Skip to content
קובץ גליונות

משנת הפרשה

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה
מתורת רבינו ראש הישיבה הגאון רבי איתמר גרבוז שליט״א

ואת הנפש אשר עשו - נפשתא דשעבידו לאוריתא

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען (יב, ה).

הנה בביאור הא דאברהם לקח 'את הנפש אשר עשו בחרן' כתב רש״י ב׳ ביאורים בזה, א' 'שהכניסום תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום', ועוד פירש רש״י 'ופשוטו של מקרא, עבדים ושפחות שקנו להם, כמו 'עשה את כל הכבוד הזה' (להלן פל״א פס' א'), 'ישראל עשה חיל' (במדבר פכ״ד פס' י״ח), לשון קונה וכונס'.

ובתרגום אונקלוס כאן תרגם על זה 'וית נפשתא דשעבידו לאוריתא בחרן', ומבואר דנקט כהפירוש הראשון של רש״י דקאי על הגרים שגיירו אברהם ושרה, ולא על העבדים והשפחות שהיו להם, ויש להעיר בזה, דהרי כידוע דרך התרגום אונקלוס הוא לפרש את פשוטו של מקרא בכל מקום, ואמאי כאן נטה מהפירוש הפשוט של המקרא דקאי על העבדים והשפחות וכמו שכתב רש״י דזהו פשוטו של מקרא וכמו דמצינו בכמה דוכתי דנקט הכתוב לשון עשיה על מי שקנה וכנס נכסים.

ונראה לבאר בזה, דהנה מבואר בגמ' (יבמות דף מ״ו א') דגוי לא יכול לקנות גוי אחר לעבד שיהיה גופו קנוי לו, ורק לגבי מעשה ידיו יכול לקנותו, ויל״ד האם אברהם אבינו יכל לקנות עבדים ושפחות שיהיה גופו קנוי להם או רק לגבי מעשי ידיהם, דמצד אחד הרי אברהם היה קודם מתן תורה, וא״כ שמא דיני הקנינים אצלו היו כמו דיני בני נח, אמנם מאידך י״ל דאברהם היה דינו כדיני ישראל לכל דבר ואף לגבי קנינים, וא״כ יתכן שהיה יכול לקנות עבדים גם לקנין הגוף וכמו דיני ישראל, אמנם גם אי נימא דהיה דינו כישראל אף לגבי קנינים, מ״מ הרי כבר כתב בפי' הרמב״ן סו״פ אמור (ויקרא פכ״ד פס' י') דמעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגויים לא יתחשבו, ומבואר בדבריו דכל מה שהיה לאברהם דיני ישראל הוא רק משנכנס לברית, וקודם לכן היה דינו כדין בן נח לכל דבר, וא״כ הכא דמיירי קודם שנכנס אברהם לברית, ודאי לא היה מועיל קנינו בעבדים שיהיה לו בהם קנין הגוף, ויכל לקנות עבדים רק לענין מעשי ידיהם, [והנה במקו״א (עי' 'אמרות אברהם' פר' חיי שרה 'בענין נישואי הגר') נתבאר לדון האם כוונת הרמב״ן לברית בין הבתרים או לברית מילה, ויעו״ש מה שהובא בזה מדברי הרע״א בכתב וחותם (ח״א סי' נ' בהגהותיו על הפרשת דרכים) שנקט בפשיטות דכוונת הרמב״ן לברית מילה, וא״כ א״ש הכא דע״ג דכבר היה ברית בין הבתרים כשהיה אברהם בן שבעים [והכא היה בן שבעים וחמש], מ״מ אכתי לא נימול ולא נכנס בברית מילה עד שהיה בן תשעים ותשע, ומשום הכי לא היה דינו כישראל].

ועפ״ז יש לבאר, דהתרגום לא היה ניח״ל לפרש בכוונת המקרא שהיה לאברהם עבדים ושפחות, שהרי לא היו קנויים לו בקנין הגוף, והיו קנויים רק לגבי מעשה ידיהם וא״כ הוו״ל כפועלים בעלמא ולא שייך לקרוא לזה 'אשר עשו בחרן' כיון דלא היו קנויים כלל, ויתכן להוסיף בזה, דאף אי נימא דשייך לקרוא לקנין מעשה ידים 'אשר עשו' בחרן, מ״מ ל״ש לומר דעשו את 'הנפש', ומדכתיב 'הנפש אשר עשו' משמע שהיה קנוי להם גופם ונפשם של העבדים, וזה לא יתכן, ומשו״ה הוכרח התרגום לפרש כוונת המקרא דקאי על נפשתא דשעבידו לאוריתא וכמו שפירש״י בפי' הראשון.

[אמנם אי״ז מוכרח, דיתכן דאף אם היה אברהם יכול לקנות קנין הגוף בעבדים, מ״מ נקט התרגום דפשוטו של מקרא שכתב 'הנפש' אשר עשו משמע שלא קנו את הגוף אלא את הנפש, וא״כ ודאי קאי על הגרים שגיירו ושעבדו את נפשם לעבודת השי״ת].

בהא דלא היה מנחה בברית בין הבתרים

ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה, ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל (ט״ו, ח-ט).

וברש״י לעיל (פס' ו') כתב 'על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע וכו' דבר אחר, במה אדע לא שאל לו אות, אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה בני, אמר לו הקדוש ברוך הוא בזכות הקרבנות', ומקורו מדברי הגמ' (תענית כ״ז ב', מגילה ל״א ב') והכי איתא שם, 'אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם רבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך את עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו לאו, אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני במה אירשנה, אמר לו קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו', אמר לפניו רבוש״ע תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם'.

וזכורני שלפני שנים רבות היה אאמו״ר זצ״ל בשב״ק פרשת לך לך בעיר בני ברק, והיה באותו שבוע שיעור מבדל״ח הגאון רבי חיים מאיר שטיינברג שליט״א בביהכנ״ס ירחי כלה, ואאמו״ר הלך לשמוע את השיעור, ודן שם הגרח״מ בהא דבברית בין הבתרים נצטווה אברהם 'קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל', ופירש רש״י, 'עגלה משולשת, ג' עגלים, רמז לג' פרים, פר יום הכפורים ופר העלם דבר של צבור ועגלה ערופה, ועז משלשת, רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד, ואיל משלש, אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד, ותר וגוזל, תור ובן יונה', ומקורו מדברי הבראשית רבה (פרשה מ״ד סי' י״ד), ומבואר בדברי המדרש דהקב״ה הראה לאברהם בברית בין הבתרים את כל הכפרות שעתיד להעמיד לישראל, והקשה הגרח״מ דאמאי לא אמר לו הקב״ה להביא גם מנחה, שהרי מצינו כפרה במנחה בקרבן עולה ויורד שאם לא השיגה ידו להביא תור ובן יונה מביא מנחה בדלי דלות, וא״כ כמו שנצטוה להביא תור וגוזל כנגד תור ובן יונה שמביא דל בקרבן עולה ויורד, ה״ה שהיה צריך לצוותו להביא מנחה.

[ויעוי' במדרש שם שנחלקו בזה תנאי, וז״ל 'ויקח לו את כל אלה (להלן פס' י'), ר' שמעון בר יוחאי ורבנן, ר' שמעון בר יוחאי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן 'ויקח לו את כל אלה' ונאמר להלן 'והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'' (ויקרא פ״ב פס' ח'), והנה לא מבעיא לרשב״י דצ״ב מ״ט לא הראה לו עשירית האיפה, אלא אף לרבנן קשה דמ״ט כל הבהמות נתפרשו להדיא בקרא ועשירית האיפה לא נאמרה אלא ברמז].

והנה נתבאר מדברי הגמ' דהקב״ה אמר לאברהם שבזמן שאין בית המקדש קיים יהיו קוראין בסדר הקרבנות ועי״ז ימחול להם על כל עוונותיהם, וכן פסק השו״ע (או״ח סי' א' סעי' ה') דטוב לומר פרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם, ויעוי' בביאור הלכה שם (ד״ה ופרשת עולה) שהאריך בזה, וכתב דטוב לומר ג״כ פרשת עולה ויורד כיון דהיא באה על חטא דשבועת ביטוי, ובתשו' בנין שלמה (להג״ר שלמה הכהן זצ״ל מוילנא, ח״א סי' א') האריך בעניני אמירת סדר הקרבנות, ויעו״ש בסוף דבריו (אות ד') שדן האם יולדת בזמן הזה צריכה לומר פרשת יולדת וכמו״כ האם בעלה ג״כ צריך לומר פרשה זו, ועוד דן שם, דהרי יולדת מביאה קרבן עולה ויורד, וא״כ יל״ד האם צריכה לומר רק את הפרשה של יולדת עשירה שמביאה כבש לעולה ועוף לחטאת או דצריכה להוסיף גם את הפסוק ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה וגו' (ויקרא פי״ב פס' ח'), וכתב בזה דלא מבעיא אם היא עשירה או שבעלה עשיר דודאי אינה צריכה לומר את דיני קרבן יולדת עניה, אלא אפילו אם הם עניים סגי בפרשת יולדת עשירה, דכיון דתנן (נגעים פי״ד מ״ב) דמצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא, וכן פסק הרמב״ם (מחוסרי כפרה פ״ה ה״ט ושגגות פ״י הי״ג), א״כ כל מצורעת עניה הרי היתה יוצאת ידי חובתה אף אם היתה מביאה קרבן של מצורעת עשירה וה״ה שיכולה לומר רק את הפרשה דמצורעת עשירה.

ויעו״ש בבנין שלמה שביאר על פי זה, דהנה בפרשת קרבן יולדת כתיב לאחר דיני יולדת עשירה 'זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה' (שם פס' ז'), ולאחמ״כ כתיב ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים וגו', ובפשוטו צ״ב אמאי כתיב זאת תורת היולדת לפני שכתבה התורה דיני יולדת עניה, וביאר בזה, דכיון דקיי״ל דיולדת אפילו עניה אם הביאה קרבן של יולדת עשירה יצאה, א״כ כוונת הכתוב דזאת תורת היולדת בין אם היא עניה ובין אם היא עשירה, ורק דאם לא תמצא ידה יכולה להביא ג״כ שתי תורים, אבל אם הביאה עולת בהמה בודאי יצאה יד״ח, [ונראה להוסיף בזה, דלמשנ״ת דאף יולדת עניה בזמן הזה אינה צריכה לומר אלא פרשת יולדת עשירה, א״כ י״ל דזה כוונת הכתוב דזאת תורת היולדת דהיינו שהתורה שהיולדת צריכה לומר זהו רק את הפרשה של יולדת עשירה, ובזמן שבית המקדש קיים אם לא תמצא ידה תוכל להביא תורים או בני יונה].

והנה בדין מצורע עני שהביא קרבן עשיר תנן להדיא דיצא וכמשנ״ת לעיל, אמנם לגבי קרבן עולה ויורד כתב בספר החינוך (מצוה קכ״ג) דאם הוא עני שהביא כשבה או שעירה לא יצא ידי חובתו, וכבר תמהו בזה האחרונים (בהגהות המשל״מ שם, ובמנ״ח שם אות י״א ועוד) דהא תנן להדיא דמצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא, והיאך כתב החינוך דהמחויב קרבן עולה ויורד של עני והביא קרבן עשיר לא יצא ידי חובתו.

ובשפת אמת (יומא מ״ב א' ד״ה גופא) תירץ בזה, דשאני מצורע עני שהביא קרבן עשיר דבזה הרי גם בקרבן עשיר דמצורע יש קרבן חטאת וקרבן עולה, ולהכי אף שחיובו של העני הוא להביא ב' תורים, אפ״ה יכול לצאת גם בקרבנות דעשיר, ומשא״כ בקרבן עולה ויורד שבזה הרי קרבנו של העשיר הוא רק כבשה לחטאת, ואינו מביא קרבן עולה כלל, ומשא״כ בקרבן עני צריך להביא שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, וא״כ אם יביא העני קרבן עשיר נמצא שלא הקריב רק את חיוב חטאתו ולא את חובת עולתו, ומשו״ה לא יצא ידי חובתו בהקרבת קרבן עשיר.

ולפ״ז יצא דכל זה שייך רק בקרבן עני שמביא תורים או בני יונה א' לחטאת וא' לעולה, אבל בקרבן של דלי דלות שמביא רק מנחה לחטאת, לכאו' גם לפי דברי החינוך אם יביא קרבן עשיר יצא בזה ידי חובתו, כיון דכל חיובו הוא להביא מנחה לחטאת ואי״צ כלל להביא עולה, ותחת זה יכול להביא קרבן בהמה לחטאת.

ועפ״ז ביאר הגרח״מ, דכיון שנתבאר מדברי הגמ' דבברית בין הבתרים נאמר לאברהם סדר הכפרה לדורות, שאף בזמן שאין בית המקדש קיים יאמרו את סדר הקרבנות ועי״ז יתכפר להם עוונותיהם, א״כ אי״צ להזכיר בברית בין הבתרים את קרבן מנחה, דאף שלקרבן עולה ויורד צריך להביא מנחה בדלי דלות, מ״מ הרי כיון שאם יביא העני קרבן עשיר במקום המנחה יצא בזה ידי חובתו, א״כ ה״ה דיכול לכתחילה לומר רק את הפרשה של קרבן עשיר, וכמו שנתבאר מדברי הבנין שלמה דביולדת סגי לומר קרבן עשיר אף אם היא עניה מה״ט דעניה שהביאה קרבן של עשירה יצאה, וה״נ יכול לומר רק את הפרשה של קרבן עשיר, ומשו״ה לא הוצרך המקרא להשמיענו דיש סדר כפרה של מנחה, ומשא״כ לגבי תורים ובני יונה, דבזה הרי שיטת החינוך דעני שהביא קרבן עשיר לא יצא משום דיחסר לו את קרבן העולה וכמשנ״ת, ומשו״ה עני שצריך להביא תורים לא יוכל לקרוא את פרשת קרבן עשיר, ולהכי נצטווה כאן אברהם להביא אף תור וגוזל לרמז על סדר הקרבנות של קרבן עני בעולה ויורד.

ואאמו״ר זצ״ל אמר דיל״ד בזה, דיתכן שאף שבמנחה של עולה ויורד יש רק מנחה אחת כנגד החטאת, מ״מ אם יביא העני קרבן עשיר לא יצא יד״ח אף בזה [לשיטת החינוך], די״ל שלמנחת חוטא אין שם 'קרבן חטאת' כלל, ורק בבהמה ובעוף מצינו חטאת בהמה וחטאת העוף, אבל במנחה לא מצינו שנקראת 'חטאת מנחה' אלא 'מנחת חוטא', וכן מבואר במתני' דריש מנחות (דף ב' ע״א) דבהקרבת מנחת חוטא צריך להתכוין לשם מנחת חוטא, ומשא״כ בחטאת העוף וחטאת בהמה הרי סגי לכוין לשם חטאת, ומבואר דמנחה לא איקרי חטאת, וא״כ אם יביא העני קרבן חטאת במקום להביא מנחת חוטא לא יצא יד״ח כיון שסו״ס לא הביא 'מנחת חוטא'.

[ובמקו״א נתבאר עוד לדון בזה, די״ל דגדר קרבן מנחה של דלי דלות הוא שהקרבן בא תחת קרבן דלות של שני תורים, וא״כ ודאי לא שייך להביא בהמה תחת המנחה שהרי אף תחת תורים ובני יונה א״א להביא בהמה וכ״ש תחת המנחה שבאה במקום התורים ובני יונה, אמנם לפ״ז יל״ד דאם יביא הדל שני תורים במקום המנחה דבזה יצא ידי חובתו, ואכהמ״ל].

More in this printout

View the whole printout