דבר העורך
ברצוני לשתף אותכם בשאלה שריגשה אותי במיוחד בשלוחת השאלות בקו 'נפשי חמדה לדעת'. השואל רצה לדעת איך הופכים סוגיא לנושא שיחה.
השאלה הזו שמחה אותי ורגשה אותי כי היא מבטאת לדעתי את אחד השאיפות שכל בן תורה צריך לשאוף לעצמו להשיג בכל לימוד שהוא, שהלימוד שלו יהיה לא רק לימוד אלא זה יהיה משהו שיכול להפוך גם לנושא לשיחה.
במאמר שלפניכם נרחיב קצת להבין למה זה כל כך חשוב, ונגע בקצה המזלג בצורה באמת להפוך כל לימוד שהוא לנושא שיחה, לסחורה שעובר לסוחר, לידע שיכול להתגלגל הלאה לכל מי שאני פוגש.
אחרי הפוגה קצר בחודשי אב אלול ותשרי, בהם עסקנו בקו בשלוחה 5,6 בעניני דיומא בבניית מנוחת הנפש אמיתית ונכונה, ובמבט מרומם על חודשי אלול ותשרי, כעת אנו חוזרים בע"ה לחלקו המרכזי של הקו, לפיתוח יכולות הלימוד, דרך התקדמות מעשית מידי שבוע.
כמו כן נפתח בסייעתא דשמיא במקביל שלוחה נוספת בנושא דרך מעשית לקניית התורה במ"ח קנינה, על סדר מ"ח הקנינים שסדרו לנו חז"ל במשנת קנין תורה, ניתן לשמוע בקו 'ריתחא דאורייתא' שלוחת הקנינים 5,2. במספר טלפון 033064200.
בברכה ובהוקרה לעמלי התורה,
אברהם ברוך גודמן
להפוך סוגיות עמוקות לנושא שיחה
למה באמת חשוב להפוך את הלימוד שלנו לנושא שיחה?
א] א. זה חשוב לחיבור שלנו לתורה ב. זה חשוב לידיעת התורה, לבהירות, לזכרון שלנו בתורה, וכמובן ששני החלקים האלו גם קשורים זה לזה וגורמים זה לזה.
אחד הדברים הבסיסים של להיות מחובר לתורה, לא להסיח דעת מתורה, זה משהו שקשור לצורת התפיסה שלנו במה שאנחנו לומדים, יש כאלה שיש להם את השעות של הלימוד שלהם ויש להם את הנושא והסוגיא של הלימוד אותו הם לומדים, אך בשאר היום הם חוזרים לחיות את החיים כמות שהם, את המציאות בשטח, הלימוד והווית החיים הם שני דברים שונים שלא קשורים זה לזה.
באופן זה יש ניתוק חד בין זמני הלימוד, בין נושא הלימוד, לזמן ולהווי החיים בו אדם חי עם עצמו ועם חבריו וידידיו.
מה שזה גורם, שהלימוד הוא משהו רוחני משהו, באויר, אך האדם המציאותי זה האדם שמתעסק בעניני העולם הזה בענינים גשמיים, נושאי השיחה בין החברים הם נושאים שקשורים לעניני עוה"ז.
אם אנחנו רוצים שהלימוד שלנו ישתלשל וירד לתוך החיים האישים שלנו לתוך הווית החיים שלנו, אנחנו צריכים שיהיה לנו את המלקחיים לתפוס את אש התורה ולהוריד אותה לתוך החיים שלנו, שנוכל להפוך את הלימוד שאנחנו לומדים בכולל לנייעס שמשוחחים עם חברים, משהו שאפשר גם לשוחח בשיחת מעלית של חצי דקה, כך התורה והווי החיים הולכים ונהיים קרובים ומקושרים יותר, אנחנו נמצאים יותר שעות בלימוד, ואנחנו מוצאים את עצמינו קשורים ללימוד ביותר מקומות.
ואין הכוונה כאן רק מבחינת זמן, שבאמת ניצול הזמן שלנו יהיה מנוצל יותר בכך שנוכל יותר לדבר בלימוד, אלא הכוונה כאן ל'בכח', עצם זה שאני יכול לקחת את מה שלמדתי ולהפוך אותו לנושא שיחה לחבר שיושב לידי באוטובוס, יש לי איך לענין אותו במה שאני לומד, זה אומר שמבחינתי הלימוד שלי לא נשאר על הסטנדר בכולל, משהו שאני יכול לדבר עליו רק עם אני נמצא עם החברותא בעומק הענינים, אלא זה משהו שאני יכול לקחת איתי בלכתך בדרך לדבר על זה עם החברים.
ב] וכעת נעבור לנקודה השניה של ידיעת התורה, ונקבל בזה נקודת עומק גם בחלק הראשון של חיבור לתורה.
תורה שאני יודע אותה בצורה שאני יכול להפוך אותה לנושא שיחה, זה תורה שאני יודע אותה ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה, זה ידיעות חדות ובהירות שאני מצליח לפשט אותם ולדבר עליהם גם כשאני לא נמצא בבית מדרש, אני מחובר לאותם ידיעות ברמה שהם מונחים לי על כף היד, הם נשלפות אצלי בקלות.
כמובן שידיעות כאלה גם לא שוכחים כזה מהר השכחה חלה על ידיעות מעורפלות עמומות ידיעות שאפשר לומר אותם רק בצורה מסוימת, ורק כשמונחים בסוגיא, אבל ידיעות שאני יודע אותם ברמת בהירות שאני יכול לדבר עליהם עם כל סוגי האנשים, אני יכול לפשט אותם ולהגשים אותם בכל מיני צורות, ולעשות אותם לשיחה מעניינת בין אנשים, זה ידיעה שמחוברת חזק לאדם, והשכחה קשה לה להשתלט עליה.
ולכך זה עצמו סיבה מספקת לשאוף להגיע להפוך סוגיא לנושא שיחה, להיות עם יכולות לדבר על מה שלמדתי גם כשאני נמצא מחוץ לסוגיא.
היכולות לעשות את זה זה יכולות נרכשת, זה לא בשמים היא, יש כאלה שאולי יש להם יותר את הכישרון לעשות את זה, אבל כל אחד יכול להתלמד ולהתרגל לעשות את זה בכל סוג לימוד שהוא, להפוך שעות של סדר לימוד בעיון, למשהו פשוט קל ומרתק שאפשר לדבר עליו בחוץ.
ג] אז איך עושים את זה למעשה?
צריך למקד מתוך כל הלימוד שלנו מהו הנושא הכי מרכזי ומענין, לעשות ממנו חקירה של שני צדדים, ברורים פשוטים וקליטים לכל אחד, גם למי שלא בענין שלמדנו, וזה הידע החשוב ביותר שאותו אנחנו רוצים למכור בחוץ.
בדרך כלל כדי להעמיד את הצדדים בצורה הברורה שלה, צריך לתת לכך הקדמה קצרה, להקדים את הדברים הפשוטים המוסכמים, בצורה קלה ופשוטה, ואז מתוך זה לעורר את הנידון וצדדיו, ומכאן הדרך קלה להתגלגל לדברים שיכולים לצאת כנפק"מ מהדיון, ולפתח הלאה את הנושא והנידון המדובר.
בשביל להעביר את התוכן הזה לשני, צריך קודם ליצור חיבור ורצון של השומע להתענין בנושא בו אנחנו מדברים עליו, חייבים למצוא נקודת חיבור של השומע לענין אותו אנחנו רוצים להציג בפניו, זה יכול להיות שאלה שנוגעות למעשה בעולמו של השומע, או נושא של ענינא דיומא בתקופת השנה או במאורעות העולם, או לספר דבר מוזר ומענין, ע"י פתיח כזה קצר של אפילו חצי דקה אפשר לקשר נושא מענין ומעמיק.
בסוגיות של או"ח וחו"מ ואפילו יו"ד יותר קל למצוא את החיבור לעולם המעשי, אך גם נושאים של קדשים וטהרות אפשר למצוא להם איזה חיבור, כגון אם לומדים סוגיות של מומין או טרפות, אפשר להתחיל לדבר על זה שחבר שלי עובר כזה וכזה ניתוח והסתפקתי אם זה פוסל אותו לעבודה כשיבנה ביהמ"ק, ואפילו להביא דיון של לו יצוייר, כגון אם כעת יבנה בית המקדש ואתה מגלה כתם לבן ביד שלך מה אתה עושה דבר ראשון עם המציאות הזו, כך בצורה זו אתה מחבר את הנושא של נגעים לנושא שנוגע לשומע.
לסיום:
חשוב לזכור המטרה היא לא למצוא חבר ולענין אותו, המטרה היא שהלימוד יהיה בכזה רמה שנוכל לחבר אותו לכל מי שנמצא ברחוב, ולכן גם אם אנחנו לא חושבים לפגוש מישהו, כדאי לחשבו בגמר הלימוד איך אני מוריד את זה לשפה מעשית פשוטה, וכך אצלי זה נשאר ברור וחד יותר במחשבה ובזכרון.