Skip to content
קובץ גליונות

השווה בנסיון "לך לך מארצך" ועקידת יצחק, והמסר לדורות

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

"ויאמר ה' אל אברם - לך לך מארצך וממולדתך" וכו' (יב, א)

כתוב במד"ר (פ' לט, ט) אמר ר' לוי, שתי פעמים כתוב לך לך, אחד בתחילת פ' לך לך, והשני בסוף פ' וירא לגבי עקידת יצחק (כב, ב) "ויאמר, קח נא את בנך יחידך, את יצחק - ולך לך - אל ארץ המוריה" ואין אנו יודעים איזו חביבה. [כלומר איזה נסיון חביב יותר לקב"ה (פי' עץ יוסף)] האם השניה [עקידת יצחק] או הראשונה. אולם מזה שכתוב בעקידת יצחק "אל ארץ המוריה" נלמד מכאן שנסיון העקידה חביב מהנסיון של לך לך מארצך, ע"כ.

ומהראוי להבין את עומק דברי ר' לוי. שהרי ברור שלומר לאבא שנולד לו בן יחיד בגיל מאה שנה, להעלותו לקרבן בידיו כשהוא כבר בן שלושים ושבע שנה, ומושלם בכל המעלות הרוחניות. ודאי שנסיון זה קשה לאבא הרבה יותר מאשר לעזוב את משפחתו ומקום מגוריו וללכת ממקום ששנאו ונלחמו בו לארץ אחרת שהובטח לו ע"י הקב"ה, ששם הוא יגדל את שמו וישפיע עליו שפע ברכה וממון רב, (כמבואר ברש"י יב, ב). וא"כ מה היתה ההווה אמינא של ר' לוי לדמות בין שני הנסיונות ולהכריע את ספקו שנסיון העקידה גדול יותר רק בגלל ששם נאמר "אל ארץ המוריה"?

ביאור הקושי הגדול שבנסיון העקידה

ונלע"ד לבאר את הדברים, שהנה כתב רש"י בפ' העקידה (כב, יב) ע"פ מד"ר שם (פ' נח, ח) אמר רב אחא, לאחר העקידה אמר אברהם לקב"ה, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ואח"כ חזרת מדבריך ואמרת לי - קח נא את בנך. ואח"כ אתה אומר לי - אל תשלח ידך אל הנער וכו'. כלומר, מלבד הקושי הגדול שהיה לאברהם לעקוד את בנו יחידו, התקשה אברהם שכביכול הקב"ה, שבו הוא מאמין, ועובד אותו בכל כוחו, והסכים למענו להשרף באש באור כשדים ועוד, התגלה לכאורה שהוא סותר את דבריו. וממילא היה יכול להתערער אצל אברהם כל האמונה בקב"ה. אולם למרות הכל התגבר אברהם ועמד בשלימות בנסיון הקשה הזה מבלי לערער כלל על אמונתו ובטחונו בקב"ה בלבד.

הקושי הגדול בנסיון "לך לך מארצך"

והנה כעין הנסיון הקשה הזה בעקידת יצחק שמהותו - סתירה מוחלטת [כפי שנראה לעיני אברהם] בדברי ובהבטחת הקב"ה, קרה גם בנסיון של "לך לך מארצך" וכו'. וכפי שביאר זאת רבינו סעדיה גאון בפירושו על פ' לך לך (יב, ב):

א. הקב"ה אמר לאברהם שם "ואעשך לגוי גדול וכו', דהיינו שהבטיחו שיוולדו לו שם בנים [כפי' רש"י שם] והמציאות היתה "ותהי שרה עקרה".

ב. הקב"ה הבטיחו "ואברכך". דהיינו, שיהיה לו שפע פרנסה וממון [רש"י] אולם כשהגיע לארץ ישראל - מיד נעשה שם רעב. והוסיף רש"י שם (יב, ב) שרק בארץ ישראל היה הרעב כדי לנסות את אברהם, האם יערער על הקב"ה שאמר לו ללכת לאר"י כי שם יושפע בממון רב. בעוד שהמציאות היתה, שעזבה כשהוא רעב, עני, ובעל חובות כספיים רבים מההלוואות שלקח כדי לפרנס את משפחתו והנלווים אליו כמבואר ברש"י (יג, ג).

ג. בניגוד להבטחת הקב"ה "ואגדלה שמך" אמר לו פרעה "למה אמרת אחותי היא". דהיינו, לא רק שפרעה לא כיבדו, אלא עוד העליל עליו שהוא שיקר לו, ועוד גירשו ממצרים וכלשון הפסוקים (יב, יט-כ) "קח ולך" וכו'.

כלומר, לפירוש רבינו סעדיה גאון, הנסיון של "לך לך מארצך" לא הסתיים רק בעזיבת אברהם את ארצו ומולדתו, אלא בעיקר באי מימוש הבטחות הקב"ה שהתחייב לאברהם בתמורה לעזיבתו את מקום מגוריו למען הארץ שיאמר לו לגור בה. והנה למרות שאברהם נוכח בעליל שנעשה עמו בדיוק הפוך ממה שהבטיחו הקב"ה, בכל זאת הוא לא פקפק כמלוא הנימא באמונתו בקב"ה ובציות מוחלט לדבריו, למרות הסתירות המהותיות שהיו בקיומם בפועל.

ועל פי זה מובנים דברי ר' לוי במדרש, שאכן ישנה השוואה ברורה בין נסיון העקידה לנסיון של לך לך מארצך שהתבטא לכאורה בסתירות בדברי הקב"ה לאברהם, ושלמרות זאת בשני המקרים נשאר אברהם באמונתו בקב"ה איתן כחלמיש.

כיצד קויימו כל דברי הקב"ה לאברהם

אמנם יש לציין שלמעשה בשני הנסיונות התברר אח"כ לאברהם, שהקב"ה מעולם לא סתר את דבריו, ואדרבה הם התקיימו במלואם באופן הרצוי ביותר. דהיינו, הקב"ה לא אמר לאברהם שמיד כשיגיע לאר"י ינתנו לו כל הברכות שהובטחו לו. אלא שבמשך הזמן יקוימו בארץ ישראל כל ההבטחות - ואכן כך קרה בפועל. שלאחר שחזר ממצרים לאר"י התעשר שם בעושר גדול, וכן נולד לו שם בנו יצחק. וכן שם גם הוכר אברהם במשך הזמן כגדול מכולם. וכלשון הפסוק בפ' חיי שרה (כג, ו) "שמענו אדוני - נשיא אלוקים - אתה בתוכינו" וכו'.

וגם לגבי עקידת יצחק מבואר שם ברש"י (כב, יב) שהקב"ה מעולם לא אמר לאברהם לשחוט בפועל את יצחק. אלא אמר לו להעלותו לעולה על המזבח, ולאחר מכן יורידהו משם כשהוא שלם וללא כל מום, וכפי שנאמר לו אח"כ "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה" וכו'.

מעשי אבות - סימן לבנים

והנה כתוב במדרש תנחומא (פ' לך לך סי' ט) שהובאו בהרחבה בפי' הרמב"ן (יב, ו), שכל מה שאירע לשלושת האבות - סימן לבנים. ובפשטות הכוונה היא, שמה שאירע עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, כך אירע אח"כ עם שנים עשר השבטים וכן עם בני ישראל מעת יציאת מצרים עד סוף ביהמ"ק השני, וכפי הדוגמאות שהובאו שם ברש"י וברמב"ן ועוד.

הנלמד לגבינו ממעשה האבות

אמנם כבר כתוב בתנא דבי אליהו, שצריך אדם לומר, ולחיות בהרגשה ובצפיה מתמדת, מתי יגיעו מעשיו למעשי שלושת האבות הקדו'. כלומר, אע"פ שודאי אין לנו שום השגה והבנה בגדלותם, אבל צריכים אנו להפנים שגם לפי השגתינו, יש לכל אחד ואחת מאיתנו שהיננו מזרעם, נסיונות רבים במשך החיים, שבמובן מסוים הינם קצת דומים למה שקרה עם אבותינו, ומהותם - הסתר פנים מהקב"ה. וכגון שלפעמים למרות התפילות הרבות שלנו לקב"ה שיושיענו בדברים הנצרכים לנו, ובמקרים רבים אף למרות ההתחזקות לשם כך בלימוד תורה, נתינת צדקה ושאר מעשים טובים נוספים שאנו עושים לשם קבלת הישועה. אולם עדיין במקרים רבים לא מגיעה הישועה. וכן ישנם מקרים שאע"פ שלא נאמרה לנו נבואה מפורשת מהקב"ה שניוושע ע"י כך, בכל זאת ישנם דברים שכתובים בחז"ל במדרשים, בגמ', ובספרי רבותינו הראשונים והמקובלים הידועים, שמי שעושה ומתנהג באופן מסוים, יוושע בבקשה מסויימת וכדו'. והרי כל דבריהם הקדושים הינם - כהוראה מפי עליון, וכך נאמר למשה רבינו בסיני [וכלשון החזו"א באיגרתו].

ומשכך נסיון האמונה בקב"ה ובחכמי ישראל במקרים אלו קשה מאוד, אכן למרות זאת עלינו ללמוד מאברהם אבינו וכפי שהתבאר לעיל, שלא ניסוג כמלוא הנימא מהמשך אמונתינו בקב"ה ובחז"ל הקדושים, שודאי דבריהם אמת. ואע"פ שלא נושענו בפועל, אין זה ח"ו מחמת חסרון בדבריהם, אלא ישנם חשבונות שמים נוספים שנסתרים מאיתנו - שהם אלו שגורמים להסתר פנים. ולפעמים, כפי שכתב רש"י בפרשת השבוע (יב, י), הישועה המצופה מותנית ע"י הקב"ה, שדווקא כאשר הוא יראה, שלמרות הסתר הפנים אנו ממשיכים להתפלל לקב"ה וכן בעשיית שאר המעשים הטובים, העמידה האיתנה הזאת בהתחזקות באמונה בקב"ה - היא זאת שתביא לנו לבסוף את הישועה המצופה. ויקוים בנו הפסוק "צדיק באמונתו - יחיה" דהיינו, האמונה בקב"ה - היא זאת שתתן לנו את החיים והישועה הנצרכת שתבוא בקרוב - אמן.

More in this printout

View the whole printout