Skip to content
קובץ גליונות

מעלי תורה

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה

לך לך

'שכרך הרבה מאוד'

אחר שחזר אברהם מהמלחמה עם המלכים כתוב (ט״ו, א׳) 'אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד'. ופירש רש"י אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קיבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם שכרך הרבה מאד. צריך ביאור מה הכוונה 'שכרך הרבה מאוד' מהו ריבוי השכר שהובטח לו, ועל איזה שכר מדובר בזה. עוד צ"ב דאם כל מה שאמר לו הוא שלא נגרע שכרו, היה צריך לומר לו 'שכרך שלם' שמשמעו שלא נגרע לו משכרו, ולמה אמר לו 'שכרך הרבה מאד'.

ונראה לבאר בזה עפי"ד הרמב"ם ספ"ז ממלכים על היוצאים למלחמה שאין להם לירא ולפחד מהמלחמה, וכתב ז"ל ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה וכו' וידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה וכו', וכל הנלחם וכו' ותהיה כוונתו לקדש את ה' בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך. מבואר דהנלחם מלחמת ה' מובטח לו שכר מיוחד שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו וזוכה לחיי העולם הבא, וכל זה נדרש מן הכתוב, והכתוב תלה טעם הזכיה בזה שנלחם מלחמות ה'.

והנה איתא בחז"ל שבצאתו למלחמה אמר לחניכיו 'אצא ואפול על קידוש שמו של מקום', ומבואר דהמלחמה במלכים הייתה מלחמה על קידוש ה', והיה זה מלחמה על קידוש שמו של מקום. ולכאורה צ"ב דהרי זה היה מלחמה להצלת לוט, ומה ענין הצלת לוט מיד המלכים שייך לקידוש שמו של מקום.

אכן הביאור בזה הוא כמו ששמעתי מאאמו"ר הגאון זצ"ל דהנה להלן כשהמלכים תפסו את לוט כתוב 'ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו', ומבואר מזה שכל עיקר המלחמה של כדרלעומר היה כדי לתפוס את לוט, והמטרה בתפיסת לוט הוא בשביל לכופו להודות בע"ז, וכיון שהיה קלסתר פניו של לוט דומה לשל אברהם וכמו שכתב רש"י, יוכלו לומר שאברהם אבינו חזר בו והודה להם לכפירתם ח"ו, וזה הוא גם הטעם שאברהם אבינו חגר עצמו למלחמה להצילת לוט, כדי שלא יוכלו לומר שחזר בו והודה להם, ונמצא לפי זה שאברהם אבינו נכנס למלחמה היה למנוע חילול ה', ולמנוע מהכופרים את כפירתם, ואם כן מבואר היטב שמלחמה זו נחשבת למלחמה על קידוש שמו של מקום. וכיון דנמצא דמלחמה זו הייתה מלחמה על קידוש שמו של מקום, והייתה זו מלחמת השם, א"כ כיון שנלחם מלחמה זו, ממילא ראוי הוא אברהם אבינו לזכות לכל הדברים שהובטחו למי שנלחם מלחמת ה'.

ולפי זה יש לבאר דזהו שהובטח 'שכרך הרבה מאוד', היינו כל אותן הדברים שמנה הרמב"ם שזוכה מי שנלחם מלחמת השם, והובטח אברהם שיטול שכר הלוחם מלחמות ה'. ולפי"ז מבואר עוד טעם למה הבטחה זו לאברהם נסמכה למלחמה, דרק משום שנלחם במלחמה הוא שזכה להבטחה זו.

העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה

וכמו כן מצאנו בת"ת, דתנן באבות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא פירש מה הם אותם דברים הרבה שהוא זוכה להם. [וברוח חיים פירש ד'דברים הרבה' הוא זכיה נוספת מלבד הזכיה בכל מה שנזכר שם במשנה]. ונראה לבאר בזה דהנה העוסק בתורה נחשב לוחם מלחמת השם, כמש"כ בפר' חוקת 'בספר מלחמות השם', וברש"י בקידושין דף ל' כתב דהפסוק נדרש ספר מלחמות, מלחמה שע"י ספר, וכן דרשינן מהכתוב 'כי ידברו את אויבים בשער' שאפי' אב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה וכו' נעשים אויבים זה לזה, מבואר דעסק התורה הוא בגדר של מלחמה והתנצחות בין אויבים, ועסק המלחמה הוא מלחמה על אמיתה של תורה, והוא מלחמת השם. וכיון דעסק התורה הוא בכלל מלחמת ה', הרי גם הוא זכאי לההבטחות שכתב הרמב"ם שהובטחו לנלחם מלחמות ה'.

מעתה יש לבאר דזוכה לדברים הרבה היינו אותם הדברים שכתב הרמב"ם שהובטחו לנלחם מלחמות השם, שגם הלומד תורה זוכה להם.

ויש לבאר דקדוק לשון התנא שזוכה לדברים הרבה, שהוא מיוסד על לשון הכתוב כאן שקראו 'שכרך הרבה מאוד', הרי ששכר זה נקרא שכר רב.

ויש להוסיף עוד דהנה התנא תלה הדבר במי שעוסק בתורה לשמה דוקא. ויש לומר דזהו כמש"כ הרמב"ם דרק אם תהיה כוונתו לקדש את השם בלבד הוא זוכה לדברים הללו, ולכן צריך שיהא עסקו בתורה לשמה דוקא, שכונתו לקדש את השם בלבד. והביאור בזה דהרי זכייתו הוא משום שהוא נלחם מלחמת ה' וכמבואר בכתוב 'כי מלחמות ה' הוא נלחם' שתלה שכרו במה שנלחם מלחמת ה', ובשביל שיהא נחשב מלחמת ה' צריך שתהיה כוונתו לקדש השם, שרק באופן זה נחשב מלחמת ה', אבל אם כונתו אינה אלא לתועלת עצמו ה"ז מלחמת עצמו.

וילך אתו לוט

כתוב (י"ב, ד' ה') 'וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וגו'. צריך ביאור למה כפל הכתוב וילך אתו לוט, וחוזר ואומר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. והנה בהוריות דף י' מבואר דבגלל שנפרד לוט לכן נאסרו עמוני ומואבי לבא בקהל ה'. ומבואר דמה שכאן נפרד לוט אינו רק פרידה לאותה שעה, ולא רק שבמציאות אינם דרים עוד ביחד, אלא היה זה פרידה לעולם ולא יהיה ביניהם שום חיבור כלל, ובכלל פרידה זו נכלל שלא יהיו יכולים לבא בקהל ה'. וצריך להבין למה באיסור גזילה של רועיו, יהיה נגזר עליו פרידה נצחית וגמורה.

עוד צ"ב דלהלן כשהיה הריב בין הרועים כתוב שאברהם אמר לו 'הפרד נא מעלי', ופירש רש"י דהמריבה הייתה כי רועי לוט היו רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, והוכיחו אותם על הגזל. וצריך להבין מהו הענין שיפרדו ומה תועלת יש בפרידה זו, וכי ע"י זה יפסיקו רועי לוט לגזול.

ונראה לבאר הענין דהנה באמת צריך ביאור איך לקח אברהם את לוט עמו, והרי נצטווה לך לך מבית אביך, ולוט הוא מכלל בית אביו ואיך לקחו עמו.

והביאור בזה הוא כי ענין הציווי להפרד מבית אביו היה משום שהם רשעים ועובדי ע"ז, וע"כ צריך להפרד מהם ולילך מהם, ולוט שרצה להדבק בדת האמת ולהחזיק בדרכו של אברהם, יצא מכלל הציווי ללכת ולהתרחק ממנו, והיה ראוי להיות עם אברהם ולכן לקחו עמו. וזהו ביאור הענין שאברהם אמר לו 'הפרד נא מעלי' כי בזה שרועיו רשעים הרי הוא מפקיע עצמו מלהיות מחזיק בדרכו של אברהם, וממילא חזר להיות נכלל בכלל הציווי של לך לך מבית אביך, ולכן אמר לו אברהם שיפרד מעליו, כי עליו להתרחק ממנו ולהפרד ממנו. ובזה מבואר למה נכלל בפרידה זו שלא יהיה שום חיבור עמו עוד לעולם, כי הפקיע עצמו מלהיות מחזיק בדרכו של אברהם, והחזיר עצמו לציווי של לך לך.

ובזה יש לבאר כפילות הכתוב דבתחילה כתוב 'וילך אתו לוט' ר"ל דלוט הלך בדרכו של אברהם, וכיון שהחזיק בדרכו של אברהם שוב היה יכול אברהם אבינו לקחת אותו עמו, וחזר הכתוב ואמר 'ויקח אברם את לוט בן אחיו'.

סילוק העיט מעל הפגרים

כתוב (ט"ו, י"א) 'וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם'. ופירש רש"י, העיט הוא עוף. וישב, הוא לשון נשיבה והפרחה, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח. ולפי פשוטו סילק אברהם אבינו את העיט שלא יקלקל העיט את הפגרים, כדי שיוכל להתקיים הברית בין הבתרים, שזה היה ע"י שעבר תנור עשן ולפיד אש בין הגזרים.

ונראה דאפשר לומר עוד על פי דברי רש"י לעיל פסוק ט', דעגלה משולשת הוא רמז לשלשה פרים, פר יום הכיפורים, פר העלם דבר של ציבור, ועגלה ערופה. ועז משולשת הוא רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין ושעיר חטאת יחיד. ואיל משולש הוא רמז לאשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת. ותר וגוזל הוא רמז לתור ובן יונה. ומבואר שהיו הם בבחינת קרבנות. וא"כ יש לומר שעל כן סילק אברהם אבינו את העיט שירד על הפגרים, משום הדין דקרבנות בעו שמירה, וכדין משמרת תרומה שלא יאבד, כמבואר בסוגיית הגמ' בסוף פ"ק דפסחים.

תחילת שנת תורה - חורף זמן

מתוך משא פתיחת הזמן בהיכל הישיבה-ב'

כתוב בגמרא שחודש תשרי נקרא 'ירח האיתנים' כיון שהוא תקיף במצוות, יש הרבה מצוות בחודש תשרי, ולא זו בלבד אלא גם לחודש תשרי מגיעים אחרי הכנה מרובה של חודש אלול, בסליחות ותשובה וכל המסתעף, משני חדשים אלו כל אחד זכה להתעלות ולזכות לדבקות בה' בתשובה תפילה ומצוות, כל אחד לפי דרגתו. שני חדשים של עבדות להקב"ה באופן מיוחד. באמת יהודי הוא כל יום עבד של הקב"ה, אבל שני חדשים אלו הם מיוחדים יותר למצב של 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא'. וכעת עלינו לחשוב איך לשמר את כל המעלות והקנינים הללו שזכינו להם, וכל התעלות וכל מצוה זה קנין לנפש, ועלינו ליזהר שלא נהיה בבחינת שוטה המאבד מה שנותנים לו. הרי לגבי ת"ת כתוב בפסוק 'התעיף עיניך בו ואיננו', רק מסיחים דעת וכבר שוכחים מה שלמדו, גם כתוב בגמ' שד"ת קשה לקנותן ככלי זהב וקל לאבדן ככלי זכוכית, וממילא מובן שצריך לעשות כל טצדקי לשמר את הדרגה שהיה לנו בחדשים אלו, ובפרט שלדרגה זו זכינו בעמל ויגיעה ולא בקבלה במתנה, ובודאי אם לא נתבונן איך לשמר את המעלות האלו זה יהיה חסרון דעת. אם כל אחד יקדיש כעת כמה רגעים להיזכר על הימים הקדושים שעברו עלינו זה ישאיר רושם. בקהלת כתוב 'משכבר הימים הכל נשכח', אבל כעת עדיין אפשר להיזכר בימים שעברנו, וכך יהיה לנו אחיזה בימים האלו ולא יאבדו מאיתנו. הנה כעת אנו זוכים להתחיל זמן חדש - מה ההגדרה של זמן חדש, ובכן, בגמרא במנחות כתוב 'היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו', מבואר שכהן שמקריב מנחה מברך ברכת שהחיינו, על מה הברכה - ברש"י כתוב שמדובר בכהן שמקריב מנחה בפעם ראשונה בחייו, אבל בתוס' מבארים שהמשמרות היו מתחדשות ומתחלפות פעמיים בשנה, ולכל משמרה היו בתי אבות, ונמצא שלא היו מקריבין אלא שני ימים בשנה, וזמן קבוע להם להקריב לחצי שנה יום אחד, ולכן מברך שהחיינו, ומבואר שכל חצי שנה זה נחשב התחדשות של זמן מחודש, הכהן הזה כבר הקריב לפני חצי שנה, ובירך אז שהחיינו, וכיון שכעת בא להקריב שוב אחרי חצי שנה שלא הקריב - זה סיבה לברך שהחיינו שוב פעם, מזה אנו לומדים שתחילת זמן של חצי שנה זה זמן מחודש ומיוחד לעצמו. ובנוסף לזה כעת בבחינה מסוימת אנו מתחילים שנה חדשה, ואף שראש השנה הוא בא' תשרי, מ"מ עד חג הסוכות עדיין נחשב שייך לשנה הקודמת, וסמך לזה ממצות הקהל שנעשית בסוכות, ולשון הפסוק הוא 'מקץ שבע שנים תעשה שמיטה', הרי דזה נחשב סוף השנה הקודמת, וכן כתוב 'חג האסיף - בצאת השנה', וכן אנו מוצאים שדעת ר"ש לענין איסור בל תאחר שזה רק אחרי שעברו ג' רגלים וחג הסוכות, הרי דזה שייך לשנה הקודמת. ויותר מזה אנו מוצאים שקריאת התורה שייך ל'שנה', וכמבואר בגמ' שקוראים קללות שבמשנה תורה שבת אחת לפני סיום השנה מטעם 'תכלה שנה וקללותיה', וא"כ סיום קריאת התורה הוא סיום השנה, וסיום קריאה"ת הוא בשמחת תורה, ואז הוא סוף השנה לענין זה, ושבוע פרשת בראשית הוא תחילת השנה לענין קריאת התורה, כעת מתחיל השנה לענין התורה, וא"כ כעת אנו ממש ב'תחילת שנת התורה'. התחדשות הזמן החדש הוא זמן ראוי לכל אחד להתחיל מההתחלה, לא להתחשב בעבר, לא לומר 'כאן נמצא כאן היה', לא להמשיך ברצף כמו שהיה עד עכשיו, אלא כל אחד יכול להשתנות, לפתוח חשבון חדש, לשכוח מהעבר ולהתחיל ללמוד בשמחה.

More in this printout

View the whole printout