Skip to content
קובץ גליונות

משנת חיים

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אל תצר צרת מחר – הדרך להתמודד עם האתגרים העומדים לפתחנו

מתוך שיחת פתיחת זמן חורף בהיכל הישיבה

בכל תחילת זמן יש את הקשיים והאתגרים הרגילים שעומדים בפני כל בחור ובחור, אך נדמה כי מלבד אותם אתגרים רגילים ניצבים בפנינו הפעם שני אתגרים נוספים שהקב"ה העמיד בפנינו, האתגר הראשון הוא הבחירות שיש בעוד שבועיים, והאתגר השני הוא שאנו ניצבים כעת בתחילתו של זמן חורף ארוך של שישה חודשים, במקום חמישה חודשים כמו בדרך כלל.

וכששומעים דברים כאלו עלולים לקבל חלישות הדעת, וכל אחד ודאי רוצה לדעת איך מתמודדים עם האתגרים הללו.

אני רוצה לחזור על דברים שאנחנו רגילים לומר כמעט בכל תחילת זמן, ובאמת בכל פעם זה אקטואלי באופן אחר.

צריכים לדעת שלנסות להתמודד עם זמן חורף של שישה חודשים – זה מועד לכישלון מלכתחילה. אין שום אפשרות ביום הראשון של הזמן להחליט ולערוך תוכניות איך להתמודד עם זמן חורף שלם של שישה חודשים או איך להתמודד עם תקופת בחירות וכדו', זה חסר סיכוי מראש.

אז איך מתמודדים בכל זאת, התשובה היא שאנחנו לא מתמודדים היום עם זמן חורף שלם, אלא אנחנו מתמודדים היום עם היום, ומחר עם מחר, ובעוד שבועיים נתמודד עם מה שיהיה בעוד שבועיים, וכשנגיע בסייעתא דשמיא לחודש אדר ב' נתמודד עם מה שיהיה בחודש אדר ב'.

המדרש אומר משל למלך שאמר לעבדיו – תעקרו לי את ההר הזה, הטיפש אומר – מי יכול לעקור כזה הר גדול, אך החכם אומר – אעקור שני דליים היום, ושני דליים למחר, עד שאגמור את כל ההר, או בנוסח אחר – אני מקבל שכר על כל דלי ודלי שאני עושה, ומה אכפת לי אם בסוף אגמור את כל ההר או לא.

במשלי כתוב "אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום", שמא למחר איננו, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו", הקב"ה אינו מבקש מהאדם לדאוג על מחר, מה שמבקשים מאיתנו זה לעשות היום את מה שצריך לעשות היום.

כשאנחנו עומדים כעת בתחילתו של זמן חורף, ואנחנו רוצים להצליח בו אם בתורה, אם זה ביראת שמים, אם זה בתפילה ובמידות טובות, אנחנו צריכים לעשות היום את מה שמוטל עלינו היום.

היום הגענו ברוך השם עם חשק ועם ברען, אחרי שעברנו את חודש אלול הנורא והנפלא, ואת ראש השנה, ויום כיפור, וסוכות, ושמחת תורה, וכעת אנו מגיעים לזמן החדש עם מטען גדול, ועם המטען הזה אנחנו הולכים כעת להתחיל את הזמן עם שאיפה להצליח ולהתעלות.

היום ב"ה אנו יכולים לשבת וללמוד ללא טרדות והפרעות, ודיה לצרה בשעתה, נתמודד עם הקשיים כאשר הם יגיעו, הכוח של היצר הרע זה תמיד לשלוח את האדם לדאגות המחר, 'אתה הרי יודע שלא תחזיק מעמד', 'אתה הרי יודע שבעוד שבועיים תהיה מוטרד', אך הדרך להתמודד עם זה היא לזכור: אנו לא מתמודדים עם תקופות ארוכות, אלא אנו עושים היום את מה שמוטל עלינו היום.

בענינא דיומא

גדולי הדור מורים לנו להצביע ג' – חובתנו לציית להם בעינים עצומות

דברים נוקבים שנאמרו בועד מיוחד במעונו לאברכים מבוגרי הישיבה לקראת הבחירות

כפי שאתם ודאי יודעים בעוד מספר ימים יתקיימו בחירות. ויש הרבה שיש להם שאלות וספקות כאלו ואחרים האם באמת מחויבים להצביע, והאם הנציגים עשו את מלאכתם נאמנה, והאם הם נתנו לנו את השירות שאנחנו חושבים שהיה מגיע לנו לקבל וכן הלאה, כדרכם של בני אדם שתמיד יש להם טענות.

למעשה, לא באנו להתייחס לשאלות ולטענות לגופן, יתכן שהן צודקות ויתכן שלא, אבל אני רוצה לומר כמה מילים באופן עקרוני על הענין של הבחירות.

יש כלל שאין אדם מוריש שקר לבניו, כל בן אדם רוצה בטובת הילדים שלו, ולכן ברור שלא יוריש להם דברים שאינם נכונים, על יסוד הכלל הזה עומדת האמונה שלנו בכך שהייתה יציאת מצרים, והיות והמסורת הזו עוברת מדור לדור מאז ועד היום, ממילא אנחנו יודעים, וברור לנו כשמש שזה סיפור שהיה, ואנחנו אף מעבירים אותו הלאה לדורות הבאים.

כעת אנחנו נמצאים במצב שגדולי הדור הורו לנו ללכת ולהצביע ג'. אותם גדולי הדור שכל השנה אנחנו הולכים לאורם ושומעים לקולם ומתייעצים איתם בכל נושא שהוא, כעת הם מצווים עלינו ומורים לנו ללכת ולהצביע ג'.

עכשיו יבוא אחד ויגיד: יש לי טענות על נציג פלוני ועל נציג אלמוני, ולכן אני לא רוצה להצביע ג', כי הנציגים האלו לא עושים בדיוק מה שאני מצפה שהם יעשו.

אדם כזה צריך לקחת בחשבון שכשהבן שלו ישאל אותו ויגיד לו: אבא, איך יתכן שכאשר יש לך חלילה שאלה על ניתוח או שאלה גורלית כזו או אחרת, אתה רץ מיד לגדולי הדור, ושואל ומתייעץ איתם, ואחרי שהם אומרים לך מה עליך לעשות אתה רגוע, הרי הם כלל לא מבינים ברפואה ובעסקים ובשאר הנושאים שאתה מתייעץ איתם עליהם.

אדם כזה לא יוכל לענות לבנו: איך אתה מדבר, קודם כל תדע לך שגדולי התורה מבינים בהכל, שהרי כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וגם אם הם לא מבינים, ברגע שכך יצא מפיהם זה קודש קודשים, ובסייעתא דשמיא הקב"ה יעזור.

מכיון שאם יאמר כך יבוא הבן וישיב לו: הרי אתה בעצמך אמרת בשעתו בבחירות, שהם לא מבינים בפוליטיקה, ועובדים עליהם ומשקרים אותם, ואיך זה שכאשר מדובר על שאלה של חיים ומוות אתה סומך עליהם בעיניים עצומות, אך כשזה נוגע לשאלה של בחירות – שזו שאלה של יהדות או לא יהדות, האם נשרוד פה, האם יקעקעו חס וחלילה את היהדות או ישאירו לנו את היהדות במידת האפשר, והגדולים אומרים שזו שאלה של סכנת נפשות כפשוטו ממש – ובזה לא סמכת עליהם.

וצריך לדעת שהשאלה הזו תנקר אצל הילדים, בין אם ישאלו ובין אם לא ישאלו זה ינקר בתוכם.

ואם כן, אנחנו שאמונים על אמונת חכמים, אנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות, וכמו שסמכנו עליהם בעיניים עצומות כאשר הייתה לנו שאלה גורלית כזו או אחרת, בואו נסמוך עליהם בעיניים עצומות גם כעת כאשר הם מצווים עלינו להצביע ג'.

נצא כולנו להצביע – הרי כל אחד יודע שהמשמעות של הימנעות מהצבעה היא חיזוק לשונאי ורודפי הדת המבקשים לקעקע ולהלחם בכל דבר שבקדושה: בראש ובראשונה בגזירה הנוראה של גיוס בני הישיבות, וכן בטהרה, וגיור, ובכל צורה שהיא. הרי כולנו יודעים את זה, כולנו שומעים את זה, היום זה לא סוד, כולם אומרים את זה בצורה מפורשת, ומצד שני בידינו לחזק את היהדות ולשמור על הגחלת, שייתנו לנו לפחות לחיות כמו יהודים כשרים. אז בואו לא נתעצל ונשאיר את המחשבות האישיות ואת התסכולים האישיים שלנו בצד, ונלך כולנו יחד, אנשים, נשים וטף להצביע ג', ונזכה לקדש שם שמים.

משולחן גבוה

עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א

בשבוע זה בו אנו קוראים בתורה "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם", נביא מהנהגות רבותינו זיע״א בעניני 'מילה' כפי שנשמעו מרבינו שליט״א במהלך השנים

סנדק לכמה בנים של אותו אדם

בעניין להיות סנדק לכמה בנים של אותו אדם כתב הרמ"א (יו"ד סי' רס"ה סי"א) שנהגו שלא לעשות כן, כיון שמצוה זו חשובה כהקטרת קטורת שנותנים רק לכהן חדש שלא זכה בה (ועי' בביאור הגר"א שם שתמה ע"ז וכתב שהטעם לכך הוא משום צוואת רבי יהודה החסיד), אך החזו"א והסטייפלר לא נמנעו מלקחת סנדקאות במצב כזה וכן נהג אאמו"ר, ואמרו שהבעיה בזה היא לא של המקבל אלא של הנותן, ולכן כשנותנים לו סנדקאות כזאת הוא אינו נמנע מלקחת.

מעלת הסנדקאות וההשתדלות לזכות בה גם כשהיה כרוך בטרחה מרובה

אאמו"ר היה מתאמץ מאוד בשביל סנדקאות גם כשזה היה כרוך בזמן וטרחה מרובים, וכשהיה בכוחו היה נוסע מדן ועד באר שבע לכל מקום בארץ שבקשו ממנו להיות סנדק, אפילו לירוחם שזה היה שלוש שעות נסיעה הוא הסכים ליסוע, ועשה זאת אף על פי שהיה לו קשה ללמוד בדרכים, וגם אצל הסטייפלר זה היה כך שהיה נוסע למרחקים בעבור זה.

ובהזדמנות ביאר שההנהגה הזאת ראה אצל החזו"א שהיה מטריח את עצמו רבות עבור סנדקאות כידוע, עד כדי כך שפעם אחת אפילו ביטל סוכה יום שלם בשביל זה, כשנסע בסוכות לברית בקיבוץ חפץ חיים כדי להיות סנדק, וראה בזה דבר גדול מאוד.

יום אחד סיפר לי אאמו"ר שהיה לו באותו יום שלוש עשרה בריתות ביום אחד, ומה שמענין זה שהוא היה שמח עם כל סנדקאות כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא מקבל סנדקאות.

לקיחת הסנדקאות כדי למנוע פגיעה בת״ח

אאמו"ר נולד בפינסק שבפולין והסנדק שלו היה אביו הסטייפלר, והסביר הסטייפלר שהחליט לקחת לעצמו את הסנדקאות כיון שבמקום בו היו באותו זמן היו שלושה רבנים, וחשש שכ"א מהם עלול להפגע אם האחר יקבל את הסנדקאות, ולכן החליט לשמש בעצמו כסנדק כדי למנוע פגיעה בת"ח.

הנהגות רבותינו

אאמו"ר היה הולך למקוה בכל יום שהיה לו סנדקאות, ובתקופות האחרונות שהיה לו סנדקאות בכל יום היה הולך בכל יום בגלל הסנדקאות. וכן הסטייפלר נהג ללכת למקוה לפני סנדקאות.

הסטייפלר היה מקפיד לשתות משהו לאחר ששימש סנדק בברית, בדרך כלל היה שותה סודה. אבל אבי טען בשם החזו"א שמה שנזכר בגמרא (פסחים קי"ג ב') 'המיסב בסעודת מצווה' הכוונה לשבת שם, ולאו דווקא לאכול. ולא היה אוכל כלל בבריתות שהגיע לשמש בהן כסנדק (ועי"ש בתוס' קי"ד א' ד"ה אין וברמ"א יו"ד סי' רס"ה סי"ב).

אאמו"ר סיפר לי שהוא היה פעם אחת מוהל ומל גר צדק, ואמר לי שהוא עשה את זה כיון שרצה לברך את הברכה למול את הגר כי ברמב"ם סוף הל' ברכות כ' וירבה בברכות הצריכות, וברכה זו היתה חסרה לו, ועשה רק את המילה בלי הפריעה.

דרך ישרה

חינוך הילדים (ב)

נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים

הורים צריכים להיות מודעים לכך שחוסר סבלנות ואי מצידם עלול לגרום לילד לסולם ערכים מעוות, ואי אפשר לתאר במילים אחדות את גודל הנזק החינוכי והרוחני שיכול להיגרם לילד שסולם הערכים שלו מעוות חלילה.

כולנו ב"ה שומרי תורה ומצוות, כולנו מבינים מה הם הערכים החשובים בחיים, אך לא תמיד אנו יודעים איך לחנך את הילדים לכך, ולשם כך נדרשת תשומת לב מרובה כדי שנוכל להחדיר בהם את החשיבות של לימוד התורה וקיום המצוות.

לפעמים מגיע אלינו ילד עם איזה דבר תורה או מחשבה תורנית שחשב בעצמו. עבורנו זה נשמע ילדותי ולא רציני, אך צריך לזכור שעבורו זהו עולם ומלואו. עלינו להבין שילד המוסר דבר תורה לאביו מרגיש בדיוק כמו ראש ישיבה המוסר שיעור כללי. אם הוא לא ישמע דברי הערכה על כך, לא יהיה לו כל חשק לעשות זאת שוב.

סיפר לי פעם אחד מהמחנכים החשובים בחיידר תשב״ר, שכשהוא היה ילד היה המלמד נותן פרס למי שהיה מתפלל כראוי. הוא עצמו לא היה משקיע מאמץ מיוחד בתפילה, ובאמת לא קיבל אף פעם פרס, יום אחד הגיע המלמד לאבא שלו ואמר לו שמגיע לילד פרס, כי הוא התחיל להתפלל כמו שצריך: 'עד עכשיו הוא היה הופך בכל פעם שני דפים בבת אחת, ועכשיו הוא התחיל להפוך רק דף אחד בכל פעם. זו התקדמות, ומגיע לו פרס על כך'.

התקדמות היא מושג יחסי, אנחנו לא יכולים לדרוש מהילדים שלנו את מה שאנו דורשים מעצמנו, אך חובה עלינו לשים לב לכל התקדמות, ולעודד אותם בכל פעם שאנו רואים אותם עושים צעד קטן בכיוון הנכון, שהרי בסך הכל מדובר בילדים טובים, אך גם להם כמו לכל אחד מאיתנו יש יצר הרע, והוא מפריע להם על כל צעד ושעל, אך עלינו לזכור שהם לא עושים שום דבר בגלל כוונה רעה.

לכן מוטל עלינו להיות ערניים, ובכל פעם שהילד עושה איזו פעולה חיובית, ובכל פעם שרואים אצלו התקדמות, ובעיקר בכל פעם שהוא בא לספר על הצלחה שהיתה לו בלימוד וכדו', עלינו לייקר את הדברים ככל האפשר, ולהראות לו עד כמה מה שהוא עושה חשוב בעינינו, אם הילד יראה שאנחנו מעריכים את התורה והמצוות שלו, הוא ילמד בעצמו להעריך אותם.

ובאמת אפשר לומר בענין הזה שאכשר דרא, בשנים שעברו לא היתה כ"כ מודעות לכך, ולא חשבו על כך מספיק, ולא השקיעו מאמץ באמירת שבחים לילד. פעם לא היתה כל בעיה לגעור בילד ולומר לו שהוא מדבר שטויות וכדו', אך כיום ההנהגה היא שונה, וכך היא צריכה להיות.

בזמנו לא ידעו לאבחן בעיות של דיסלקציה בקריאה וכדו', והיו ממהרים להדביק על ילדים חותמת של 'מפגר' וכדו', כשכיום מקרים כאלו ניתנים לפתרון בקלות. גם בעיות של קשב וריכוז, שפעם היו גורמות להתייחס לילד כאל 'פרא אדם' חסר תקנה, נפתרות כיום בדרכים מקצועיות. הילדים מטופלים היום הרבה יותר טוב מאשר פעם, ולכל חיידר שמכבד את עצמו יש מפקח ויועץ, וכתוצאה מכך יש היום מודעות גדולה יותר אצל ההורים על החובה להיות סבלני יותר, ולהחמיא יותר לילד, ולהימנע מלגעור בו בצורה פוגענית.

More in this printout

View the whole printout