את הניסיון של אברהם אבינו באור כַּשְׂדִּים התורה כותבת רק ברמז. לעומת זאת את הניסיון של "לך לך" היא כותבת באריכות. יש להבין מדוע.
אומרים המפרשים: התורה אינה ספר מעשיות. היא באה ללמד אותנו מה לעשות וכיצד להתנהג. "אור כַּשְׂדִּים" הוא ניסיון ליחידי סגולה, בעלי דרגה, המוכנים למסור את נפשם על קידוש השם. "לך לך" הוא תפקידו של כל יהודי שרוצה לגדול.
כדי לדעת איך מתחילים להיות יהודי, עלינו ללמוד מהיהודי הראשון בעולם - מאברהם אבינו. האל"ף בית הוא "לך לך": תמיד תמשיך ללכת!
נשאלת השאלה: מדוע כתוב "לך לך"? באופן שהמילה לך נראית כתובה פעמיים?
התשובה: צריך להמשיך ללכת כל הזמן! לא לעצור!
לך! קשה לך? לך!
לעולם אל תתייאש. יהודי אף פעם לא מתייאש. תלמד מאברהם העברי, שלמרות כל הקשיים והניסיונות, המשיך תמיד ללכת.
אברהם אבינו עבר את הניסיון של אור כַּשְׂדִּים והביא לקידוש שם שמים אדיר בעולם. הוא היה הראשון בעולם שניצח את נמרוד, שעליו נאמר (בראשית י, ט וברש"י) "גיבור ציד לפני ה' - צד דעתם של בריות בפיו וּמַטְעָם למרוד במקום".
אברהם יצא חי מהאש הלוהטת שנמרוד השליך אותו לתוכה.
איך מרגיש אדם לאחר שקיים מצוה גדולה, והביא לקידוש שם שמים בעולם? אדם רגיל היה לבטח אומר לעצמו: 'חסד ה'! עכשיו אפשר ללכת קצת לנוח'...
ומה אומרת התורה לאברהם מיד עם סיום הניסיון של אור כַּשְׂדִּים? "לך לך!" - תמשיך, אל תעצור. אין דבר כזה לעצור. יהודי תמיד הולך הלאה, קדימה. מי שעוצר - נופל.
אדם בגיל שבעים וחמש יוצא לפנסיה. הוא סיים כבר את התפקיד שלו. לא כן יהודי. בגיל הזה הקב"ה אומר לאברהם: תתחיל את התפקיד שלך! מאברם עליך להפוך לאברהם ולהיות אב המון גויים.
הרב מפוניבז' הקים את הישיבה בהיותו בגיל שישים וחמש, וזאת לאחר שהישיבה שהיתה לו בליטא נמחקה, הקהילה וכל בני משפחתו נמחקו, והוא נותר לבד. אדם אחר, בגיל כזה ולאחר שעבר כל כך הרבה טראומות, היה הולך לישון. לא כן הרב מפוניבז'. לך לך! לא מאוחר! צריך להמשיך הלאה.
זוהי מהותו של יהודי, שאותה לימד אותנו אברהם אבינו: יהודי לא עוצר.
אברהם אבינו נקרא "אברהם העברי" על שם שהוא עמד מעבר אחד של העולם - וכל העולם מעברו השני. אולם החיד"א מביא פירוש מחודש: אברהם היה אומר על כל ניסיון, או קושי: "גם זה יעבור", והיה ממשיך הלאה.
קראתי סיפור שסיפר יהודי שטס במטוס, ולפתע במהלך הטיסה, הוא שומע קולות המולה: מחפשים רופא. זוג ישראלים טסו בפעם הראשונה בחייהם במטוס, ולפתע האשה לא הרגישה טוב. רופא מארצות הברית, מנהל מחלקה נוירולוגית, שהיה גם הוא במטוס, חש למקום, אך מכיוון שהזוג הישראלי דיבר רק עברית, והרופא רק אנגלית, היה צורך במתרגם. יהודי חרדי, ראש כולל, היה המתורגמן.
הרופא הסביר שככל הנראה האשה לקתה בדלקת קרום המח ויש לבצע נחיתת חירום במהירות האפשרית כדי להבהיל אותה לבית חולים ולנסות להציל את חייה. הבעל ניסה לשאול את הרופא אם יש דרך להימנע מזה, שכן כאמור היתה זו הנסיעה הראשונה שלהם לחו"ל, אך הרופא השיב במבט חמור: "אתה רוצה אשה, או גופה?"
אותו רב החל באמירת תהילים, כשרבים מצטרפים אליו. בתחילה הבעל סירב להצטרף לאמירת התהילים, אולם לאחר שנוכח שנוסעים רבים - שלא הכירו את האשה - התפללו עליה בכוונה גדולה, הוא הרגיש לא בנח, והצטרף... וברגע של התעלות אף ביקש מהרב שיורה לו במה להתחזק לרפואת אשתו. הרב אמר לו שיקבל על עצמו שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה. הם החליפו ביניהם מספרי טלפון. המטוס ביצע נחיתת חירום, והאשה הובהלה לבית חולים באמבולנס שהמתין במקום.
כעבור זמן הרב מקבל ממנו שיחת טלפון. הוא מספר שאכן היתה זו דלקת קרום המח ובחסדי השם האשה ניצלה ברגע האחרון. הרופאים אמרו פה אחד, שעוד עיכוב קטן וכבר לא היה מה לעשות... הוא הוסיף וסיפר שברוך ה' הוא מתחזק בשלוש המצוות שהרב הורה לו והבטיח לשמור על קשר.
הקשר לא איחר לבוא. כעבור תקופה קצרה האיש שב והתקשר לרב וסיפר לו שהוא ואשתו חזרו בתשובה שלימה.
"אודה על האמת", אמר הרב. "כשביקשתי ממנו במטוס להצטרף אלי לאמירת תהילים על אשתו, והוא סירב, רציתי גם אני לסגור את התהילים... אם הוא לא דואג לאשתו - למה אדאג אני? בתוכי גם קוננה מחשבה שלאדם כזה לא מגיעה ישועה... אבל החלטתי להתחזק, להתעקש, להמשיך להתפלל, דבר שהוביל בסופו של דבר לחזרתם בתשובה".
"לך לך". אל תעצור. קשה? תמשיך! לך ועוד פעם לך. אל תיבהל ממפריעים, מקשיים, מניסיונות. יהודי ממשיך תמיד להתמודד. זהו סוד ההצלחה.