מדי שנה בשנה ברבים מבתי הכנסת בליל שמחת תורה, עת נעמד הגבאי והולם בבימה ומתחיל במכירת העליות. הכל חפצים לזכות בזכויות העילאיות, חתן תורה, חתן בראשית, מפטיר וכן הלאה, אחת העליות המבוקשות הינה 'עליית כל הנערים', אשר מסורת בידינו שהיא סגולה לזרע של קיימא.
וכך גם היה בבית הכנסת באחת מערי הצפון, כאשר בשמחת תורה תש"פ, הלם הגבאי על הבימה, וביקש למכור את עליית כל הנערים, שניים התמודדו על העלייה, שניהם רצו בה בכל מאודם. האחד אברך בשם ר' יוסף נשוי מזה כמה שנים וטרם זכה לילדים, ממתין הוא לישועה המבוששת מלבוא. מנגד ניצב לו ר' יצחק, אב הוא לכמה בנות, אך חפץ הוא בבנים, ומה עוד שכבר שנים לא זכה לערוך שמחה, אולי 'כל הנערים' יזכה אותו.
רגע לפני שהחלה המכירה, ביקש רב הקהילה לשוחח עם ר' יצחק. ראה נא אמר לו בנועם, אין ספק שהנך רשאי להתמודד במכרז וגם לרכוש את העלייה, ובעזרת השם הסגולה תעבוד ותזכה בבן זכר עוד השנה, אולם מנגד הלא ניצב עמנו כאן ר' יוסף, אברך חמד שהוא ורעייתו מתייסרים כבר שנים בהמתנה וציפייה לזכות בזרע של קיימא. אולי תוותר לו? נכון, רשאי אתה להתמודד, וגם לזכות ולעלות לתורה ולזכות להתברך בסגולה. ובכל זאת...
הרב סיים את דבריו, והותיר את ר' יצחק שקוע במחשבות. מצד אחד הרב מדבר דברי טעם, לחברו אין כלל ילדים והוא חפץ בסגולה הנודעת, והלוואי ויוושע בקרוב; מצד שני, מכירת עליות היא מכרז, אין כאן עניין לוויתורים. הוא חפץ בעלייה, יש לו עניין בסגולה, גם הוא מצפה מאוד לזכות בבנים, תתנהל המכירה כדין וכהלכה ומי שיזכה יזכה, למה לוותר?!
ואכן הקול הזה ניצח לבסוף, וכשהמכירה החלה, התמודדו ר' יוסף ור' יצחק, זה מול זה, ראש בראש. המחיר טיפס ועלה ולבסוף ר' יוסף חשוך השנים החליט לפרוש מהמרוץ. זכה לו ר' יצחק, הכריז הגבאי בפאתוס, 'עליית כל הנערים' נמכרה. מצד אחד שילם כסף משמעותי, העלייה היא שלו והוא חפץ בה ובסגולתה, מצד שני אולי בכל זאת... הרי ר' יוסף ממתין "כל כך הרבה שנים" לישועה, אולי נכון לוותר לו?!
דקות ארוכות התחולל הקרב בעומק ליבו, עד שהוכרע נכון. ר' יצחק פנה אל הגבאי בלאט, ולחש לו: 'בעליית כל הנערים, תכבד את ידידי ר' יוסף'. הגבאי חשב שאינו שומע טוב, הרי לא עבר זמן רב מאז התמודדו השניים זה מול זה במרוץ אחר העלייה המסוגלת, עד שר' יצחק זכה והעלייה שלו, האומנם? עכשיו הוא מוותר?!
אבל ר' יצחק לא הותיר מקום לספק, ובקול אמיץ אישר: 'כן! תן לר' יוסף, שיהיה לו לסגולה. נכון העלייה היא שלי, אשלם כל מה שהתחייבתי בגינה, אבל את העלייה – תן לו. מוותר אני על העלייה הנכספת, כדי שר' יוסף יזכה בישועתו!'
ואכן בשעת הקראת העליות הופתע ר' יוסף לשמוע את הגבאי קורא בשמו, הוא עלה לתורה בעלייה אותה ביקש ובה חשק בכל ליבו.
ומה שקרה בהמשך, הוא לא יאומן. תוך שנה עמד סיפורנו למבחן, כפי שמספר לנו הרב נתנאל מור יוסף הי"ו, מעסקני הקהילה: ר' יוסף חשוך הבנים, זכה לחבוק בת כבר בראשית חודש תשרי תשפ"א, פחות משנה לאחר שעלה לתורה בעליית 'כל הנערים', זכה בתינוקת מתוקה, בזכות הסגולה כמובן.
אבל זה עוד לא הכל: ר' יצחק המוותר האצילי, ערך בליל שמחת תורה תשפ"א שחל בשבת, שלום זכר כפול לזוג תאומים שנולדו לו לפקודת השנה, בזכות הוויתור כמובן!
וללמדנו בא, במבט ראשוני עלולים לחשוב שהמוותר מפסיד, מחמיץ הזדמנות, מאבד משהו. אבל לא רק שאינו מפסיד, הוא רק מרוויח! לא תמיד הוא נוכח בכך מיד, אבל פרשת השבוע מלמדת אותנו, וסיפורם של שני האברכים זועק אלינו.
אחים יקרים, אם יש לנו הזדמנות, ההזדמנות הזאת היא רגע יקר ערך, בו ניתן לזכות לישועה נכספת, כי הוויתור מוכיח שלא עומדים על קוצו של יוד, וככל שהוויתור קשה יותר, ככל שהמוותר צודק יותר, כך כוחו יפה יותר לפתוח שערי שמים ולהעניק ברכה וישועה, למעלה מדרך הטבע!