המקור לחתימת הברכה בלשון ”מגן” מהפס’ בפר’ (טו, א) ”אל תירא אברם אנכי מגן לך”, כמובא במדרש משנת רבי אליעזר (פי”ב) מניין שחתימה מגן אברהם, ת”ל אנכי מגן לך. וכ”ה בזוהר (לך לך פב.) כמה דחתמי ברכה באברהם דכתיב אנכי מגן לך, ואמרי מגן אברהם. וכ”כ במח”ו (סי’ שכח) ובס’ המחכים, והר”א מלוניל בס’ המנהגות (ה:) ובסידור הרוקח, ובאבודרהם. וז”ל ס’ האשכול (הל’ תפילה) והיינו דאמור רבנן באגדתא כי כשהרג אברהם את המלכים ואמר לו הב”ה’ אנכי מגן לך’ פתח ואמר ברוך מגן אברהם. ועי’ דעת זקנים לבעלי התוס’, כשהרג את המלכים נתיירא שמא נתמעטו זכיותיו אמר לו ית’ בערת קוצים מן הכרם אל תירא אנכי מגן לך ולכך אומרים מגן אברהם.
ובמדרש תהלים (שוח”ט יח, לא) על י’ נסיונות שתנסה אברהם אבינו, ”קבלן מיראה ומאהבה, ועמד כגבור, ומה שכרו, מגן הוא לכל החוסים בו, שנאמר אנכי מגן לך... א”ל הקב”ה הריני מקריב ומראה לכם אפילו אומר לו שיקח ויקריב את בנו לשמי, הוא שומע לי, לכך אני מגינו, מגן הוא לכל החוסים בו, ולמחר בניו מברכין בתפלה ברוך אתה ה’ מגן אברהם.
[ועע”ש במדרש עה”פ מגני וקרן ישעי, אמר דוד לפני הקב”ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד וכו’ מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה. וע’ רשב”ם פסחים (קיז:) ורבינו שלמה היה אומר משום הכי לא שייך למימר בתפלה מגן דוד {בחתימת ברכת צמח דוד} שכבר אמרנו מגן אברהם ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה].
ובפדר”א (פכ”ז) על מלחמת המלכים, אי’ יצא שם בן נח לקראתו וראה את כל המעשים שעשה ואת כל הרכוש שהשיב והיה תמה בלבו, התחיל מהלל ומפאר ומשבח לשם עליון, ואומר ברוך אל עליון אשר מגן צריך. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב”ה ואמ’ רבון כל העלמים לא בכח ידי ולא בכח ימיני עשיתי את כל אלה אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעוה”ז ובעוה”ב, שנא’ ואתה ה’ מגן בעדי בעולם הזה, כבודי ומרים ראשי לעוה”ב, וענו העליונים ואמרו [בא”י] מגן אברהם. והובא בסידור הרוקח, והוסיף ע”ז, ואתה ה’ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי בגימ’ במלאכי”ם מרי”ם ראש”י.
ואי’ באגדת בראשית (פרק פ) כמגדל דוד צוארך. זה אברהם, כשם שכל איבריו של גוף תלוין בצואר, כך כל ישראל תלוין באברהם, שנאמר מגן אברהם, אלף המגן תלוי עליו, עושה חסד לאלפים, דבר צוה לאלף דור, בזכות אברהם נתלה עליו עד אלף דור.