֹת, כִּי עַתָּה אָנוּ בְּסַכָּנָה רוּחָנִית, "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", קְרוֹבִים מִדַּי אֵלֶיךָ.

מְסֻפָּר בְּ'פַּרְדֵּס יוֹסֵף', שֶׁהָאַדְמוֹ"ר רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנִים מִפְּשִׁיסְחָא הוֹרָה לִמְשָׁרְתָיו לִשְׂכֹּר עֲגָלָה, נָסַע לְוַרְשָׁא, וְעָמַד בְּפֶתַח בֵּית מַרְזֵחַ. שְׁנֵי סַבָּלִים הָיוּ שָׁם, וְשָׁתוּ יַי"שׁ. שָׁאַל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ: "הַאִם לָמַדְתָּ הַיּוֹם חֻמָּשׁ?" וְהֵשִׁיבוֹ: "כֵּן, אֲבָל הָיָה לִי קָשֶׁה, שֶׁבְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא פֶּרֶק כ"א פָּסוּק כ"ז כָּתוּב "וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית", אֵיךְ כָּרַת אַבְרָהָם בְּרִית עִם הַגּוֹי, עִם אֲבִימֶלֶךְ?" וְהֵשִׁיב הַשֵּׁנִי: "וְלִי הָיָה קָשֶׁה, מַדּוּעַ נֶאֱמַר "וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם" - הֲרֵי, לִכְאוֹרָה, מַסְפִּיק לִכְתֹּב "וַיִּכְרְתוּ בְּרִית"? אַךְ בָּזֶה תִּהְיֶה מְיֻשֶּׁבֶת קֻשְׁיָתְךָ - שֶׁאָמְנָם כָּרְתוּ בְּרִית, אַךְ עִם כָּל זֶה נִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם וְלֹא בְּאַחְדוּת... וּמִיַּד נָסַע הָאַדְמוֹ"ר בַּחֲזָרָה, וְאָמַר שֶׁלֹּא נָסַע אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה...

כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (טו, יג)

כְּשֶׁמִּתְבַּשֵּׂר אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים עַל גְּזֵרַת הַגָּלוּת שֶׁבָּהּ יִהְיוּ בָּנָיו, נֶאֱמַר לוֹ: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם", בִּפְשָׁטוּת הַכַּוָּנָה לְמִצְרַיִם - שָׁם יִהְיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְשָׁם יְעַנּוּ אוֹתָם.

אוּלָם המהרי"ל דִּיסְקִין מְבָאֵר, שֶׁפַּרְעֹה נָתַן לְשָׂרָה אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן בְּמַתָּנָה, וְלָכֵן אֶרֶץ גֹּשֶׁן הִיא הָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם. כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיוּ בְּגֹשֶׁן - לֹא יִהְיֶה שִׁעְבּוּד, אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ רַק גֵּרִים שָׁם, וְכָל עוֹד הֵם יִשְׁהוּ בָּהּ, עוֹלִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יְמֵי שִׁבְתָּם שָׁם לְמִנְיַן הַגָּלוּת, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ שְׁהוּת בִּמְדִינָה זָרָה. אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵצְאוּ מִגֹּשֶׁן, וְיֵלְכוּ לְהִתְעָרֵב בַּגּוֹיִים בְּמִצְרַיִם, בִּהְיוֹתָם "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" - אוֹ אָז, "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", הֵם יָחֵלּוּ לִסְבֹּל מִקְּשִׁי הַשִּׁעְבּוּד.

כָּךְ, אָכֵן, הִתְרַחֵשׁ בְּמִצְרַיִם: בָּרֶגַע שֶׁהִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שְׁמוֹת א, ז), כְּלוֹמַר הֵחֵלּוּ לְהִתְעַרְבֵּב בֵּין הַגּוֹיִים, לְהִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹתָם, וּלְהֵרָאוֹת כְּמוֹתָם - וּכְכָל שֶׁנִּסּוּ לְהֵרָאוֹת כְּמוֹתָם - כָּךְ גָּדְלָה שִׂנְאַת הַגּוֹיִים לַיְּהוּדִים כְּפִי שֶׁאוֹמֵר זֹאת דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (תְּהִלִּים קה, כד-כה), וְאוֹמֵר המהרי"ל דִּיסְקִין שֶׁאָז גַּם הֵחֵל תַּהֲלִיךְ הַהִתְנַכְּרוּת שֶׁל מֶלֶךְ מִצְרַיִם, "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שְׁמוֹת א, ח).

כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים לְכָל אֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת 'קִדּוּשׁ', הוּא מֵבִיא אֶת הַגּוֹיִים שֶׁיַּעֲשׂוּ לָנוּ אֶת הַ'הַבְדָּלָה'... מִכָּאן צְאוּ וּרְאוּ מַה גֹּדֶל הֶעָווֹן שֶׁל יְהוּדִי הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּתְחוּם הַהִתְקָרְבוּת לַגּוֹיִים.

וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר זצ"ל אוֹמֵר: "מַיִם [- הַגּוֹיִים] רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה [- אֵשׁ]", הַכַּוָּנָה לְאַהֲבַת ה' לְעַם יִשְׂרָאֵל. לַמְרוֹת שֶׁמַּיִם מְכַבִּים אֶת הָאֵשׁ, וּבְוַדַּאי אִם הַמַּיִם הֵם רַבִּים?! אֲבָל אִם הַמַּיִם נִמְצָאִים בְּסִיר וְהַסִּיר מֻנָּח עַל הָאֵשׁ, בְּמַצָּב זֶה הַמַּיִם לֹא יְכוֹלִים לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, כְּלוֹמַר, כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה וְהַפְרָדָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִים, הַגּוֹיִים לֹא יְכוֹלִים לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ. אַךְ אִם מוֹרִידִים אֶת הַהַפְרָדָה וַדַּאי שֶׁהַמַּיִם יְכוֹלִים לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ! כְּשֶׁמְּנַסִּים לְהִדַּמּוֹת לַגּוֹיִים, יָכוֹל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַגִּיעַ מַצָּב שֶׁהַמַּיִם יְכַבּוּ אֶת הָאֵשׁ.

עִנְיָנִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מָתוֹק הָאוֹר" עַל סֵפֶר תְּהִלִּים חֵלֶק רִאשׁוֹן

אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ (טז, ב)

בְּסֵפֶר "נְפוּצוֹת יְהוּדָה" בֵּאֵר כַּוָּנַת הַפָּסוּק, שֶׁהַמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת עֹל מַלְכוּת ה', "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ" - אֵינוֹ עוֹשֶׂה טוֹבָה לַמָּקוֹם, אֶלָּא לְעַצְמוֹ, וּכְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה יג, ג): "לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת", שֶׁבְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת הַתּוֹעֶלֶת הִיא לַמְקַיֵּם וְלֹא לַקָּבָּ"ה. וּכְעֵין זֶה פֵּרֵשׁ גַּם הָרַדַ"ק.