Skip to content
קובץ גליונות

מתוך הפרשה: הניתוק מהרע – הנסיון של לך לך

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (י"ב א').

והנה זה הנסיון של אברהם אבינו עליו השלום המוזכר בתורה מפורש, לך לך מארצך וכו'. וקשה מדוע הנסיון בזה כל כך גדול.

ועוד קשה, שהרי רש"י פירש שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו, לך לך להנאתך ולטובתך, כאן אי אתה זוכה לבנים וכו' ועוד שאודיע טבעך בעולם, ואם כן על ידי הליכה זו יזכה לטובה, מהו הנסיון בזה כלל, הרי אדרבא תועלת וטובה תצמח לו מזה.

ועוד יש להקשות, הרי לוט גם כן הלך עם אברהם, וכמו שכתוב "וילך אתו לוט" (י"ב ד'), והנה אצל לוט לא מצינו שעמד גם בנסיונות, שהרי רק אברהם נתנסה בנסיונות ועמד בהם וזכה בשבילם, ובעל כרחך צריך לומר שאצל לוט זה לא היה נסיון, וצריך ביאור מדוע אצל אברהם זה היה נסיון גדול כל כך, ואצל לוט זה לא היה נסיון בכלל.

והנה בהגדה של פסח איתא, "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו', תרח אבי אברהם וכו'", ומבואר שם שאומרים עובדי עבודה זרה היו אבותינו קאי על תרח, וקשה, הרי תרח אינו נקרא אבותינו, וכמו שאמרו בגמרא בברכות (ט"ז ב') אין קוראין אבות אלא לשלשה, ומדוע הכא תרח נקרא בשם אבותינו.

והנראה בזה, שהנה מבואר בספרים, מדוע לאברהם אבינו היה בן ישמעאל שהיה רשע, ליצחק היה בן עשו שהיה רשע, ומדוע הוזקקו לכך, וביארו בזה דהוא משום הזוהמא שהיה בהם משורשם, דבעשרה דורות מנח ועד אברהם שעבדו עבודה זרה נשתרשה בהם טומאה, וזה הטיל זוהמא בנפשות, ואף אברהם אבינו שלא עבד עבודה זרה היה מושרש בו מזוהמא זו, ולכן נולד ישמעאל שבו נקבע זוהמא זו, אך עדיין ביצחק גם היה מזוהמא זו ולכן נולד ממנו עשו שנקבע בו הזוהמא, ואף יעקב אבינו הוצרך לרדת למצרים לגלות להזדכך שם, וזוהמא זו היתה בהם עדיין עד גלות מצרים, ואז פסקה זוהמתם.

והנה לפי זה מבואר דעד גלות מצרים עדיין היה לתרח השפעה עלינו דעדיין לא פסקה זוהמתו, ולפי זה ניחא מדוע תרח עדיין נקרא בשם "אבותינו", שהענין בזה מי שנקרא אבותינו ומי לא נקרא אבותינו, תלוי אם יש לנו שייכות אליו או לא, ולכן עד גלות מצרים שעדיין היה זוהמתו של תרח בבניו נקרא אבותינו, אבל אחרי גלות מצרים שוב אינו בכלל אבותינו. ועל זה אמרו בגמרא אין קוראים אבות אלא לשלשה, דהיום אין לנו יותר השפעה ושייכות אלא משלשה.

ולפי זה נראה לבאר את הנסיון של לך לך שהיה לאברהם אבינו, שזהו שהנסיון של לך לך מארצך לא היה ההליכה כפשוטו בלחוד, אלא העיקר בזה היה הניתוק הגמור מכל מה שהיה לו, מכל התרבות וכו', שקיבל מאביו ומסביבתו, וזה נסיון גדול. אבל אצל לוט שזה היה רק הליכה ממקום למקום, ולא היה ניתוק כלל, זה באמת לא נסיון גדול, ובפרט שרצה לזכות בטוב של אברהם.

והנה המפרשים התחבטו אצל לוט בהפיכת סדום, שציוו עליו המלאכים "המלט על נפשך אל תביט אחריך" (י"ט י"ז), מדוע להסתכל אחוריו היה חטא כל כך גדול עד שאמרו לו על זה פן תספה, שיהיה לו עונש מיתה על זה. ורש"י פירש שהוא לא היה ראוי לראות בעונש. ועיין ברמב"ן מה שכתב בזה, ועוד מפרשים.

ולדברינו יבואר היטב, שכדי לזכות להנצל מסדום היה צריך ניתוק מוחלט מסדום, והבטה אחורנית פירושה שחסר לו עדיין בניתוק המוחלט, ולכן היה נענש בעונש של סדום עונש מיתה, ולא שעצם האיסור להסתכל אחורה היה כל כך חמור עד שהיה נענש בזה בעונש מיתה, אלא במציאות כשהיה מביט אחורה ולא היה מנתק את עצמו ניתוק מוחלט מסדום, ממילא היה נענש כמותם. ואולי בדרך דרוש אפשר לומר, שלכן אשת לוט שהביטה אחורה, נהפכה לנציב מלח (י"ט כ"ו), דמלח סגולתו שהוא משמר כל דבר, וכאן צריך להיפך, להתנתק ולא לשמר, ולכן אשת לוט שהביטה אחורה ורצתה קצת לשמר מסדום, נעשתה נציב מלח.

ונראה שזה דרך בשבילנו, שצריך בדרך תמידית להתרחק מרפיון, וכל מעלה שאדם זוכה לה צריך להתנתק לגמרי מהדרגה הקודמת, ורק על ידי הניתוק מהדרגה הקודמת יוכל באמת להחזיק בדרגה החדשה.

מתולדותיו

תאמר לבית יעקב

השרידים אשר ה' קורא, נענו לצורך שהורגש להקים בית ספר לבנות ישראל ברוח המסורה. יותר מגבה אחת הורמה, מניין תימצאנה הבנות שתיטושנה את בית הספר הכללי ותעבורנה לבית ספר קטן שנאבק על קיומו? מי הם ההורים שיחסכו מפת לחמם כדי לחנך את בנותיהם בחינוך יהודי קפדני כמימים ימימה? ומה בעצם רע במה שכולם עושים?

אבל בית הספר "בית יעקב" שבשכונת הדר קם ונהיה. מרת חנה הקשר ליוותה את בית הספר מתקופת הבראשית ועד היותו לעם רב, כשהיא משמשת כמרכזת חינוכית. בתבונה ובמסירות בלתי מצויה ניווטה את המוסד בשעותיו הקשות ובצמתים מורכבים, כשהיא משמשת כסמל ודוגמה וכדמות חינוכית למופת ולחיקוי. מאות ואלפי התלמידות שעברו תחת שרביטה אינן יכולות לשכוח את החיוך והחמימות בהן קיבלה את פניה של כל תלמידה ותלמידה מדי בוקר. בחוברת שהוציא בית הספר לזכרה מופיעות מילות ההערכה הבאות:

"גב' חנה הקשר הייתה מאבני היסוד של החינוך החרדי בחיפה. היא הייתה זו שהתחילה לרכז את "בית יעקב" הראשון כאן, ובמשך עשרות שנים חינכה ולימדה דורות של בנות כשרות – אמהות ומחנכות.

גב' הקשר הייתה אישיות בעלת עוצמה, ועם זאת בעלת צניעות וענווה. אפיינה אותה תמיד הרתיעה מהתבלטות. עם כל דרכה להתמסר לבנות ולחברות בעבודה, ורצונה להעניק לכל אחת מכל אשר בידיה; הן בידיעות והן בניסיון חיים, הן בעצה והן בממון, מעולם לא החזיקה טובה לעצמה. הכל היה אצלה מובן מאליו, פשוט וברור. היא עשתה את כל מעשיה בעקביות ובתמימות.

המשך בשבוע הבא

More in this printout

View the whole printout