Skip to content
קובץ גליונות

מאירת עיניים

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

המאמר המרכזי

"ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו."

מדוע בשר המלאך להגר שישמעאל יהיה פרא אדם? והחילוק שיש בין שרה להגר.

הנה לאחר שברחה הגר מפני שרה, הואיל ועינתה אותה מצאה המלאך ואמר לה דברי ניחומים, וביקש ממנה לחזור אל שרה, גבירתה ולהתענות תחת ידה, ובזכות זה יולד לה בן.

אלא שיש לעיין שהרי אם נתבונן בלשון הפסוקים נראה לכאורה שבתחילה המלאך בא לבשר ולנחם את הגר בכך שיולד לה בן, וכדכתיב "כי שמע ה' אל עניך, הנך הרה וילדת בן", וזה בשל כך ששרה עינתה אותה, ולכן ברחה מפניה ותעתה במדבר.

אולם יש להבין את סוף דברי המלאך אל הגר "והוא יהיה פרא אדם וידו בכל ויד כל בו", ומה בשורה וניחום יש בכך שהוא אומר לה שבנה יהיה פרא אדם ויד כל בו, עוד קשה דהנה המלאך פונה אל הגר ואומר לה אי מזה באת ואנה תלכי? ולכאורה הרי יודע מהיכן באה ולאן היא הולכת, ולמה שאל זאת?

ולכן נראה לומר שבאמת מטרת דברי המלאך אל הגר לא היו בכדי לנחמה ולבשרה על ישמעאל, אלא מטרת דבריו היה להסביר לה מדוע אין היא ראויה לאברהם, מדוע שרה ראויה, ומדוע היא צריכה להיות שפחת שרה, ולהתענות תחתיה ולא אשת אברהם.

וביתר ביאור נראה שהסיבה ששרה גרשה את הגר הואיל והגר חשבה שהיא ראויה יותר משרה לאברהם, וכדכתיב (ט"ז, ד) "ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה" לאברהם שהגר התעברה מאברהם בביאה הראשונה, ואילו שרה עד עכשיו לא התעברה ממנו למרות שהיתה נשואה לו הרבה שנים.

ובאמת להגר היו שאיפות רוחניות דהרי היתה בת מלך פרעה, ועזבה את הכול בכדי להדבק באברהם ובזרעו, ועוד שהחשיבה את עצמה ראויה להיות הגבירה הראשונה לאברהם, ואם חשבה כך ודאי ראתה את עצמה כצדיקה ובעלת אמונה בהקב"ה שכך ראויה לאשת אברהם.

ולכך בא המלאך והסביר לה מדוע לא היא ראויה לאברהם דאמנם מצד אמונה בשם יתברך והרצון להדבק בגוף קדוש כאברהם יש לה, אמנם אמונתה היא אמונה "פרועה" ולא מסודרת, וראיה לכך שיצא ממנה בעתיד ישמעאל בן שהשם ישמע אליו, והוא יאמין בו וירצה להידבק בו אולם הוא יהיה פרא אדם, היינו שאמונתו אמונה פרועה וזה בעצם הגר, ולכן אין היא ראויה לאברהם.

ונראה שבשל כך המלאך אמר בתחילה להגר אי מזה באת ואנה תלכי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת היינו שהמלאך רצה להוכיח להגר שאין לה דרך וסדר, וכאשר היא נמצאת בעת צרה היא אינה שקולה ובעלת שקט נפשי, לכן היא תועה במדבר.

מה שאין כן שרה אשר הצליחה להתמודד בעוז ובתעצומות ובשקט נפשי עם כל הניסיונות שהיה לאברהם ובעיקרם לקיחתה לפרעה ואבימלך, ולכן היא ראויה לאברהם אבינו, ודו"ק.

מאירת עיניים

"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר עשו בחרן"

היכן נעלמו כל האנשים שגיירו האבות הקדושים?

עיין כאן ברש"י (ד"ה ואת כל רכושם אשר עשו בחרן) הם אותם אנשים שאברהם ושרה הכניסו תחת כנפי השכינה הואיל והם גיירו אותם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום. וכן רבינו בחיי פרשת תולדות מבאר שאף יצחק הכניס הרבה גויים תחת כנפי השכינה, וכן מבואר ברמב"ם בהלכות יסודי התורה שאברהם יצחק ויעקב היו מגיירים את כל באי העולם

וזה זמן רב התקשיתי איפה הם כל האנשים הללו שגיירו האבות, והרי יעקב ובניו ירדו בשבעים נפש למצרים, ומהם יצאו כל עם ישראל, ולא מצינו שאחד מאלה שהתגיירו היו בבני ישראל.

ומצאתי שהגר"ח קניבסקי נשאל שאלה זו בספר ואשיחה, ותירץ שכאשר מתו אברהם יצחק ויעקב חזרו לסורן היינו שחזרו בהם מגיורם, וכתב הגר"ח קניבסקי שכך איתא במדרש, וחיפשתי ולא מצאתי למדרש הנ"ל, ומלבד זאת קשה לומר שכל אלו שהתגיירו חזרו לסורן, ולא נשאר אחד מהם ירא השם, ולא מצאנו קבוצה של אנשים שהתגיירה שכולם חזרו לסורן עיין מקרה כוזר.

והנה הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק א' הלכה ג' וז"ל היה אברהם עומד ומודיע לכל באי עולם שיש בורא לעולם ולו ראוי לעבוד ולא לעבודה זרה ומשמשיה וכו', וכן עשו יצחק יעקב עכ"ל.

ומתבאר מדברי הר"ם שאברהם אמנם קירב את באי עולם להקב"ה, אולם לא גיירם להיות כבני ישראל גמורים, היינו לקבל עליהם את כל תרי"ג המצות [כמו שנהגו האבות הקדושים שהרי אברהם יצחק ויעקב קיימו את כל התורה כולה כידוע] אלא רק לעזוב את העבודה זרה ומשמשיה, ולהאמין שהקב"ה הוא מנהיג העולם, ולא עבודה זרה ומשמשיה, וזה בעצם חלק משבע מצוות בני נח, ויתכן שאברהם גם הנחיל להם את כל שבע מצוות בני נח [וזה המכוון בדברי רש"י הכניסם תחת כנפי השכינה].

ולפי"ז יש לומר שאלו שגיירם אברהם יצחק ויעקב נשארו באמונתם היינו באמונה באל אחד, ולא בעבודה זרה אמנם לא נהיו חלק מבני יעקב בעת שירדו למצרים, ונראה להוסיף על דברינו שהרי זה ודאי שאלו שאברהם יצחק ויעקב גיירו לא יכלו להיות מבני ישראל שהרי הקב"ה אמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, ורק יצחק וזרעו הם יהיו בני ישראל מיהו לאחר מתן תורה יש ענין שגוי הופך להיות ישראל על ידי גיור, ואולי הם אלו שבאו לאחר מתן תורה והתגיירו ורצו להיות חלק מעם ישראל.

משמחי לב

"ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא אל שפחתי אולי אבנה ממנה"

עוצמת האמונה של שרה בהקב"ה

איתא במס' יבמות דף ס"ד. אמר רבי אמי שרה ואברהם טומטמין היו [היינו שאבריהם היו סתומים] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה היתה איילונית שנאמר שרי עקרה אין לה ולד, היינו שאין לה רחם להוליד. ולפי שני האמוראים בדרך הטבע לא היה סיכוי לשרה להוליד או בגלל שהיתה טומטום או איילונית, ועוד שכידוע שרה היתה בגיל מאוד מבוגר [בערך בת שמונים] בזמן שנתנה את הגר כשפחה לשרה ולפי"ז יש להבין את דברי שרה אל אברהם |"הנה נא עצרני ה' מלדת", ומשמע מדבריה שהיא יכולה להוליד, אלא שהקב"ה עוצר בעדה מללדת, וקשה היאך תוליד, והרי אין לה בית רחם, ועוד שהיא זקנה, ואם כן דברי שרה שה' עצרני מלדת דמשמע שיש לה יכולת להוליד רק יש עכוב משמים.

אלא מכאן רואים עד כמה היתה האמונה של שרה חזקה בשם יתברך שהאמינה שאם הקב"ה רוצה על אף כל חסרונותיה היא יכולה להוליד, ואין טבע בעולם כי היד ה' תקצר?, ורק הקב"ה עוצרה מלדת, ואם הוא רוצה יתן לה ולד הכל תלוי במעשיה, לכן נתנה את הגר לאברהם לאשה שהרי ידוע שמי שמכניסה צרה אל ביתה זוכה להוליד ודו"ק.

"ואברהם כבד מאוד בכסף וזהב ומקנה"

מהיכן היה לאברהם כסף וזהב? והרי פרעה לא נתן לו כסף וזהב?

יש לעיין דהנה לעיל כאשר פרעה נתן את המתנות לאברהם כתיב "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים" ע"כ, וצ"ע מדוע כאשר אברהם יוצא ממצרים כתיב "ואברהם כבד מאוד בכסף וזהב ומקנה", ולא מוזכרים העבדים והשפחות, ועוד קשה מהיכן היה לאברהם כסף וזהב, והרי מפרעה לא קבל זאת [ואברהם עצמו היה חסר כל שירד למצרים עיין רש"י (ד"ה וילך למסעיו)].

אלא דנראה דחדא בחדא מתרצא, והביאור בזה שאברהם לא רצה בעבדים ושפחות של פרעה מלך מצרים דהם היו שטופי זימה, וכמו שכתוב במשנה במס' אבות פרק ד' משנה נ' "הוא היה אומר מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל", לכן כאשר יצאה מפרעה ממצרים מיד מכר את העבדים והשפחות שקיבל מפרעה וקיבל תמורתם כסף וזהב, וממילא מובן היטיב מהיכן היה לאברם כסף וזהב וק"ל.

"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"

הנה ידועים דברי הרמב"ן (ד"ה ויהי רעב בארץ) שמעשה ירידת אברהם למצרים היה רמז למה שיקרה לזרעו של אברהם, כאשר בניו ירדו למצרים, וישתעבדו בהם המצרים וירעו להם, ואזי השם ינקם מהם כמו שנקם מפרעה על ידי נגעים גדולים, ויצאו בכסף וזהב רב ומקנה כבד, וכמו שקרה עם אברהם.

ולפי דברי הרמב"ן נראה לדרוש את דברי אברהם לשרה "אמרי נא אחותי למען ייטב לי בעבורך" וכו', שבכך רצה אברהם לרמוז לזרעו "כנסת ישראל", היאך הדרך לצאת משיעבוד מצרים לחירות, וזה על ידי קבלת התורה, הואיל וידוע שכל יציאת מצרים היתה בתנאי שיקבלו התורה והמצוות בהר סיני. וזה רמז אברהם לזרעו, היינו שעם ישראל יאמר לתורה אחותי את, דהתורה נקראת אחות, וכדאמרינן בקידושין ל': אמור לחכמה אחותי את ואז ייטב להם.

More in this printout

View the whole printout