העיקר היא היגיעה העצמית
לך לך וגו': הרה"ק הצדיק כבוד מורי חמי מוה"ר אליעזר זצללה"ה מליזענסק הוכיחני פעם אחת בפסוק זה, וזה לשונו 'לך לך מארצך' כי יש ארץ מגדלת גיבורים, לא תסמוך על זה, גם 'ממולדתך' יש אנשים אשר בתולדה מוטבעים להיות טובים, גם אל זה אל תביט, וגם 'מבית אביך' היינו שיש לו אב צדיק וקדוש מכל זה 'תלך', כי אם 'אל הארץ אשר אראך', היינו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, עד כאן לשונו הטהור. (דעת משה)
כשם שנכנס לעולם כך יצא
לך לך וגו': על דרך אומרם ז"ל (בבא מציעא קז.) הלוואי שתהא יציאת כביאתי, מה ביאתי לעולם בלא חטא אף יציאתי יהיה בלא חטא, וזהו 'לך לך מארצך' היינו כאשר תלך מהעולם הזה תהיה בבחינה זו כאשר 'ממולדתך ומבית אביך' ועל ידי זה תזכו ל'ארץ אשר אראך' בעולם הבא. (עטרת ישועה)
הדרך ממעט ג' דברים מעבודת ה'
ואעשך לגוי גדול ופרש"י שהדרך ממעטת שלושה דברים ממעטת את השם וממעטת פריה ורביה וממעט את הממון: פירש הרה"ק מלובלין זצ"ל 'ממעטת את השם', פירוש עבודת השם יתברך, 'וממעטת פריה ורביה' בתורה, היינו שאינו פרה ורבה בתורה, 'וממעט את הממון', שבדרך לא יכול לתת צדקה כראוי כי לפעמים ירא שיחסר לו מכיסו והוא במקום זר שלא יוכל להשיג הלוואה או שירא להראות שיש לו ממון פן יגנבו ממנו. (אילנא דחיי, פר' בהעלותך)
כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט: כשאדם הולך בעבודת השם ממעלה למעלה אז יצר הרע גורר אחריו לילך עמו להביאו לידי פניות ומניעות מלעבוד לד' עבודה זכה, וזה אמר 'וילך אברם' שהיא הנשמה היה לה הליכה בעבודת ה', 'וילך אתו לוט' רצה לומר היצר הרע, הולך עמו לבטלו ולהביא לו מניעות בעבודת ה'. (תורי זהב)
שומר עיניו קדוש יאמר לו
וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש: הרמז על איסור הסתכלות בדבר ערוה שהחמירו מאוד בדבר שהוא פגם גדול מאוד והדמיון להיפך, וזה הוא 'ויבואו אל עין משפט' רק שבהיות האדם כבר בא אל מדרגת שישפוט את עצמו על עין שלו, דהיינו שיגדור עצמו מאוד בעניין הסתכלות, אזי 'היא קדש' רצה לומר שכבר הוא אז בגדר הקדושה וקדוש יאמר לו. (תפארת עוזיאל)
גם דרך האכילה עבד להשי"ת
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לקל עליון: שמעתי פירוש מפי דודי הגה"ק מוה"ר אריה לייבוש ז"ל אבד"ק ווישניצא ששם הוא 'מלכי צדק' (נדרים לב:) 'הוציא' ענין זה 'לחם ויין' רצה לומר אפילו בהיותו עוסק במאכל ובמשתה בלחם ויין הוא עצמו באותו שעה 'כהן' עובד 'לקל עליון' עד כאן דבריו. (ייטב לב פר' וישב ד"ה וזה שאמר)
בטחון בה' מביא לענוה
אנכי מגן לך: לשון 'בטחון' מלשון 'מגן ומחסה' ורצה לומר, אם 'אנכי' היינו השכינה שנקראת אנכי היא לך למגן ולמחסה, היינו שיש לך אמונה ובטחון בהקדוש ברוך הוא, 'שכרך' רצה לומר שכר ייתן לך השם יתברך בעד זה ועל זה אמר הכתוב 'הרבה מאוד' מאֹד בגמטריא 'מה' היינו מידת 'ענוה' ורצה לומר השכר ממידת הבטחון הוא שתביא למידת הענוה. (דגל מחנה יהודה)
הקב"ה שמר על אברהם שלא יחלה
אנכי מגן לך: אמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע בדרך הלצה, אברהם אבינו ע"ה קיים הכנסת אורחים כהוגן ובוודאי אכל הרבה עם כל אורח בכדי שהאורח לא יבוש מלאכול כל צרכו והיה ירא מחולי מעיים כדין אכילה גסה, הבטיחו הקב"ה שיחזיק לו הקיבה שקורין 'מאגין', כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. (מאמר מרדכי)
הלכתא לשבתא
אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב, והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין.
כתב בשולחן ערוך סי' רס"ג דיני הדלקת הנרות סעי' א' במשנ"ב סק"א הנה עיקר הדלקת הנר הוא חובה משום מצות עונג שבת.
וברמב"ם (פ"ל מה' שבת ה"ה) כתב וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך. וכתבו הפוסקים ששניהם איתנהו ביה וכלשון הפמ"ג הדלקת הנר מכלל הכבוד והעונג הוא, במקום אכילתו יש בו משום עונג שבת שלא יסעד בחושך, ובשאר הבית כבוד השבת שלא יכשל בעץ ואבן. וגם איתא שזהו מכלל שלום ביתו והכל הוא מטעמים הנ"ל שאם היה חושך בבית כתב הב"ח שהולך ונכשל ואוכל באפילה.
והיא אחת משבע מצוות דרבנן כגון נר חנוכה ומגילה ועוד וקבלה היא בישראל עוד מימות משה רבינו להדליק נר שבת (עפ"י פסיקתא זוטרתי שמות ל"ה ג') וחובה היא על כל בני הבית והאישה היא השליחה לזה מפני שעוסקת בצרכי הבית, אמנם אין בני הבית צריכים לשמוע הברכה ולכיון לצאת, אלא בזה שהודלק נרות לכבוד שבת יוצאים בני הבית חובתם.
ועיין עוד בזה בספר פסק"ת