יב א. לך לך .. אל הארץ אשר אראך. אומר רש''י לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. וכעי''ז הביא במדרש לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. ולפי''ז י''ל שלכן לא גילה לו את הארץ מיד, כי אם היה מגלה לו להיכן הולך אז ההליכה היתה הכשר מצווה, וכעת שלא גילה ההליכה עצמה היא מצווה ולכן מגיע שכר על כל פסיעה ופסיעה. רבי ברוך בער מקמניץ.
יב ב. והיה ברכה. פרש''י הברכות נתונות בידך עד עכשיו היו בידי ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. יש לדייק מהי האריכות הזאת היה יכול לומר בקצרה והיה ברכה תברך לכל מי שתרצה. וי''ל שנפסק שאין אדם יכול למנות שליח למילי כגון להקדיש שור דמילי לא מימסרן לשליח (ועיין בזה שו''ת מהרי''ט קכז ד''ה ותו, ועוד) ולכן הקב''ה לא אמר לו לברך, כי היה זה מדין שלוחו שלא נמסרה לשליח דהוא מילי, ולכך אומר רש''י שהקב''ה אמר לו עד עכשיו היה בידי וכעת הוא בידך, אתה תברך כי הזכות ניתנה לך ולא מדין שליחות. החיד''א.
יב ט. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. פרש''י כל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של אר''י וגו' להר המוריה שהיא נחלתו. וצ''ע מדוע הר המוריה נקראת נחלה של אברהם? וי''ל עפ''מ דאיתא בתנחומא וירא כב על הפסוק וירא את המקום מרחוק וכתיב בהר ה' יראה בתחילה מקום ולבסוף הר? אלא שאברהם ראה את מקום המקדש שהוא היה בעמק, ואמר אי''ז מכבודו של מקום שיבנה ביתו בעמק, והתפלל ונעשה הר. וא''כ י''ל דלכך הוא נחלתו של אברהם כי נברא על ידו שהוא עשה את זה להר בתפילתו ולכן קנאן להיות שלו (רש''י יד יט) משא''כ שאר חלקי הארץ עדיין לא עשה בהם שום קניין להיות שלו. ולפי''ז החת''ס מתרץ עוד קושיה דיש להקשות איך אברהם אבינו לקמן בנה מזבח בהר המוריה הא אמרינן בע''ז דכל הר בארץ ישראל בידוע שיש עליו ע''ז? אלא י''ל דמכיוון דהוא עשה את ההר, לא היו יכולים לאוסרו ע''י ע''ז דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ר''נ גשטטנר.
יב יז. על דבר שרי אשת אברם. יש להקשות דהנה לקמן כ ג אצל אבימלך שלקח את שרה כתוב הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בעולת בעל, ומשא''כ הכא לא נקטו והיא בעולת בעל. ומאי טעמא בזה? וי''ל דהנה הרמב'ם ט ח ממלכים כתב דבן נח אין להם גירושין בכתב אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין. והנה הכא אמרה שרה שהיא אחותו וא'כ נחשב כאומרת אין אני רוצה בו וא''כ באותו הרגע פוקע האישות ואין עונש לפרעה שהיא בעולת בעל, אלא רק שהיא אשת אברהם והיינו שנענש בזכות אברהם ולא מטעם אשת איש, משא''כ אצל אבימלך לאחר שנימול אברהם ואיתא בחגיגה ג. שעי''ז נתגייר וכעת הוא זקוק לגט וממילא גם כשאמרה אחותו היא היא עדיין בעולת בעל. ולפי''ז מובן למה כאן אמר וינגע ה' דהיינו שם הויה ולהלן אמר ויבא אלוקים לאבימלך שהוא גדר דין כי כאן זה לא מדינא כי מדינא היא לא אשת איש משא''כ אצל אבימלך זה מדין לכן כתב שם אלוקים. צפנת פענח.
יב יח-יט. למה לא הגדת לי כי אשתך היא. למה אמרת אחותי היא. יש להקשות דלכאו' יש כאן כפילות בשאלה: א. למה לא אמרת כי אשתך היא. ב. למה אמרת אחותי. והל''ל רק למה לא אמרת אשתך היא? וי''ל דמצינו במגילת אסתר שמרדכי צוה על אסתר שלא תגיד את עמה ואת מולדתה, והטעם בזה כדי שיחשוב אחשוורוש שהיא ממשפחה בזויה ויימנע מלשאתה. ועל זה כעס פרעה, שהיה לאברהם לומר על שרה שהיא אינה אשתו בלי להוסיף 'אחותי היא', שאז ממילא פרעה היה נמנע מלהינשא לה, כי אולי היא ממשפחה בזויה. וע''י שהוסיף ואמר אחותי היא, גילה שהיא ממשפחה מכובדת ולא היתה סיבה לפרעה להמנע מלהינשא לה, וע''ז הוא התלונן.
יג ח. כי אנשים אחים אנחנו. אומר רש''י קרובים, ודומים בקלסתר פנים. יש להקשות מה ראה להוסיף הטעם שדומים בקלסתר פנים? וי''ל כיוון שהם דומים אז מעשה הגזל של לוט יכול לגרום לחילול ה' כי יחשבו שרועי אברהם גוזלים כיוון שהם דומים, וזה גם טעם למה אברהם לחם בחירוף נפש נגד המלכים למען הציל את לוט משום שלא יגרם חילול ה' שלוט הדומה לאברהם נהרג ויחשבו שאברהם נהרג. רבי עובדיה יוסף.
יג יג. ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. דרשו חז''ל (סנהדרין קז) רעים בעוה''ז וחטאים בעוה''ב שאין להם חלק לעוה''ב. לכאו' למה לא דרש כפשוטו רעים בשפיכות דמים, וחטאים בג''ע וכדו'. ותירץ בספר מעייני הישועה מכיוון שאין דנים דיני נפשות בשבת (סנהדרין ה.) ואיתא שם בתוס' דבשלמא הבערה הוי מלאכה, אלא מיתה הוא קילקול, ותירצו בתוס' שזה תיקון כיוון שמכפר על החטא. והנה סדום נהפכה בשבת (מדרש רבה) וקשה הא אין דנים דיני נפשות בשבת? וע''ז י''ל שחטאים הכוונה שאין להם עוה''ב וממילא זה לא תיקון כלל כלפיהם, לכן שרי.
יד טז. וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב. יש להקשות אמאי הקדים שהשיב את כל הרכוש הרי העיקר הוא הצלת לוט? וברש''י פרשת מטות לב טז כתב דגנאי הוא לבני גד שהקדימו מקניהם לבניהם. אך י''ל דהנה מלחמה זו היתה בליל פסח וכפרש''י (טו) ויחלק עליהם לילה, ואעפ''כ 'הותר' לחלל יו''ט למלחמה לא רק משום פק''נ דהצלת לוט, אלא גם בשביל הצלת רכוש, וכדאיתא בשו''ע אור''ח שכט ו. בעכו''ם שבאו בשביל עסקי ממון מותר לחלל שבת, וזהו הרבותא כאן דלאברהם הותר לחלל שבת גם בכדי להציל הרכוש.
יד יח. ומלכי צדק הוציא לחם ויין. בשבת (וה''ה ביום חול בשביל לפתוח את התאבון) שותים קודם יין ואח''כ אוכלים לחם, ולמה כאן הוציא קודם לחם ואח''כ יין? וי''ל דהנה קשה למה כתוב אח''כ והוא כהן לאל עליון. מה התורה באה לומר בזה? וי''ל שקושיה מיתרצא בחברתה. דלכהן אסור לשתות יין, שמא יבנה ביהמ''ק והוא יוצרך לעבודה ושיכור לא יכול לעבוד, ואיתא בגמ' דיין שבתוך הסעודה אינו משכר, וא''כ כיון שהוא כהן לכן הוא לא שתה יין קודם הסעודה, אלא רק לאחר הלחם הוציא יין. ומובא ברש"י שמלכי צדק הוא שם, ששמר את כל התורה.
יד כ. ויתן לו מעשר מכל. כתב הרמב''ם בהלכות מלכים ט א. אברהם התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר. והשיג עליו הראב''ד הלא אברהם ג''כ הפריש מעשר שנאמר ויתן לו מעשר מכל? ותירץ הכסף משנה דנתינת אברהם לא היתה מדין מצוות מעשר אלא סתם מתנה. ויש לעיין מהיכי תייתי לומר שלא נתן מדין מעשר וכו' הלא פשטות המקרא הוא שהוא נתן מעשר? וי''ל שאברהם אמר למלך סדום שהוא לא לוקח מחוט ועד שרוך נעל כדי שלא יאמר אני העשרתי את אברהם, והנה אם היינו אומרים שנתן למלכי צדק מעשר, יש להקשות הלא כיוון שנתן מהשלל של מלך סדום למלכי צדק מעשר, הרי מעשר מעשיר כמ''ש עשר בשביל שתתעשר וא''כ יוצא שהוא התעשר ממלך סדום, לכן הוכרח לרמב''ם שאברהם לא נתנה בתורת מעשר.
יד כג. אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם. יש להקשות דהנה למלך סדום אמר אברהם לא אקח ממך מחוט ועד שרוך נעל. ולמצרים אמר לשרה למען ייטב לי בעבורך שיתנו לי מתנות וכו'? וי''ל דהנה ידוע שכל מעשה אברהם בירידתו למצרים מפני הרעב ואח''כ נגעים גדולים שנעשו לפרעה הכל בא לרמז על אשר יארע לבניו כשירדו למצרים מפני הרעב ויירעו להם המצרים ויפשטו ידיהם בנשותיהם ואח''כ יענישם הקב''ה בנגעים גדולים ויוציאם בכסף וזהב. וא''כ הוא הטעם שרצה אברהם לקבל מתנות מבית פרעה וכך הוא סלל הדרך לבניו שייצאו ברכוש גדול ממצרים. אבני שהם.
טו א. אל תירא אברם אנכי מגן לך. ידוע שהציור בעל שש קצוות נקרא מגן דוד, ויש להקשות למה לא מגן אברהם ע''ש שהקב''ה הגן על אברהם כמבואר בפסוק זה? וי''ל שעל אברהם הקב''ה הגן כדרך מלך שמגן על חייליו מארבע רוחות השמים צפון דרום מזרח ומערב. משא''כ אצל דוד מצינו שהקב''ה הגן עליו גם מלמטה ולמעלה. כמבואר בסנהדרין צה שישבי אחיו של גלית ביקש להרוג את דוד כנקמה על הריגת אחיו והוא תפס את דוד כפתו והניחו מתחת קורת בית הבד וכשהוריד הקורה נעשה לדוד נס והתרככה הארץ מתוכה ושקע בה. ואח''כ מסופר שישבי זרק את דוד השמימה ותקע את רומחו בארץ כדי שדוד יפול עליו ובאותו רגע אבישי בן צוריה העמיד את דוד באוויר ע''י שם קדוש, וכך ניצל מיד ישבי גם משמים וארץ, וא''כ מצינו אצל דוד שהקב''ה הצילו לא רק במלחמות שזה מארבע רוחות העולם אלא גם מלמעלה ולמטה והיינו משש רוחות, לכן הציור בעל שש קצוות נקרא מגן דוד ולא מגן אברהם שאצל אברהם מצינו שהקב''ה הגן עליו במלחמות והוא מארבע רוחות ולא משש. פרדס יוסף.
טו א – ב. שכרך הרבה מאוד. ויאמר אברם אדני אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו'. רבים נתקשו למה רק כעת לעת זקנותו נזכר אברהם לבקש ילדים? וי''ל עפ''מ דאיתא בשבת דאין מזל לישראל ובני חיי ומזוני לא במזלא תליה מילתא אלא בזכותא, וא''כ י''ל דזהו מה שנאמר כאן: אברהם כל החיים לא התפלל כי לפי מזלו אינו יכול להוליד, אבל כעת כששמע מהקב''ה ששכרו הרבה מאוד מיד ביקש א''כ בזכות זה שיהיו לי ילדים. המהר''ל צונץ.
טו ה. הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ולהלן הוא אומר ויהי השמש לבא. ומקשים התוס' ברכות ז. דלכאורה הפסוקים סותרים עצמם דלעיל הוא אומר שיספור את הכוכבים משמע שהיה לילה ואח''כ הוא מזכיר שהשמש שוקעת משמע שעדיין היה יום? ומתרץ המלא הרועים דהנה רש''י כאן אומר ע''פ נדרים שהקב''ה הגביה לאברהם מעל לכוכבים וא''ל לספור אותם. והנה איתא (תוס' חגיגה יב) שהכוכבים נמצאים גם ביום רק הם ברקיע השני ומכוסים ע''י וילון שנפתח בלילה. וכאן הרי הקב''ה הגביהו מעל לוילון ובאמת היה יום.
טו ח. במה אדע כי אירשנה. וביאר ברש''י ששאל באיזה זכות הוא יקבל את ארץ ישראל ולא ביקש אות או סימן שיקבל. יש להקשות הא כבר בפרק יב ז, וכן בפרק יג טו אמר הקב''ה לאברהם שהוא יתן לו את הארץ ומדוע רק כאן שאל במה אדע כי אירשנה? וי''ל דמצינו בב''ב סלע זה לצדקה ע''מ שיחיה בני הר''ז צדיק גמור וזהו דווקא בישראל אבל בעכו''ם שאומר כן חטא הוא לו. ואיתא בפסחים ח. שה''ה בשאר מצוות האומר כן הר''ז צדיק גמור. ולפי''ז י''ל שנסתפק אברהם האם הוא ייצא מכלל בן נח, ולכן כל זמן שלא הבטיחו הקב''ה בבן חשש אברהם שמא הוא נחשב בן נח, אבל לאחר שהבטיחו הקב''ה בן ראה אברהם שאינו מונהג ע''י כוכבים ומזלות כמבואר בחז''ל צא מאיצטגנות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, וכיוון שאינו נתון להנהגת המזלות מוכח שדינו כישראל שמונהגים רק ע''י הקב''ה ולכן שאל באיזה זכות יתקיימו בו הברכות האלו. פרשת דרכים.
טו יד. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ישנה משמעות בפסוק שבגלל שהקב''ה דן את הגויים לכך יצאו ברכוש גדול וצ''ב הטעם. ויש ליישב שהרי מבואר שהשכר שישראל נטלו כשיצאו ברכוש גדול הוא עבור שבנו את פיתום ורעמסס, והנה לכאורה מדוע נטלו ע''כ שכר, הרי פיתום ורעמסס נחרבו ע''י הצעקה של יהודה כשנלחם על בנימין אצל יוסף. אלא י''ל שאיתא בב''ק שאם אדם שיבר כלי ע''י צעקה הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וא''כ כאן יהודה היה פטור מדיני אדם, ורק חייב בדיני שמים. וזמש''כ וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו הכוונה למה שיהודה עשה, את זה רק הקב''ה דן וממילא הם פטורים בדיני אדם כי רק בדיני שמים חייבים, ולכך יצאו ברכוש גדול מהמצרים. משנה למלך.
טו טו. ואתה תבוא אל אבותך בשלום. וברש''י מכאן שתרח עשה תשובה. והראיה היא מזה שהוא יבא אל אבותיו הא בשלום סימן שאבותיו בגן עדן. ע''כ ידוע. הנה יש להקשות מנלן שאביו עשה תשובה, אולי מה שאביו בג''ע משום דאיתא בגמ' שצדיק בן רשע מעלה את אביו לג''ע שלא יאמרו אביו בגהינום ובנו בג''ע, וא''כ קשה דהרי יכול להיות שהוא כלל לא עשה תשובה. וי''ל, אומר המהרש''א, שהנה קשה אמאי כתיב תבוא אל אבותך בשלום, בלשון רבים, הרי היה לו רק אבא .1 אלא י''ל שגם סבא של אברהם דהיינו אבי תרח היה בג''ע ולכן כתוב אבותך ברבים ולא אביך ביחיד. והרי בן מכניס רק את אבא שלו אבל לא את הסבא, סימן שתרח עשה תשובה, שגם הוא הכניס את אבא שלו, דהיינו סבו של אברהם.
טז יג-יד. ותקרא שם ה' הדובר אליה וגו' כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי. ע''כ קרא לבאר באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד. יש להקשות מה אמרה הגר ראיתי אחרי רואי. ועו''ק למה כתב כאן בין קדש ובין ברד למאי נפק''מ היכן היה הדבר הזה. וי''ל, אומר רבי חיים מוולאז'ין ע''פ יחזקאל א ג וברש''י שם, שאין השכינה שורה בחו''ל אא''כ שרתה השכינה על הנביא לפני''כ בארץ ישראל. והנה בתחילת גיטין ב. איתא דהמביא גט מרקם וחגר ופרש''י בין קדש ובין ברד הווי כמביא ממדינת הים. ולפי''ז מובן כאן מה שאמרה הגר: הרי היא נמצאת בחו''ל דהוא בין קדש וברד, וא''כ איך שרתה עליה השכינה, לכן הקדימה ואמרה ראיתי אחרי רואי, והיינו שכבר ראתה השכינה אצל אברהם בהיותה בביתו בארץ ישראל.
עוד יש לפרש מאי ראיתי אחרי רואי. דהנה מבואר בגיטין סו. ובמגילה ג. שלא מדברים עם מלאך הנגלה שמא שד הוא. אא''כ מוציא ש''ש מפיו, וכאן איך דיברה עם המלאך אולי הוא שד. וי''ל דאיתא בגיטין שם דאם יש למלאך צל סימן שאינו שד. וא''כ י''ל דהכא ראתה אחרי רואי והיינו צל. לכן הבינה שהוא מלאך ולא שד. ישמח משה.
עוי''ל מדוע רק כעת נוכחה לראות שהוא מלאך, י''ל רק כשראתה אותו הלום - והיינו בבאר מים הבינה שהוא לא מכשף, כי א''א לעשות מעשה כישוף על המים כמבואר בסנהדרין סז: וע''כ קרא לבאר באר לחי רואי, כי ע''י הבאר גילתה שהוא מלאך. תוספת ברכה.
יז ה. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. כאן אצל אברהם כתוב ולא יקרא עוד 'את שמך' אברם. ואילו ביעקב כתוב לא יעקב יאמר עוד שמך, והיינו שאצל אברהם הוסיף את. ויש ליישב הטעם בזה ע''פ ברכות יג. כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה או בלאו עי''ש, ופרכינן למה ביעקב לא נאמר דין זה? ומשני הגמ' דהתם ביעקב, ישראל עיקר ויעקב טפל, והיינו שלא התבטל לגמרי השם יעקב. והנה איתא בגמ' ב''ק מא: שבשור הנסקל נאסרה הנאת עורו כי כתוב את בשרו את הטפל לבשרו. וא''כ י''ל שאצל אברהם כתוב ולא יקרא עוד את שמך והיינו גם הטפל לשמך, ולכן יש לאו כי גם טפל אסר, אבל אצל יעקב לא כתב את והיינו שהשם העיקרי לא יהיה יעקב, אבל הטפל ישאר יעקב, ולכך לא כתב את כי לא מיעט את הטפל. רבי שאול קצנלבוגן.
יז כד. ואברהם בן 99 שנה בהמלו את בשר ערלתו. בשבת פח'. רבא הוי קא מעיין והוציא דם מאצבעו אמר לו מין אחד עם פזיז אתם שהקדמתם נעשה לנשמע, וקשה מה הקשר. וי''ל אומר רבי משולם איגרא דהנה יש להקשות, כידוע יש מחלוקת בגמ' האם מצווה ועושה עדיף, או אינו מצווה ועושה עדיף, ויש להקשות למ''ד אינו מצווה ועושה עדיף למה אברהם לא מל עצמו קודם גיל 99 הרי הוא קיים כל התורה כולה, וי''ל שס''ל שאסור לאדם לחבול עצמו, ומ''ד מותר לאדם לחבול בעצמו, יסבור שגדול המצווה ועושה לכן הוא חיכה שהקב''ה יצווה אותו. וכעת הכל כפתור ופרח. דמעתה מוכח דלמ''ד חובל בעצמו פטור ס''ל שמצווה ועושה עדיף, וכמו שנתבאר, ולכן אמר אותו מין לרבא (שוודאי ס''ל שמותר לחבול בעצמו, כי כך הרי הוא עשה) למה הקדמתם נעשה לנשמע, הרי גדול מצווה ועושה.
והנה מילת אברהם הייתה ביו''כ (תוס' ר''ה יא) והיאך שרי? והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויו''כ והנה מילה שלא בזמנה ביו"כ, והיה זקן - היינו שקנה חכמה וקיים כל התורה, ולכן אחז עמו הקב''ה ושרי מדין שניים שעשאוה. חת''ס.
ועי''ל פרש''י נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך והיה מתירא מפני שהיה זקן בא הקב''ה ואחז עמו. ועי''ל בטעם שהקב''ה אחז עמו עפ''י שבת קלז: דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויו''כ והנה מילת אברהם הייתה ביו''כ (תוס' ר''ה יא) והיאך שרי? וזהו שנפסק ששניים שעשו פטורים.